את החנות של ר' משה שטרן לממכר מוצרי חשמל – מקררים תנורים ועוד שבשכונת גאולה בירושלים כולם הכירו. היתה עוד חנות נוספת ברח' שטראוס בירושלים של ר' לייבל לוסטיג. ר' משה, יהודי משכמו ומעלה, שעובד את ה' בצורה מופלאה בכל שעות היממה, בבית בחנות ובבית המדרש.
החלוקה היתה ככה ר' לייבל לוסטיג היה הסוכן של 'פזגז' ומכר את מקררי 'פרידמן' והוא ר' משה שטרן היה הסוכן של 'אמישראגז' ומכר את מקררי אמקור, יהודי נוסף שראה בהצלחתם רצה לפתוח חנות שלישית, ירושלים גודלת ב"ה ופרנסה יכולה להיות לכולם, הוא פונה לחברת 'אמקור' שימכרו לו מקררים אבל הם משיבים לו שיש להם סוכן עם בלעדיות. תשובה דומה הוא מקבל גם מהחברה השניה, הוא מתייעץ עם ידידו שאומר לו גש לר' משה שטרן בעצמו. הוא פותח זוג עיניים תמהות, ושואל, ר' משה יעזור למי שרוצה להתחרות איתו ? אתה לא מכיר את ר' משה הוא נענה, ואכן הוא פונה לר' משה שמיד לוקח פתק וכותב עליו: לכבוד חברת אמישראגז אמקור, אבקשכם לספק מקררים לאדם זה. חברת המקררים פונה לר' משה בדחיפות מישהו כאן הגיע עם איזה פתק בשמך, זה לא זיוף? איך אתה יכול לעשות כזה דבר? זו הפרנסה שלך!. ר' משה מחייך את חיוכו ועונה להם, לא אתם נותנים לי את הפרנסה ולא הוא יקח אותה, יש מישהו הרבה יותר טוב בשמים שדואג לכל העניינים ואם אני יכול לעזור ליהודי, אדרבה. עוברת תקופה, ר' משה שוכח מהעניין והחנות השלישית מתפרנסת יפה כאחיותיה, הוא יושב בחנותו ולפתע נכנסים בכירי החברה, הוא מכבד אותם כמובן, מושיב אותו ליד שולחנו ושואל לרצונם, אנו רוצים להגדיל לך את האחוזים ולהעניק לך כמה מהמוצרי חשמל שלנו, ר' משה הספיק לראות כמה דברים בחייו ומיד נדלקות במוחו נורות אזהרה, מה קרה? הוא שואל, למה אתם רוצים לחלק לי מתנות? הם מחייכים ואומרים לו, אתה זוכר את הפתק ששלחת לנו עם אותו אחד שרצה לפתוח חנות וברוב טובך לא רק שלא התנגדת אלא תמכת בו? מאז הכפלנו את המכירות פי ארבע, וגם אתה שלשת את מכירותיך, וגם החנות החדשה מוכרת יפה יפה, ואנחנו תולים בך את האשם העיקרי סיימו בחיוך.
"וַיִּתֵּ֧ן יְקֹוָ֛ק אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם " [פ' יא ג, ]
מלבד כל הניסים הגלויים והמפורסמים שהיו ביציאת מצרים, היה עוד פלא עצום מאד. בדרך הטבע, לאחר תשע מכות – דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, שבהן עשה להם משה רבנו כזה חורבן עצום במדינה, הוא היה צריך להיות האדם הכי שנוא במצרים. היו צריכים להכריז על הראש שלו פרס של חמישים מיליון דולר. ומה קרה באמת?
התורה מספרת לנו: " גַּ֣ם׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם"
וכלל ישראל, גם הם היו צריכים להיות שנואים מאד בעיני מצרים, כל המכות האלו והחורבן הגדול שלהם היו בגלל כלל ישראל. ומה היה למעשה? התורה אומרת שלא, אלא "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים", כלל ישראל מצאו חן בעיני מצרים, על אף כל מה שהם עברו בגללם. ויותר מכך, מה הדבר הכי מרגיז שיכול להיות? שלמה המלך אומר [משלי ל, כב]: "תחת עבד כי ימלוך". זה השיא שיכול להרגיז בני אדם, שמי שעד היום היה עבד שלך, נעשה מושל עליך. וכלל ישראל במצרים היו עבדים, המצרים רדו בהם ועשו בהם כרצונם, עבד כמשמעו! ופתאום עכשיו, כלל ישראל מבקשים מהמצרים שיתנו להם את הרכוש שלהם, "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות". בת ישראל כשרה, פונה לשכנתה המצרית: 'יש לך איזה בגד יפה? שמלה יפה?'
שואלת אותה המצרית: 'בשביל מה את צריכה את זה?' והיא עונה: 'אני הולכת לזבוח לקב"ה, ואני רוצה בגד יפה'. 'ואת מה את הולכת לזבוח?" מתעניינת המצרית, והיהודיה מספרת ללא מורא: 'את הגטשק'ע שלכם, האליל של מצרים, הכבש!' 'ולמי את הולכת לזבוח?' 'למי שנתן לכם את כל המכות!' אומרת לה שכנתה: 'ככה, את רוצה שמלה אחת? תיקחי שתים ! יש לי בגד יותר יפה ! ולמה? כי את מוצאת חן בעיני!' "ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים". זה הרי היפך של היפך של דרך הטבע. היתה צריכה להיות להם כזו שנאה כלפיהם, שלא יסכימו אפילו להסתכל עליהם.
אומר הסטייפלר זצ"ל ב"חיי עולם" [חלק א פרק טו] דבר שלא שמים אליו לב כל כך: בכל הניסים שהקב"ה עשה במצרים,
הוא הראה והוכיח לעין כל שהוא שליט על כל הכוחות: על האויר, על העפר, מים, אש, רוח, ים יבשה, דומם, צומח, חי, מדבר. וכאן היה גילוי נוסף, גילוי נפלא, שמלבד מה שהקב"ה שליט על הכל, הוא גם שליט על ה'חן', על המציאת חן של אדם בעיני אחר. וכשהקב"ה רוצה שמישהו ימצא חן, כל מהלך השכל מתהפך, והוא מוצא חן. ובשביל הגילוי הזה, עשה הקב"ה ש"גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם". משה רבנו שהביא עליהם חורבן נורא בתשע מכות, היה האישיות הנערצת ביותר בכל מצרים. וכלל ישראל שהיו עבדים ונתקיים בהם: עבד כי ימלוך, נתן ה' את חינם בעיני מצרים. מה זה נוגע למעשה?
יש אנשים שיש להם אמונה וביטחון, הם מאמינים שהכל משמים: בריאות משמים, פרנסה משמים, הכל משמים!
אבל כשזה מגיע למציאת חן, שם הם כבר שוכחים את הקב"ה. בחור נמצא בשידוכים, לפעמים הוא חושב: פלוני קלקל לי הוא אמר לההוא ככה, ובגלל זה הם חשבו ככה, ולכן הם לא רוצים. ולפעמים בחור מסתפק לעצמו: לגדל זקן או להתגלח, והוא חושב שאם הוא יתגלח יהיה לו יותר מציאת חן. ולחילופין, אם הוא יתלבש ככה, יותר ירצו אותו, הוא ימצא יותר חן בעיני המדוברת.
פרשה זו באה ללמדנו להתחזק גם באמונה זו, שגם בענין 'מציאת חן' הכלה כל בידי שמים. נכון, צריך לעשות השתדלות, כמו שבכל דבר צריך לעשות השתדלות. אבל חובה לזכור שזה רק מצד חובת ההשתדלות, אבל זה לא תלוי בך. וכמו שבכל השתדלות יהודי מאמין יודע שהעיקר בידי שמים, אף נשיאת חן עיקרה בידי שמים, וברצונו תמצא חן אפילו שהוא נגד השכל, כמשה רבינו וישראל שמצאו חן בעיני המצרים.
שני ידידים אהובים חיו בירושלים של מעלה, אנשי מעש ויראי אלוקים, אותם הכיר ואת סיפורם סיפר הגה"צ רבי אליהו רוט זצ"ל. שני הצדיקים היו רבי שמעון קלפוס זצ"ל ורבי מרדכי אהרן שיינברגר זצ"ל,
דמויות הוד משרידי דור דעה, שעבודת השם שלהם נודעה בשערים. הם היו תלמידי חכמים מופלגים שעסקו בתורה בהתמדה ללא הרף, לצד תפילתם המרוממת שנישאה שעות ארוכות בדבקות. לצד זאת, עסקו השניים גם בחסד, ונהגו לכתת רגליהם פעם בשבוע לקבץ צדקה פרוטה לפרוטה, אותה חילקו לעניי העיר המשוועים לעזרה. כך נהגו השניים במשך שנים רבות, בהקדישם שעות רבות וארוכות למלאכת החסד הטבועה בדמם. הם לא הביטו על ערכם ורוממותם, לא ביקשו כבוד לעצמם, ועסקו בחסד יום אחד בשבוע. לימים, חלה רבי שמעון קלפוס את חוליו האחרון, ממנו לא קם. כשמצבו החמיר, קרא לידידו הרב שיינברגר ושוחח עמו ביחידות שיחת פרידה ארוכה ונרגשת, במהלכה ביקש הרב שיינברגר בקשה לא שגרתית: 'הן היינו יחדיו בעולם הזה ידידים קרובים' – אמר בדמעות שליש, 'ידינו לא משה זה מזה, עסקנו יחדיו במגוון פעולות תפילה, תורה וחסד. מבקש אני ממך בקשה אחת: שבעלותך השמימה ולאחר שייפסק דינך בבית דין של מעלה, שתבוא אלי ותעדכן אותי מה נעשה בדינך, שתספר לי כיצד התגלגלו הדברים'. אכן, בקשה לא שגרתית, שאפשר לשמוע רק בין שני צדיקים של ממש. ורבי שמעון, קודם שנפרד מידידו, הבטיח כי באם יתאפשר לו – יקיים את הבקשה במלואה, ויבוא לספר מהנעשה בבית דין של מעלה. ויהי לתקופת הימים, אין ויהי אלא לשון צער. הצדיק רבי שמעון הסתלק לבית עולמו, מותיר אחריו משפחה שבורה ורצוצה, את תושבי ירושלים המבכים את לכתו, וידיד קרוב ואהוב – הרב שיינברגר, שהצטער צער רב. לצד הצער הגדול, המתין וציפה הרב שיינברגר בדריכות לקיום ההבטחה, ייחל לפגוש את ידידו שיבוא לספר מהנעשה בכבשונו של עולם. ואכן, כמה חודשים אחר כך, התגלה רבי שמעון לרבי אליהו רוט זצ"ל בחלום הלילה, ואחר כך גם לידידו הרב שיינברגר זצ"ל. באופן מפעים, סיפרו שניהם את הדברים בעדות אישית תואמת, עדות מטלטלת ומסעירה מבית דין של מעלה: רבי שמעון סיפר בראשית דבריו, כי לא ניתנה לו הרשות לספר ולחשוף אלא טפח מהנעשה בשמי מעל, ועל רוב הדברים כבר אמר הכתוב 'כבוד אלוקים הסתר דבר'. עם זאת, התייחס לשאלה שנשאל לגבי מה נעשה בדינו, ותיאר מהנעשה בבית דין של מעלה: מיליוני מלאכים נקבצו ובאו לדיון בעניינו של רבי שמעון, נושאים בכנפיהם צרורות של זכויות. שעות לימוד תורה ארוכות ומייגעות, זכויות של מצוות רבות, תפילות ארוכות ונלהבות. הכל עלה אל שולחן הדיינים, הדיינים בחנו ובדקו, החלו לחשב חשבונו של עולם האמת. במתח רב ובציפיה דרוכה הביט רבי שמעון במתחולל לנגד עיניו, מצפה שהזכויות הללו יעניקו לו את כרטיס הכניסה הנכסף לגן עדן. אך בית הדין דן ארוכות, בחן את כל הזכויות הללו, ועדיין – הדיינים לא קבעו דבר, כנראה, אין די בזכויות עד עתה! כמה נורא יום הדין הגדול! שבו והגיעו המוני מלאכים, צרורות של תפילות, תיקוני חצות, מצוות רבות שקיים רבי שמעון במסירות ובהקפדה. כל אלו עשו רושם רב בשמים והדיינים התייחסו אליהם בכובד ראש, אך עדיין, למרבה החרדה, רבי שמעון עומד ומביט כיצד הדיינים קובעים פה אחד: 'זה עדיין לא מספיק'! לא ייאמן ! אחד מצדיקי ירושלים, שעבודת התפילה שלו היתה לשם דבר, שתפילתו נישאה שעות ארוכות, שכל קריאת שמע שלו ארכה שעות ! – אך זה לא מספיק ! ושעות לימודו, התמדתו העצומה, מצוותיו הרבות ומידותיו התרומיות – עדיין לא הספיקו, עדיין לא נחרץ גורלו לגן עדן ! ועודו עומד וחרד, מתוח ודואג, מי יודע מה ייפסק לבסוף, מה יוכרע לגביו. ואז, הגיעו משלחות של מלאכים, והעלו על השולחן את היום השבועי בו כיתת רגליו למען עניי ירושלים. סיפרו כיצד התמסר לעשיית חסד, וזכויות החסד הם שהכריעו את גורלו: 'זכאי בדינו, ישר לגן עדן !' – הכריז הכרוז, ורבי שמעון, בבת שחוק על שפתיו, בישר זאת לידידיו שנשארו בעולם הזה, למען יידעו הכל ויבינו: כרטיס הכניסה לגן עדן, תלוי גם בחסד, תלוי גם בעשייה למען הזולת. בוודאי ש'תלמוד תורה כנגד כולם', אבל כל יהודי חייב לשלב גם חסד, כי חסד הוא חלק ממהותו של יהודי!
" דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב [יא, ב] פירש רש"י: "דבר נא – אין נא אלא לשון בקשה".
נשאלת השאלה, לשם מה צריך לבקש ממישהו שיאות לקבל מתנה ? אם אני אגיד לכם שהבנקים מחלקים כסף, כל מי שבא מקבל מתנה מאה אלף שקל, יש מי שלא ילך ? יעמדו כל הלילה בתור ויחכו שהסניף ייפתח…
שאלה נוספת: הגמרא [בבא קמא לח ע"א] אומרת, ששור של ישראל שנגח שור של נכרי – פטור, משום שנאמר: "כי יגח שור את שור רעהו", ונכרי אינו בכלל רעהו. מדוע, אפוא, כתוב אצלנו "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה", והלוא המצרים אינם בכלל "רעהו" של ישראל?
מבאר הגאון מוילנא זצ"ל: בכדי שהמצרים ייאותו להשאיל לבני ישראל כלי כסף וכלי זהב, קודם לכן צריכים בני ישראל להתחזק בעשיית חסד בינם לבין עצמם. רק כאשר יגבר החסד בתוך בני ישראל – יש סיכוי שגם המצרים יגמלו חסד עם ישראל ויסכימו להשאיל להם. ַ ּ זהו שאמר הכתוב:
דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב – לפני שאתם מבקשים מהמצרים ְּ שישאילו לכם, תשאילו אתם זה לזה "כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב " .
הבה ונבחן את המציאות שהייתה: כל יהודי אורז את הקרטונים עם כל מטלטליו ורכושו, ומטעין אותם על תשעים חמורים. מחר יוצאים ממצרים. לכל יהודי יש כששים ילדים שקופצים על הראש, כל הבית על גלגלים. כולם אורזים, משתדלים לא לשכוח כלום. פתאום בא הקב"ה ואומר למשה: לך תאמר לכל איש ישראל, שכל אחד ילך לשכן שלו ויאמר לו: אני רוצה לגמול אתך חסד ולהשאיל לך בגד… מה צריכה להיות התגובה של השכן לבקשה כזאת? " אני עסוק כעת באריזת כל הבגדים שלי. זה מה שחסר לי עכשיו בעיצומו של כל הבלגן ? תן לי לגמור לארוז. עכשיו זה לא הזמן"… אך הקב"ה אומר: כן ! תעשו חסד איש עם רעהו! אפילו אם השני לא צריך את החסד הזה ! עצם זה שתגמלו חסד איש עם רעהו – זה מה שייתן בלב המצרים לעשות אתכם חסד ולהשאיל לכם ומכאן אנו למדים מוסר השכל גדול: אדם צריך להשתדל לעשות כל מה שבכוחותיו לעשות, גם אם לא נראה לו שיש תועלת במה שהוא עושה.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
