המהרש"ם, רבה של ברז'אן. החל מימי ילדותו, נודע רבי שלום מרדכי בחריפותו ובשנינותו. הוא ישב בתלמוד התורה ולמד בשקידה, אך כבר אז החלו המשכילים ללטוש את עיניהם לתלמודי התורה, וביקשו מהמלמדים להסית את תלמידיהם לפזול להשכלה ולעולם המדע. באותן תקופות השתוללה אש ההשכלה. משפחות רבות הנידו ראש באבלות, על בניהם שסטו מדרך התורה. המשכילים עבדו בשיטות מתוחכמות, בדרך כלל טפטפו ארס בסבלנות, טיף אחר טיף, עד שבמשך הזמן חילחל הארס והתערב בדמם של הצעירים.
בעיירת הולדתו של המהרש"ם התגורר יהודי נכבד, מלמד שנתפס להשכלה, וכאשר שמע על הילד שלום שבדרון בעל הכשרון, החליט שיש צורך 'לטפל' בו. הם הרי היו רשעים אכזריים מאין כמוהם. הוא פגש בילד, כביכול באקראי, ברחוב ושאלו: "האם אתה לומד דקדוק?", וכשהילד השיב בשלילה 'הזדעזע' אותו מלמד רשע, ומיהר להסביר לו עד כמה חשוב ללמוד דקדוק, בשביל הצלחת לימוד ש"ס ופוסקים וכו'. "הלימוד הזה" – כך אמר בהתרגשות – "חשוב עד מאד, ומי שלא ילמד אותו בצעירותו לא יוכל להצליח בו אחר כך"… בקיצור, דיבר על לבו בהתרגשות. ה'מלמד' העניק לו עוד מידע נחוץ: "תבין", הסביר לילד, "אביך הוא מעדת החסידים, שגם הם יודעים עד כמה חשוב ללמד דקדוק, אלא שכיון שרוב המלמדים את חכמת הדקדוק הם מאלו שלוחמים בחסידים, לכן מתנגדת עדת החסידים ללימוד דקדוק, ולצורך כך הם שולפים ראיה מדברי הש"ס: 'מנעו בניכם מן ההגיון' (ברכות כח ע"ב) אבל הם טועים". כך האריך אתו בשיחה, עם הילד בן השבע. בסיום הפגישה הוציא מחיקו ספר הכולל בתוכו 'בסך הכל' את יסודות הדקדוק, והפטיר בחביבות: "בכשרונותיך הגדולים בודאי תצליח ללמוד את שרשי החכמה לבד, ואחר כך, כשתתבסס ביסודות הדקדוק, כבר תמשיך ללמוד אותה עוד ועוד, וכך תעשה חיל בתורה"… באותם ימים נסע אביו של הילד לאדמו"ר רבי מאיר מפרמישלאן זצ"ל. הוא נטל עמו את בנו הקטן וכשהגיעו מיהר להיכנס לרבי. לאחר ששהה בעיירה יומיים, החליט לשוב לביתו, ולפני הנסיעה נכנס שוב לרבו. לפני הפרידה העמיד האב זצ"ל את בנו ליד ברכי הרבי רבי מאיר זצ"ל. הרבי נטל את הילד בידיו, הושיבו בין ברכיו, והורה לו כי עליו להתנהג בחייו בכמה הנהגות יקרות, בהן התייחד אביו זקנו, שעל שמו נקרא. אחר כך הניח את שתי ידיו על ראשו, והתחיל לצעוק בקול גדול: "בני אל תלך בדרך איתם, מנע רגלך מנתיבתם. כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם" (משלי א, טו-ט). הוא חזר ושילש את הפסוק כמה פעמים בקול חזק, עד שנפל על הילד פחד גדול מאוד. לאחר מכן פנה אליו ואמר באידיש: "ילדי, אל תשמע לאף אחד האומר לך ללמד דקדוק או דברים אחרים. למד נא אך ורק מה שאבא מצווה אותך! תמיד תשאל קודם את האבא על כל דבר, האם מותר ללמוד את זה, כי מטרתם להדיחך מדרך היהדות. אל תשמע לשום אדם, ותתנהג בדרך כפי שהוריך מתנהגים, כמו שאבות אבותיך נהגו, ואז תתחזק ותראה הצלחה בלימודך, ותעלה מעלה מעלה, ותהיה לראש על ישראל כל ימיך, גם תאריך ימים. זכור נא את דברי וטוב לך!", עד כאן היו דברי האדמו"ר ברוח קדשו.
אביו רעד בכל גופו, כאשר לפני היציאה מהחדר פנה הרבי רבי מאיר אל הילד שנית: "אל תלמד שום דבר ללא הסכמת אביך. הם רצים אחריך להטותך מדרך הטוב, אינם דורשים טובתך, הרחק מפתח ביתם, 'תזרם כמו דוה צא תאמר לו' (ישעיהו לב, כב) 'שקץ תשקצם'!". כאשר יצאו מהחדר, נפל האבא מתעלף על פתח חדר הרבי. כשעוררוהו, גזר על הילד שיגלה את פשר דברי הרבי. שלומקה הילד, סיפר את הכל ואמר כי כבר הספיק ללמוד באותו ספר מספר פעמים. הוא התנצל בתום לב, שלא ראה ב'מלמד' ההוא שום פסול, שהרי הוא נראה בחיצוניות כאיש תם וישר, והוא מוכר בעיר וכו'. נקל לשער באיזו חרדת קודש הם עברו את הדרך חזרה לביתם. בבואם העירה, האיצו במרכבה עד פתח ביתם. נכנסו, ולא דברו מטוב ועד רע. הילד מיהר והביא לאבא את הספר. השניים יצאו לחצר, ואחריהם האם הרבנית, והילדים הקטנים. האב התכופף והצית את האש ועיניו זלגו דמעות. האש אחזה בדפי הספר וכילתה אותו במהרה, כדין "ובערת הרע מקרבך". ועם תבערה זו ניצל המהרש"ם מצפורני המשכילים. מכאן יכולים אנו ללמוד עד כמה גדול כח הטומאה הנובעת מההשכלה, ועד כמה צריך אדם להתרחק מכל דבר ולהדבק תמיד רק בקדושה:
"וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו"
חכמי הדורות לימדונו לקח גדול ונורא, שעלינו להתבונן בו בפרשת קבלת התורה:
לימוד התורה, עליו להיות כנתינתה.
כפי מסורת הדורות שקיבלנו דור אחר דור, איך הוא במה לעמול בתורה הקדושה. כל החוכמות נמצאות בתורה הקדושה ואין צורך בחוכמות חיצוניות בשביל להבין את יסודותיה.
אבל בשביל לזכות שהתורה תהיה חלק מאיתנו צריך לזכור את דברי חז"ל:
"והיו הדברים שמחים ומאירים כנתינתם מסיני"; אין זה רק ביטוי בעלמא – זהו חלק נכבד מצורת לימוד התורה. חובה על כל לומד תורה לדעת, כי הנו נמצא בבית היין, ולימודו צריך להיות מתוך שמחה ואושר על הזכות הנעלה שנפלה בחלקו.
'שבת קבלת התורה'
בשבת הזו, פרשת יתרו, נקרא שוב את סדר מעמד קבלת התורה.
והרה"ק מלובלין זי"ע חושף מתנה יקרת ערך שמסתתרת בשבת הכאילו שגרתית הזו:
כן כן, בשבת הזו יכול כל יהודי לקבל את התורה מחדש, כמו בחג השבועות. קריאת פרשת קבלת התורה אינה תיאור היסטורי, אלא מעמד ששב ונשנה בשבת הזאת עם שחר, בכל מקום בו קריאת התורה תושמע ברמה. וכשנקרית בפנינו הזדמנות כה מחממת לב ומעוררת התלהבות לקבל את התורה מחדש – זה הזמן לתפוס אותה בכל הכח, לאמץ אותה אל הלב, להסתער מחדש עליה באהבה אין קץ !
הבה נתפוס את השבת הזו, ונקבל בה את התורה מחדש, נתחבר אליה באמת, מתוך תחושה עילאית שהיא חיינו ואורך ימינו, ולכן נהגה בה יומם ולילה. נחפש עוד הזדמנויות להוסיף בתורה, עוד לימוד רצוף, עוד סדר קצר, עוד שיעור יומי, עוד האזנה לשיעור מוקלט .עוד תמיכה בלומדי התורה – כי התורה היא מקור האנרגיה והסיפוק שלנו בחיים, וכל כולנו שאיפה הומה מעומק הלב: 'ותן חלקנו בתורתך!' – עוד ועוד חלקים, עוד ועוד מתיקות, עוד ועוד חיים מאושרים!
השל"ה הקדוש, מגלה דבר מדהים:
לעתיד לבוא, יטול הקדוש ברוך הוא את כל אותם יהודים שלמדו בקריאה ולא הבינו מילה, וילמד אותם עד שיבינו את כל מה שקראו. כלומר – הלימוד בקריאה בעלמא אינו מבוטל כל עיקר – הוא נושא הבטחה שמימית שיבוא יום ונותן התורה בעצמו יסביר את הדברים, יבאר אותם ויבהיר אותם לאשורם. אמור מעתה כי הלימוד שלו אינו כה סתמי כפי שהוא נראה, לעתיד לבוא יזכה להבין את כל מה שקרא .
ומעתה אדם צריך להיות מחובר לתורה, יהיה מה שיהיה, התורה היא חייו, בין אם יצליח להבינה ובין אם לאו! אל תיתן ליצר הרע להגיד שהרי אתה לא מבין מה תלמד כל אחד ואחד מאיתנו יש חלק בתורה שאסור לו להפסיד.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
