בקול שקט, בדמעות ובכאב נורא, מספרת אורית שעיבי שתחי', את סיפורה האישי והמשפחתי, סיפור של טרגדיה כואבת במיוחד, שגדעה באחת את חייו של בעלה, איש החסד הרב יהודה שעיבי זצ"ל, שזכה וזיכה את הרבים, והיה כל כולו חסד וטהרת הלב.
"קרואים לי אורית שעיבי", היא פותחת את המונולוג המטלטל. "בשבת בבוקר, קמנו בבוקר, הספקתי עוד להכין קפה לבעלי לשתות. הוא הלך למרפסת לשבת בכורסא איפה שתמיד הוא היה רגיל לשבת, ובערך 20 דקות אחרי שאני גומרת לארגן, אני מגיעה למרפסת ואני רואה אותו מוטל, הראש שלו שמוט.
"התחתי לקרוא לו ולצעוק לו "יהודה, יהודה". הוא לא שמע…
"צרחתי לבנות והערתי אותם שיקומו. הבנות קמו, הגדולה שלי התקשרה למד"א, ואמרו לנו להתחיל לעשות החייאה, לא כל כך ידעתי מה זה. אז הבת שלי בת 16 אמרה לי "אמא אני יודעת". היא התחילה לעשות לאבא החייאה וצעקה "אבא קום, אבא קום", והם לא הצליחו.
"הגיע אלי מד"א ואמר לי אני רוצה לבשר לך – ברוך דיין האמת…".
לתרומה לאלמנה ולחמשת היתומים הקליקו כאן>>>
אורית מתארת את דמותו של האיש האהוב כל כך, שנעלם בפתע פתאום: "היה כל כך בעל מסור, אבא אוהב. תמיד דאג לילדים. יש לי ברוך השם חמישה ילדים – הגדולה שלי בת 23, הוא לא זכה לחתן אותה.
"הוא כל כך רצה כל החיים לראות אותה תחת החופה. תמיד הוא אמר אני רוצה לראות את הנכדים רצים בבית…
"הקטנה שלי עדיין בקושי בת 12, גם את הבת מצווה שרצינו לחגוג לה – גם, הוא לא יזכה. אבל הוא משמים יראה אותה".
בלית ברירה ובצר לה, מבקשת אורית מהציבור לסייע לה להקים קרן עזרה וסיוע לבנותיה ולבנה, שיזכו להתחתן בכבוד ובשמחה בהגיעם לפרקם בעז"ה: "אני מבקשת, אם תוכלו לעזור לנו שנוכל להשיא את הבת שלי, ולדאוג לכל הילדים שלא יחסר להם כלום.
"כמו שתמיד אבא שלהם אמר- לילדים שלי לא יחסר כלום. תמיד דאג לתת, שיהיה להם ולא לו. תזכו למצוות".
