מהו הדיל שלא היה, ומהי השלכתו על הסיבוב השני בבית שמש? / אריה זיסמן

תרדמה ומלחמה

פרשנות מגמתית: כיצד הסבירו כתבים דתלי"ם את תוצאות הבחירות וכיצד הפרשנים מבית?

אחוזי ההצבעה הנמוכים במגזר הכללי בבחירות השבוע לרשויות, העניקו להן את הכותרת "בחירות תרדמה תחת מלחמה". גם תחושת הדחיפות והצורך של ארגוני המחאה נגד הממשלה לקשור בין הבחירות המקומיות לארציות, כשלה. הציבור לא קנה את זה, נותר אדיש ולא הגיע לקלפי. סדר היום הלאומי לאחר המלחמה שינה כיוון ואחוזי ההצבעה, מהנמוכים ביותר בתולדות המדינה, נראו בהתאם. הרצון לחזור לשגרה הגיע מוקדם מידי.

מי שלחצו לקיים את הבחירות בעיתוי הנוכחי היו בעיקר ראשי ערים מכהנים והם אלו שיצרו את הלובי לקיומן ויהי מה. הלובי הזה הופעל בעיקר בקרב שרי הליכוד שנכנעו ללחץ. בניגוד להם, הנציגים החרדים שהעריכו מראש, כי הבחירות הללו יביאו למסע הסתה נגד החרדים, התנגדו ברובם למהלך, דבר שלא סייע להם.

ואכן רוב מהדורות החדשות נפתחו בדיווחים על אחוזי הצבעה גבוהים בערים החרדיות, לעומת המגזר הכללי, וכצפוי היו מי שניצלו את העניין להסתה נגד החרדים בעיקר לאחר שהחלו להגיע התוצאות (פירוט בהמשך).

חלק ניכר מההסתה הגיע מכתבים ופרשנים סרוגים ודלי"ם, שחלקם הכריזו לאחרונה מלחמה נגד החרדים בכל נושא הגיוס. אחד מהם שחשש מרוב חרדי במועצת העיר ירושלים תיאור זאת במילים "נפילת ירושלים", תוך שהוא מביע תקוה שהמעטפות הכפולות ישנו את התוצאות.

עיתונאי מגזרי אחר, כתב לאחר שהגיעו חלק מתוצאות הבחירות, כי הציבור החרדי משתלט כביכול על ערים: "לקחו את ערד, צפת וטבריה, השתלטו סופית על אשדוד". לזכותו ייאמר כי הוא הבין את טעותו וכעבור שעה קלה התנצל על הדברים מחק אותם וכתב: "ניסוח לא מוצלח שלי. מחילה".

עיתונאי נוסף שהשתלח בבחירות במגזר החרדי, ואף השתמש במילה "ביזה", התנצל גם הוא על הדברים, אך הרושם כאמור של כל דברי ההסתה נותר וחבל.

בד בבד גם הפרשנויות בתוך המגזר החרדי היו מוטות לחלוטין, בעיקר לאחר שהגיעו המדגמים הראשונים  של התוצאות שחלקן היו שונות לחלוטין מאלו הסופיות. באותן שעות נטו הפרשנים (חלקם מטעם) לדבר על "ההפסדים הגדולים" של "דגל התורה", בתארם מציאות מעוותת תוך הנאה בלתי מוסתרת. "דגל התורה יכולה הייתה להיות עם הנציגות הפוליטית הגדולה ביותר, אבל זה לא קרה".

פרשנים אחרים אפילו ידעו לשים את האצבע על שמות הערים בהם נרשמו הפסדים, ובעיקר על בית שמש ורכסים, שם חזו המדגמים הראשונים נפילות ואכזבות לדגל התורה, דבר שלבסוף התברר כהפוך מהמציאות – בקטע הבא. 

ביטחון וניצחון

דגל התורה יכולה הייתה לעשות את "הדילים הפוליטיים" הטובים ביותר אם לא הייתה עומדת בעקרונותיה

מה זאת אומרת "דגל התורה הונף בכל רחבי הארץ", התקשר אלי חבר עצוב בליל תוצאות הבחירות, לאחר שנחשף לכותרת שהעניק 'יתד נאמן' בשעות הלילה המאוחרות לעיתון שהופץ ביום ד'. "הרי הפסדנו ברוב הערים המרכזיות. לא כך"? הדבר כאמור היה בטרם נודעו תוצאות הבחירות הסופיות, שהיו רחוקות מהמדגמים הראשונים.

לא הפסדנו כלל, הרגעתיו. תתעודד. ניצחנו ממש. דגל התורה יכולה הייתה לעשות את "הדילים הפוליטיים" הטובים ביותר, לפני כל הדילים האחרים, שנבעו בעיקר ממסעות נקמה מעיר לעיר. דגל התורה יכולה הייתה לקבל על מגש של כסף ערים רבות ללא מאבק וללא תחרות. אבל עמידה על עקרונות תוך ציות מוחלט לדעתם של גדולי ישראל, שינתה את המפה. מבחינת דגל התורה זה לא הפסד אלא ניצחון של ממש. זו מהותה של תנועה הנשמעת לגדולי ישראל, גם כאשר נראה שמבחינה פוליטית זה פחות משתלם.

"אל תהיה מאוכזב. כל הנוטל עצה מהזקנים אינו נכשל", עודדתיו. "אתה בהחלט צודק. צריך באמת להתחזק בזה. זה המבט הנכון". השיב לי. מאוחר יותר לפנות בוקר, כאשר הגיעו תוצאות האמת, התברר שלמרות הנהי הראשון ולמרות הפרשנויות הסונטות, הצליחה דגל התורה מעל המשוער במקומות רבים בארץ וגם בחזית החרדית. 

דוגמאות לא חסר (והם פורטו בהרחבה אתמול ביתד נאמן, וכן לקמן). ובכל זאת נחזור ונזכיר אותם בקצרה: ירושלים – ששה מנדטים ושמירה על המקום הראשון במספר הקולות במועצה. הצלחה אדירה בבני ברק עם הוכחה "אחת ולתמיד" מה גודלה של דגל התורה בעיר. הצלחה רבה בבית שמש עם מספר הקולות הגבוה ביותר, למרות הקמפיין בכל חזית אפשרית נגד מועמד דגל התורה, כמו גם העלייה במספר המנדטים למועצה. הצלחה ברכסים בראשות המועצה לאחר מאבק צמוד. הצלחות בביתר, טבריה, גבעת זאב ועוד. כל זאת כמובן עם ראשי הערים של דגל התורה שממשיכים בתפקידיהם במודיעין עילית וקריית יערים וכן עם המועמדים שדגל התורה תמכה בהם במקומות נוספים. ובקיצור הצלחות בכל הגזרה לאורך ולרוחב, כפי שתואר בהרחבה וכפי שלבטח עוד ידובר.

נקודה מעניינת נוספת: בערים מסורתיות דוגמת טבריה, הוכח כי המלחמה ואווירת ההתחזקות ליהדות פעלה את שלה. כוחות קפלן והשמאל נכשלו באופן מוחלט והדבר התבטא בתוצאות של רון קובי, וחבריו.

השיחה שנחשפה

מהו הדיל הפוליטי שלא היה, ומהי השלכתו על הסיבוב השני בעיר בית שמש? 

סגן השר הרב אורי מקלב כמו שאר חכ"י דגל התורה התרוצץ בשבועות האחרונים ממקום למקום, מעיר לעיר ומישוב לישוב כדי להדהד את קריאתם של מרנן ורבנן גדולי ישראל בדבר חובת ההצבעה ומטרותיה, כפי שאמר רבנו מרן הגר"ד לנדו שליט"א, "למען העניינים של יהדות ותורה בטהרתה וצביונה, מוכרחים וחייב כל אחד להצביע".

לדאבון לב נקטע מרוצו עקב פטירת אביו זצ"ל. הרב מקלב עצמו יצא בבוקרו של יום להצביע בשכונת רמות מקום מגוריו כפי שהורו לו לעשות. במהלך יום הבחירות, כאשר הגיעו מנחמים רבים ל'שבעה', שאל כל אחד מהם, האם הצביע והאיץ בהם לעשות זאת תחילה, ורק אחר כך לשוב ולנחם.

אישית נחשפתי, יום קודם הבחירות, לסיפור מעניין כאשר הגעתי לנחם את הרב מקלב. לצידי ישבו שר המשפטים יריב לוין איש הליכוד, ויו"ר דגל התורה ח"כ הרב משה גפני. מהשיחה ביניהם ניתן היה להבין, כי דגל התורה יכולה הייתה לעשות "דיל פוליטי" עם הליכוד, באופן של תמיכה במועמדם שוקי אוחנה בצפת, בתמורה לתמיכת הליכוד במועמד דגל התורה שמוליק גרינברג בבית שמש.

הדיל הזה לא בוצע בשל ההנחיה של גדולי ישראל לתמוך במועמד החרדי בצפת, הרב יוסף קקון וכן בשל ההנחיה שאין לערב עיר בעיר (דין צפת אינו כדין ירושלים. זוכרים?). בסופו של דבר, ההסכם שנחתם בבית שמש עם הליכוד, לא היה של דגל התורה, אלא דווקא של ש"ס, דבר שלא תרם להם בתוצאה הסופית. 

עתה כאשר באים להכריע על הסיבוב השני בבית שמש, ראוי לקחת זאת בחשבון: דגל התורה לא תמכה במועמד ליכוד שאינו חרדי, ויתרה על דיל פוליטי שהוצע לה, ופעלה באופן הכי מוצהר וברור לטובת מועמד שזוהה עם ש"ס. 

ציות והגשמה

במבט היסטורי: הישיבה המרגשת בסוכות שקדמה להקמת דגל התורה והשלכותיה להווה

האירועים השבוע והכפיפות המוחלטת לגדולי ישראל ולהוראותיהם הנחרצות ללא שום פקפוק וללא שום שיקול אישי ופוליטי, החזירו אותי שנים רבות לאחור עד סוכות תשמ"ט, ערב הקמת דגל התורה, לפני הבחירות לכנסת ה-12.

הייתי אז בחור בישיבת חברון והימים היו ימי בין הזמנים. בבית הכנסת בו גדלתי והתפללתי – צא"י ברחוב איכילוב בפתח תקווה, בראשות הרב אברהם ריין זצ"ל, דיברו על ישיבה מכרעת שתיערך במוצאי החג הראשון, של "הוועד הפועל" של צא"י, שתעסוק בהמשך דרכה של התנועה שנקראה "ציות והגשמה", לאור הקמתה של דגל התורה לקראת הבחירות.

הטיתי אוזן ושמעתי שהישיבה תתקיים בקרית הרצוג בסוכתו של איש צא"י ר' משה קליין, שהיה אז עוזרו הקרוב של הרב שמעון סירוקה זצ"ל. באותו רגע נמניתי וגמרתי אומר בליבי להגיע למקום ולראות מקרוב את הישיבה ההיסטורית, אף שכמובן לא הייתי חבר באותו גוף "הוועד הפועל".

מוצאי החג הגיע, ועשיתי דרכי מפ"ת לקריית הרצוג לחצרו של ר' משה קליין. מצאתי עמדת תצפית טובה ואט אט הבחנתי בכניסתם של המוזמנים, חלקם כבר אינם בין החיים. בין הבאים (שאני מעלה בזיכרוני): הרב שלמה לורנץ זצ"ל, הרב שמעון סירוקה זצ"ל, הרב חיים ברילנט זצ"ל, הרב מרדכי לסקר זצ"ל, הרב אברהם ריין זצ"ל, הרב דוד נחמן בלוי זצ"ל, הרב יוסף ברנפלד זצ"ל, הרב משה קארפ זצ"ל, הרב יצחק לוי זצ"ל, ויבדלו לחיים טובים וארוכים: הגאון הגדול רבי נתן זוכובסקי שליט"א, הרב שלמה אייזן שליט"א, הרב חנניה צ'ולק שליט"א, הרב נתן צבי כהן שליט"א ועוד.

הישיבה החלה ואני נצמדתי לאחת מדפנות הסוכה מבחוץ, באופן שלא יראו אותי, מצמיד אוזן לדברים שעלו מבפנים. הדוברים דיברו בזה אחר זה, ואז הגיע תורו של יו"ר צא"י, ח"כ לשעבר הרב לורנץ. קולו הרועד העיד שהוא מתרגש מאד מהמעמד ומהדברים שעל הפרק.

"יש לנו לסיעת צעירי אגודת ישראל עבר עשיר של עשייה לטובת הציבור", פתח (במבטא ההונגרי הכבד והחביב שלו). "זכות גדולה הייתה לנו שמרנן ורבנן החזון איש והסטייפלער זצוק"ל השתתפו בוועידות ובישיבות של צא"י לאורך כל השנים. נשמענו אליהם ועשינו כל מה שהורו לנו. עכשיו בימים אלו, המשמעת הזו עומדת למבחן. לא סתם אנו נקראים סיעת 'ציות והגשמה'. זה בדיוק הזמן שלנו להוכיח שאנו מקיימים מצייתים ומגשימים את ההוראה הזו". 

הס הושלך בסוכה. לורנץ עשה אתנחתא קלה והמשיך: "ראש הישיבה (באוזני עוד מהדהד האופן בו ביטא את זה), מרן הגראמ"מ שך, קרא לנו והורה לנו לשים בראש הרשימה לכנסת את אנשי דגל התורה (תחילה נקראו אז אב"ת) כאשר המועמד שלנו הרב חיים ברילנט, יהיה במקום השלישי, המשמעות היא אחת: סיעת צא"י בעצם מתפרקת. אני מביא את זה כאן להחלטה של הוועד הפועל".

כאן ארע משהו בלתי צפוי: לא רק האנשים בחדר התרגשו מאד והצביעו על אתר בעד ההחלטה, גם אני הקטן שנצמדתי לסוכה, נרעשתי לנוכח הדברים ועשיתי תנועה לא רצונית עד שנפלתי עליה וגרמתי לתזוזתה. הרב לורנץ הפסיק את נאומו, ותהה האם יש מישהו לא קרוא שמאזין מבחוץ. באותם ימים לא הייתה תקשורת מתוחכמת שמאזינה, מקליטה ומוציאה את הדברים החוצה. אבל היושבים בפנים חשדו בכל זאת שמשהו אינו כשורה.

הרב יצחק לוי, מהצעירים שישבו באותה ישיבה, מיהר לצאת החוצה וגילה אותי מנער את בגדי מהנפילה. "אריה, מה אתה עושה כאן?", שאל אותי, "הבהלת את כולם בפנים". גמגמתי משהו להגנתי, ויצחק שהכירני מביהכנ"ס בפ"ת בו התפללנו יחד, הבין את סקרנותי, קרא לי פנימה והושיב אותי לידו, תוך שהוא מרגיע את הנוכחים, ומסביר להם על זהותי (באותם ימים שימשתי בבין הזמנים בקיץ כמרכז קייטנות צא"י בשדה חמד)  

וכך מצאתי עצמי משתתף באותה ישיבה היסטורית, בה איש מהמשתתפים, כולם ברי דעה, לא חלק על דברי לורנץ, אף שלבטח היה קשה להם לפרק תנועה ותיקה ומפוארת, שעמדה אז במרכז העשייה התורנית והפוליטית. כולם קיבלו את דבריו ללא אומר ודברים. ציות והגשמה מוחלטים לדעת תורה ולהוראת גדולי ישראל ללא שום שאלות.

נזכרתי כאמור בסיפור ההיסטורי הזה, שמתאים מאד לימים אלו: כאשר מקבלים ונשמעים להוראתם של גדולי ישראל, ללא שום חשבון פוליטי כזה או אחר. "ציות והגשמה" מאז ולתמיד.

לוליינות ולהטטנות  

נתניהו נעלם מהשטח, הליכוד התאדה בערים הגדולות ויש עתיד כשלו ב"מדינת תל אביב" 

בהיעדר "בחירות אמצע" כפי שקורה בארה"ב, מנסות המפלגות הגדולות כולן להתהדר בתוצאות הבחירות לרשויות, ולציין את הישגיהם כאילו מדובר במדגם ובסקר מייצג לקראת הבחירות הארציות. כל מפלגה מציינת כמובן את ניצחונותיה ומתעלמת מכישלונותיה. ריבוי הערים והישובים, מאפשר לכולן ללהטט בלוליינות בין התוצאות וללוש אותן כרצונן. 

מי שנמנע מלהתערב בבחירות הללו, היה ראש הממשלה נתניהו. בחלק מהמקרים, הוא אפילו נרמז על ידי המתמודדים לעמוד מהצד, כדי לא לתת גוון ארצי לבחירות ולא לסחוף את מתנגדיו לקלפיות. נתניהו "עמד" במשימה, ולא ירד לשטח כבעבר. היעלמותו המוחלטת הייתה מכוונת, והוא אפילו נמנע מלפרסם סרטון ביום הבחירות עם צמד המילים המסורתי: "לכו להצביע", מחשש שזה יוציא את אנשי המחאה מהבית.  

כל זה לא מנע מהליכוד לפרסם בסוף יום הבחירות, כאשר נודעו התוצאות, הודעה על ניצחונותיו תוך התעלמות מופגנת וצפויה מהפסדיו. עם זאת קשה להתעלם מהעובדה שמפלגת השלטון – הליכוד, כשלה בארבע הערים הגדולות, ירושלים, תל אביב חיפה וראשון לציון, המונות יחד כשני מיליון תושבים. בארבעת הערים הללו הצליח הליכוד להכניס נציגים בודדים בלבד למועצת העיר.

בד בבד שמר הליכוד על כוחו בערים בינוניות וקטנות דוגמת בת ים, נתניה ונס ציונה, איבד את בית שאן, צפת, גדרה, טירת הכרמל, אבן יהודה וחצור הגלילית. אך הוסיף את חולון, ערד וירוחם. כמו כן יש לליכוד את פתח תקוה – העיר החמישית בגודלה בארץ עם ר"ע המזוהה עמם וכן את אשדוד. 

מנגד מפלגת האופוזיציה "יש עתיד" כשלה במקום המרכזי ביותר, בו השקיעה את מירב מאמציה – "מדינת תל אביב", בירת "כוח קפלן". לפיד הריץ את חברת מפלגתו ארנה ברביבאי מול רון חולדאי והפסיד. כך קרה לו גם בערד עם ניסן בן חמו שהפסיד למועמד הליכוד יאיר מעיין.

המחאה לא החמיאה

הסקרים הטובים של גנץ לא נדבקו במועמדיו, בעוד שותפו לשעבר סער, גורף ניצחונות

ככלל ניתן לומר שאנשי המחאה, שביקשו לנצל את הבחירות לרשויות כפלטפורמה לניצחון בבחירות לכנסת כשלו. המחאה, שמצליחה להחזיק מעמד רק באולפני התקשורת, התרסקה מול הקלפי. החבורה הצעקנית הגיעה להישגים דלים ביותר.

אנשי המחאה תלו תקוות רבות בבחירות לרשויות עוד קודם המלחמה. כבר אז סימנו ראשי ערים שתמכו במחאה נגד הממשלה כמועדפים עליהם. במקביל ראשי ישובים שלא תמכו במחאה, סומנו כמי שיש לפעול נגדם. הדבר גרם לראשי ערים ולמועמדים השונים להתיישר לפי רצון המחאה, ורבים בהם הגיעו להשתתף בהפגנות בעל כורחם, רק כדי שלא יפעלו נגדם.

הסקרים כולם הראו שהבחירות לרשויות יהוו מדד מכריע וקובע לקראת הבחירות הארציות ומכאן ההתעניינות הרבה שהייתה סביבן. אלא שהמלחמה הרסה לאנשי המחאה את כל התוכניות. תשומת הלב הופנתה מהבחירות ואחוז ההצבעה הנמוך בהתאם.

תומכי המחאה ניסו לתרץ את העייפות והדעיכה שלהם, במשאלת לב כי מדובר במצב של אגירת כוח לקראת המאבק הגדול שבפתח: הקרב על הקדמת הבחירות הכלליות, קרב שכבר החל בשלטים, אך פחות נראה בשטח. תירוצים עלובים.

מפסיד נוסף מהבחירות לרשויות הוא יו"ר המחנה הממלכתי, בני גנץ. כמעט כל המועמדים בהם תמך כשלו. מועמדים אלו ניסו דווקא להתהדר בגנץ וחשבו כי הסקרים הטובים שלו יסייעו להם. בפועל זה לא קרה. כך היה עם מועמדי גנץ בכפר סבא, רחובות, קריית גת, חיפה, חולון וחדרה.

שותפו לשעבר של גנץ במחנה הממלכתי, גדעון סער, גרף מצדו הישגים יפים, כאשר מועמדים שתמך בהם ניצחו או עלו לסיבוב השני. מדובר ברמת גן, גדרה ואילת. בחיפה עלה דוד עציוני, איש סער לסיבוב השני מול יונה יהב.

הציונות הדתית של סמוטריץ' הכניסה מצידה נציגים ביותר מ-50 רשויות, ובן גביר הצליח להכניס נציגים מטעמו ל-15 רשויות. יש להניח שעוד נשמע לא מעט ניתוחים ופרשנויות על הניצחונות וההפסדים בתקופה הקרובה, כאשר הסיכומים הסופיים ייעשו בעוד שבוע וחצי לאחר הסיבוב השני, שיערך בערים בהן לא הצליחו המועמדים להגיע ל-40%.

הטור נכתב ופורסם במקור במדור מקור נאמן בעיתון יתד השבוע