חשיבות גדולה יש לאמירת י"ג מידות של רחמים | הרב יוסף זאב

בחודשי הקיץ מתקיימים בהרי ה"קאנטרי" בניו יורק מחנות קיץ לבנות הסמינרים. בגלל ניתוקן של הבנות מהבית למשך כל תקופת המחנה, יום שלם ב'קמפ' מוקדש ל'יום משפחה'. ביום זה באים ההורים, האחים והאחיות, לבקר את הבת ב'קמפ' ושוהים עימה במשך כל היום. לעתים מצטרפים לביקור גם הסבים והסבתות שרוצים להשתתף במפגש המשפחתי החווייתי. יהודי בשם רובי הביא את סבו , במהלך היום פגש שם יהודי זקן שאף הוא בא לבקר את נכדתו.
הוא בירך אותו לשלום ושוחח עמו שיחה קלה, וכעבור זמן קצר הם נפרדו לשלום וכל אחד שב אל בני משפחתו.
שאל רובי את אביו: "מיהו היהודי שפגשת ?". אמר הסבא: "זה חברי הטוב מימי ילדותי ברומניה, לפני השואה".
תמה הבן: "היה לך חבר ילדות שלא נפגשת עמו שנים רבות, וכשסוף סוף אתה פוגש אותו באקראי – אתה מסתפק באמירת שלום ובשיחה חטופה של שתי דקות ?!"
הסבא ניסה להתחמק, אך התחמקותו רק הגבירה את סקרנותו של רובי. כשראה הסבא כי בנו לא יניח לו, אמר לו: "אם אתה מתעקש כל כך – אספר לך"…
וכך סיפר: "גרנו ברומניה. כשהנאצים עלו לשלטון ורוחות מלחמה נשבו בכל אירופה, אבי החליט לעשות מעשה, לעזוב את האזור ולהגר לארצות הברית. תמורת הון עתק הוא השיג ויזה לכל בני המשפחה, רכש עבורנו כרטיסי נסיעה באוניה, אסף את מעט חסכונותיו ומטלטליו, וכולנו המתנו בקוצר רוח ליום ההפלגה."חברי הטוב בא לבקר אותי בביתנו. סיפרתי לו כי בעוד יומיים אנו עוזבים את רומניה ונוסעים לארצות הברית. חברי תמה: 'איך השגתם ויזה?'. אמרתי לו שאבי שילם סכומי כסף גדולים לשחד פקידים כדי להשיג את הויזה לכל בני המשפחה. הוא התלהב מכך ושאל אותי: 'היכן הוויזות ?'. אמרתי לו: 'אבי החביא אותן במגרה בחדרו'. הלכתי אתו לחדר של אבי, שלפתי מהמגירה את הוויזות ואת כרטיסי הנסיעה ונפנפתי בהן בגאווה…
"עברו יומיים, הגיע יום ההפלגה. התיקים והמזוודה כבר ארוזים, כולנו מוכנים ליציאה מהבית. כשפתח אבי את המגירה כדי לקחת את הוויזות ואת כרטיסי הנסיעה חשכו עיניו: המגירה ריקה, הוויזות והכרטיסים נעלמו.
"עד היום חקוקה בזכרוני זעקת השבר שהשמיע אבי. חיפשנו את המסמכים בכל הבית, חיטטנו בכל מקום אפשרי, אולם לא מצאנו אותם, כאילו בלעה אותם האדמה.
"שבועות רבים של מאמץ, סכומי עתק ששולמו להשגת הוויזות ולרכישת הכרטיסים – הכל ירד לטמיון. כל התקוות והחלומות שלנו התנפצו ברגע אחד.
"ואז נזכרתי בביקור של החבר שלי בביתנו יומיים קודם לכן.
חשבתי בלבי: החבר שלי הוא האדם היחיד שידע היכן מוחבאים הוויזות והכרטיסים, אולי הוא יוכל לעזור לי. הלכתי לביתו, אך איש לא היה בבית. ביררתי אצל השכנים היכן חברי והיכן בני משפחתו, והם סיפרו לי כי זמן קצר לפני כן הם עזבו את הבית.
"ואז התגלתה לנו האמת המרה במלוא כיעורה: חברי הטוב גנב מהמגירה של אבי את הוויזות ואת כרטיסי הנסיעה ונתן אותם לאביו. האב החליט לעשות בהם שימוש לעצמם והם הפליגו לארצות הברית.
"עולמנו חרב עלינו. נאלצנו להישאר ברומניה. כעבור זמן פרצה מלחמת העולם. הנאצים הגיעו לעירנו ולקחו את כולנו למחנות ריכוז. כל המשפחה נעקדה על קידוש ה', אני היחיד
ששרדתי מהשואה.
"הזקן שפגשתי ב'קמפ' הוא אותו חבר שגנב את המסמכים מהמגירה של אבי!"
הסבא סיים את סיפורו המזעזע. הבן רובי היה המום, הוא לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו. לאחר שהתעשת, אמר בזעם:
"אבא, לאדם הזה אתה אומר 'שלום'?! הוא נושא באחריות למותם של הוריך ושל כל בני משפחתך!"
אמר לו הסבא: "בני יקירי, דע לך שבתקופה ההיא כמעט יצאתי מדעתי מרוב צער, לבי היה אכול מרוב כעס כלפי חברי. בכל פעם שהציפו אותי געגועים אל הורי ובני משפחתי והרגשתי בודד בעולם, התמלאתי עליו כעס נורא. הרי הכל בגללו ! אמרתי לעצמי: לא אנוח ולא אשקוט עד שאמצא אותו ואעשה בו שפטים!
"בינתיים חלף זמן, הקמתי משפחה, נולדו לי בנים ובנות. עם הזמן התחלפו מחשבות הזעם ורצון הנקם במחשבות אחרות. אמרתי לעצמי: ה' הציל אותי ממוות ונתן לי את החיים במתנה, האם אבזבז את החיים היקרים האלה על כעס ומרירות? מה ייצא לי מזה? מה ארוויח? וכי אקבל בחזרה את ההורים שלי, את אחי ואחיותיי? החלטתי למחוק הכל, להשאיר הכל מאחורי ולהתמקד בטוב. וברוך ה' יש לי הרבה טוב: משפחה טובה, עסקים פורחים"
"לכן" – הוסיף הסבא – "כשפגשתי אותו ב'קמפ' אמרתי לו 'שלום'. למה לא? אם החלטתי לשים הכל מאחוריי, עלי לומר לו 'שלום'. ברגע הראשון הוא היה בהלם, הוא לא האמין שכך אנהג כלפיו. שוחחנו מעט וכל אחד הלך לדרכו".
אמר לו הבן: "אבא, איך אתה מסוגל לסלוח לו?!" אמר הסבא: "אמרתי לך שזכיתי בהרבה טוב. זכיתי לבנים ובנות, נכדים ונכדות, כולם שומרי תורה ומצוות והולכים בדרך ה'. ה' הצליח דרכי וראיתי ברכה בעסקיי. אתה יודע בזכות מה זכיתי לכל הטוב הזה? אני מאמין שהכל בזכות זה שסלחתי לו!
זה לא קל, זה ממש על-אנושי. כשהקב"ה ראה כיצד אני מתגבר ומתעלה על עצמי ושם את הכל מאחורי – הוא השפיע עלי את כל השפע הזה!"
יְקֹוָ֣ק׀ יְקֹוָ֔ק אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת: [שמות פרק לד]
משה על ההר מקבל גילוי אלוקי,ברית שנכרתה לדורות, י"ג מידות של רחמים שאינן שבות ריקם , ים אינסופי של רחמים !
חשיבות גדולה יש לאמירת י"ג מידות של רחמים. המקור לחשיבות תפילה זו נמצא בדברי הגמרא [ראש השנה יז ע"ב] "
אמר רב יהודה: ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם". כלומר, יש לנו הבטחה מהקב"ה שהוא מקבל את תפילת י"ג מידות.
וחידוש מפליא מצינו בדברי החיד"א בפירושו "חומת אנך" על ספר תהלים [פרק נ]. הוא דן שם כיצד על ידי אמירת י"ג מידות נהפכת מידת הדין למידת הרחמים: האם מספיקה אמירתן עם כוונת הלב כדי שהקב"ה יעבור מכיסא דין לכיסא רחמים , או שצריך יותר מזה, לעשות את המידות בפועל וללכת בדרכיו של הקב"ה כדי לקבל את שפע הרחמים, ?
ונוסח הגמרא [ראש השנה יז ע"ב] הוא: "כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם", ומלשון הגמרא משמע שרק אם יעשו בפועל. אך הקשה על כך החיד"א קושיא עצומה. שיטת הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל, שהמידה הראשונה מי"ג מידות היא 'א-ל'. והרי בן אנוש אינו יכול בשום מעשה שעושה להיות במידת א-ל, ולכאורה זו הוכחה שאנחנו צריכים רק לכוון ולומר את הי"ג מידות, אך לא לעשותן בפועל.
אבל דרשו בספרי: "מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון. מה הוא צדיק, אף אתה צדיק. מה הוא גומל חסדים, אף אתה גומל חסדים".
אז יש שיטות הסוברות שצריך לקיים בפועל את הי"ג מידות, שגם אנו יכולים במעשינו להידמות למידת 'א- ל'. כי אמנם האדם לא יכול להיות ממש כמו הקב"ה, אבל 'א- ל' משמעותו כח וגבורה, והיינו לפעל עם המדות האחרות בכח ובגבורה.
לאדם יש נשמה, יש לו דעת. הקב"ה מצפה מן האדם שידע להתעלות מעל היצרים השפלים שלו, לשלט ולכבש את המידות הרעות שלו, לא לתת להן להשתלט עליו. גם אם ההוא פגע בך – עליך לוותר לו. כלל ידוע הוא: מויתור לא מפסידים, רק מרויחים. אם תותר – הקב"ה יותר לך. "למי נושא עוון – למי שעובר על פשע". אם תותר – גם תקנה את לבו של האדם שפגע בך. "כמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט). לבו של האדם מרגיש, יש תשדורות שעוברות מלב אל לב, בלי מלים. וכשאתה מותר לו – אתה מהפך את לבו, ויחסו כלפיך ישתנה מקצה לקצה .
עוד אחת מי"ג המידות היא מידת החסד. אפשר לעשות חסד בלי עוצמה, בלי כח, אבל – אומר ה"תומר דבורה" – ניתן לקיים מצות חסד באופן של גבורה. לא לעשות חסדים רק כשנח והכל מסתדר, אלא גם במצבים קשים, גם כשלא הולך כל כך. מי שבכל זאת מתאמץ ועושה חסד כשקשה לו – הריהו הולך בדרכיו של הקב"ה בכל מידותיו, גם במידת א-ל, כיון שעושה את חסדיו בגבורה.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
השיבה הגדולה תל ציון