יש עוד חלק שצריך לעסוק בו והוא חשוב לא פחות – החלק של גלות מצרים

את הסיפור הבא, סיפר הגאון רבי ראובן פיין זצ“ל,
שנודע בכהנו כראש ישיבת ’תורה ודעת‘ בארה“ב. ומעשה שהיה כך היה היה זה בימי מלחמת העולם השניה, עת התגלגל רבי ראובן מעיר לעיר ומבית לבית, בגלותו יחד עם בני ישיבת מיר הבורחים לכיוון שנחאי שביפן. במהלך אותה תקופה התארח בביתו של יהודי אמיד ונכבד, אשר סיפר לו את הסיפור שאירע בביתו של הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ“ל, ממנהיגי יהדות ליטא טרם המלחמה. אל ביתו של רבי יצחק אלחנן עלה גביר נודע, וסיפר באוזני רבן של ישראל: 'רבי, בוודאי אתם יודעים על סכנת הגיוס לצבא הליטאי, המרחפת על ראש כולנו', פתח האיש ונאנח, כשרבי יצחק אלחנן מהנהן לעברו. הן סכנת הגיוס לצבא הליטאי הנכרי היתה קשה מנשוא, צבא שכולו התרועעות עם גויים ערלים ללא כל תנאי יהדות, לצד סיכון חיים תמידי. מי יכול להיכנס לגוב האריות הלזה? הדרך היחידה להינצל מהצבא היתה באמצעות תשלום שוחד בסכום גבוה מאוד למפקדי הצבא המקומיים. הללו, תאבי בצע וחובבי שלמונים, היו מעלים את המחיר מיום ליום, ובתמורה להררי רובלים ניאותו להעניק פטור משחרור צבאי. דא עקא, שסכום העתק אותו דרשו לא היה בר השגה לכל אדם… 'רבי', אמר היהודי האמיד, 'יש לי את הכסף, אני איש עשיר ומוכן לשלם כדי שישחררו את בני. אך מפקדי הצבא הארורים לא בוחלים באמצעים ולאחרונה מצאו להם גישה חדשה הם גם לוקחים את הכסף, וגם מלשינים על האב המשחד כי נתן שוחד, וכך – גוררים את האב והבן למלתעות הצבא… וכך, עם צרור כסף גדול ביד', אמר האיש והניף ארנק עב כרס מלא מזומנים, 'אני אובד עצות לחלוטין !
רבי יצחק אלחנן הביט בו ברוך, ועודדו וחיזקו כי ישועת השם כהרף עין. אחר כך הוסיף ואמר: 'תשמע, יש לי 'מאכער' עסקן – מצטיין שהשפעה רבה לו על כל ראשי הצבא. אני בטוח כי הלה יטפל בכך באופן מושלם, בלי להותיר כל טביעות אצבעות. תשאיר אצלי את הכסף, ולך הביתה רגוע ושלו כי תעודת הפטור כבר בדרך!' '
תודה רבה לכבוד הרב על מסירותו למעני', השיב הגביר בהתרגשות, 'הנה צרור הכסף, יעשה בו הרב כראות עיניו לפתור את הבעיה !', ולאחר שהגיש את הכסף לרב, נפרדו לשלום. והנה, כמובטח, שבועיים אחר כך הגיע הביתה מכתב משלטונות הצבא, בו נכתב כי 'בנכם לא ראוי לשרת בצבא הממלכה בשל בעיות בריאות. ניתן להגיש ערעור!' נכתב במכתב הקצר והלקוני, והעשיר רץ – לביתו של רבי יצחק אלחנן לבשרו על כך.. . רבי יצחק אלחנן שב ומקבלו בכבוד, ושמח לשמע הבשורה המרנינה כי בנו נפטר מצרת הצבא הליטאי. ואז מבקש הגביר: 'אולי כדאי שהרב יגלה בחשאי מיהו ה'מאכער' הלז, העושה עבודה מקצועית כל כך, למען יסתייעו בו יהודים נוספים…' 'אדרבה', אומר רבי יצחק אלחנן, 'אספר לך, חשוב שאנשים יידעו מיהו ה'מאכער' שפתר את בעיית הצבא, זהו 'מאכער' ייחודי המתמחה בפתרון בעיות רבות נוספות…' 'כשהגעת אליי לראשונה', מספר רבי יצחק אלחנן, 'יצאתי אליך בהותירי בחדר הפנימי אם אלמנה עם בתה היתומה, שהגיעו אלי באותו יום נסערות ובוכיות. הבת סיפרה כי לא מזמן התארסה, והיא עומדת בחוסר כל לפני מועד נישואיה. על אמה להביא נדוניה, ולממן חתונה, ביגוד מינימלי וקורת גג לזוג הצעיר ומנין לה הון העתק הדרוש לחתונה ? – הרגעתי אותן', סיפר רבי יצחק אלחנן, 'וביקשתי מהן להמתין קמעא כדי לטכס עצה. אחר כך הגעת, והותרת בידיי סכום כסף נכבד להעבירו ל'מאכער' שיסדר את ענין הצבא. הלא מי כמוני יודע שאין בנמצא 'מאכער' שיכול לסדר את הענין, רק מצות הצדקה יכולה לפתור את הבעיה… לפיכך, נטלתי את צרור הכסף והעברתי אליהן, ועכשיו תגיד אתה האם יש 'מאכער' טוב ממצות צדקה ? – הן נטלו את הכסף, ובירכו אותך בכל הברכות, וגם התפללו שאתה ובנך תינצלו מכל צרה וצוקה. נו, איך הברכה שלהן עובדת ? ה'מאכערים' שלי יודעים את העבודה ?' שואל רבי יצחק אלחנן בחיוך רחב. זכיתה במקום לתת הכסף ל- מאכערים וספק גדול אם היו מצלחים , וה' זיכה אותך לתת את הכסף לצדקה , ולשמח אלמנה .
"אִ֣ם עַל־תּוֹדָה֘ יַקְרִיבֶנּוּ֒ וְהִקְרִ֣יב׀ עַל־זֶ֣בַח הַתּוֹדָ֗ה" [ז יב]
רש"י ביאר: "אם על דבר הודאה, על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהם צריכין להודות, שכתוב בהן [תהלים קז, כא-כב] 'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם ויזבחו זבחי תודה'. אם על אחת מאלה נדר שלמים הללו, שלמי תודה הן".
ובמדרש, דרשו על הפסוק בתהלים [נ, כג]: " זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים " יכבדני' אין כתיב כאן אלא 'ְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי , כבוד אחר כבוד". מה המשמעות של "כבוד אחר כבוד"?
אמר ה"חתם סופר" דבר נפלא: כשבני אדם נושעים מצרה הם מודים לקב"ה. יש כאלה שאינם מסתפקים בהודאה בעלמא אלא עורכים מסיבת הודיה מיוחדת, ויש כאלה שאף מציינים מדי שנה את 'יום ההצלה' שלהם. אומר דוד המלך: "זובח תודה יכבדנני" – אל תכבד אותי רק על ההצלה, אלא תתייחס גם לצרה עצמה. תתבונן כמה הצרה היטיבה איתך, תבחן את עצמך במה היא השפיעה עליך ובמה היא שינתה אותך, האם השכלת להפיק ממנה את הלקחים הנכונים, אילו קניינים קנית בעקבותיה. כשאדם מתבונן בצרה שבאה עליו, הוא יכול לחשוב כמה היה קשה למה היה מגיע לי הקושי היסורים , אבל יכול גם לראות ה' זיכה אותי לחתן יתומה, לשמח אלמנה, וכ'ו, ובכך לקנות בנפשו קניינים גדולים יותר מאשר על ידי התפעלות מן ההצלה ומן ההודאה!
רבי יעקב גלינסקי זצ"ל המתיק זאת במאמר חז"ל [ברכות ד ע"ב] : "מפני מה לא נאמר נו"ן ב'אשרי'? מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, דכתיב: 'נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל'". האות נ' מציינת נפילה. לפי זה יש לפרש את שתי הנוני"ם בפסוק "זובח תודה יכבדנני": עליך לומר תּוֹדָ֗ה . גם על הנפילה, לה' על תּוֹדָ֗ה הצרה, כי הצרה שבאה עליך יכולה לשמש לך מנוף להתעלּות ולרוממות.
אומרים חז"ל [פסחים קטז ע"א], שבסיפור ההגדה "מתחיל בגנות ומסיים בשבח" – מתחילים ב"עבדים היינו" ומסיימים ב"ויוציאנו ה'". ולכאורה זהו מהלך רגיל של סיפור: כשהאדם מספר על הישועה שקרתה לו, הוא מקדים ומספר על הצרה שממנה נושע, ולכן לפני שמספרים על היציאה ממצרים, יש להקדים ולספר מה עשינו שם וכמה סבלנו מהשעבוד. ואם כן מה החידוש שפותחים ב'גנות'? אך על פי דברי ה"חתם סופר" התחדשה לנו הבנה חדשה בדבר. הקדמת ה'גנות' של צרת השעבוד לא נועדה רק כדי לחדד את השבח של ההצלה והגאולה, אלא יש שני חלקים שצריך להתבונן בהם ולהודות עליהם ולהתעלות על ידם: חלק אחד הוא הגאולה והיציאה ממצרים. אבל יש עוד חלק שצריך לעסוק בו והוא חשוב לא לפחות – החלק של גלות מצרים. יש להתבונן בו, לראות מה רכשנו בגלות הזו ואילו קניינים השגנו בה. וכיון שהקניינים שמשיגים על ידי התבוננות בצרה גדולים יותר מאשר על ידי ההתפעלות מן ההצלה, על כן פותחים בצרה ולאחריה עוסקים בישועה ובהצלה.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון