זה מה שאירע לחיילים החרדים באירוע הצבאי/ זיסמן

השבוע הנוכחי עמד בסימן "הגדול ביותר". כל הדברים המשמעותיים שאירעו בו הסתיימו (או החלו) במילים: "הגדול ביותר מאז תחילת המלחמה". מדובר בחיסול הנועז ביותר בסוריה של הגנרל האיראני הבכיר ביותר מאז תחילת המלחמה. מדינת ישראל אמנם לא נטלה אחריות רשמית, אבל האיראנים מאשימים אותה בכך, ומאיימים ב"נקמה הגדולה ביותר".  

אירוע נוסף בסימן "הגדול ביותר מאז תחילת המלחמה" היה המבצע בבית חולים 'שיפא', שהפתיע את המחבלים שחשבו כי הצבא הישראלי לא יחזור למקום. בסיום המבצע התברר כי הוא אכן היה הגדול והיסודי ביותר עד כה בעזה.

גם הכטב"מ ששוגר לאילת היה המשמעותי ביותר מאז תחילת הלחימה, משום שהוא פגע בבסיס חיל הים המקומי. במקביל התקרית הקשה השבוע ברצועה, בה נהרגו בשוגג פעילי סיוע הומניטרי על ידי הצבא, היא התקרית המדינית הקשה ביותר מאז תחילת המלחמה. תקרית זו מצאה את מדינת ישראל בעמדת התגוננות לנוכח הדרישה הגוברת בעולם להפסקת הלחימה.

מי שביקשו גם הם להיכנס לקטגוריה של "הגדולה ביותר", הם אנשי המחאה שערכו את ההפגנה הגדולה ביותר מאז תחילת המלחמה, עם ההתפרעויות והאלימות הגדולים ביותר, שנדמה היה כי חלפו מהעולם לאחר השבעה באוקטובר. הרצון של אנשי המחאה ברור: להעביר את השיח הציבורי  מעזה לעזה, קרי מרצועת עזה לרחוב עזה.  

המצור על ביתו של ראש הממשלה ברחוב עזה, הניסיון לפרוץ את מעגל האבטחה והשלכת הלפיד לכיוון פרש המשטרה, גרמו לראש השב"כ, רונן בר, לעזוב בעיצומו של הדיון על השבויים והנעדרים ולהגיע על מנת לבחון את המצב מול בית ראש הממשלה. הייתה זו הפעם השנייה שהוא מגיע לבחון את המצב. בפעם הקודמת זה קרה בליל הפיטורים של שר הביטחון יואב גלנט, אלא שאז בניגוד לעכשיו, לא נפרץ מעגל האבטחה של השב"כ.

בר (שלא שלח הפעם את צוות "טקילה"), נחרד כנראה מהמראות ומיהר לפרסם הודעה חריגה לפיה "השיח האלים ומראות ההפגנות בירושלים חורגים מכללי המחאה המקובלים ופוגעים ביכולת לשמור על הסדר הציבורי". לדבריו, "הדבר עלול להביא לחיכוך אלים עם גורמי האבטחה ולפגיעה באישים מאובטחים".

מדובר כאמור בהודעה חריגה ביותר של ראש השב"כ לנוכח ההידרדרות באלימות המפגינים. מה שהחל בהפגנת המחאה במוצאי שבת עם "אנחנו נשרוף את המדינה" וניסיון להפוך ניידת משטרה, הסתיים בלפידים בוערים, פריצת גדרות, פציעת שוטרים ועימותים קשים. מיותר לומר שאם המפגינים היו נמנים על סקטורים אחרים, אנשי ימין, חרדים או אתיופים, המשטרה לא הייתה עוברת לסדר היום כבר במוצ"ש. אבל לאנשי המחאה יש גבולות וחוקים אחרים. פעילותם מעוררת המחלוקת נעשית על גבם של החטופים. בקטע הבא.

בין יוני לאחיו                              

אמירות מרושעות וטענות הזויות: נתניהו מעדיף למנוע את החזרת החטופים מטעמים פוליטיים

המחאה לובשת ופושטת צורה בהתאם לאירועים. כל דבר שמתרחש מגויס על ידי אנשיה כדי להפגין מול נתניהו ולדרוש את פיטוריו. אותם האנשים, אותן הדמויות ואותן הקריאות. גם הלהט לא משתנה. מתנגדי הרפורמה המשפטית, הם אלו שהתנגדו לנתניהו עקב תיקי האלפים והצוללות (שלא היו), חוק הארנונה, פיטורי גלנט, מינוי אבי מעוז, ועוד. כל יום וכל תקופה, המחאה שלה. הפעם הם בחרו את נושא החטופים כאובייקט המחאה, ואגב כך יצרו מחלוקת קשה בתוך משפחות החטופים.

תחילה השתמשו אנשי המחאה (וכמובן התקשורת) בשם הכולל "מחאת משפחות החטופים". כאשר התברר כי מדובר במקסימום 14 משפחות מתוך 134, הם נדרשו להוריד את ה' הידיעה מ"החטופים" ולציין רק "משפחות חטופים".

הטענה ההזויה שלהם היא, שנתניהו לא רוצה להחזיר את החטופים מעזה כיון שאם הם יחזרו, הממשלה שלו תיפול על ידי מפלגות הימין עקב מחיר העסקה. כמו כן נטען כלפיו כי הוא עושה הכול בעד המשך הלחימה בעזה לצורך הישרדות פוליטית. בוגי יעלון, שמנסה לשמור על רלוונטיות בכל מחיר, כינה זאת השבוע: "כאורך המלחמה, אורך הכהונה". הזוי. 

כך או אחרת, הטענה לפיה נתניהו לא רוצה בהשבת החטופים, שצוטטה גם מפי "גורם ביטחוני" (אנונימי כמובן), גרמה לתסיסה בקרב חלק ממשפחות החטופים שהאמינו לדיווח. אין להאשים אותם, כיון שהם נאחזים כקרש הצלה וכבדל תקווה בכל אמירה, שיש בה להביא את יקיריהם הביתה. אולם אין בטענה הזו שום אמת, והיא נובעת רק מעיוורון השנאה של אנשי המחאה כלפי נתניהו.

תעיד על כך האמירה המופרכת והבלתי אחראית של יועץ התקשורת רונן צור, ששימש עד לא מכבר כיו"ר מטה המשפחות להחזרת החטופים. צור תקף את ראש הממשלה וצייץ: "יוני נלחם כדי לשחרר חטופים. ביבי נלחם להשאיר אותם חטופים". האמירה הזו מעידה כאלף מונים על השנאה של אנשי המחאה לנתניהו ועל הניסיון לגרור את משפחות החטופים לתוך הקלחת הזו.

נתניהו הוא אמנם האחראי למחדל (ולא האשם), בהיותו ראש המערכת, והוא יהיה חייב ללכת הביתה אחרי המלחמה, בין אם נרצה או לא. אבל כרגע הוא היחיד שנחוש מול החמאס לומר את המילים: "לא בכל מחיר", תוך הבנה שמילוי כל התנאים שהחמאס דורש, יגרמו לסכנה גדולה יותר לציבור. 

העמדה התקיפה של נתניהו, שמתפרשת על ידי יריביו באופן מגמתי, כאילו הוא אינו רוצה בהשבת החטופים, היא הפוכה בתכלית. עמדה כזו לא מעכבת את העסקה אלא מקדמת אותה. והיה מי שכתב היטב, שהחטופים לא מוחזקים בקיסריה אלא בעזה. מי שמעכב את העסקה הוא ארגון החמאס.

"אחים לנזק" 

לביקורת נגד אנשי "אחים לנשק" היו שותפים השבוע גם אנשי שמאל מובהקים 

עוד בטרם נעבור לדון בנאום שלשום של בני גנץ, שקרא להגיע להסכמה להקדמת הבחירות בספטמבר הקרוב, חשוב להתייחס לטענה שעלתה לעיל, לפיה נתניהו לא רוצה בהשבת החטופים ממניעים פוליטיים.

אם הטענה הזו הייתה נכונה, ואם אכן בקבינט המלחמה הייתה עולה הצעה סבירה לעסקה ונתניהו היה דוחה אותה, באותו רגע היו עוזבים גנץ ואייזנקוט את הממשלה. הם לא היו מחמיצים הזדמנות לעשות זאת, תוך שהם יוצאים בקמפיין פוליטי מלא בנושא.

גנץ אמר זאת באופן ברור כמה פעמים: "חבריי ואני לא נשב בממשלה שלא תפעל באמת להשיב את החטופים". המשמעות: כרגע גנץ סבור שהממשלה "פועלת באמת" להשבת החטופים, מה שמוכיח שאין עסקה רצינית על הפרק וכל הדיבורים הם דיבורי שווא ריקים מתוכן.

לתוך כל הקלחת הזו נכנסים הדיבורים וההפגנות של אנשי המחאה על הקדמת הבחירות. עוד קודם לכן, נחלו השבוע אנשי "אחים לנשק", המובילים את הדרישה להקדמת הבחירות, מכה קשה בדעת הקהל, בעקבות שני אירועים מעוררי המחלוקת אותן הובילו.

ההפגנה האלימה שקיימו במאה שערים זכתה לביקורת גם מאנשי תקשורת המזוהים עם השמאל, שגינו את הניסיון האלים ליצור פרובוקציה וללכוד תשומת לב. בהמשך כאשר נרשמה האלימות הקשה מל בית ראש הממשלה, שוב זכו לביקורת, ואפילו לשלטי מחאה שהניפו חיילים בעזה עם הכיתוב: "אחים לנזק".

דרישתם להקדמת הבחירות אינה מיטיבה עם החטופים למרות הקמפיין שנעשה על גבם. בחירות עכשיו יפסיקו את הלחימה ואת המו"מ להשבת החטופים למשך חצי שנה לפחות. כל העיסוק בנושא יהפוך לפוליטי, וזה בדיוק מה שהחמאס רוצה. קשה אפוא להבין כיצד יש משפחות (בודדות) של חטופים שתומכות בכך.

מסתבר שיש מי שמשכנע את המשפחות בחולשה של נתניהו, לבצע מהלכים בומבסטיים ומשמעותיים במהלך קמפיין בחירות. כפי שיוסבר מיד.

בין שליט לחטופים

אפשרות: תמונת הבחירות המרכזית תהיה תמונתו של נתניהו עם החטופים 

"אל תחששו מהקדמת הבחירות. זה לא יעצור את עסקת החטופים", מנסים גורמים מתוך המחאה להרגיע את משפחות החטופים. לדבריהם, אם יוקדמו הבחירות, יהיה נתניהו משוחרר מהלחצים של בן גביר וסמוטריץ' ואז יקדם את העסקה ויביא לשחרור השבויים לצורך קמפיין בחירות. תמונה שלו עימם, כמו תמונתו בעבר עם גלעד שליט, תהיה שווה לו קולות רבים.

ספק אם בני גנץ סבור כך. הוא לבטח לא יהיה מעוניין, שנתניהו יקבל קולות עם קמפיין החזרת החטופים תוך כדי מערכת בחירות. אם היה סבור כך, הוא לא היה מציע השבוע להקדים את הבחירות בהסכמה.

קריאתו נועדה להתאים את עצמו במידה כזו או אחרת לאנשי המחאה, שהם חלק מהבייס שלו. ייתכן גם שהוא נוכח לראות את השחיקה שלו בסקרים ולכן שבר שתיקה ארוכה ויצא שוב נגד נתניהו כשכינה אותו ואת שריו באופן שלילי "מסדרונות השלטון". זו גם הסיבה שבדבריו גינה את האלימות בהפגנות, אך מיד הוסיף גינוי גם ל"אלימות המשטרה". בני גנץ, גם וגם.

בכל מקרה, אם גנץ שואף לקבל את הסכמת הליכוד למהלך, הרי שהם הבהירו לו כי "בחירות עכשיו יביאו בהכרח לשיתוק, פילוג, פגיעה בלחימה ברפיח ופגיעה אנושה בסיכויים לעסקת חטופים". גנץ לבטח ידע שזו תהיה תשובת נתניהו, אך הוא רוצה כאמור למצוא חן בעיני המחאה ולכן העלה על סדר היום את הבחירות. 

לקריאתו אין משמעות מעשית, כיון שכרגע אין רוב להקדמת הבחירות. לנתניהו יש 64 ח"כים בקואליציה, גם אם גנץ יפרוש. מדובר ברוב שיאפשר לו להמשיך להחזיק את הממשלה עד מועד הבחירות בנובמבר 2026, אם כמובן יפתור את בעיית חוק הדיחוי. מי שבינתיים מערימים קשיים, הם אנשי הימין. בקטע הבא 

ניצול ציני

השמאל והמחאה משתמשים בדת"ל להפלת הממשלה, הקדמת הבחירות והשארתם בחוץ

קשה עד בלתי אפשרי להבין את כל ההתנהלות של נציגי הציבור הדתלי"ם ובראשם השר בצלאל סמוטריץ' בכל הקשור לסוגיית הגיוס והסובב לה. קשה שבעתיים להבין כיצד הם הפכו לכלי נשק וכלי הסתה בידי השמאל, התקשורת ואנשי המחאה, שעושים בהם שימוש ציני זול, כאשר הם משלחים אותם בקריאות נגד הציבור החרדי, תוך סילוף של פסוקים ומאמרים של חז"ל ועיוותם המוחלט.

"הפכתם לאידיוטים שימושיים", לועגים להם בסביבתו של נתניהו. "עושים בכם שימוש רק לצורך הקדמת הבחירות, ואחר כך יזרקו אתכם לכלבים".

ואכן כאשר שומעים את אנשי השמאל והמחאה בתקשורת, כשהם מדברים על "בחירות עכשיו" ועל הצורך להקים ממשלה ללא "המשיחיים והקיצונים", מבינים היטב לאן הם חותרים.  השר לשעבר בוגי יעלון, מראשי המחאה (והצוללות) אינו מסתיר זאת בראיונותיו. כך אמר גם השבוע, כאשר דיבר על הצורך להקים ממשלה בראשות ראש ממשלה אחר "ללא המשיחיים". יעלון לא נמנע לציין בדבריו את סמוטריץ' ובן גביר. 

יעלון אינו לבד. כל איש מחאה ושמאל, שמתראיין ומדבר על כך בתקשורת, נוקט בעמדה דומה: . "בחירות עכשיו, והקמת ממשלה ללא "המשיחיים". יש מהם שמזכירים כאמור את סמוטריץ' ובן גביר בשמותיהם, ויש שנותנים למאזינים להבין לבד.

חשוב אפוא להזכיר כי אותם "קיצוניים" נציגי הדת"ל, שולחים את ילדיהם לצבא, נלחמים, נהרגים ונפצעים, ועדיין הם אינם לגיטימיים בעיני השמאל והמחאה להיות בממשלה הבאה, אותה הם מקווים להקים. הדת"ל טובים רק לשמש בשר תותחים בצבא, לתקוף את החרדים ולגרום להקדמת הבחירות על רקע הגיוס. לאחר מכן הם יישארו בחוץ, בדיוק כפי שאינם מגיעים אף פעם לעמדות בכירות בצבא דוגמת רמטכ"ל.   

קשה אם כן להבין כיצד משתפים נציגיהם פעולה עם הדבר הזה, בשעה שהם רואים מול עיניהם ממש, שכל סוגיית עיתוי המאבק נגד חוק הדיחוי הינה פוליטית לחלוטין, רק להביא להקדמת הבחירות, הקמת ממשלה חדשה והשארתם בחוץ.  

בהקשר זה מעניין לצטט את אותם גורמים דת"לים, שמנסים להציג כביכול שהצבא ערוך ויכול לקבל חיילים חרדים לשורותיו. הסיפור שהגיע אלי השבוע מראה נתונים הפוכים לחלוטין. בקטע הבא.

ללא "חוסן"

מה ארע לקבוצת חיילי המילואים שעוסקים בחללים באירוע שהצבא ארגן עבורם?   

זה לא שאנחנו צריכים הוכחה, שהצבא ומסגרותיו אינם תואמים את ערכי היהודי החרדי בשום צורה. במקביל גם כל הדיבורים כאילו הצבא נערך ליצירת סביבה חרדית, הם דיבורים הגובלים בשקר מוחלט. אבל גם על פי שיטתם של אנשי השמאל והמחאה, כאילו הצבא יכול לקלוט חיילים חרדים ולספק את צרכיהם, מגיע הסיפור הבא ומוכיח עד כמה הדברים רחוקים מלהתקיים בפועל.  

כבר לפני זמן רב, בתחילת המלחמה ממש, החליט הצבא לקיים יום עיון תחת הכותרת "חוסן" לאנשי המילואים, שעסקו במהלך הטבח וכן במלחמה בכל נושא החללים. יום העיון שהפך ליום וחצי (כולל שינה), נקבע להתקיים בגבעת אולגה – בבית הארחה של האגודה למען החייל.

הגוף שארגן את זה היה המלב"ח – "מרכז לטיפול בחלל" תחת הרבנות הצבאית. המוזמנים היו כאמור אנשי מילואים מהגופים המטפלים בחללים. מדובר ב"מאנ"ח" – מרכז איסוף נתוני חלל, "נמ"ח" – נקודת מעבר חללים, "בל"ק" – ביצוע לוויות קבע, וכל הסובב סביב זה. המטרה הייתה ברורה: דיון בקבוצת תמיכה לכל אותם שקשורים לעניין.

מתוך 300 חיילי המילואים שהוזמנו ליום העיון, היו כ-200 חיילים מהמגזר החרדי, והשאר דתיים ושאינם. עקב כך נקבע מראש ונאמר למגויסים, שהמארגנים אנשי הצבא, ידאגו למזון וכשרות מהדרין "ברמה שכל החרדים אוכלים". והנה למרבה הפלא, כאשר קבוצת החרדים הגיעה וביררה את סוג הכשרות, לאחר שכמה מהם נכנסו למטבח, נאמר להם לתדהמתם, כי הסלטים והלחמניות אכן בכשרות מהודרת, אך הבשר בכשרות "רבנות חלק".

המגויסים שידעו שהם צריכים להעביר יום וחצי במקום החלו לחשוב על פתרונות יצירתיים. עד מהרה גייסו 3000 שקלים ורכשו בשר מהדרין. כאשר ביקשו לעשות "על האש", נאמר להם שמדובר בבסיס סגור ואין להם רשות לעשות זאת. "אם אתם רוצים רדו לחוף הים".

בצר להם אכן כך עשו, כשהם נוטלים שולחנות מתקפלים ואוכלים בתנאים לא תנאים. "זה לא מה שהבטיחו, לא מה שתוכנן, וכך לא נוהגים", אמרו. אגב, חלק מהחיילים החרדים נכנסו לחדר האוכל ואפילו לא ידעו, שהכשרות אינה מהודרת כפי שהובטח מראש.

"לא באנו לחופשה", מסכם אחד מחיילי המילואים, "הגענו לקבוצת תמיכה בצבא על פי קריאתו, והנה נוכחנו לראות כיצד הצבא לא מסוגל לעמוד בהבטחתו לחיילים חרדים. חשוב שישמעו את הסיפור שלנו דווקא בעיתוי הנוכחי. אם אצלנו נכשלו בדבר כה פשוט, כיצד הצבא חושב שיוכל להתאים עצמו ליעדים שהוא לא מסוגל לספק".

ראייה קדימה 

מה היה קורה לו המדינה הייתה מממנת את מוסדות התורה במאה אחוזים והשבוע הייתה עוצרת כליל את תמיכתה?    

"זה לא יאומן", סח לי באמצע השבוע אחד מראשי הכוללים הגדולים באזורנו. "בדרך כלל עובר זמן מהחלטת הבג"צ ועד הביצוע בפועל של ההחלטה. והנה כאן בנושא השעיית התקציבים לאברכים, 'העובר לעשייתן' היה מהיר ביותר".

מיד אחר כך הציג בפני את המסמך שקיבל מהמדינה תחת הכותרות "תלמידים מושעים" ובו רשימות האברכים, שאינם נכללים עוד בתקציב החודשי. הנימוק: "השעיה עקב החלטת בג"ץ" (שניתנה כזכור בסוף שבוע שעבר).

מסמכים דומים הגיעו השבוע למנהלי וראשי הכוללים והישיבות, ובהם שמות התלמידים והאברכים שנגרעו מכספי התמיכות. מדובר בסכומים גדולים שבהחלט מערימים קושי על המוסדות.

כדי להתגבר על כך קרא השבוע רבנו מרן הגר"ד לנדו שליט"א לנדיבי הלב בעולם ובארץ, ליטול על עצמם את המשימה הנשגבה והקדושה להחזקת תורה בארץ ישראל "כי זהו קיום היהדות". הקריאה הזו תביא בס"ד להתלכדות בנושא ולהקמת קרנות על מנת להתגבר על הגזירה שהטיל הבג"צ עם הצו הזמני המונע העברת תקציבים לישיבות ולכוללים. ישיבה על כך ברוב עם תתקיים היום בבני ברק בה ייטלו חלק כל ראשי הישיבות מכל החוגים לחיזוק ראשי הישיבות עקב הגזירות.  

בהקשר זה ממש צריך ללכת לאחור עד המהפך הפוליטי המכונה "מהפך 77", כאשר הליכוד בראשות מנחם בגין עלה לראשונה לשלטון והחליף את שלטון מפא"י. באותם ימים כאשר נציגי הציבור החרדי ישבו למו"מ הקואליציוני (עם ארבעת המנדטים שהיו להם), עלה תקציב הישיבות והכוללים על השולחן. בגין איש סיעת חירות, ושר האוצר דאז, שמחה ארליך, מהמפלגה הליברלית, היו מוכנים לתקצב את הישיבות באופן מלא ומוחלט, בהתאם לתקצוב של המוסדות הכלליים בארץ.   

מי שמנע אז את הדבר היה מרן בעל ה"אבי עזרי" הגראמ"מ שך זצוק"ל, שהתנגד לכך ואמר כי יש לקחת עד 49 אחוזים מהתקציב ולא יותר. בדבריו הסביר אז, כי אסור להתרגל למצב בו הנדיבים, תמכין דאורייתא ומחזיקי עולם התורה יסתמכו על תקציבי המדינה ולא יוזילו מכספם עבור עולם התורה. זאת משום שייתכן שנגיע למצב עתידי בו שר אוצר או ראש ממשלה אחר, יחליטו לסגור כליל את ברזי התקציבים. במקרה כזה  עולם התורה יישאר ללא שום תמיכה וללא שום בסיס כלכלי, כיון שקשה יהיה לגייס את כל ההון באופן מהיר וזריז מאותם נדיבים. "יש חשש שמוסדות תורה ייסגרו ולא יעמדו בכך", הסביר אז בעיניו שראו למרחוק.

לא כולם הבינו אז את הדברים והיו חוגים אחרים, שהביעו תרעומת ואמרו שאם מציעים תמיכה מליאה, יש לקחת אותה, כיון שמדובר בהזדמנות בלתי חוזרת. אולם מרן ראש הישיבה זצוק"ל עמד איתן על דעתו וכך היה.

45 שנים חלפו ועתה כולם רואים כמה צדק בדבריו. קשה שלא לחשוב מה היה קורה חלילה, אם השבוע הייתה יורדת התמיכה של כל מוסדות התורה בבת אחת במאה אחוזים. עולם התורה היה אמנם מתעשת גם מגזירה זו. אולם בינתיים היה חשש סביר שמוסדות רבים לא היו עומדים בכך.

ולסיום הקטע הזה נזכיר את דבריו לפני שבועיים וחצי של שר האוצר סמוטריץ', כי "אם בג"צ יעצור את התקציבים לעולם הישיבות, אני ייזום חקיקה שתאפשר את המשך התקצוב". סמוטריץ נימק את דבריו בכך ש"אי אפשר לפתור בעיה של 70 שנה בשבועיים". מיותר לומר שמאז החלטת הבג"ץ, קולו של סמוטריץ' לא נשמע בנושא.

לפיד מכביד

תוצאות הבחירות ב"יש עתיד": אי אמון בלפיד או הצבעה מתוך רחמים לח"כ בן ברק?

עוד לפני הבחירות שנערכו לפני שבוע על ראשות "יש עתיד", הרגיש יאיר לפיד, את מה שעובר על נתניהו בשנים האחרונות. מה שלא קורה ויקרה, הוא חוטף. אם הוא עושה א' שואלים מדוע לא עשה ב'. אם הוא יעשה ב', מתרעמים מדוע לא עשה א'. כך בדיוק חש לפיד עוד קודם הבחירות במפלגתו: אם היה מנצח את ח"כ בן ברק שהתמודד מולו ברוב גדול, היו אומרים לו שהבחירות הן פיקטיביות ולא אמיתיות. אם ינצח ברוב זעום (כפי שאכן קרה), יטענו כלפיו, כי מדובר בכשל אישי של מנהיג שאינו שולט במפלגתו. הנה סוף סוף ללפיד יש משהו דומה לנתניהו.

ובכל זאת כאשר מנתחים את מה שארע ב'יש עתיד', הרי שמעבר להפתעה הדרמתית הגדולה, בה נפלו כל הפרשנים הפוליטיים (גם אנחנו), בתחזית לפיה לפיד עומד לנצח ללא שום קושי, הרי שהתוצאות בכל זאת מלמדות על הלך הרוחות הפנימי השורר במפלגה, בה נערכו לראשונה מאז הקמתה ב-2012 בחירות פנימיות.

על פי כל הסימנים המוקדמים לפיד היה צריך לנצח בהליכה. הסיבה: בגוף הבוחר הכולל את  720 חברי ועידת יש עתיד, נכללים כל אנשי המנגנון של המפלגה, חברי הסיעה בכנסת, ראשי המטות ופעילים בולטים. לכולם יש קשר ללפיד, ולו משום העובדה שהוא זה שמינה אותם. לפיכך היה צפוי לו ניצחון מוחץ. בפועל כאשר הודיעו על התוצאות, התברר כי לפיד ניצח ממש בקושי, בהפרש של 29 קולות בלבד.

המשמעות: אם חצי מהמספר הזה היו עוברים לבן ברק, היינו שומעים השבוע בראיונות בתקשורת את המילים המפתיעות הללו: "יו"ר האופוזיציה, יו"ר יש עתיד ח"כ רם בן ברק אומר כי"…   

לפיד עצמו ניסה לשדר נינוחות לאחר קבלת התוצאות, וכמובן הבליט את הנקודה, כי הנה זו ההוכחה שמדובר בבחירות דמוקרטיות ביותר. אולם בקרב סובביו נשמעו נעימות אחרות, שלא הבינו ולא השלימו עם פשר התוצאות, שהתפרשו כאי אמון ביו"ר המפלגה. מסתבר שלא חסרות סיבות לכך.

הצירים שהצביעו לא אוהבים את העובדה, שלפיד הוא זה שקובע הכל במפלגה. ח"כ בן ברק שכנע אותם, שאם הוא ייבחר, הם אלו שיבחרו את הרשימה לכנסת הבאה. גם מצבה המדרדר בסקרים של 'יש עתיד' השפיע על הבחירה. המצביעים רצו שינוי. מאידך יתכן כי התחושה שלפיד ינצח בקלות וברוב ענק, חלחלה גם היא למצביעים, ולכן כדי ליצור איזון, הם תמכו בבן ברק.

כך או כך, לפיד כמעט והפסיד את מפלגתו, ואם המגמה הזו תימשך הרי שבבחירות הפנימיות הבאות, הוא יצטרך לעבוד הרבה יותר קשה כדי לנצח את מי שיתמודדו מולו.

תשתית בריאותית

נתניהו הרוויח ביושר את העיסוק האובססיבי במצב בריאותו לרבות השמועות שצצות בכל הליך שהוא עובר

מגוחך ואפילו מצחיק היה לשמוע, כיצד כלי התקשורת ואנשי המחאה מתייחסים למצב בריאותו של נתניהו, שנכנס השבוע לניתוח בקע והשתחרר מבית החולים למחרת היום. לצד איחולי החלמה (שנדמו כמזויפים), רק כדי לצאת ידי חובה, דשו אנשי התקשורת ב"מה מסתיר מאתנו נתניהו", "מה באמת יש לו", ו"מדוע הוא מתאשפז שוב".

החיטוט בבריאותו חלחל גם למפגיני המחאה בירושלים ביום ראשון בלילה. המאבק שלהם בנתניהו החריף את החשדנות שלהם כלפיו, וכל אמירה שלו מתפרשת בכיוון של הישרדות אישית וניסיון הסטה ממה שקורה בשטח.

כאשר הם שמעו שנתניהו עומד לעבור ניתוח בקע, הם סירבו להאמין. "זה תרגיל", אמר אחד המפגינים בארשת רצינית ונשמע כמי שמאמין לעצמו. "אין לו כלום. הוא המציא את זה כדי לסגור לנו את הפה". מפגין נוסף עם ראש קונספרטיבי, אדם שנראה חיצונית מכובד ורציני, לחש בידענות: "זה לא בקע. הוא חולה במשהו הרבה יותר גרוע. כולם משקרים"…

אפשר לומר שנתניהו הרוויח ביושר את סימני השאלה בנושא בריאותו. העיסוק בכך, מפרנס טורים שלימים של כתבים ופרשנים. הנה דוגמה: בקיץ האחרון, חש נתניהו שלא בטוב והובא לבית החולים שיבא בתל השומר. תחילה נטען כי מדובר בטיפול פשוט לאחר שהתייבש בסוף השבוע כאשר ביקר בטבריה. לאחר מכן התברר כי נתניהו עבר הליך להשתלת קוצב לב. "ההשתלה עברה בצורה חלקה ללא סיבוכים. הוא לא נמצא במצב מסכן חיים הוא מרגיש מצוין וחוזר לשגרת יומו", אמר אז רופאו.

הכתבים התעקשו לעסוק בנושא כאשר הריחו שמשהו אינו כשורה. חשוב היה להם להוכיח כי נתניהו ניסה להסתיר את קוצב הלב באמצעות הדיווח על ההתייבשות, "עוד הוכחה כי הוא לא דובר אמת"

מקרה נוסף בו נתניהו ניסה להסתיר את מצב בריאותו היה בקיץ לפני כ-8 שנים כאשר עבר שני הליכים רפואיים בחשאי בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק. בדיעבד התברר כי נעשה ניסיון להסתירו בכניסתו לבית החולים. בפעם הראשונה הוא הוברח פנימה בכלי רכב של "מדביר", כאשר מאבטחי השב"כ ששמרו עליו, התחפשו גם הם למדבירים כאמצעי הסוואה. בפעם השנייה הוא הוברח לבית החולים במשאית המשמשת להובלת פיתות.

בלשכת ראש הממשלה מבינים את הפיקנטיות של הנושא ונוהגים לפרסם את דוח הבריאות השנתי שלו, כמקובל גם בעולם. הדוח האחרון שפורסם לפני חודשים ספורים, קבע כי "מצבו הבריאותי תקין לחלוטין". הדבר לא הפריע לתקשורת לטעון השבוע כי נתניהו במצב רע עד כדי הצורך לצאת לנבצרות. כראייה הציגו את מסיבת העיתונאים, שכינס עוד לפני כניסתו לניתוח. בקטע הבא.

"החמאש נדרס"

כמו גנץ: שיבושי הלשון של נתניהו גרמו למתנגדיו ללעוג לו ולטעון כי "משהו עובר עליו"

סיקור מסיבת העיתונאים של נתניהו טרם כניסתו לבית החולים, פוצל לשניים. בחלק אחד דיבר נתניהו, ובחלק השני הוצגו ההפגנות המתלהטות נגדו.

במהלך מסיבת העיתונאים, שיבש נתניהו מספר מילים, כאשר התפאר בהפעלת "הלחץ הנדרס על החמאש", כמו גם טעויות לשון קלות שקורות לכל אחד. אולם כאשר הדברים הגיעו מפיו, הם גרמו לפרשנים לטעון כי "משהו עובר על ראש הממשלה". כמו כן במהלך האירוע, ביקש נתניהו שוב ושוב מהכתבים לחזור על שאלותיהם הראשונות (כאשר הם התעקשו לשאול שתי שאלות).

השפה המשובשת והזיכרון שנחלש, הלהיטו את חרושת השמועות, כי נתניהו אינו כשיר ויש לו משהו שהוא מסתיר. "מעולם הוא לא נראה מבולבל ומגומגם יותר", טענו מתנגדיו. כאשר נטען כלפיהם, כי הם מנצלים טעויות אנוש ואין שום קשר לניתוח שהוא עומד לעבור, הם הזכירו כיצד נתניהו נהג ללעוג לגמגומים של גנץ במערכות הבחירות הקודמות.

אירוע נוסף התרחש קודם מסיבת העיתונאים. בסרטון שדלף לתקשורת, נראה נתניהו מתכונן לקראת הנאום, עובר על הטלפרומפטר, סוגר את הווילונות, מכוון את המזגן במידת הקור הרצויה, ונוזף באנשיו על כמה נקודות שלא היו מוכנות. התקשורת ניסתה לעשות צחוק מנתניהו, אך מי שבא לקלל נמצא דווקא מברך. הציבור יכול היה להיחשף לרצינות בה מתכונן נתניהו לנאומו, כיצד הוא שולט באירוע וכיצד הוא מפעיל את אנשיו, לסגור מצלמות, להתקרב, לפתוח, למצוא את הזווית הנכונה וכו'.

כך או כך עניין בריאותו של נתניהו, גרם לבדוק כיצד נושא בריאותם של מנהיגים בעולם מטופל על ידם. מסתבר שאין נוהג אחיד. כל מדינה והנהלים שלה. מי שהכי מסודרת בנושא היא ארה"ב. אחת לשנה הנשיא מתייצב לבדיקות בבית חולים צבאי (במרילנד) ומקדיש לכך יום שלם. הבית הלבן מודיע על כך רשמית והתקשורת לא מחטטת, כיון שהיא מקבלת מסמך מסודר עם תוצאות הבדיקות. במקביל סגנית הנשיא מחליפה מראש את הנשיא ומקבלת את סמכויותיו לאורך היום כולו עד סיום הבדיקות. לעומת זאת צרפת נוהגת בקיצוניות הפוכה. הנשיאים וראשי הממשלות אינם מחויבים למסור שום דין וחשבון על מצב בריאותם וכך הם נוהגים. "אם לא חייבים, לא מדוחים"   

שורה תחתונה: נתניהו שיציין השנה יום הולדת של 75 שנים, לא שש לעסוק בגיליון הרפואי שלו. בעניין הזה (ורק זה) הוא מעדיף להיות צרפתי ולא אמריקאי.

הטור נכתב ופורסם במקור בעיתון יתד נאמן