חז"ל אומרים, שביום שרבי מנחם בר סימאי נפטר – ה' עשה נס, וכל המטבעות שהיתה עליהם צורה נמסו, כמו שעווה הנמסה בשמש • קדושתו של רבי מנחם בר סימאי התגלתה לעין כל, וגם הגויים שהביטו בפליאה על מטבעותיהם שנמסו, הכירו והודו שאין עוד מלבדו

בבית דפוס ידוע בירושלים. שייך לאבא של אחד הבחורים בישיבה , עבד שם יהודי רוסי, שלא ידע בין ימינו לשמאלו בתורה ובמצוות , הוא ענד רחמנא ליצלן שרשרת של שתי וערב. כמה שניסיתי לדבר אתו – לא עזר כלום. יום אחד, כשהגיע לדפוס, ראה את העובד בלי השרשרת. הוא התעניין מה קרה ? והלה סיפר: במקצועי אני גם טכנאי מדפסות. לפני כמה ימים הוזמנתי לתקן את המדפסת בביתו של הרב עובדיה יוסף. כשנכנסתי אמרתי לעצמי: לא יפה שהשרשרת תהיה מול פניו הקדושות של הרב, וסובבתי אותה לאחוריי. הרב ישב ולמד, ואמרו לי לא לגשת לטפל במדפסת עד שהרב יסיים, כדי שהרעש, בזמן התיקון, לא יפריע לו ללמוד. המתנתי עד שהרב סיים, וקם לתפילת מנחה. מיד כשהתרומם, הסתכל עלי ישר בפרצוף, ואמר לי: "ליהודי אסור ללכת עם מה שאתה הולך"! "ואני מדגיש", סיפר אותו אדם: "הרב לא ראה אותי לפני שנכנסתי, וגם לא ראה אותי בזמן שהמתנתי. מיד כשקם מלימודו ניגש אלי ואמר לי את הדברים ! ממש בגדר דברי נבואה שנזרקו בפיו ! הרב, לגודל קדושתו, הרגיש את הטומאה של הצלם שהייתה עלי. כמובן שמיד זרקתי את השרשרת
" וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי " [ ויקרא יא, מד ]
הגמרא [פסחים קד ע"א] אומרת, שרבי מנחם בר סימאי נקרא "בנם של קדושים", והסיבה שנקרא בשם זה: "דלא איסתכל בצורתא דזוזא". רבי מנחם לא הסתכל בצורת מטבע לא משום שלא היה "סוחר" ולא התעסק במשא ומתן, אלא משום שעל המטבעות היו צורות של צלמים. ואף על פי שמצד הדין אין איסור להשתמש בהן, משום שאינן הצלם עצמו ואינן עבודה זרה, מכל מקום רבי מנחם בר סימאי היה קדוש וטהור, והחמיר על עצמו אפילו לא להסתכל על המטבעות האלו. ַ וזהו שאמרה תורה בפרשת קדושים [יט, ד]: " אַל־תִּפְנוּ֙ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ם וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:
, ופירש רש"י: "תחילתם אלילים הם, ואם אתה פונה אחריהם – סופך לעשותן אלוהות".
ובאמת חז"ל אומרים, שביום שרבי מנחם בר סימאי נפטר – ה' עשה נס, וכל המטבעות שהיתה עליהם צורה נמסו, כמו שעווה הנמסה בשמש. קדושתו של רבי מנחם בר סימאי התגלתה לעין כל, וגם הגויים שהביטו בפליאה על מטבעותיהם שנמסו, הכירו והודו שאין עוד מלבדו.
הגראי"ל שטיינמן זצ"ל סיפר, שפעם אחת ה"חפץ חיים" זצ"ל נסע בעגלה דרך ארוכה ומתישה מאד. מדי פעם ראשו היה נשמט כלפי מטה, והוא נרדם. והנה הגיעו למקום שהגויים הציבו בכל הצמתים את העבודה זרה שלהם. המלווה של ה"חפץ חיים" חשש שיקרה מקרה שבדיוק כשיגיעו לצומת החפץ חיים ישמוט את ראשו, ויהיה נראה חלילה שהוא משתחווה לצלם. הוא רצה לכסות את ראשו בשמיכה כדי שלא יראו אותו. אך ראה זה פלא: בכל פעם שהגיעו לצומת החפץ חיים היה עם הראש למעלה! גם אם ראשו היה שמוט למטה – מתוך שינה – לפני שהגיעו לצומת הוא הרים את ראשו למעלה!
רבי מנחם בר סימאי לא רצה להסתכל על צורת צלם, כי כל הסתכלות פוגעת ופוגמת בקדושה, והתורה אמרה: "קדושים תהיו".
ימי הקיץ בפתח שנזכה להתקדש ולהישמר ממראות אסורות . אמן.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון