כך הסתיימה לה לאחר עשרות שנים מלחמת הצללים ועברה לפסים גלויים

על ניסיך

המתקפה המתוקשרת ביותר לא הפתיעה איש, אך הבליטה את גודל הניסים והנפלאות

ארבע המילים המרכזיות של השבוע מגיעות בצמדים. הצמד הראשון: "ניסים ונפלאות", מדגיש את מה שנמנע מלהתרחש אם חלילה 60 טון חומר הנפץ, ששיגרו האיראנים היו נוחתים כאן על מרכזי אוכלוסייה או על מתקנים צבאיים.

הצמד השני: "איך ומתי", עוסק כבר בתגובה הישראלית הצפויה נגד איראן, כשכולם יודעים שתהיה תגובה, אך השאלה – כיצד היא תבוצע, ומתי זה יקרה (נרחיב בהמשך). אפשר אפוא לכתוב כך: ניסים ונפלאות – כאן בארץ. איך ומתי – שם באיראן.   

המתקפה האיראנית עצמה הייתה באוויר כבר שבועיים, מאז החיסול בסוריה של הגנרל האיראני חסן מהדווי. ישראל לא נטלה אמנם אחריות רשמית על החיסול והמחשבה כנראה הייתה, שהאיראנים יבלעו את העניין בשקט, כפי שהיה בעבר בחיסולים אחרים, שגם בהם שמרה ישראל על עמימות. אולם הפעם החליט המשטר האיראני להגיב, בעיקר לאחר שנתקל בקולות לעג פנימיים על שתיקתו.

הדריכות למתקפה האיראנית הייתה עולמית. כולם המתינו לתקיפה עוצמתית על ישראל. המודיעין המקדים היה (הפעם) מדויק ומפורט ונשען גם על דיווחי המודיעין האמריקאים ומדינות נוספות. הצדדים נערכו מראש ורעננו תכניות. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן קטע את חופשתו והקואליציה הבינלאומית שהורכבה מארה"ב, בריטניה, צרפת, מדינות ערב הסוניות וישראל הועמדה במצב הכן. כולם עצרו את נשימתם והכוננות הורגשה בכל אמצעי היירוט בישראל.

אפשר לקבוע בוודאות, שמעולם לא הייתה מתקפה כה מתוקשרת בשידור חי עם מידע מפורט היכן נמצאים הטילים במעופם, היכן הכטב"מים ומתי הם אמורים לנחות וליפול בישראל. כל מי שטס לחו"ל מכיר את המפה הדיגיטלית במטוס, שמראה בכל שנייה היכן נמצא המטוס מעל הים. כך בדיוק היה הפעם עם הטילים והכטב"מים. התקפת פתע שלא הפתיעה איש.

כולם ידעו, התכוננו, המתינו וציפו, מרגע השיגור ועד שלב היירוטים. הרחובות התרוקנו מאדם והכבישים נותרו שוממים. שעות ההמתנה נוצלו להתארגנויות אחרונות: הכנת המרחבים המוגנים, בדיקת המקלטים, הגפת החלונות וכניסה הביתה. ההמולה היחידה שנשמעה מידי פעם ברחובות, הייתה של בני משפחה שהגיעו למצוא מחסה בחדרי הממ"דים בבתי ההורים (או ההפך).

ואז בשעה 1:42 בלילה שבין מוצאי שבת לראשון זה החל: אזעקות, יירוטים, בומים גדולים וניסי ניסים. עוצמת התקיפה, 331 שיגורים שונים, הייתה גבוהה מעט מהמצופה, אולם היא סוכלה. הכוונה האיראנית לפגוע במדינת ישראל נכשלה. בד בבד היא הצליחה להראות לעיני כל ובשידור חי את חסדי ד'. אחרת לא ניתן להסביר כיצד 185 כטב"מים, 110 טילים בליסטיים ו-36 טילי שיוט, שוגרו לכאן והתוצאה: אפס נפגעים, מלבד ילדה בת 7 מהפזורה הבדואית שנפגעה מרסיסי יירוטים.

"אליך לא ייגש"

אלו מול אלו: הניסיון המגוחך והמגושם של העיתון הכלכלי לצנן את גודל הניסים לא צלח

הכותרת ב"יתד נאמן" לרוחב העמוד (באדום) למחרת התקיפה האיראנית: "על ניסיך שבכל יום ועל נפלאותיך וטובותיך", שיקפה במדויק את מה שארע. גם התמונה של שבר הטיל שיורט ונפל בנחל עין בוקק, עם הכיתוב: ייפול מצדך אלף, אליך לא ייגש", הדגישה היטב את גודל הנס. הקוראים מסתבר הזדהו מאד עם הכותרת והתמונה ויעידו על כך התגובות הרבות שהגיעו למחרת ובמהלך כל השבוע.

בנוסף זכינו גם לראות כיצד מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א חבר מועצת גדולי התורה, מציג את העיתון פיסית כשהוא מתאר את חובת ההודאה על הניסים.

ואכן קשה היה להתעלם מגודל הניסים וגם התקשורת הכללית ציטטה בהרחבה את אופן הסיקור של "יתד נאמן" ושאר העיתונים החרדים עם הכותרות שהעניקו לאירוע. עם זאת חלקם התקשו לקבל את האמת כפשוטה, וניסו לצנן את הקדירה עם כותרות "מאזנות" על "פיתוח אמצעי הלחימה" ו"הציוד הצבאי" תוך הטחת ביקורת על רשתות החינוך החרדיות, "שאינן מלמדות מדעים" וכדו'. מיותר לומר שאין לכך שום קשר לגודל הניסים. יעידו על כך דבריו של דר' אביטבול, פיזיקאי בכיר, שפורסמו השבוע ברבים. לטובת אותם שלא נחשפו לדברים, נביא אותם עם קיצורים מתבקשים.  

דר' אביטבול, שעבד שנים ארוכות בתעשייה הביטחונית בפרויקטים הנחשבים ל"חוד החנית" במדינת ישראל. "מה שקרה במוצאי שבת, כאשר מערכות ההגנה סיכלו את כל הטילים, לא יכול לקרות מבחינה מדעית. לקחתי עיפרון וצללתי לחישובים כדי לבדוק את הסבירות שתוצאה כזו תתממש. מדובר בריבוי גדול של אירועים טילים וכטב"מים, שהיה צריך לטפל בהם בו זמנית. כל זה מכפיל את הסיכוי לטעויות למרות כל הטכנולוגיות הגבוהות".

"מה שקרה בפועל זה שכולם, הטייסים, מפעילי המערכות ומפעילי כל הטכנולוגיות פעלו כאיש אחד ברגע אחד באחדות כוללת. אם זה לא מעשה אלוקי, אני לא יודע מה זה נס. אי אפשר להסביר על פי הטבע מה שקרה. ההצלה שהתחוללה היא בלתי אפשרית באופן טבעי והנס חסך חיי אנשים רבים בעם ישראל".

"אם מערכת ההגנה הייתה נכשלת ביירוט מספר טילי שיוט, התוצאה הייתה גוררת אותנו למערכה מאד מורכבת וגם בפעם הבאה זה לא יעבור ללא השגחה אלוק'. והראייה היא שגם מנהלי התעשיות הביטחוניות המפתחים והמייצרים את המערכות הללו מבטיחים לא יותר מ-90% הצלחה". דבריו של הפיסיקאי שמכיר את כל המערכת מקרוב אומרים אפוא הכול.

ולמרות כל הדברים הללו, לא היה ספק, שיהיה מי שינסה לנצל את המתקפה שסוכלה השבוע, על מנת לנגח את נתניהו (ודרכו את הציבור החרדי). ואכן לא היה צריך לחפש הרבה. הכותרות של "דה מרקר" והמאמרים בו אמרו הכול: "המתקפה האיראנית סוכלה בזכות החינוך והמדע שהממשלה פועלת לרסק", "בלי מדע וליבה – אין 99% יירוטים".

מסתבר שגם כאשר רואים את הניסים מול העיניים, יש המתקשים להודות על האמת. במילים נוקבות יותר: לא רק שאין שם שמיים שגור על פיהם, אלא שם שמיים עקור מתודעתם.

לילה היסטורי

כך הסתיימה לה לאחר עשרות שנים מלחמת הצללים וכך עברה לפסים גלויים

ישנם תאריכים ביטחוניים שנכנסים להיסטוריה הלאומית. גם הלילה בתחילת השבוע, אור ליום ראשון יהפוך לכזה. לאחר עשרות שנים של מלחמת צללים בין איראן לישראל, שכללה חיסולים מסתוריים ופגיעות מוזרות במתקני הגרעין, ומנגד מלחמת סייבר בלתי פוסקת מצד האקרים איראניים נגד יעדים ישראלים, הפכה המלחמה החשאית הזו לגלויה ופומבית.

המשטר האיראני החליט לשנות את התנהלותו המוכרת, ובמקום להשתמש בשלוחיו הקבועים ולהסתתר כעלה נידף מאחורי גבם, תקף ישירות משטח איראן. התוכנית האיראנית הייתה לפגוע בבסיסי חיה"א, בדגש על הבסיס האסטרטגי בנבטים הממוקם בנגב. האיראנים טענו כי מטוסי "אף-35" "והחמקן" יצאו מהבסיס הזה והשתתפו בחיסול הגנרל האיראני הבכיר מהדווי בדמשק.

מיד לאחר החיסול הצטברו הסימנים, שאיראן מתכננת הפעם תגובה שונה מבעבר. לא נדרשה עבודת מודיעין מיוחדת לגלות את זה. די היה לשמוע את המנהיג העליון האיראני עלי חמינאי, שהצהיר על כך מפורשות בשלוש הזדמנויות שונות, ואפילו פרסם הודעה שתורגמה לעברית על הנקמה שבדרך.

האיראנים טענו שהבניין שהותקף בצמוד לשגרירות שלהם בדמשק שימש כקונסוליה, ולכן הפגיעה בו נחשבת להפצצה בשטח ריבונותם. בישראל כאמור לא נטלו אחריות אך היו מי שהבהירו כי החיסול בדמשק לא בוצע במתקן של השגרירות האיראנית ולא בקונסוליה שלה, אלא בבניין ששימש לטרור בבעלות כוחות קודס בסמוך לשגרירות.

באיראן לא קיבלו את ההסברים הללו ובמשך שבועיים איימו להגיב ולנקום. במסגרת זו נתלו שלטי ענק בטהראן בעברית: "ננקום בישראל". לכל זה נוספו ערוצים המזוהים עם האופוזיציה האיראנית, שלעגו למשטר באמצעות הפצת תמונות של קצינים איראנים בכירים שחוסלו בשנים האחרונות, והנקמה בוששה מלהגיע. "מה קורה עם הנקמה שלנו", לעגו לחמינאי ולאנשיו.

כל זה הביא את האיראנים לבצע את הנקמה שלהם, תוך שהם מכניסים את הציבור בישראל לכוננות, דריכות ולחץ. עם זאת במשך כל השבועיים, לא היו הנחיות מיוחדות של פיקוד העורף. השגרה נשמרה. רק במוצאי שבת בשעה 8 בערב, התייצב דובר צה"ל, דניאל הגרי והחמיר את ההנחיות. בד בבד נסגר המרחב האווירי וחלק מהטיסות שעשו דרכן לישראל שבו לאחור.

גם מטוס ראה"מ "כנף ציון" המריא מבסיס נבטים, מה שעורר גל שמועות כאילו נתניהו ומשפחתו נסים על נפשם. בפועל נתניהו כבר היה בקריה, ופיקד על מבצע היירוטים יחד עם הרמטכ"ל ומפקד חיה"א.

כאשר החלו להגיע מטחי הטילים והכטב"מים מאיראן, תימן, עירק וסוריה, התברר שמדובר בלילה היסטורי שהמזרח התיכון לא ראה מעולם. כל שכבות ההגנה בישראל הופעלו, כאשר חלק מהיירוטים נעשו עוד לפני שהגיעו לשמי הארץ. החלוקה הייתה כזו: ישראל פועלת מעל ירדן והאמריקאים רחוק יותר מזרחה מעל עיראק.

בבוקר יום א' שידר הצבא בשידור חי את הנחיתות של מטוסי הקרב בבסיס נבטים לאחר שחזרו ממבצעי הירוט. המטרה הייתה להראות שלא נגרם נזק לבסיס, ובכך להזים את השקרים האיראנים.

"זה היה לילה דרמטי ביותר, שלא חווינו אף פעם במזרח התיכון" סיכם שר הביטחון גלנט את האירוע (ולא התכוון הפעם ל"ליל גלנט" המפורסם.)

הדילמה והתגובה

האם יש להתייחס לכוונה ההרסנית של האיראנים, או ללכת אחר תוצאת מעשיהם?

הלילה ההיסטורי שתואר לעיל היה שונה לחלוטין ממה שארע בשביעי באוקטובר, שם נתפס הצבא בלתי מוכן. הפעם זה היה אחרת.

עוד קודם התגובה האיראנית, נשמעה ההערכה כי אם האיראנים ישגרו טילים שיגרמו ח"ו להרוגים וכן לנזקים כבדים לתשתיות, לא יהיה מנוס מלהגיב מידית. מנגד, אם ישגרו טילים שלא יגרמו לנזק משמעותי, מדינת ישראל תוכל להכיל את האירוע והסבב ייגמר. כך כאמור הייתה ההערכה המוקדמת.

השאלה עתה כיצד להתייחס למה שקרה בפועל: האם הירי האיראני חסר התקדים בהיקפו לכאן, שרק בניסי ניסים לא הסתיים בנזקים קשים ביותר, (ויעידו תמונות הטילים כבדי המשקל שנפלו ויורטו), נחשב לכזה שיש להגיב נגדו. או שכיון שבסופו של דבר לא היו נזקים, יש להכיל ולהבליג. במילים אחרות: האם ללכת אחר כוונתם של האיראנים לבצע פיגוע קשה ביותר. או ללכת אחר התוצאה הסופית שמנתה אפס נזקים ואפס פגיעות ישירות.

מה שבטוח שכרגע האיראנים הם שמזיעים מדאגה, כיצד תגיב ישראל. בעניין הזה (בלבד) אפשר בהחלט ללמוד מהם. במשך שבועיים הצליחו למרוט ולמתוח את עצביהם של הישראלים, שהמתינו לתגובה, שינו תכניות וחזרו בהם, וחוזר חלילה.

כך או אחרת, אם במוצאי שבת חיכה כל העולם לתקיפה האיראנית בשל כל הסימנים שהצביעו על כך, הרי שעתה ממתינים כולם לפעולת תגמול ישראלית באיראן. קבינט המלחמה קיבל החלטה להגיב וייפה את כוחם של השלישיה נתניהו-גלנט-גנץ להחליט על עיתוי הפעולה והיקפה.

התגובה אמורה להעביר מסר לאיראן, שגם היא פגיעה וכן לשקם את כוח ההרתעה שנפגע קשות בשביעי באוקטובר. עם זאת צריכה התגובה להיעשות באופן שלא תביא למלחמה אזורית. המטרה הישראלית היא לשמור על הקואליציה הבינ"ל שסייעה בבלימת התקיפה האיראנית ולרתום את העולם למערכה מול הגרעין האיראני. זאת לאחר שהתברר שלאיראנים לא תהיה לכאורה כל בעיה לצייד את הטילים בראשים נפץ כימיים, לאחר שהיכולת הזו תהיה בידם. 

בעולם מבינים את הצורך הישראלי להגיב ומקווים שהיא תפעל כאמור בדרך שלא תביא למלחמה כוללת. הרצון הוא לאפשר לאיראן לעבור לסדר היום, או להגיב תגובה מינורית שתסיים את הסבב.

האיראנים אמנם משדרים קולות ניצחון על עצם השיגורים, אך אפשר לשער שהם מאוכזבים מתוצאות התקיפה. כוונתם הייתה להתמקד ולפגוע ביעד צבאי, כפי שתואר לעיל. הם חלמו על תמונת ניצחון, שתראה שברי מטוסי אף 35 בבסיס נבטים. הדבר לא התממש ומכאן אכזבתם.

תגובה חובה

מדוע לא בוצעה תגובה ישראלית בזמן אמת נגד איראן, מי תמך בכך ומי התנגד?

התקשורת כדרכה ניסתה למצוא חילוקי הדעות בתוך הקבינט באשר לתגובה הישראלית הנדרשת. היו שטענו כי השרים גנץ ואיזנקוט היו בעד מתקפה כבר באותו לילה, בעוד המערכת הצבאית יחד עם נתניהו וגלנט היו נגד. דיווחים אחרים טענו בדיוק ההפך. אחד הכתבים הלך צעד קדימה ובשני דיווחים שונים, טען דברים סותרים מינה וביה. לרגע קבע שגנץ ואיזנקוט היו בעד תקיפה מיידית, ובדיווח מאוחר יותר טען שהם דווקא התנגדו לתקיפה.

מבדיקת העניין עולה כי כבר באותו לילה של התקיפה האיראנית, עלתה שאלה בקבינט, האם להגיב מיידית. שני הרמטכ"לים לשעבר, בני גנץ וגדי איזנקוט, הציעו לתקוף אתר איראני כלשהו, בזמן אמת. ההצעה הייתה לפגוע באחד משדות התעופה מהם שוגרו הטילים או הכטב"מים, ובכך לקוות שהסבב יסתיים ולא יצריך שוב תגובה איראנית.

במערכת הביטחונית לא התנגדו להצעה, אך ציינו כי היא לא ישימה מבחינה מבצעית. זאת משום שבאותה שעה התנהל מבצע היירוט הגדול, שנחשב למורכב ביותר. באוויר היו מאות מטוסים ישראלים וכן מטוסים אמריקאים, בריטים, צרפתים ועוד. כמו כן היו השמים מלאים בטילי שיוט כטב"מים וטילי יירוט. כל זה לא אפשר לבצע גם תקיפה בתוך איראן, מחשש של פגיעה בשוגג בכוחות ידידותיים.

לאחר מכן עם סיום התקיפה האיראנית, ב-2 וחצי לפנות בוקר, כאשר השמים התרוקנו ממטוסים ומגופי יירוט, נוצרה הזדמנות התגובה. במערכת הצבאית תמכו בכך וחיל האוויר הישראלי הועמד במצב הכן. גורם מדיני בכיר אף תדרך את אחד הכתבים הבכירים, כי "לא כדאי עדיין ללכת לישון", משום שצפויה תגובה ישראלית שטרם הייתה כמותה. בפועל זה לא קרה. הסיבה: שיחת טלפון בין ביידן לנתניהו שנמשכה 25 דקות, במהלכה ביקש הנשיא מראש הממשלה לדחות את התגובה הישראלית.

נתניהו חזר לקבינט המלחמה, שם הוחלט להמתין כמה ימים לפני התגובה. ביום שני בלילה, הייתה מדינת ישראל קרובה לתגובה, אך היא שוב נמנעה מסיבות מבצעיות. בשעת כתיבת השורות, אתמול לפני צהרים, אין עדיין תגובה, אך ההבנה היא שהיא תתבצע ויהי מה. להערכה זו שותפים כל הפרשנים לענייני צבא, ביטחון, אסטרטגיה, מזרח תיכון, איראן, אמ"ן, הקבינט ונתניהו.

האמריקאים וגם בעלי הברית הנוספים שמונעים מישראל להיכנס למלחמה בצפון, מבינים שלא יוכלו לעצור אותה מלהגיב נגד איראן. אולם זאת בתנאי שהתגובה לא תהיה חזקה מידי, כדי שלא לגרום לאיראן לתקוף שוב.

האיראנים מצדם כבר מאיימים שכל תגובה בשטחם, תביא לתגובה מידית נגד ישראל "באמצעים שלא היו בתקיפה הקודמת". אין לדעת האם האיראנים מתכוונים לכך באמת, או שהם רוצים לסיים את הסבב כשידם על העליונה ללא תגובה ישראלית, שתאלץ אותם לשוב להגיב וחוזר חלילה.

מסדאם ועד חמינאי

הקשר בין הסקאדים ששוגרו לפני 33 שנים מעיראק למטחים שנורו השבוע מאיראן

למרות השבחים הרבים למערכת הביטחון ולמרות הניסיון "להכשיר" את אמ"ן והעומד בראשו, לאחר המודיעין המדויק על התקיפה והבלימה, עדיין צריכים לזכור שאמ"ן שוב טעה, כאשר לא העריך נכונה את התגובה האיראנית לאחר החיסול בדמשק. ההערכה הייתה שהאיראנים יכילו את האירוע, דבר שלא קרה בפועל. מהסיבה הזו יש לחשוש שמא אמ"ן טועה שוב, כאשר אינו יודע להעריך נכונה את התגובה האיראנית הצפויה לתגובה הישראלית שעומדת להגיע. אמ"ן לא הכי מהימן.  

אפשרויות התגובה של ישראל רחבות והיא צריכה לבחור באחת מהן. האפשרות החריפה ביותר, היא מתקפה עוצמתית של חיה"א הישראלי בלב איראן, דבר שיביא בוודאות לתגובה איראנית ופתיחת מלחמה אזורית. אפשר גם לבצע פעולה חשאית בעצימות נמוכה יותר של המוסד, תקיפת סייבר עוצמתית באמצעות יחידה 8200, או לתקוף יעדים איראנים בסוריה ובמקומות אחרים. הדילמה לא פשוטה, כאשר הרצון הוא בסופו של דבר לרתום כאמור את העולם נגד הגרעין האיראני.

והיו שנזכרו השבוע בשני אירועים מהעבר: האירוע הראשון התרחש לפני 33 שנים והשני לפני 23 שנים. האירוע הראשון, שדומה מאוד למה שהתרחש השבוע, היה מלחמת המפרץ הראשונה, בה שיגר סדאם חוסיין, במשך חודש ימים, יותר מ-40 מטחי טילי סקאד מעירק לעבר ישראל. הימים ההם זכורים בגלל מסכות האב"כ, סמרטוטי האקונומיקה, הסלוטייפ, אזעקות "נחש צפע" ו"שתו מים" של הדובר הצבאי נחמן שי.

בישראל נשמעו אז קריאות לתקוף בעירק ולהגיב. אולם ראה"מ דאז, יצחק שמיר, שנחשב לימני, ניצי וקשוח, בלם את הקריאות הללו. זאת לאחר פנייתו של הנשיא ג׳ורג׳ בוש האב, שביקשו להישאר מחוץ למלחמה ולא לפגוע בקואליציה האמריקאית-ערבית שפעלה להביס את סדאם חוסיין. סגן הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק ושר הביטחון משה ארנס, לחצו על שמיר להגיב, אולם הוא התייצב לצד ארה"ב ודחה את כל הלחצים.

נתניהו כמו שמיר, בולם בשלב זה את המתלהמים בממשלתו. התגובה תגיע, אבל הרצון שלו הוא להימנע מתגובות לא נכונות, ולהתמקד במיטוט החמאס בעזה ובשחרור החטופים. קיצוני השמאל אמנם מאשימים אותו שהוא מפקיר את החטופים במכוון, אבל האמריקאים כבר קבעו השבוע באופן ברור, כי מי שמעכב את העסקה הוא סינואר. אנשי המחאה כמובן אינם משתכנעים, אבל זה סיפור אחר.

האירוע השני שארע לפני 23 שנים, היה שיגור הקאסם הראשון מעזה לשדרות. היו אז שניסו להמעיט מהעניין וציינו בלעג כי מדובר ב"צינורות מעופפים" ולכן אין צורך להגיב בחריפות. במקרה הזה הם טעו. "הצינורות המעופפים" הללו הפכו לרקטות וטילים וגרמו להרבה נזקים. לא תמיד צריכים להבליג.

קונספירציה הזויה

גם זו אפשרות: האם יתכן שאיראן תיאמה מראש את ההתקפה שלה עם ארה"ב?

בחודשים האחרונים מתרבים הדיווחים כי איראן מנסה לקדם בחשאי את תכנית הגרעין שלה בחסות המהומה האזורית. על פי אחד הדיווחים, ביידן חושד שנתניהו מנסה לגרור את ארה"ב למתקפה נגד איראן כדי לחסל את פרויקט הגרעין. אולם לנשיא האמריקאי יש בחירות על הראש והוא לא מעוניין להיכנס להרפתקה הזו, כיון שזה יכול לסבך אותו קשות.

האיראנים מצדם אינם רוצים שהעניין הגרעיני שלהם יהפוך למוקד ההתעניינות המרכזי ולכן הם יעשו הכול כדי להצניעו ועשויים לוותר בסופו של דבר על תגובה, לאחר שישראל תבצע את תגובתה שלה.

יתכן מאד שהאיראנים חשים באמת ובתמים ניצחון על מה שארע השבוע. הניצחון שלהם התבטא בצפייה הדרוכה שהייתה בישראל לקראת המתקפה, בביטול אירועים שונים בארץ ובפאניקה שהם יצרו. גם התקשורת הישראלית סייעה להעצמת החרדה הזו.

לפי תיזה (משונה) זו, האיראנים כלל לא התכוונו לשגר מטחי טילים על אוכלוסייה אזרחית ותיאמו מראש עם האמריקאים על דרך תגובתם. הראייה: ארה"ב תדרכה את שגריריה היכן יוכלו להסתובב בשטח ישראל והיכן לא. כמו כן האיראנים לבטח הבינו, שמדינת ישראל לא תשב בחיבוק ידיים ובמשך שבע שעות משיגור הכטב"מים ועד נחיתתם, היא תפעל ליירט אותם במדויק.

האיראנים כאמור ידעו את כל זה, אולם הם חשו מחויבים לעשות משהו עקב הלעג שהופנה נגדם ברשתות החברתיות בתוך איראן. התיאום שלהם עם ארה"ב היה שהם (האיראנים) יגיבו באופן לכאורה משמעותי עקב החיסול בדמשק, אבל לא יגרמו לישראל נזק רב, ולכן היא לא תגיב ובכך ייסגר הסבב.

כך נהגו בזמנו האיראנים עם הנשיא טראמפ לאחר חיסול קאסם סולימאני על ידי כוחות אמריקאים. איראן שיגרה אז בתגובה טילים לעבר בסיסים אמריקאים בעיראק, אך הזהירה מראש את מי שצריך שהיא עומדת לעשות זאת. האמריקאים קיבלו את האזהרה, רוקנו את הבסיסים מאדם ונתנו לאיראנים לבצע את התגובה ובכך לסגור את הסיבוב.

שורה התחתונה: איראן לא רוצה להתעמת מול ארה"ב וגם לא בצורה גלויה מול מדינת ישראל. היא מעדיפה להמשיך את המלחמה במחשכים ובינתיים לפתח את הנשק הגרעיני לה.

האם תזה זו היא נכונה? האם אכן האיראנים תיאמו את הפעולה שלהם עם ארה"ב וקיבלו הסכמה בשתיקה? הקונספירציות אינן מתות אף פעם. הן רק מתחלפות בקצב מסחרר.