רגע לפני כניסת החג התבשרנו על התפטרותו של ראש אגף המודיעין בצה"ל, האלוף אהרון חליוה, מתפקידו. זה היה מהלך מתבקש וצפוי. בעקבותיו, מן הסתם, נראה עוד התפטרויות של בכירים במערכת הצה"לית. בשלב כזה או אחר גם הרמטכ"ל, הרצי הלוי, צפוי לפרוש וכך ראוי.
צה"ל כשל כישלון אדיר ב-7 באוקטובר, גם בהערכת הסיכונים וגם באי-ניהול קרבות הבלימה ברגע שהחמאס פרץ לישובי עוטף עזה. אין ספק שכאשר תוקם ועדת החקירה (אני מקווה שזו תהיה ועדת חקירה ממלכתית וכזו בלבד), יצוצו מעל פני השטח עשרות ואולי מאות מחדלים שהביאו לתוצאה הבלתי נתפסת שאירעה ב-7 באוקטובר, שבת וחג בו הופקרו אלפי תושבי דרום המדינה לגורלם.
ההתפטרות של חליוה שמה זרקור על המודיעין, כאילו הוא הוא חזות הכל, כאילו אם רק היה מודיעין טוב – הכל היה אחרת. אני מבקש לכפור בהנחת כל ביצי הבטחון בסל המודיעין. בעיני מודיעין הוא בונוס חשוב, אבל רק בונוס.
עכשיו להסבר: לדעתי, הצבא צריך להיות מוכן לתרחישים קשים בכל עת, גם כאשר אין לו התרעות על כוונותיו של האויב. הצבא צריך להיות ערוך עם מספיק חיילים ומספיק כלים ואמצעים כדי להדוף מתקפות של האויב. אני לא מבין איך יתכן שבתקופות חגים היו פחות חיילים. מה הקשר בין החגים שלנו לבין התקפות של האויב? כבר למדנו שהקשר, אם בכלל, הוא קשר הפוך – יום כיפור ושמחת תורה. ובכלל תקציב הבטחון הוא תקציב ללא גבולות, כמעט, אז לא יעלה על הדעת שבשטח ממש לא יהיו מספיק כוחות כדי להדוף את האוייב, כל אוייב. אז כאמור מודיעין זה דבר חשוב, אבל אסור שהוא יהיה חזות הכל. ארגון שתפקידו לעסוק בקטסטרופות – חייב להיות מוכן להן כל העת ולא לסמוך על הבלתי נודע.
תופעה מאד מאד כואבת ומטרידה היא זו של האנטישמיות הגוברת במדינות המערב. אנחנו עדים לאירועים מסמרי שיער, כמו אלה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, בהן הוקם מאהל של סטודנטים למחאות נגד ישראל ובעקבות כך לא נתנו לפרופ' יהודי המלמד שם – להיכנס לקמפוס. הזוי.
אף אחד מאיתנו לא היה מעלה על דעתו שאפשרות כזו יכולה בכלל לקרות. והנה התופעה הזו מתרחש ממש לנגד עינינו. מדובר באנטישמיות לשמה.
אין שום ענייניות בשנאה הזו ליהודים באשר הם יהודים. זה לא קשור בכלל לסכסוך במזרח התיכון, זה קשור להיותנו יהודים. הסכסוך הוא רק תירוץ. למרבית המוחים והמפגינים נגד ישראל ובעד הפלסטינים אין מושג על מה הם מפגינים. כשמאתגרים אותם בעובדות – הם מגלים בורות מדהימה. כשהם צועקים "מנהר עד לים" יהיה של פלסטין – הם לא יודעים איזה נהר ואינם יודעים איזה ים, הם לא יודעים שהמשמעות היא בעצם השמדת מדינת ישראל. כשהם צועקים "חופש לפלסטין" הם לא יודעים, או לא רוצים לדעת, שבהתנתקות בעצם עזה, ממנו יוצא החמאס, קיבל בעצם עצמאות.
העזתים יכלו להקים פנינה על שטחם, אבל הם בחרו לפעול לחיסולה של ישראל והמוטו שלהם היה ועודנו – הרג יהודים רבים ככל האפשר. אותם סטודנטים מתעלמים מכך שישראל תמיד היתה אומה שוחרת שלום שנאלצה להגיב בכוח אל מול אוייביה. אותם סטודנטים מתעלמים מהעובדה שהחמאס יכול להפסיק את כל הפגיעה בתושביו אם רק יחזיר את החטופים וינצור את האש. ככה פשוט.
לישראל קשה מאד להצליח להסביר את הצדק שלנו לעולם, כי אנחנו תמיד מצטיירים כחזקים וכתוצאה מכך גם ל"רשעים". ממשלות ישראל עוד לא החליטו שהגיעה העת להילחם ברצינות בדעת הקהל העולמית על ידי הקצאת תקציבים משמעותיים מאד לשם כך.
בעיני, זו מערכה שהיא חלק ממערכת הביטחון שלנו וכפי שאנחנו מקציבים סכומים אדירים לביטחון פיזי – צריך להקצות את המשאבים הכספיים הדרושים למאבק על דעת הקהל. בסוף היום זה גם עוזר להשיג לנו אורך רוח רב יותר ממדינות העולם.
אנשים בצמרת מתחילים לברוח מיום המחר של הלחימה כי הרבה אנשים שיתנו את הדין על הכישלון,