ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא הערב דברים בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם:
"רב סרן משה ידידיה לייטר זכרו לברכה, קצין נערץ ביחידת 'שלדג', יצא לקרב ברצועת עזה כשמורשת השואה על כתפיו. זאת אינה מליצה. זוהי מציאות. לאורך שירותו הצבאי, כשאביו יחיאל שאל אותו: "איך אתה סוחב עליך משא במשקל כל כך כבד?", משה נהג להשיב: "זהו משא הדורות, משא של אחריות שנותן משמעות להיותי בצבא ההגנה לישראל".
משה לייטר נקרא על שם הסבא רבא שלו שנולד בגליציה, עבר לווינה, ברח מווינה לשווייץ ומשווייץ לצרפת, ולבסוף הגיע לניו יורק. רבים מקרוביו נטבחו ללא רחם במחנות ההשמדה. הוא עצמו, וילדיו הקטנים יחד עם רעייתו, הצליחו להימלט מאוסטריה בשבוע ה'אנשלוס' – סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938. משה ובני משפחתו מעולם לא שכחו את נקישות המגפיים של החיילים הנאצים ברחובות וינה.
רב סרן משה לייטר, נינו של משה לייטר, יצא בראש חייליו למלחמה בעזה, כי הבין שהוא נלחם גם עבור הסבא רבא שלו ועבור ששת המיליונים, אחינו ואחיותינו. משה, מטובי לוחמינו ומפקדינו, אב לשישה ילדים, נפל כקצין מילואים בבית חאנון. בימי ה'שבעה', יחיאל אביו אמר: "אם מדינת ישראל לא הייתה מוקמת לאחר השואה, התמונה שהייתה צרובה בנו היא תמונתו של הילד בגטו ורשה עם הידיים שמופנות מעלה אל מול הרובים של הקלגסים הנאצים. אבל מדינת ישראל קמה, ושמה נשק בידי בנינו", הוסיף יחיאל. "עשינו זאת כדי שנוכל להגן על עצמנו מפני מבקשני נפשנו".
מחר ישתתף יחיאל לייטר, האב השכול, ב'מצעד החיים' באושוויץ-בירקנאו. המסר שיישמע מפיו שם: 'לעולם לא עוד!' – הוא המסר שאותו אנו משמיעים כאן, במרומי ירושלים. אני רוצה להבהיר: 'לעולם לא עוד' – זה עכשיו.
80 שנה אחרי השואה, אחרי הרצח הנורא של ששת המיליונים, שליש מעמנו, שוב קמו עלינו אנשי רשע, חדורי אכזריות תהומית: הם טבחו, התעללו, חטפו.
ואני מבקש לחדד: מתקפת הטרור המחרידה בשבעה באוקטובר לא הייתה "שואה". לא בגלל היעדר הכוונה להשמיד את כולנו, אלא בגלל היעדר היכולת לעשות זאת.
כי הכוונה היא אותה כוונה. הנאצים חתרו לחסל את היהודים עד האחרון שבהם. מרצחי החמאס מונחים על ידי אותה מטרה בדיוק. הם הורגים תינוקות, ילדים, נשים, גברים, צעירים, מבוגרים. הם עושים זאת מבלי להניד עפעף. הם חטפו את אחינו ואחיותינו, ועדיין מחזיקים כמחצית מהם במרתפים חשוכים. אנו נחושים להוציא את כולם מן התופת האפלה הזאת, הן את החיים והן את החללים. אנחנו מחויבים להשיבם הביתה למשפחותיהם, ולשים קץ לסיוט המתמשך שלהן. ליבנו איתם. אנחנו נילחם במפלצות החמאס ונשלים את חיסול יכולותיו.
אני אומר 'מפלצות', לא רק בגלל מעשי הזוועה, אלא גם משום שהם מתגאים בהם. הם משדרים את הרציחות שלהם בשידור חי. בחדר ילדים בעזה, ששימש כמאחז טרור של 'חמאס', חיילינו מצאו עותק של ספר השטנה 'מיין קאמפף', מתורגם לערבית. בבית אחר הם מצאו טאבלט של ילדה עם תמונה של אדלוף היטלר כשומר מסך.
קו ישר, שחור משחור, מחבר בין הצוררים של אז לצוררים של היום. אלא שבדיוק כאן נעוץ ההבדל בין השואה לתקומה: בניגוד לשואה שבה היינו חסרי ישע מול מבקשי נפשנו, היום יש לעם היהודי כוח מגן משלו. לאחר טבח שבעה באוקטובר השבנו לתוקפינו מלחמה שערה, מלחמה שתסתיים בעזרת ה' בניצחון מוחלט.
אויבינו טעו טעות חמורה. הם ראו בנו חברה חלשה, מפולגת, חסרת שורשים וכוח עמידה. הם טעו. ברגע האמת נעמדנו יחד, כתף אל כתף, מלאי חוסן, נחישות ועוצמה.
המבחן שלנו ידידיי, המבחן שלנו אזרחי ישראל, הוא להמשיך לעמוד יחד עד לניצחון, כי ימים גורליים עוד לפנינו. כי רק כך נבטיח את קיומנו ואת עתידנו.
אנו נאבקים בחזית כפולה: ראשית, במשטר הקנאי באיראן ובשלוחות הטרור שלו, שחותרים בגלוי להשמידנו. שנית, בהתפרצות הר הגעש האנטישמי, שיורק לבה רותחת של שקרים נגדנו ברחבי העולם.
צריך לומר בפשטות, האנטישמיות שהייתה חבויה במדינות המערב מאז השואה חוזרת במלוא כיעורה. בדורות עברו העלילו על היהודים שאנחנו מרעילים בארות, שאנחנו משתמשים בדמם של ילדים לאפיית מצות, שאנחנו מפיצים מחלות. היום מעלילים עלינו עלילות חדשות של ביצוע רצח עם ושל הרעבה בעזה.
האמת הפוכה לחלוטין. על איזה רצח עם הם מדברים? הרי אנחנו עושים הכל כדי להימנע מפגיעה באזרחים. אנחנו נוקטים צעדים ששום צבא בהיסטוריה לא נקט. ועל איזו הרעבה הם מדברים? הרי מתחילת המלחמה אנחנו מאפשרים להכניס לעזה משאיות מזון ותרופות כדי למנוע רעב, כדי למנוע משבר הומניטרי.
כמו בימים עברו, ההאשמות השקריות אינן מופנות כלפינו בגלל דברים שאנו עושים, אלא בגלל עצם העובדה שאנו קיימים.
אבל לצערי, רבים בעולם מאמינים לשקרים הללו והם מאמינים רק בגלל סיבה אחת: כי אנחנו יהודים. איזו פשיטת רגל מוסרית. השקר הפך לאמת, והאמת הפכה לשקר. על כך כבר אמר הנביא ישעיהו: "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך".
טירוף המערכות הזה הגיע לקמפוסים הנחשבים ביותר במערב. סטודנטים יהודים, תומכי ישראל, סופגים מידי יום איומים, נאצות והטרדות. הם חוששים להיראות עם סממן יהודי כלשהו: עם כיפה, ציצית או מגן דוד. מרצים וחוקרים יהודים מוכים ומושפלים. בריונים מוסתים פורצים לכיתות הלימוד, מנפצים שמשות.
זה מזכיר דברים שקרו באוניברסיטאות של גרמניה בשנות ה-30. כן, גם שם ניפצו שמשות, רק שהפעם זה קורה באמריקה של 2024. אחינו ואחיותינו בתפוצות, אנחנו עומדים יחד מול השנאה פה ומול השנאה שם.
שערורייה חמורה לא פחות עלולה להתרחש בין כותלי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. בית דין זה, שנוסד על רקע השואה וזוועות אחרות כדי להבטיח ש'לעולם לא עוד', שוקל להוציא צווי מעצר נגד מנהיגיה ומפקדיה של ישראל. אם צעד כזה יתבצע, הוא יכוון לקשור את ידינו, ובכך לסכל את זכותנו הבסיסית היסודית ביותר של מדינה, הזכות להגן על עצמנו. איזה אבסורד, ואיזה עיוות של הצדק וההיסטוריה.
צעד כזה יכתים בכתם בל יימחה את עצם הרעיון של צדק ומשפט בינלאומי. ואני מבקש לומר, הכוונה לכבול את ידינו באה מגורמים שונים בקהילה הבינלאומית. מכאן, בירושלים, בליל יום השואה אני שולח להם מסר ברור ונחרץ: לא תכבלו את ידינו.
גם אם ישראל תיאלץ לעמוד לבד, נעמוד לבד, ונמשיך להכות בעוצמה באויבינו עד לניצחון. גם אם נצטרך לעמוד לבד, נמשיך להילחם ברוע האנושי.
כראש ממשלת ישראל , מדינתו של עם גאה בן אלפי שנים, אני נשבע ששום לחץ ושום החלטה, בשום פורום בינלאומי, לא ימנעו מאיתנו להגן על עצמנו מפני אלה שרוצים להשמידנו.
למען מטרה קדושה זאת נפלו רב סרן משה לייטר זכרו לברכה, למען מטרה זו נפלו כל חללינו הגיבורים. גיבורינו לא נפלו לשווא.
מכובדיי, בתקופת השואה היינו אילמים וחסרי מגן. זעקתנו לא נשמעה. מצוקתנו לא נענתה. לא נחזור לימי החושך הללו.
מדינת ישראל לא תרכין ראש בפני המרצחים ובפני מחוללי האנטישמיות. נשמיע ברמה את קולנו, נגן בעוצמה מדינתנו ונבסס את נצח עמנו, נצח ישראל".
נאום מרגש
שנזכה לגאולת עולמים
נכון נאום יפה מאוד נכתב בקפידה ע"י תשלומי הון לכותבי נאומים, אני שונא נאומים כאילו,
אני מאוד אשמח למעשים שלצערי כרגע אני לא רואה כלל,
למען אסר ספק אני לא נגד ביבי ולא בעד ביבי.