משלים את הציבור, ניצחון כבר לא יהיה אז בואו נחתור לעסקה

לאחר זמן רב בו ישראל דישדשה בעזה –  החליט ראש הממשלה ואיתו שרי הקבינט והרמטכ"ל לחזור ולהיות פעילים בעזה –  כניסה חלקית וצנועה לרפיח.

בעיני היה זה צעד נדרש עם תועלת מרכזית אחת – זירוז המו"מ מול החמאס. על פי הערכתי – דעת הקהל הכללית בישראל בעד הפעולה ברפיח, בעיקר כמנוף לחץ על חמאס.

נכון לכתיבת שורות אלו – החמאס מציע מתווה שגם תומכים מובהקים בקיומה של עיסקה – מסכימים שאי אפשר לקבלו. כך, איש אפשר להסכים לכך שלא יהיה ברור כמה חטופים חיים נקבל בפעימה הראשונה, כפי שקיים במתווה החמאס, אי אפשר גם להסכים לכך שהחמאס יוכל לבחור את המשוחררים ולישראל לא תהיה זכות וטו, ועוד כמה דרישות מופרכות נוספות.

האם החמאס לא רוצה עיסקה, או שהוא מאמין שישראל כל נואשת לבצע עיסקה עד כדי כך שתסכים לכל גחמה של החמאס? לא ברור. מה שכן ברור שהחמאס לא מרגיש מספיק מורתע. כך, מההסכם לא עולה שהחמאס יפסיק לשלוט ברצועה – שזו דרישה ברורה של ישראל. האם בגלל הפערים הגדולים – לא תהיה עיסקה? לא בטוח.

לא פעם בעת מו"מ מגיעים לרגע בו כולם מסרבים, המו"מ מגיע למבוי סתום ודווקא אז פתאום תוך זמן קצר מושגת פריצת דרך. אני מקווה שזה מה שיקרה. אמרתי בעבר הקרוב ואומר זאת שוב כרגע על ישראל  לבחור בין שתי אלטרנטיבות: ניצחון (?) בלי חטופים, או חטופים בלי ניצחון. כל מי שחושב שאפשר גם וגם – טועה או משלה את ציבור מאזיניו. אני מעריך שניצחון כבר לא יהיה, אז בואו נחתור לעיסקה הגיונית גם בלי ניצחון, אבל כזאת שתחזיר את החטופים הביתה.

הטעות של גנץ

השבוע הושמעה ביקורת על ראש הממשלה נתניהו על כך שלא התחייב שהלימודים בצפון, בישובים הגובלים בגבול הלבנוני, יחלו ב 1 בספטמבר, וזאת בניגוד לדברי השר גנץ שאמר בדיוק את זה. ואני מעט מתפלא על השר גנץ – איך אפשר להתחייב באיזה תאריך תסתיים מלחמה כלשהי בעולם?

אפשר תמיד לקוות, אפשר לשאוף לכך שתושבי הצפון יוכלו לחזור לביתם. מגיע להם כמובן, אבל אי אפשר להתחייב על כך. ולכן, כאשר ראש הממשלה אומר את האמת – אין מקום לבקר אותו על כך.

אנחנו תמיד מבקרים את הפוליטיקאים שלנו שאין להם את האומץ להתייצב מולנו ולתאר את המציאות כפי שהיא, באופן ישיר, בלי הסתרות. זה מה שנתניהו עשה.

במקביל, הממשלה חוטאת כלפי תושבי הצפון בדרך טיפולה בהם. זה לא מספיק לשכן תושבים בבתי מלון, בטח לא לתקופה ממושכת כל כך. חייבים להעניק להם טיפול כולל, נרחב, כולל הכל הכל, שהרי התושבים לא עזבו את בתיהם כי התחשק להם אלא בהוראת הממשלה ומשום שאינם מעוניינים להפוך למטרות לרקטות של החיזבאללה. בזה הממשלה נכשלת.

בדרום הקימו את מנהלת "תקומה" למען הסדרת הטיפול הכוללני  בתושבי העוטף – ובצפון אין טיפול מקיף ומרוכז. כאן הממשלה חייבת להשתפר, לא בהפצת הבטחות שווא.

ועוד מילה: אני רואה מנהיגים רבים של יישובי הצפון מפצירים בראשי המדינה לפתוח במלחמה נגד לבנון, נגד החיזבאללה. הם מקווים שמלחמה תביא שקט. זו המטרה. בעיני, מלחמה אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להשגת מטרה. המטרה היא להסיג את כוחות חיזבאללה מהגבול למרחק נכון.

האסטרטגיה של הממשלה היא לסיים את האירוע בעזה ואז להתפנות לצפון – או במו"מ, או במלחמה. אני נוטה להעריך שאם המלחמה בעזה תסתיים – זה יביא גם שקט לצפון. זה כמובן עדיף. לכולנו.