זה קרה בשמחת תורה האחרון בפעם הראשונה כיבדו אותי להחזיק ספר תורה בהקפות אני מתכוון להגיד שזה הפעם הראשונה שהסכמתי להחזיק ספר תורה בהקפות תמיד סירבתי תמיד התחמקתי ועכשיו איכשהו הצליחו לדחוק אותי לפינה ומצאתי את עצמי עומד בתוך המון של יהודים מזיעים בזיעה של מצווה עם ברק בעיניים צוהלים ורוקדים וכולם מסתכלים עלי שאני יתחיל להגיד את ההקפה
אני מנסה להתחיל ולא מצליח מביאים לי סידור ומנסים לעזור לי וזה לא עובד ואז זה קרה התחלתי לבכות כמו ילד קטן לא ידעתי איפה לבלוע את עצמי פשוט למרר בבכי לבכות בלי הפסקה
נהיה שקט ועכשיו תתארו לעצמכם מה זה נהיה שקט בבית כנסת כמו שלנו בית כנסת ענק עם כחמש מאות מתפללים וכולם מסתכלים על הגבאי הראשי ממרר בבכי
לא ידעתי מה לעשות לא ידעתי אנה אני בא מה עושים؟ אני מנסה להירגע וזה לא עובד
ובאותו הרגע החלטתי שלא עוד אני הולך על זה עד הסוף
מה קרה אתם שואלים? אני יספר לכם:
אני בן ארבעים וחמש מתפרנס כחלפן כספים ובנוסף אני מתנדב כגבאי בבית הכנסת אני אוהב את הבית כנסת אהבת נפש אני דואג לניקיון לספרים לרהיטים לא מזמן השגתי תרומה של סנדוויצים וממתקים לילדים לשנה שלימה הבית כנסת זה תמצית חיי
בעיקר מה שאני הכי אוהב זה לפרנס תלמידי חכמים שבאים ללמוד אני אוהב לראות את בערל בבית כנסת יושב ולומד אני אוהב לשמוע את המנגינה שלו אני מתפעם איך שהוא סוגר את הפלאפון שלו ויושב ולומד במתיקות
אני אוהב לראות את שמרל וחצ'קל יושבים ביחד ומתווכחים בקולי קולות על המהרשא או על התוספות
זה אהבת חיי לבוא להגיש להם כוס תה לכבד אותם עם איזה משהו טעים לאכול זה אני
אבל בפנים בפנים הקנאה אוכלת אותי אני מקנא בהם כל כך מה אני אשם שלא קיבלתי את הכלים ללימוד גמרא؟ מה אני אשם שהרבי שלי היה חובט בשעה ששאלתי שאלה שנראתה לו שלא במקום: "זה מה שאתה שואל؟ זה שאלה של ילד קטן"… מה אני אשם שכל מה שעשיתי לא הלך לי.
עכשיו אתם מבינים למה אני מתחמק להחזיק את הספר תורה؟ אני מרגיש שזה לא שלי אני מרגיש שהספר תורה שייך לבערל שמרל וחצ'קל הלמדנים. מה לי העם הארץ שלא יודע מילה ולהחזיק את הספר תורה.
ואז כשדחפו לי את הספר תורה ליד הרגשתי כאילו הספר תורה קורא לי ואומר לי: שמע יהודי יקר אני שלך בדיוק כמו שאני של שמרל בערל וחצ'קל אני שלך אני מחכה שתלמד בי. ואני שומע את הספר תורה מדבר אליי ולא רואה כלום לא רואה את הרב של הבית כנסת לא רואה את בערל שמרל וחצ'קל לא רואה כלום
רואה את הספר תורה מדבר אליי. ואז אני מוצא את עצמי מתבונן בספר תורה ומבטיח לה: אני שלך. ואז התחלתי לבכות יחד עם הספר תורה. הרגשתי כאילו הספר תורה מחבק אותי ובוכה ביחד איתי.
מבכי של תסכול זה הפך לבכי של שמחה מבכי של ייאוש זה הפך לבכי של תקווה מבכי של כישלון זה הפך למארש של ניצחון.
הרב של הבית כנסת הוא יהודי חכם הוא קלט בשניה מה הולך כאן תוך כדי הריקוד הוא לוקח אותי רגע לצד ואומר לי : אתה צריך להירשם "יומי". יומי؟ מה זה יומי؟ נדבר אחר כך הוא אמר…
מוצאי החג לא מעניין שום אותי שום דבר אחר אני עוד לא שומע חדשות לא יודע כלום ממה שקורה בארץ אני הולך ובודק מה זה יומי
ואני מגלה אתר ללימוד גמרא עם כל כך הרבה עדויות של אנשים מכל מיני מגזרים ובכל סוגי הרמות לימוד כולם מדברים על יומי. זה מספר כמה שהביאור פשוט זה מספר כמה שזה נגיש בכל מקום זה מספר כמה זה שהבוחן תוך כדי הלימוד עוזר לו וזה מספר על הפלא של החברותות.
אני לא שואל יותר מידי שאלות אני פשוט רוכש מנוי ונכנס לאתר מה אני יגיד לכם רבותי גם עולם הזה וגם עולם הבא.
הייתי כמו הלום רעם יש שם דבר כזה שנקרא שואל ומשיב אם יש לך שאלה שאתה לא מבין אתה כותב ומיד מקבל תשובה מאיזה לומד אחר שנמצא בדיוק איתך באתר ומה השאלה הראשונה שאני רואה؟ את השאלה ששאלתי בחיידר והמלמד אמר לי שאני שואל שאלה של ילד.
זה היכה בי כמו ברק ישר בראש. זה היה בשבילי סימן משמים. הגעתי ליומי המקום שבו אפשר לשאול מה שאתה רוצה ועונים לך ברצינות הכי גדולה.
רבותי אני לא רוצה להאריך אני רק רוצה לומר שמאז סיימתי כבר את מסכת מכות את מסכת קידושין ועכשיו אני מסיים סוטה.
תקשיבו בחיים לא למדתי עם כזה ביאור פשטני אין שום דבר שאפילו מתקרב לזה הכל כל כך ברור כמו סיפור לכל סוגיא יש כותרת יש לך מפה של התמצאות יש לך מושגים קווים כללים הכל כל כך יפה ומושך
ואם אתה לא לומד הם שולחים לך מייל כבר שלושה ימים לא ראינו אותך לומד באתר תורה היא וללמוד אני צריך אתה חסר!
זה כמו מים חיים על נפש עייפה. רבותי אני ממליץ לכם בפה מלא חוסו על נפשותיכם והיכנסו ללימוד של יומי. ריחמו על משפחותיכם והיכנסו ללימוד של יומי. עמדו במדרכות ותסחבו אנשים ללמוד ביומי זה הצלת נפשות ממש.
תורה היא וללמוד אני צריך.
הנה הלינק הישיר בשבילך היכנס עכשיו ותזכה גם לעולם הזה וגם לעולם הבא
עולמך תראה בחייך
יומי המהפכה הכי גדולה של לימוד הגמרא בדורנו!
