אם היה יהודי שניתן להגדירו כ'בעל חסד', הוא הבעל חסד האהוב הרב אפרים שינפלד זצ"ל, עוד בטרם סופרו הסיפורים, ועוד בטרם החל המספיד הראשון לשאת את דבריו, ברור שהעם היהודי בכלל, ורמת אלחנן בפרט, איבדו את אחד מבעלי החסד הגדולים בדורנו .יהודי שכל בית בבני ברק חייב לו הכרת-הטוב. בעל חסד עצום, אבל כזה שביקש בכל מאודו שלא יידעו מכך.
וגם עכשיו, אם היה ביכולתו למנוע את הכתיבה עליו, הוא היה עושה זאת. ברגע שנודע במוצאי שבת על פטירתו הכואבת, התקשר אחד מתושבי רמת אלחנן לרב מיכאל צורן וסיפר שהיה בטיפול רפואי מסוים ב'תל השומר', ושחרורו מבית החולים היה במוצאי יום הפורים. 'הייתי צריך לשוב לביתי, ולא היה מי שייקח אותי; מי יסיע אותי בזמן שכזה? למי בכלל יש זמן אליי בשעות כאלו'? – הוא אומר. לפתע עלה במוחי רעיון להתקשר ל'רפי שינפלד'. מספרים עליו שהוא בעל-חסד, אולי הוא יסכים לקחת אותי. התקשרתי אליו. ומה חשבתם? – בביתו נשמעו באותה שעה קולות שמחה וצהלה של מוצאי הפורים, אבל הוא מודיע בקול חד-משמעי: 'הרגע אני יוצא אליך'. ובתוך רבע שעה הוא כבר היה אצלי ב'תל השומר'.
דוגמא קטנה, בכל בית כנסת יש מגבות שצריך למוסרן לכביסה. מי לקח על עצמו את האחריות על כיבוס המגבות בבית הכנסת המרכזי ברמת אלחנן? – הרב שינפלד. הוא השתדל לעשות זאת בחשאי, שאף אחד לא יראה. אבל לא תמיד הצליח. פעם הצלחנו 'לתפוס אותו על חם' כשהוא רץ ברחוב הרב זוננפלד עם המגבות של בית הכנסת. מי החליף את המנורות בבית הכנסת? – הרב שינפלד. מי הביא לכל בית-אבלים ברחבי העיר את הציוד לתפילה, כסאות, עמוד-ש"ץ ותיבת-קריאה – הרב שינפלד
כל-כך דאג לאחרים, ולעצמו לא מאומה, שלפני שאושפז בבית חולים היה שתי בקשות בפיו. האחת, שידאגו להעביר קמחא-דפסחא היו לו, האחת להעביר קמחא דפסחא למשפחה פלונית; והשניה, שבמשפחה מסוימת שבה אין שלום-בית, ידאגו לקנות מתנה לעקרת-הבית, כדי להפיס את דעתה לקראת החג הקרב ובא.
רק דבר אחד יכול היה לעצור בעדו ולמנוע ממנו לעסוק בעוד פעולת-חסד: שיעורי התורה הקבועים שבהם השתתף ברמת אלחנן. קביעותו-לתורה היתה למופת של ממש, כשלא היה מחסיר מלהגיע לשיעורים, ומשתתף בהם בשמחה-רבתי.
הרב רפי שיינפלד היה חזק ובריא בלי שום מחלות רקע ורץ להתנדב לכל קריאה שקיבל מזק"א. לפני חודש הם קבלו את הבשורה הקשה: אבא נדבק בנגיף ואושפז במצב קשה בבית חולים. אמרו להם שהוא ישרוד את זה, שהחסדים ישמרו עליו, שזה לא יכול להיות… אבל אתמול זה קרה:
רפאל שיינפלד, מתנדב זק"א בן 59 (נפטר מנגיף הקורונה והשאיר אחריו אלמנה עם 12 יתומים המומים.
במוצאי שבת הם הלכו אחרי המיטה, הלכו ובכו עד שהגיעו ל'סגולה', שם נפרדו ממנו לתמיד. יודעים שאבא שלהם אציל הנפש הקריב את החיים שלו בשביל אחרים.
הרב רפי שהיה איש חסד במהותו, לא הסתפק בעבודת ההתנדבות שעשה בזק"א וניהל את הגמ"ח המפורסם 'אחים לצרה'. הוא היה מסתובב בין בתי אבלים ודואג להם לציוד לכל ימי השבעה, כסאות, ארון קודש , סידורים… כזה היה הרב רפאל שיינפלד.
לפני חודש הוא אושפז בבית החולים מעייני הישועה עם תסמיני קורונה חמורים. הוא סבל מאוד והמצב שלו המשיך להידרדר עד שהעבירו אותו לאיכילוב. הרופאים שנחשפו לסיפור הגבורה שלו, עשו הכל בשביל להשאיר אותו בחיים ובתקופה האחרונה הוא היה מחובר למכונת אקמו. אבל בשבת האחרונה הוא סיים את תפקידו בעולם ונגאל באחת מכל הייסורים.
מכריו הרבים הגיבו בהלם על הפטירה ואמרו: "רפי היה איש צדיק אמיתי ובעל חסד שהתמסר בכל גופו למען כבוד המת, אנחנו לא מעכלים את הבשורה חשבנו שהוא יצא מזה, הקב"ה לוקח את הטובים ביותר".
סמוך לקבר הספיד אחד מ-12 ילדיו של ר' רפי, שבכה: "אבא. עד היום דאגת לכולם. דאגת ודאגת ודאגת, בלי סוף, לכל העולם ולמי שיצאו מהעולם. עכשיו השארת לנו פה לדאוג למשפחה".
עכשיו הגיע רגע המבחן שלנו!
עם ישראל הצטווה על ערבות הדדית, בכל זמן ובלי קשר לכלום, אבל כאן הסיפור שונה!
רפי נדבק מקורונה במהלך התנדבות וטיפול בחולים. במשך שנים דאג רפי לעתידם של עשרות משפחות והיה שם בשעות הקשות ביותר.
הסמליות העצובה בה סיים את חייו, מחייבת אותנו לעשות הכל בשביל המשפחה שלו שנשארה פה לבד.
בואו נדאג להם ליציבות כלכלית בתוך ים הכאב הסוער וניתן להם את התמיכה שהם כ"כ זקוקים לה!
