בלי דגל: המהפכה שחולל הרבי מפונביז'

הרב מפוניבז' זצ"ל חולל בעירו מהפכה. הוא ייסד תלמוד תורה ובית ספר לבנות, ישיבה קטנה וישיבה גדולה וכולל אברכים. מספר התלמידים במוסדות החינוך שלו עלה על אלפיים, והם שימשו מגדל אור לכל האזור. יום אחד נקרא לוועד הקהילה. פתחו בשבחים על מפעלי החינוך המשגשגים, והוא מקבל עזרה וגיבוי מהקהילה בכל מפעליו, מה שנכון. אבל יחד עם זאת הלא יבין, אין תכלית בלימוד התורה לבדו. מאין ישיג אלפים משרות רבנות? יש להכין את התלמידים לחיים! רצונם שיכניס לימודי חול לישיבה…

אמר: "לא יעלה ולא יקום!" הבהירו לו שהם בעלי הבית. לא זו בלבד שבידם לעכב תקציבים, אלא שבידם לפטרו. ואז יקבלו 'רב' שמזדהה עם הצורך ללימודי חול. יודעים הם שהוא מתנגד, ואם יאלץ אזי ימעט בהם ככל האפשר, ומוכנים לכך. אבל אם יסרב, הכח בידם… הודיע שחייב הוא לשקול בדבר. הסכימו, וקצבו לו זמן.
קם ונסע לרבו, ה'חפץ חיים' זצ"ל. התקבל במאור פנים ושטח את שאלתו. מצד אחד, אין זה לרוחו. אבל מצד שני הכח בידם, ועלולים לפטרו, ואז מה ירוויח… אמר לו החפץ חיים: "לא תמיד יהיה לך ה'חפץ חיים' כדי להיוועץ בו… לכן שמעני, ואענה לך מה הכלל בדבר".

"וסיפר: " כשניטשה המלחמה ברוסיה בין כנופיות ה'אדומים' וה'לבנים', הסתגרו רוב התושבים בבתים וחיכו עד יעבור זעם. פעם כבשו ה'אדומים' את אחת העיירות, וגזרו שכל בית חייב להניף דגל, להודיע במי הוא תומך. ובית שלא יונף עליו דגל – יישרף. באו התושבים במבוכה. איזה דגל יניפו? יניפו דגל אדום – למחר יבואו ה'לבנים' וינקמו בהם… "מה יעשו ?", שאל החפץ חיים. וענה: "אין ברירה. חייבים לברר איזה צבא חזק יותר, ולהניף את דגל שלו"… הרב מפוניבז' נפעם. לא ציפה להוראה כזו. התברך, ופנה לצאת. קרא לו ה'חפץ חיים' שיחזור. "הבנת מה אמרתי ?", שאל. אמר: "כן, יש להצטרף לצד החזק!". שאל ה'חפץ חיים': "ומי הוא הצד החזק? " ענה: " הם. שהכסף בידם והיכולת בידם". "אם כך", אמר החפץ חיים, "לא הבנת ! כתוב "וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל " הצד החזק הוא הקדוש ברוך הוא"… אין שתי צדדים אתה , והם , [אתה לא צד] .
סוף דבר, התייצב הרב מפוניבז' בפני הוועד והודיע שהוא מסרב לחלוטין, אין על מה לדבר, ואם רצונם, יפטרוהו! " לא, מה פתאום", אמרו. "רק הבענו משאלה, וההחלטה בידך"…

" וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק מְקַדִּשְׁכֶֽם "[ויקרא כ"ב, ל"ב]

טועים ההמון בענין לאו חמור זה של חילול ה', שהוא דוקא אם עושה עבירה או מעשה רע בפני אלו הרחוקים מתורה ומצוות ויאמרו 'הנה כך מתנהגים שומרי מצות ?' או שיש שחושבים שחילול ה' הוא רק אם נעשה דבר החמור ביותר, אבל על עבירה קלה וכדו' לא יחשב בזה חילול ה'…. וטעות היא בידם ! שחילול שם שמים הוא בפני כל אדם מישראל ואפילו בדבר הקל ביותר שעובר על רצון ה' מחלל בזה שם שמים רח"ל !! דברים אלו מפורשים בדברי רבי אליעזר ממיץ בספר היראים [מצוה ו] שכתב דברים נוקבים עד מאד: את ה' אלוקיך תירא ותן כבוד לשמו ושמור מחללו, דכתיב בפרשת אמור "ולא תחללו את שם קדשי", ומקרא זה נוקב וירד עד לתהום, ועל לאו זה ידוו כל הדווים, כי חילול השם ישנו בכמה דברים ואין להם שיעור, שכל המבזה אפילו מצוה אחת ומיקל בכבוד שמים, נקרא מחלל שם שמים.

עוד סופר על מרן החפץ חיים כי בצעירותו מפני מחלה וחולשה גדולה פקדו עליו הרופאים להפסיק מלימוד לתקופה ארוכה, והא קיים דברם מפני הצווי של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", רק שחשש מאד מפני חילול ה' שיראוהו שאינו לומד, והלך לשאול בעצת מרן רבי ישראל סלנט, האם מותר לו לפתוח ספר לפניו רק למראית העין שיחשבו שעוסק בתורה ולא יגרם חילול ה'? עד כדי כך חשש החפץ חיים מעון זה של חילול ה', שהוא עשה פעולות כדי למנוע חשש זה, החפץ חיים נהג בכל הליכותיו כאדם פשוט, וכך היה נוהג במשך שנים רבות ללבוש בגד העושי מעור של צאן שהיה בגד של איכרים פשוטים, והכל כדי להצטנע כדרכו בקודש, וכל זה היה עד שנת תרנ"ה, וכמו שמספר חתנו מה ששמע מפי קדשו שאמר: שעד שנת תרנ"ה התלבשתי בחורף בבגד איכרים פשוט העשוי מעור של צאן, אבל אחר שהתפרסמתי, היה בזה חשש של חילול ה', ונאלצתי ללבוש בגד של עור התפור סחורה במחוץ ועור מבפנים'. דבר זה אף כתבו החפץ חיים בספרו חפץ חיים לאוין ב' שככל שאדם חשוב ומפורסם יותר יש לו להקפיד עד למאד על כל הנהגה מפני חילול ה' היוצא מכל מכשול קטן בהנהגתו. בספר 'מעשי למלך' מובא שהחפץ חיים היה רגיל לומר שבן תורה הוא בבחינת חייל בעל דרגה גבוהה אשר בגדי השרד הניתנים לו מהמלך והדרגות אשר על כתפיו מחייבים אותו להתנהג בדרך כבוד כאשר הוא לובש מדיו ועונד את דרגותיו יודעים הכל שהוא מן המקורבים למלכות, ואם יתנהג שלא בדרך כבוד הוא מחלל את כבוד המלכות. פעם אחת איחר הח"ח לבוא לבית הכנסת בשחרית, לאחר סיום התפילה עלה על הבימה והכריז, שסיבת איחורו היא לא משום שנרדם, אלא מפני שהיה שקוע באיזו סוגיה תלמודית חמורה, ולשם אישור הדבר הרצה לפני הקהל את חידושי התורה שהצליח לחדש באותה שעה.

הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גוליט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון