הכתב הצבאי יואב זיתון סייר בגליל ומדווח כי צה"ל הקים קו מוצבים בגבול הצפון עם עשרות אלפי לוחמים. מטרת קו המוצבים הדרומי בגליל: לבלום פלישה לישובים בעומק הצפון ע"י גדודי רדואן ולא רק למוצבים וישובים סמוכי גבול. פריצת קווי ההגנה החדשים נבחנה בתרגילים לאחרונה.
לוחמים בגבול מתוסכלים מהגבלות הירי ובעיקר מהעתיד המעורפל: "אנחנו פה כ-3 חודשים, אמורים להיות הראשונים כגולני לתמרן בלבנון אבל אין לנו תאריך לירידה מהקו. זה מעולם לא קרה. אמרו לנו שנהיה פה עוד שנה".
הם טוחנים כי אין סד"כ ויש הרבה משימות: יציאות הביתה 19-3 בשיירות נסתרות, ואם יש ירי אז נתקעים עוד שעות במוצב; בחלק מהגזרה עושים 2-2 ו-2-4 בשמירות, כוננויות ארוכות, מקלחות בדירוג ובאישור. לוחמים ותיקים, ל"א ומ"א, עושים מטבחים כאחרוני הצעירים. רק מי שנכנס/המשיך ישר למיל' זוכה לעשות חמ"ל וכו'
בסיסים ומוצבים חשוכים בלילות כדי לא להתגלות לרחפני אויב. אמצעי התצפית והגילוי של חיזבאללה הם מדינתיים, "מטורפים", לפי מ"פ מגדוד 51
במוצב ציפורן, הם פיזרו שקי חול בתוך המבצר שלהם ללחימה בכוחות רדואן כשיפלשו פנימה – לקח שהביאו מהעוטף ב-7.10. במוצב נחל שיאון יש קטע שחייבים לרוץ בו תמיד. מענישים כאן על חוסר משמעת מבצעית
סאלח, לוחם בגולני אומר: "אני גר בגליל. זה שובר המציאות הזו, עצוב. לפעמים נכנסים אזרחים שנשברו סופית רק כדי לארוז את הרהיטים".
להערכתו אם ישראל מחליטה למרוח את הלחימה בעזה עוד חודשים ושנים, עם או בלי ממשל צבאי = חיזבאללה ימשיך לירות על הגליל שאבד, במיטב חימושיו המתקדמים והמדויקים. ניתן להניח שיש לצה"ל תכניות אש חזקות לתקיפות אוויריות בלבד נגד חיזבאללה, אך הן יקרבו הסיכוי לתמרון קרקעי עם צבא יבשה שנשחק מעזה, מלאי חימושים מוגבלים ותחת איום אמברגו אמריקאי והחמור ביותר – מלחמה אזורית בהצטרפות צבא איראן והמיליציות החמושות בסוריה ובעיראק. לכן הדרג המדיני חושש ומסרב להסלים בצפון
המו"מ העקיף עם לבנון בתיווך אמריקאי-צרפתי להסכם הפסקת אש עם נסראללה כעת תקוע: ישראל מוכנה להתפשר על כמה מטרים בנקודות מחלוקות מסויימות שנותרו מ-2006 אבל לא לתת את ההישג הסמלי שחיזבאללה רוצה: חוות שבעא ושובא.
תקיפה ולא הגנה חברים. אף פעם לא הצלחנו עם קוי הגנה
מתי מעיפים את רמטכ"ל הכושל ושר הביטחון הכושל