השרה סטרוק חשפה בטקס לכבוד הסדרת הישובים את גבורת התושבים שדחו הצעה להסדרה לפני שנים בשביל להמשיך את המאבק המשותף של ההתיישבות הצעירה. "הערב הזה הוא חגם של המתמידים, של המעזים, של הנחושים ושל הדבקים באמת".
"מתיישבי עשהאל ואביגיל עמדו בפני מבחנים קשים ורבים. גם בעצם הקמת הישובים, גם בכל יום ובכל לילה של אחיזה בקרקע מול כל חורשי רעתם, אויבים וגם אחים טועים. אין כמעט יום או לילה שלא היה מבחן לנחישות, לדבקות במטרה, לאהבת הארץ, לאמונה".
"אבל אני רוצה להזכיר מבחן אחד קשה במיוחד", אמרה סטרוק ושיתפה: "מבחן המאבק למען הכלל, העדפת טובת הכלל על הטובה הנקודתית של 2 הישובים האלה. זה היה לפני 3 וחצי שנים, בעיצומו של מאבק פורום ההתיישבות הצעירה, תוך כדי שביתת רעב במאהל המחאה מול משרד רוהמ. הימים – תחילת ימי ממשל ביידן. סוף ימי הממשלה הפריטטית. על השלחן הונחה הצעה שקשה מאד לסרב לה: הסדרת 2 או 3 ישובים: אביגיל, עשהאל, אבנת ו… זהו".
"מזכירויות הישובים, אסיפות התושבים, עמדו בפני דילמה קשה במיוחד: לקבל את מבוקשם-שלהם, ולהפקיר את כל יתר עשרות ישובי ההתיישבות הצעירה, או להתעקש על טובת הכלל גם במחיר ויתור זמני על ההישג שלהם".
"לא קל לקבל החלטות כאלה. כל העולם ואשתו לוחצים עליך, נוזפים בך, מסבירים לך שאתה לא מבין, שאתה מפספס את הזדמנות חייך, שאתה מגזים, ועוד ועוד. אבל אנשי אביגיל ועשהאל התעקשו, ודרשו פתרון אמתי לבעיית רוחב, ולא 3 פירורים שיותירו עשרות רבות של ישובים מחוץ להסדרה, ואולי גם מחוץ למפה. הם הבינו, שהמאבק הצודק והנחוש שניהלנו מתחיל לתת תוצאות, לייצר תובנות חדשות ויש לו פוטנציאל לשנות את פני ההתיישבות דווקא בנקודות הקצה שלה, שינוי התיישבותי שהוא גם שינוי מדיני. והם החליטו לסרב להצעה. זו גבורה. זו מסירות. זו דבקות ודיבוק חברים", אמרה סטרוק.
