כתב התאגיד עורר סערה וחטף מתקפה: "לא שחטנו אתכם"

סולימאן מסוואדה, כתב התאגיד כאן11, עורר סערה לאחר שהתבטא נגד ציון יום ירושלים.

"צריך להגיד את זה בכל שנה והשנה במיוחד: אין שום דבר חגיגי ביום ירושלים. העסקים בעיר העתיקה נסגרים מחשש לפגיעה ע״י ״החוגגים״, התושבים (כמו רבים מחבריי ובני משפחתי) מפחדים לצאת מהבית כדי לא לקבל מכות, וכמובן קריאות ההסתה והטיפול בכפפות של משי בבריונים שהם ממש לא קומץ" הוא כתב בחשבון הטוויטר שלו. קודם לכן אמר דברים דומים גם בשידור בתאגיד.

בעקבות הדברים, התעוררה סערה רבתי כאשר יש מי שמדבר על כך שציון יום ירושלים השתנה בשנים האחרונות והפך ליום שמצויין רק בידי גורמי ימין, אולם אחרים תקפו אותו בחריפות רבה. אחד מהם, הוא עיתונאי 'ידיעות אחרונות' עמיחי אתאלי, אח שכול.

"גם אני נולדתי וגדלתי בעיר העתיקה, גם רבים מבני משפחתי ומחבריי עודם גרים שם. בעיר העתיקה מאז ששבנו אליה, נרצח מוסלמי אחד בידי יהודים, בפיגוע הרימון בשוק הקצבים בשנת 1992. מאידך, אלפי אלפים של יהודים תמימים הותקפו בה, עשרות רבות נדקרו ונורו. לא יודע מספר אבל רבים מהם נרצחו באופן החביב על מוסלמים, שחיטה עם הידיים. אחד מהם הוא אחי אלחנן, שהפרובוקציה שביצע היתה הליכה ברחוב. בגינה הוא נידון למוות בשתי סכינים ענקיות, גרירה לחדר אשפה, שם דימם למוות עד שחבריו מצאו את גופתו כעבור כעשר שעות".

"זה נהיה ממש ספורט לאומי חולני של מוסלמים שמבצעים את מצוות דתם לשחוט בנו, חלקם מקומיים וחלקם מגיעים אל העיר העתיקה במיוחד מרמאללה, משכם, מוואדי ערה, לאחרונה אפילו מטורקיה, כדי לרצוח יהודים בעיר העתיקה. מאידך, נערים יהודים הלוקים בחוסר ויסות, מגיעים אליה כדי לצעוק סיסמאות שלא מקדמות את מצבו המעשי של העם היהודי. הלוואי עלינו אויב כזה" הוא מאשים.

אתאלי מוסיף ומציין: "רשימה חלקית ביותר של נרצחים יהודים אחרים שאני שולף מהראש. את חלקם הכרתי אישית, את רגעי הרצח של כולם אני זוכר: אליהו עמדי, גבי הירשברג, יגאל שחף, חיים קרמן, נחמיה לביא, אהרן בניטה, עדיאל קולמן, אלי קיי".

האח השכול מוסיף ומגיב לכתב התאגיד: "עשרות אלפי יהודים חגגו היום את שחרור העיר העתיקה, כמה עשרות התנהגו באלימות. זה לא טוב, אבל זה פרומיל במקרה הטוב. השחרור שאותו אנחנו חוגגים הוא מידיים ערביות. החגיגה היא על עצם הגישה המחודשת של עם ישראל ליסוד ולשורש שלו בארץ ישראל. זה הבית שלנו, זו מולדתנו. היסטורית אתם הצטרפתם לאזור הזה אלפי שנים אחרינו ובכל זאת לא הדרנו אתכם ממנו, לא שחטנו אתכם במיטות. לא זו אף זו, אנחנו אף מעניקים לתושבי העיר העתיקה המוסלמים שירותי רפואה וביטוח לאומי ברמה שלא היו מקבלים באף מדינה ערבית בעולם כולו, ולצערי הרב לא מפקחים באופן קשוח מספיק על תכני מערכת החינוך שממומנת מהמיסים שלנו ולכן מעגל האלימות הערבית לא נקטע.

"אני מתנגד לאלימות. חגיגת יום ירושלים ראוי היה לה שתתקיים בלי שום אלימות. מצער לראות את הנערים שתוקפים קולגות שלי למקצוע וערבים שהם לכאורה חפים מפשע אבל אי אפשר להתעלם מהאקו סיסטם שהוא העיר העתיקה. שכונה מלאת אלימות ערבית. כמו תמיד העם שלנו מומחה בלעשות רעש, הערבים נותנים עבודה עם הסכין. יש לי מחשבות מה גורם להתפרצות הזעם והאלימות האלה: נער יהודי בשיגרה מתהלך ברחובות העיר העתיקה עם ראש כפוף. בפחד, עם סיכויים להיפגע שגבוהים באלפי אחוזים לעומת נער ערבי".

"אתה בטח יודע, ובוא נשתף את החברים כאן, שילד יהודי שהולך לגן הילדים בעיר העתיקה וצריך לחצות את הרובע המוסלמי או הנוצרי, עושה זאת בליווי של שני מאבטחים חמושים. ככה חיים שם, ככה הולכים גם לחברים, לחוג, לרופא. אלה החיים של ילד יהודי. של ילד ערבי לא" הוא מוסיף.

בסיכום הוא פונה לכתב התאגיד מסוואדה, שעד לא מכבר התגורר בחברת משפחתו במזרח העיר: "יום ירושלים הוא יום שבו הנער היהודי מרגיש בפעם ראשונה מזה 364 ימים שהוא יכול להרים ראש בעיר העתיקה ולצאת מהחור שלו. זה מתפרץ בצורה טיפשית. היא גם יכולה להיגמר בקריעה של כמה חולצות והרס של מספר באסטות. איני לא מזלזל בזה, אבל כאמור, אין שום קנה מידה להשוואה".