האדם צריך למסור את עצמו למען ה' \ הרב יוסף זאב

הרב מאיר רובינשטיין , עליו נסוב הסיפור, התבקש לנסוע ל"ברונקס" שבמנהטן. אזור זה היה מאוכלס בעבר ביהודים שהגיעו לארה"ב לאחר מלחמת העולם הראשונה, אך במשך הזמן הצעירים עזבו את המקום ונותרו בו רק הזקנים. הוא התבקש להגיע למקום כדי להחיותו מהעזובה הרוחנית שפשתה בו… לאחר שהגיעו הרב רובינשטיין ורעייתו לארה"ב, הביאו אותם יהודי המקום אל בית הכנסת, שם אמור רבי מאיר לכהן כרב בית הכנסת. כאשר נכנסו למקום, נדהם ונחרד רבי מאיר מרמת ההזנחה והעזובה במקום. את המקום הזה הוא צריך להחיות ! חשב בלבו… זה היה חודשיים לפני פורים, והוא הגה ברעיון כי ישפץ את בית הכנסת, ולאחר מכן יעשה פרסום גדול ויזמין את הציבור לפתיחה המחודשת של בית הכנסת בפורים, בקריאת המגילה, ואז יארגן בבית הכנסת שיעורי תורה ועוד. בעלי מלאכה שהוזמנו למקום עשו עבודה נפלאה. הם ניקו וציחצחו את המקום עד שהגיעו לתוצאה נפלאה: המקום זרח ביופיו !
העבודות הסתיימו כשבועיים יום לפני חג הפורים. בימים אלו ירד בארה"ב שלג כבד במיוחד. במשך 3 ימים ירד השלג, ונערם ברחובות לגובה של כמעט 2 מטרים. התושבים היו תקועים בביתם והמתינו להגעת הרכב שמפנה את השלג. הרב מאיר שהה אף הוא בביתו, כאשר כל מחשבותיו נתונות למצבו של בית הכנסת הישן. לאחר שהשלג נמס, משהגיע רבי מאיר לבית הכנסת, חשכו עיניו. את פניו קידם ריח של טחב, ורטיבות רבה נראתה בבירור מעל ארון הקודש. השלג שנמס חדר דרך הקירות וגרם לכתם רטיבות ענק ומכוער בקיר המזרח. רבי מאיר מיהר להזעיק את הצבעי שאך זמן קצר קודם לכן צבע את המקום, אך משהגיע הלה למקום הסביר לרבי מאיר כי את הקיר לא ניתן לצבוע כרגע. יש לאפשר לו להתאוורר ולהתייבש עד הקיץ, ורק אז ניתן יהיה לצבוע אותו. רבי מאיר המאוכזב לא ידע את נפשו. בעוד שבועיים אמור להתקיים טקס חניכת בית הכנסת המשופץ! בדרכו הביתה נתקלו עיניו בחנות המעמידה למכירה מציאות וחפצים משומשים מ'יד שניה'. בכניסתו לחנות צד את עיניו קטיפה בד גדול בגוון זהוב, ועליו רקמת 'מגן דוד'. לצד המגן דוד היו רקומות האותיות EBG. הוא החליט לרכוש את הבד ולתלות אותו על קיר בית הכנסת באופן שיסתיר את הכתם המכוער שעל הקיר. שמח וטוב לב יצא רבי מאיר מהחנות, ונסע ישירות לבית הכנסת. בתחנת האוטובוס הסמוכה למבנה בית הכנסת ראה רבי מאיר אשה מבוגרת בעלת מראה יהודי. היא התקדמה בזריזות בעזרת מקל הליכה לכיוון אוטובוס שהתקרב לתחנה ונקשה על דלתו, אך הנהג התעלם ממנה ומיהר לנסוע, מותיר אותה המומה ועזובה. רחמיו של רבי מאיר נכמרו על האשה. הוא עצר לידה ושאל אותה: "לאן את צריכה להגיע, גברת " ? – "לניו ג'רסי", השיבה. לפחות שעה וחצי נסיעה… "מתי אמור להגיע האוטובוס הבא"? שאל רבי מאיר -"בעוד שעתיים"', השיבה האשה. "ומה תעשי בינתיים?" התפלא -"אחכה לו", השיבה האשה בפשטות. "בחוץ, בכפור " ??? נחרד רבי מאיר "לא כדאי לך ! אני פה הרב של בית הכנסת. את יכולה לחכות בפנים. המקום חמים ואני אכין לך כוס תה חם". האשה השתכנעה ונכנסה לבית הכנסת. רבי מאיר נטל כוס זכוכית והכין תה חם, ומיד פנה לתליית הבד שקנה. הוא עלה על סולם, פרש את הבד על הקיר, ולפתע שמע קול צעקה נוראה ומיד לאחריה קול התנפצות כוס. הוא ירד בזריזות מהסולם וניגש אל הקשישה: "מה קרה, מדוע את בוכה ? הכוס נשברה ? מאום לא קרה !" אך לפתע הבחין כי האשה כלל לא מסתכלת על הכוס המנופצת. היא הביטה כמהופנטת על בד הפרוכת שנתלה זה עתה על הקיר. "מנין יש לך את הבד זה ? רקום עליו EBG, הוא שלי !!! לפני 35 שנה נתתי את הבד הזה לבעלי, אך אז הפרידו ביננו הנאצים ימ"ש בשואה. זה שלי !!" האשה מיררה בבכי ולא יכלה להירגע. רבי מאיר שאל אותה בעדינות האם תרצה שיוריד את הבד ויחזיר לה, אך היא סירבה. העדיפה שיישאר בבית הכנסת. רבי מאיר החליט לקחת את האשה הנסערת ברכבו לביתה שבניו ג'רסי, והבד אכן נותר בבית הכנסת. ימים חלפו וחג הפורים הגיע. ציבור גדול הגיע לבית הכנסת. היתה הצלחה אדירה ! לאחר קריאת המגילה הוגש כיבוד כיד המלך והשמחה היתה גדולה. רבי מאיר חילק דפים שעליהם מודפסים זמני השיעורים, לחץ את היד של אחרון הבאים, וסוף סוף יכול היה לסגור את הדלת. לפתע, הגיע לאוזניו קול בכי. הוא התקדם לכיוון הקול וראה יהודי זקן, מבאי בית הכנסת, ראשו בין כפות ידיו והוא ממרר בבכי. הוא ניגש את הזקן ושאל בעדינות: "מה קרה לך" ? הזקן הרים את ראשו, הצביע על הפרוכת וצעק בקול מר כשעיניו דומעות: "זה שלי" !!! "אשתי נתנה לי את זה לפני 35 שנה, ולאחר מכן הפרידו בינינו הנאצים ימ"ש בשואה. הפרוכת הזו שלי, מנין יש לך את זה" ??? רבי מאיר הצטמרר, לא ידע כיצד להרגיע את הזקן. הוא פנה אליו ואמר: "רציתי לספר לך שהיה עוד מישהו שהתעניין בפרוכת הזו. היית רוצה לפגוש אותו " ? -"כן, אני מעוניין" השיב היהודי. רבי מאיר לקח את הזקן ברכבו לניו ג'רסי, ומשהגיעו – ביקש ממנו להמתין ברכב. הוא נקש על דלת אחד הבתים, והנה הקשישה פתחה לו את הדלת. היא הופתעה עד מאד לראותו, ולשאלתה מה הוא עושה כאן, השיב: "פגשתי היום מישהו נוסף שהתעניין בפרוכת. הוא נמצא כאן. האם תחפצי לדבר אתו " ? "כן, למה לא " ? השיבה הקשישה. היא התיישבה על הספה והמתינה לבאים. לאחר דקות ספורות נכנסו רבי מאיר והיהודי הקשיש אל החדר. האשה תלתה עיניים משתאות בבאים, ולפתע נשמעה צעקה מפיה. היא קמה מהספה, וקראה בקול לא לה: "משה !!!!" הזקן הביט בה, ולפתע צעק: "בלה !!!", הם התקרבו זה אל זו, מתייפחים בהתרגשות, ונעצרו. כך עמדו זה מול זו, לאחר 35 שנות נתק, כשרק ציווי התורה "… לא תקרב" מפריד ביניהם. מי כעמך ישראל גוי קדוש בארץ !
" וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן " [ פ'ז פ'א ]
הנה פרשת הקמת המשכן, כתובה בתורה שלוש פעמים, בשלושה ספרים:
בספר שמות, בספר ויקרא ובפרשתנו, בספר במדבר. ובכל ספר התיאור שונה והפרטים אחרים, למרות שכל הפרשיות עוסקות באותו מאורע, שארע באותו תאריך, הקמת המשכן ביום א' בניסן, אחר שבעת ימי המילואים…
ענין זה, מתמיה כל לב ומפליא כל עין מתבונן, מה טעם לכתוב אותו מאורע שלוש פעמים, בשלושה חומשים, הרי במעשה שהיה עסקינן, ולא בחידושי דינים ומצוות?
אין זה אלא, כותב הגאון רבי ליב מינצברג זצ"ל , כי פרשיות החוזרות על עצמן, אף שהן עוסקות במאורע, ואין בהם חידושי דינים בכל פרשה, יש למאורע כמה פנים, וכל פרשה מדגישה אחת מהן, והם נכתבו בכל ספר לפי עניינו,…
הענין הראשון בהקמת המקדש והמשכן, הוא שיהיה הקב"ה שוכן בתוך עם קרובו, כדכתיב 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', 'ושכנתי בתוך בני ישראל'. וכנגד ענין זה נכתבה פרשת הקמת המשכן בחומש 'שמות', חומש העוסק בבחירת עם ישראל לעם סגולה, העם הנבחר לאלוקיו, והיא הסיבה להשראת השכינה בתוכו.
המטרה השניה בבנית המקדש והמשכן, הוא שיהיה מקום להקרבת הקרבנות, ולעבוד לפניו ית', וכנגד ענין זה נכתבה הפרשה בחומש 'ויקרא', שכל ענינו הוא עבודת המקדש והקרבנות.
הענין השלישי שהיה במשכן, הוא כדי שהקב"ה יתהלך לפנינו להשגיח עלינו, כמלך בארמונו המשגיח משם על עמו, כך הקב"ה משגיח מהמשכן, ביתו נאוה קודש, על עמו ישראל, כדכתיב: 'כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך'. ומפני שחומש 'במדבר' הוא חומש המלכות, העוסק במלכותו והנהגתו של הקב"ה בעולם, לכן נכתב בו שוב מעשה הקמת המשכן, הלא הוא ארמון מלכותו ית '…
ובאמת, בחומש 'במדבר', מלבד עצם הקמת המשכן, נכתבה גם פרשת הקרבת הנשיאים, שהיא תכלית הקמת המשכן, כי צורת קרבנותיהם ואופיים, הם מגינוני המלכות,
האדם צריך למסור את עצמו למען ה' ותורת אין לנו מושג איזו זכות גדולה יש למי שמזכה את הרבים. התועלת איננה רק לאחרים, גם הוא עצמו יוצא נשכר, הוא נבנה ומתגדל מכל הבחינות. כאשר אדם מקהיל קהילות ומזכה את הרבים בתורה וביראת שמים, הקב"ה מתקלס על ידו. ומי ששם שמים מתקלס על ידו, אין ערוך לשכרו מן השמים. כי עדינות נפשו של הרב ורחמנותו ודאגתו לכבוד ה' זיכו לחבר בין שני העולמות .
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצק"ל .
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון