באנגליה היו הישיבות מגישות מדי שנה את רשימות התלמידים למשרד ההגנה, וכל תלמיד היה מקבל לביתו את האישור שהוא יכול להמשיך ללמוד, ודחו את גיוסו למשך שנה. כך היו עושים מדי שנה בשנה, בלי בעיות, בלי שאילתות, בלי כל מיני עניינים וקשיים אחרים. אך לפני שהיו מגישים את הרשימות למשרד ההגנה צריכים היו לקבל על זה אישור, והמאשר בתקופת סיפורנו היה הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שהיה הרב הראשי של אנגליה.
אחרי חתימתו זה היה עובר מיד את אישורם של נציגי הצבא, ותוך מספר ימים היו מקבלים כל הבחורים הרשומים ברשימות את ההודעה של הפטור לביתם. סיפר הרב אברמסקי, כי שנה אחת ביום הגשת הרשימות נכנסה אליו אשה אחת וסיפרה כי לא מזמן התאלמנה מבעלה ה"י, ויש לה בן יחיד אשר עד לא מזמן ישב ולמד בשקידה בישיבה – פה בלונדון, ועתה ממשיך הוא אמנם בשקידתו, אבל בגלל המצב הוא בא לישון בלילה בבית, וגם בצהריים הוא נכנס הביתה לאכול עמה את סעודת הצהרים ולהתעניין בשלומה. וממילא מסתדר לו יותר טוב שלא ללכת ללמוד בישיבה, אלא יושב הוא ולומד כל היום, ביום ובלילה, בבית המדרש ליד הבית. והנה עתה, הנהלת הישיבה אמרה כי כיון שאין הוא נמצא בישיבה הם אינם יכולים לרשום אותו ברשימת בחורי הישיבה, כי הרשימה חייבת להיות אמינה, וממילא אין הוא יכול לקבל את הפטור. היא ביקשה אפוא עצה מהרב אברמסקי איך אפשר לסדר שגם הבן שלה יקבל את האישור. אמר לה מרן הרב אברמסקי: "מה שאת מבקשת זה למעלה מדרך הטבע, כיון שהחוק פה אומר שמי שרשום – רשום, ומי שלא רשום – לא רשום. אי אפשר להכניס ב'דלת האחורית'.
אבל יש מי שעומד למעלה מן הטבע, זה ריבונו של עולם שהוא הכל יכול, והוא עומד למעלה מהכל… הוא אביהם של אלמנות ויתומים, ויעזור לכם ברחמיו הרבים, ולכן בואי נתחלק בתפקידים: את תגידי תהילים, ואני אלך למשרדי הצבא". היא הלכה למלאות את חלקה בהסכם, והרב קם מיד והלך למשרד הצבא של לונדון. הפקיד הממונה על עניין זה חרד לקראתו, במה הוא זכה לכבוד רב כזה. פנה אליו הרב ואמר לו באנגלית רהוטה: "באתי לבקש ממך שתעשה חסד עם אחד האזרחים היותר נאמנים של הוד מלכותו… תדע, היום הגשתי את הרשימות של בני הישיבות באנגליה על מנת שיקבלו את השחרור הרגיל, וכעת באה אלי אשה אלמנה ודמעתה על לחיה, היא אומרת שבגלל המצב שלה צריך הבן שלה ללמוד בבית המדרש ליד הבית ולכן הוא לא רשום בישיבה. הוא לומד בשקידה, לא פחות ואולי אף יותר מבחורים אחרים, והיא מבקשת שישלחו גם לו פטור. "ועכשיו – הוסיף הרב אברמסקי – "תשמע מה אני אומר לך. על פי ה'קודקס' ]ספר החוקים של המדינה[ אסור לך לעשות את זה, ואם תעשה את זה אתה אפילו צפוי לעונש. אבל תדע לך, אתה אדם צעיר ואני אדם זקן, לך אין כל נסיון בחיים, אבל לי יש נסיון בחיים – אם כן דע לך, שיש ספר יותר נעלה מה'קודקס' – לספר הזה קוראים 'ספר הלב'… ב'ספר הלב' כתוב, שמי שעושה כזו מצוה, כזה חסד, ומיטיב עם האלמנה ועם היתום, אז ה' יתברך, הכל יכול, מיטיב לו ולזרעו עד סוף כל הדורות. ואני חוזר עוד פעם" – המשיך, כדרכו תמיד לחזור שנית על דבריו ולהסביר – "תשקול היטב את הדברים. לפי ספר החוקים היבש, אשר כתבוהו בני אדם, אסור לעשות את זה. אבל יש ספר אחר, ספר הלב… ספר הלב זה אלוקות, זה רוחניות… זה מהרבונו של עולם. שם כתוב שמי שעושה את הפעולה הזאת ומיטיב עם האלמנה ועם היתום, אז הרבונו של עולם, הכל יכול, מיטיב לו ולזרעו עד סוף כל הדורות. תהיה לך הזדמנות נדירה, הזדמנות פז יוצאת דופן, אינני יודע מתי תהיה לך עוד פעם הזדמנות כזאת…"
בידי הרב אברמסקי כבר היה מוכן דף שעליו היו רשומים השם והכתובת של הבחור. כך היתה שיטתו, שהוא לא מחכה לקבל תשובה. הוא לא צריך שעכשיו יתחיל ההוא שכנגדו לפלפל אתו בענין… הוא העביר את המסר, ועכשיו שההוא יתייחד עם הדברים בינו לבין עצמו, ויחליט מה לעשות. וכך, שם הרב אברמסקי את הפתק על השולחן ואמר לפקיד: "אני מקווה שבשלושה ארבעה ימים הקרובים יהיה הפטור מונח בתיבת הדואר שבכתובת הזו… למה? כי בספר הלב כתוב שמי שעושה את זה, הכל יכול מיטיב לו… שלום…". והוא הלך… אחרי כמה ימים, כבר היה מונח הפטור בתיבת הדואר של הבחור.
"הֲצֹ֧אן וּבָקָ֛ר יִשָּׁחֵ֥ט לָהֶ֖ם וּמָצָ֣א לָהֶ֑ם אִ֣ם אֶֽת־כָּל־דְּגֵ֥י הַיָּ֛ם יֵאָסֵ֥ף לָהֶ֖ם וּמָצָ֥א לָהֶֽם " [במדבר יא, כב]
פירש רש"י: "הצאן ובקר ישחט – זה אחד מארבעה דברים שהיה רבי עקיבא דורש ואין רבי שמעון דורש כמותו. רבי עקיבא אומר: שש מאות אלף רגלי, ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים, הצאן ובקר וגו', הכל כמשמעו, מי יספיק להם…
רבי שמעון אומר: חס ושלום, לא עלתה על דעתו של אותו צדיק כך, מי שכתוב בו [במדבר יב, ז]'בכל ביתי נאמן הוא', יאמר אין המקום מספיק לנו?!…"
ורש"י ממשיך ומביא את הסבר הדברים על פי דעת רבי שמעון, עיין שם. אין שום ספק, כלל וכלל, שלא היו בליבו של משה רבנו שום ספקות בענייני אמונה. ואם כן, יש להבין על פי דעת רבי עקיבא, מה היתה כוונת משה רבנו?
בספר "תפארת ציון" על מדרש רבה, כותב רבי יצחק זאב ידלר זצ"ל, שמשה רבנו רצה להימנע מהצורך בנס, מאחר והנס גורע מזכויותיו של האדם. כאשר באו בני ישראל ואמרו שהם רוצים בשר, ידע משה רבנו שהקב"ה יכול לתת להם בשר ככל שתאבה נפשם, אלא שלא יהיה זה בדרך טבעית, שהרי מצויים הם במדבר, אלא בדרך נס, והנס יגרע מזכויותיהם. וכי לא חבל על הזכויות? ָ
ֲ אמר לו הקב"ה: "הֲיַ֥ד יְקֹוָ֖ק תִּקְצָ֑ר " ? " עַתָּ֥ה תִרְאֶ֛ה הֲיִקְרְךָ֥ דְבָרִ֖י אִם־לֹֽא ". כלומר גם כשנראה שהישועה אינה יכולה להגיע בדרך טבעית, אלא רק באופן של נס גלוי – הקב"ה יכול להביא את הישועה גם באופן "טבעי". ְ ואכן, כך נאמר בפסוק [שם לא]:
וְר֜וּחַ נָסַ֣ע׀ מֵאֵ֣ת יְקֹוָ֗ק וַיָּ֣גָז שַׂלְוִים֘ מִן־הַיָּם֒ וַיִּטֹּ֨שׁ עַל־הַֽמַּחֲנֶ֜ה כְּדֶ֧רֶךְ י֣וֹם כֹּ֗ה וּכְדֶ֤רֶךְ יוֹם֙ כֹּ֔ה סְבִיב֖וֹת הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּכְאַמָּתַ֖יִם עַל־פְּנֵ֥י הָאָֽרֶץ:
(לב) וַיָּ֣קָם הָעָ֡ם כָּל־הַיּוֹם֩ הַה֨וּא וְכָל־הַלַּ֜יְלָה וְכֹ֣ל׀ י֣וֹם הַֽמָּחֳרָ֗ת וַיַּֽאַסְפוּ֙ אֶת־הַשְּׂלָ֔ו הַמַּמְעִ֕יט אָסַ֖ף עֲשָׂרָ֣ה חֳמָרִ֑ים
כֶדֶרך הקב"ה , גם כשנראה שהישועה אינה יכולה להגיע בדרך טבעית, אלא רק באופן של נס גלוי – הקב"ה יכול להביא את הישועה גם באופן "טבעי". שלח רוח, שהביאה עימה שלווים רבים, והיה בשר לכולם באופן טבעי-כביכול, ללא נס גלוי . " הַמַּמְעִ֕יט אָסַ֖ף עֲשָׂרָ֣ה חֳמָרִ֑ים"
כך גם בעניין "שמעו נא המורים": משה רבנו ידע שהסלע המסוים, שממנו צריכים לצאת מים לבני ישראל, כבר נברא לתפקיד זה מששת ימי בראשית. ואומר רש"י: "המן הסלע הזה נוציא – לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם: מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים, לכך אמר להם 'המורים' – סרבנים, לשון
יווני שוטים, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה שלא נצטווינו עליו נוציא לכם מים". משה רבנו ידע שסלע אחד מסוים מיועד להוציא מים לבני ישראל. הוא גם ידע שהקב"ה יכול לעשות נס ולהוציא מים מכל סלע, אך חפץ להימנע מהצורך בנס כדי לא לגרוע מזכויותיהם של ישראל. ולימדו הקב"ה, שכל סלע שברא, עשה בו
למה המרגלים לא רצו להיכנס לארץ ? כי היו במדבר מערכת של נסים ולא רצו לעזוב את זה, כי בארץ ישראל הכל בתוך הטבע, וע"ז אמר להם ה' העבודה בארץ ישראל להכיר את ה' בתוך הטבע ושם תגלה את ה', שנראה לך שאתה זה שמצמיח את השדה , את מנצח במלחמות .
בתחילה היו האבות במערכת נסים בתוך הטבע , יצאו למצרים מערכת נסים מעל הטבע , חזרו לארץ ישראל בתוך הטבע , יחזרו לימות המשיח נס מעל הטבע . שכתוב "כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת:" [מיכה פ'ז פ'טו ]
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גוליט' זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון
