איתמר ססובר, מקורב לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ודובר 'עוצמה יהודית' בעבר, שירת בשנים האחרונות ביחידת "דובר צה"ל" היוקרתית. בשבוע שעבר השתחרר משירותו הצבאי, ובשרשור מיוחד שפרסם ברשתות החברתיות, הוא מגולל את הנעשה ביחידה. מההפגנות ההמוניות נגד המהפכה המשפטית, הדחייה החברתית שחש ודעות "השמאל הקיצוני", לטענתו.
"אז השתחררתי משירות צבאי בדובר צה"ל בשבוע שעבר", פותח ססובר. "להלן שרשור רשמים אודות היחידה > מקובל לתאר את היחידה כהומוגנית מאוד ומוטה פוליטית. ובכן, זה נכון. המשרתים במערך דובר צה"ל, ברובם המוחלט, מהחיילים הזוטרים ועד הקצינים הבכירים, מגיעים מאותו סוג אוכלוסייה (רמז: לא מדובר במתנחלים).
מעטים המגוונים את שורות המערך הזה. לדתיים, למשל, כמעט אין זכר, אבל גם הדתיים הבודדים במערך, הם בדרך כלל הדתיים המתנצלים. אלו שיהיו חייבים לציין ש"הם דתיים, אבל".
אי הגיוון, כאמור, הוא כמובן בעיקר פוליטי, ולא עדתי. המונוליטיות המחשבתית במקום הזה היא כמעט מוחלטת.
בסוגיות "ערכיות" (לרוב, שם מכובס למקרים בהם לוחמים פועלים בצורה תקיפה מול אוכלוסיית אויב/מחבלים), למשל, תשמעו מאנשי דו"ץ בעיקר טענות על רוח צה"ל, מוסר, ערכים. הבל הבלים. אלו כמעט תמיד יגברו מבחינתם. ניצחון? הרתעת האויב? לא בבית דו"צנו.
וכמו בכל מקום, זה מתחיל מהראש. זמן קצר לפני השחרור, השתתפתי באיזה אירוע פנים יחידתי. דובר צה"ל, הגרי, נשא שם דברים. כמובן שדבריו עסקו גם במלחמה, והם כללו שורת ייחולים שחזרו על עצמם: השבת החטופים, החזרת תושבי הדרום והצפון הביתה. אחלה, נפלא. אבל מה עם ניצחון? הכרעה? שמעתם שלשום.
הנחרצות של דו"ץ מחד, לפיה אי אפשר לנצח את חמאס כי הוא רעיון שנטוע עמוק בלב העזתים (אז למה אתה מתגאה כל כך בהעברה של סיוע הומניטרי לאוכלוסיה שרעיון השמדת העם היהודי נטוע עמוק בלבבה?), לא היתה קיימת מנגד מול ההסתה ההמונית לסרבנות בשנה שעברה. שם היו בעיקר אדישות, והתממות מלאכותית.
בראיון לקלמן ליבסקינד ברשת ב' הוא סירב לגנות את מובילי הקריאות לסרבנות, ואמר: "אנשים שמצהירים על דברים שאני לא יודע אם יעשו, אתה רוצה שאני אגנה אותם". באמת, איזו דרישה מופרכת. כולה הסתה לסרבנות, מה זה באמת קשור אליך. הנה, תשמעו
ומלמעלה למטה, קחו עוד: אני לא שיררתי במטה היחידה בבית דובר צה"ל בצפון ת"א, אבל אחרי ההחלטה (המופקרת) של הפצ"רית, בניגוד לפקודות מטכ"ל, לאשר השתתפות חיילים בהפגנות נגד הרפורמה, חברים שכן שירתו שם ידעו לספר על נחילי חיילים שיצאו בהמוניהם מהבסיס להפגנות בקפלן. עיטור העוז משקמה.
במהלך השירות, התקיימו בחירות בהן יצאתי לדח"ש ודיבררתי את קמפיין עוצמה יהודית. אחרי הקמפיין, חזרתי לשירות. ניצחון הימין מילא את בית דו"ץ באווירת נכאים, תוגה ועצב. כשהגעתי לשם לעשות טופס טיולים, חבר סיפר לי על חיילת שאמרה לו עליי: "אני לא יכולה להסתכל עליו עכשיו". נו, שוין.
כאשר טענות כגון אלו שלי, על אחידות דעים ביחידה, הועלו מעת לעת נגדה, בדו"ץ הגיבו בשורה קבועה: "במערך משרתים חיילים וקצינים מקצותיה של החברה הישראלית על כלל גווניהם". בשונה מהיכולת הישראלית לנצח את חמאס, על התגובה הזו של דובר צה"ל אפשר בהחלט להגיד שהיא זריית חול בעיני הציבור.
החלק המשעשע בחזרה לשירות הצבאי שלי בדוברות אכ"א היה בכתבה שעשה עליי הכתב הצבאי של הארץ מהותה: זעקות שוד ושבר על איך הבבון הימני חדר לקודש הקודשים של צה"ל, ועוד שובץ בדוברות אכ"א – האגף האסטרטגי לימין הקיצוני! (חח מה?)
ובכן, יניב, זה הזמן להודות לך על הכתבה – שיחקת אותה. שאפו מיוחד גם על זה שהכנסת אליה ציוצים שלי נגד אביב כוכבי, רמטכ"ל הקונספציה והמוסר המעוות. הייתי ממליץ לך להבא גם לחשוב קצת יותר אסטרטגית על מה שאתה עושה, אבל כנראה שהיכולת לא ממש קיימת. לא נורא.
ואחרי כל זה, צריך להגיד שהחיילים, החיילות, הקצינים והקצינות בדובר צה"ל, הם אנשים נפלאים, שהתגייסו עם רצון כן וטהור לתרום לעם ישראל ולצה"ל. שמחתי לשרת לצידם, גם אם רובם המוחלט חלק על תפיסת עולמי ב-180 מעלות.
