בג"ץ גיוס החרדים השבוע, הוא צומת חשוב ביחסי החברה הישראלית. צומת חשוב ביחסי חרדים למי שאינם חרדים וצומת חשוב גם להתנהלות הפוליטית של המפלגות החרדיות.
פסק הדין היה ידוע מראש, גם הנימוקים לא הפתיעו. שנים רבות שאלת גיוסם של חרדים היוותה סוגיה חברתית. האזרחים שאינם חרדים כעסו על כך שהחרדים אינם מתגייסים, לא משום שהיה צורך בעוד חיילים לצה"ל, אלא מתוך אספקט של ראיה חברתית, של נראות בנשיאה בנטל הלאומי.
החרדים ברובם המכריע לא התגייסו ברובם מתוך אידיאולוגיה. אירועי ה 7 באוקטובר שינו לחלוטין את פני הדברים. הסנטימנט הציבורי הציבורי, יחד עם צרכי הצבא, הכריעו את הכף ואת בג"ץ. לראשי המגזר החרדי (כמובן שאין אחידות בהגדרת "המגזר החרדי") – יש דילמה. מה עושים במצב שנוצר. האם למשל לפרוש מהממשלה? ואז מה ישתנה? או פשוט לא לציית לצווי גיוס?
אני מציע לראשי המגזר החרדי שלא לעבוד על אוטומט. האוטומט הוא להתנגד לגיוס, לא להסכים לכלום. אני מציע להם לחשוב שוב. שהרי מה שמפריע לראשי המגזר החרדי הוא מצב שבו צעיר חרדי יכנס לצבא ככזה – וייצא כחילוני, כחוזר בשאלה. אגב, חשש מובן.
לכן, בעיני, ראשי המפלגות החרדיות צריכים להשלים עם המצב ולצאת למאבק הבא: דאגה לכך שהצעיר החרדי שיתגייס לצה"ל ימצא בו מסגרת ההולמת לחלוטין את דרך חייו – מזון, מגורים, תפילות, מניעת חברה מעורבת וכדומה. זה צריך להיות עיקר המאמץ של ראשי המגזר החרדי.
האם הקואליציה תחזיק מעמד?
ראשית, יש לדעת שהקואליציה צריכה להחזיק מעמד, בשלב ראשון, עד 28 ביולי, יום בו מסתיים מושב הקיץ ומתחילה פגרה בת שלושה חודשים, בה, באופן מעשי, אי אפשר להפיל את הממשלה.
ההגיון אומר שסביר להניח שבחודש הקרוב לא תופל הממשלה. הממשלה יכולה ליפול באחד משלושה תרחישים: החרדים יפילו, בן גביר ו/או סמוטריץ יפילו, 5 חברי כנסת מהליכוד יעברו צד ויצביעו בעד הצעת חוק לפיזור הכנסת. כל התרחישים האלה נראים לי מרוחקים, עד מרוחקים מאד.
יתרה מזאת – אם גורם כלשהו יפיל את ממשלת הימין בראשות הליכוד הוא עשוי במו ידיו להעלות לשלטון ממשלת מרכז שמאל. בן גביר וסמוטריץ עשויים/עלולים להפיל את הממשלה אם יושג הסכם לשחרור החטופים וישראל תידרש למחירים גבוהים מאד של נסיגה, הפסקת מלחמה, ושחרור מחבלים רוצחים עם דם כבד על הידיים. פוליטית זה יהיה צעד לא הגיוני כי משמעותו שבן גביר וסמוטריץ' לא יהיו בעתיד הנראה לעין בממשלה כלשהי. אבל לא תמיד ההגיון השכיח הוא גם ההגיון של פוליטיקאים.
לפי אותו הגיון לחרדים אין סיבה להפיל את הממשלה כי לא יקבלו ממשלה טובה יותר. אבל רבנים חרדים יכולים להורות לנציגיהם בכנסת להביא לבחירות, אולי מתוך תקווה שמשהו טוב יותר יקרה לאחריהן. אבל, כאמור, ההערכה שלי היא שבתקופת החודש הקרוב כל זה לא יקרה.
אה, ויש לנו גם מלחמות על הראש – זו בדרום, המתכנסת לסיום החלק העצים, אך לא מטפלת גלוי לפחות באופן אינטנסיבי בשחרור החטופים, וזו בצפון שכרגע היא בפרופיל מקומי, אך כמובן שעלולה לגלוש למלחמה בהיקף מלא. תכלס, שתי המלחמות הללו יחד עם המאמצים הדרושים לשחרור החטופים, הן הדבר החשוב באמת. אבל מול הסוגיות הפוליטיים מה זאת מלחמה…?
