הליכה עם השמאל? לחרדים זו אפילו לא אופציה | דעה

על אף הפיגוע הקשה בכרמיאל והרשימה ההולכת ומתארכת של חללי צה"ל, החיים בישראל נמשכים ואיתם גם ניסיונותיהם של שרים וחברי כנסת במפלגות החרדיות, לקרוץ למפלגות השמאל.

אין זה סוד שממשלת ה-'ימין מלא מלא' שעליה חלמו הנציגים החרדים במשך סבבי הבחירות שקדמו לה, הפכה את הממשלה הזו לממשלת החלומות שלהם. כזו שאת ההישגים הם יכולים לראות רק בחלומותיהם.

כבר לאחר הרכבת הממשלה החלו החריקות בנושא חוק הגיוס ולאחר מכן בנושאים נוספים, כשעל הכל מתנשאת בועת הרפורמה המשפטית שהתפוצצה בקול גלנט גדול. אבל אם האכזבה עוד הייתה נסבלת והתקוות נשארו לקדנציה ארוכה של תיקונים עוולות רבים, הגיע השביעי באוקטובר. שמחת תורה.

אחרי ההלם שכמותו לא היה מאז מלחמת כיפור, ימי הלחימה הרבים והפוליטיקה שנמוגה לה לתקופת מה, הכל חזר לקדמותו. חוץ מדבר אחד: חוק הגיוס. נציגי מפלגות הימין – קרי: הליכוד והציונות הדתית – עלו על בריקדות והשמיעו זמירות מפרי היוצר של ממשלת בנט-לפיד ואף חריף מכך.

בראש החץ של המאבק עומדים קבוצת מורדים משורות הליכוד בראשות שר הביטחון גלנט שמזה זמן רב נדמה שהוא אופוזיציה שבתוך הקואליציה ויחד איתו גם יו"ר ועדת חו"ב יולי אדלשטיין. אם תרצו אפשר לצרף לכך את שלישיית הח"כים שיקלי, סעדה ואילוז.

כל מורד בפני עצמו השמיע אמירות נגד המשך לימוד התורה בעולם הישיבות ואפילו חוק הגיוס, שהחרדים התנגדו לו בעבר נמרצות, כבר לא מספק אותם. הם דורשים הרבה מעבר לכך, עד שהחרדים תוהים כבר בפהרסיא: הלנו אתם אם לצרינו (יעקב אשר, שם שם).

הדילמה החרדית ברורה: האם המשך חיבוק הדב עם הליכוד הפך מנכס לנטל, או שמא הוא הרע במיעוטו. לא מעט גורמים חרדים מצטטים את מעשיות גנץ והדף הלבן כאות הוכחה לכך שהשמאל יהיה מוכן לשלם עד חצי המלכות ואף יותר, לו רק יסכימו החרדים להצטרף אליהם להפלת נתניהו.

בימים האחרונים הקולות הללו נשמעים יותר ויותר בכיוון הזה. גפני כבר לא מתבייש לשוחח במליאת הכנסת לעין כל עם מחולל השנאה האוטומטי יאיר לפיד, אחרים מהדקים את הקשר עם גנץ והאמירות של "ביבי צריך אריה חזק" כבר לא נשמעות אפילו בחדרים סגורים.

אבל האמת היא שסיפורים לחוד ומעשים לחוד. המפלגות החרדיות צריכות להבין, שאם לפיד השנאה חדר לשורות הליכוד, במפלגות השמאל הוא נמצא על סטרואידים. השנאה וההסתה שכבר הפכו למנת חלקם מזה שנים רבות, לא יוכלו להתחלף במחי יד, גם אם זו היד שתוריד את נתניהו מכסאו.

לא אחת מדברים בציבוריות הישראלית על 'הקונספציה' הביטחונית שהתפוצצה בפנים לכולנו, אבל אם אפשר להפיק ממנה לקחים אל תוך הבית פנימה, כדאי להבין שאסור לשקוע בקונספציה הפוליטית. או ברחל בתך הקטנה: די לאשליות. המפלגות החרדיות לא יוכלו עוד לחיות בדו קיום עם מפלגות השמאל.

כן,  גנץ של אחרי שמחת תורה, הוא לא גנץ של הנייר הריק. העצים הגבוהים שעליהם טיפס, כבר לא מאפשרים לו לרדת בשלום ולתמוך בחוק הגיוס, שמוסכם על שלוחי דרבנן, גם לו החרדים יסכימו לפירוק הממשלה בתמורה.

הצבא כבר לא אותו צבא והפוליטיקה היא איננה אותה פוליטיקה. התחקירים הפנימיים והציד אחר בחורי הישיבות, מתוכנן לצאת לדרך בכל מצב והפוליטיקאים משמאל, לא ייסוגו בהם, לו הם חפצי חיים פוליטית.

במפלגות החרדיות יש מי שמרבה להזכיר בשיחות סגורות את העובדה שלפיד, גם בשבתו כראש הממשלה בפועל וגם כראש הממשלה מלא-מלא, לא קידם חוק שיגייס את בני הישיבות. האמת, שזה נכון. אבל עד לשמחת תורה. אם בימין זועמים כל כך, ללפיד לא תהיה עוד ברירה גם אם זה לגייס המוני חרדים לטובת הקמת חטיבה שתחדש את ימיו כקדם של עיתון 'במחנה'.

את הידיד הישן אביגדור ליברמן, גם גיוס חרדים מלא-מלא לא יוכל לשכנע וכהונתו כשר האוצר תוכיח. הגזירות שניתכו בזו אחר זו, המכות הכלכליות שהציבור החרדי ספג פעם אחר פעם, אולי נשכחו בטרדות הזמן, אבל לא בהיסטוריה הפוליטית.

לא רבים זוכרים, אך בשלהי כהונתה של הממשלה הקודמת, הוצע על ידי כמה מתווכים, דיל בין המפלגות החרדיות לראשי הממשלה הזכורה שלא לטוב. תקציבים, עצמאות חינוכית חרדית, הקמת רשת חינוך חרדית והחרדים מצידם היו נכונים לתת רשת ביטחון שתאריך את ימי הממשלה שחיה על זמן שאול.

לפיד ובנט נטו לקדם את ההצעה, מאחורי הקלעים אף דחפו לה, אבל היה אחד שכבר הוכיח שגם הדחת נתניהו, לא ממש תועיל והחרדים ייצטרכו לשלם טבין ותקילין. קוראים לו אביגדור ליברמן.

הקונספציה החרדית שעם מפלגות השמאל ניתן לקבל הרבה יותר, נכונה אולי בייסודה, אבל מאז שידוד המערכות הפוליטיות, כשחלקים בימין הפכו לשמאל, שנו ופירשו, גם תור הזהב של השמאל, נמוג לו.

ועוד מילה: בשונה מהנציגים הסוררים בקואליציה, דווקא הציבור הימני, תומך בהמוניו בשמירת המסורת ועולם התורה. די כדי לראות את האמירות הנחרצות של עיתונאים ואנשי תקשורת (מישהו אמר ינון מגל?!) בעד עולם התורה, כדי להבין שהציבור הימני אוהב ומכבד כמימים ימימה.

האם מישהו היה מעלה בדעתו, שאנשי השמאל היו נרתמים בעד מיזמים שיממנו באופן פרטי את עולם הישיבות כמו פרויקט 'יששכר וזבולון' פרי יוזמת אנשי הימין שאינם חרדים? נדמה שהתשובה ברורה.

דווקא בשל כך, הדמיונות שהליכה עם מפלגות השמאל, תניב רווחים, מסוכנת לחרדים יותר מתמיד והם עלולים בסופו של דבר לגלות שהם נותרו קרחים מכאן ומכאן. אם בממשלת נתניהו אפשר לנסות עוד להציל את מה שיש ולנסות למזער נזקים, בממשלת השמאל, זה כבר לא יהיה. אבל אז, גם את הציבור הימני, שומר המסורת ומכבד לומדי התורה, הם יאבדו.

אם תרצו, בעוד כלפי חוץ נראה שהדילמה החרדית היא לבחור בין הרע, לרע במיעוטו. האמת היא שהרע, כלל לא אופציה ולחרדים אין אפשרות אחרת, מלבד "שב ואל תעשה". זו גם הסיבה, שלמרות מסעות הקודש ברחבי העולם, זעקות חודרות הלב של גדולי ישראל, הם מורים שוב ושוב לנציגים החרדיים, שלא לשבור את הכלים.