זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא: וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: (במדבר יט, יד-טז)
מבואר בגדר דבר המטמא שדוקא דבר שבאוהל הוא נטמא וכן כשאין צמיד פתיל בכלי חרס שהיה בבית הוא נטמא וכן אם על פני השדה וכו' כל אלו מטמאים שבעת ימים, וכ' רש"י עה"ת שאם אין צמיד פתיל הכלי נטמא לפי שאין הצמיד מחובר לכלי אבל אם יש צמיד פתיל עליו טהור, ופתיל פי' רש"י שהוא מחובר.
ובטומאת אוהל מבואר שמטמאה בשלש אופנים: א. כשנמצאים עם המת באוהל, ב. אם המת עצמו מאהיל על האדם או על כלים, ג. כשהאדם או כלי מאהילים על המת.
כשם שאוהל מביא טומאה בפני עצמו כך חוצץ בפני הטומאה כגון שהמת מעל האוהל וכדו'.
נלמד מהפסוק שנא' 'יטמא שבעת ימים' לרבות שאהיל עליו המת, והטומאה ושאר דברים המטמאים שנמצאים באהל נלמדים מהפסוק כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים והוא עיקר אהל האמור בתורה (ע"פ רש"י חולין קכה,ב), אדם הבא אל האהל וכן מי שנכנס חלקו או אפי' הכניס אחד מאבריו או ראשו לאהל המת הרי"ז נטמא כולו שנ' 'כל הבא אל האהל' זה הבא מקצתו 'וכל אשר באהל' זה בהא כולו ואם נכנס באהל המת הרי"ז כאילו נגע במת עצמו, ומה שמטמא כשמאהיל על המת נלמד מהפסוק 'על פני השדה' שמאהיל על פני המת (נזיר נג, ב) שלא משמע שנגע במת בשדה אלא 'על פני', וכל המטלטלים שאהילו על המת טמאים בכל שהוא (אוהלות פט"ז מ"א), וכשם שהאהל מביא את הטומאה למה שבתוכו הרי הוא חוצץ בפני הטומאה שאם היה מעל אהל המת שאינו נטמא וכן אם היה מת מעל אהל שנמצא בו הרי"ז לא נטמא.
במשנה במסכת אוהלות (פ"ח מ"א) מצינו גבי יש מביאים את הטומאה וחוצצים בפני הטומאה, השידה והתיבה והמגדל וכו' והם מחזיקים ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש, ובמשנה ה' אלו לא מביאים ולא חוצצים וכו' והדולג ממקום למקום והקופץ ממקום למקום והעוף הפורח וטלית המתנפנפת וספינה שהיא שטה על פני המים וכו' ובפיה"מ לרמב"ם כ' במ"א הבאת הטומאה שיאהיל דבר ממה שנזכר על הטומאה ועל אדם ועל כלים וחציצה בפני הטומאה הוא שתחוץ אחד מן הדברים בין המקום אשר בו הטומאה לבין מקום אחר עד שלא תעבור לה הטומאה וכבר התבאר שהאהל מציל מן הטומאה לפי שהוא חוצץ בפני הטואמה להוצאתו ממנו ויציל כל מה שתחתיו מכלים ואדם, ובמ"ה כ' לגבי טלית המתנפנפת שתחזיקה הרוח באויר. וכ"פ הרמב"ם פי"ג מטומאת מת ה"ה.
ובספר הישר לר"ת (חלק החידושים סי' רעה) כ' דעוף הפורח אין כאן אהל דכיון שאין העוף נח אלא פורח אין כאן אהל כלל ולא קרינא כל הבא אל האהל וכל אשר באהל דסתם אהל אין משמע אלא דבר שנח אבל עוף פורח וטלית מתנפנפת וסינה שהיא שטה כיון שהן מתנענעין תדיר ואין נחין על הטומאה (כלל) אין שם אהל עליהם כלל להביא את הטומאהוכשקר את הספינה חזק למקומה הוי שם אהל בה.
איסור כהנים להיטמא
ובשו"ע (יו"ד שסט,א) פסק, הכהן מוזהר שלא ליטמא במת ולא לכל טומאות הפורשות ממנו וכו' וכל ארץ העמים אסור לכהן ליטמא בהן. ובסי' שעא,א אסור לכהן ליכנס תחת אהל שהמת תחתיו אפי' הוא גדול הרבה ואפילו לבית אחר או לעליה אחרת הפתוחים לאותו בית בנקב שיש בו טפח על טפח.
וברמב"ם הל' טומאת מת פ"א ה"ה כ' המת מטמא במגע ובמשא ובאהל וכו' ובה"י כ' טומאת מת אינה כשאר טומאות אלא במת בלבד, ובין שהאהיל על האדם או על הכלי אפי' מחט שאהילה על המת או שהאיל המת על האדם או על הכלים או שהיה המת עם האדם או עם הכלים תחת אהל אחד הרי אלו טמאים.
והנה בגמ' בברכות גבי האם אפשר לעבור על איסורים מפני כבוד הבריות הביאה ראיה ממה שמצינו שהיו מדלגים על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל וכו' ודוחה שם הגמ' את הראיה שהרי חלל טפח חוצץ בפני הטומאה וגזרו משום ארון שאין בו טפח, ופרש"י שם דזה הלכה למשה מסיני שאם אין בו חלל טפח שאינו חוצץ בפני הטומאה כיון שנקראת טומאה רצוצה בוקעת ועולה, ובתוס' שם כ' דצ"ל שראש הארון היה פתוח שאם היה סתום כיון שיש בו חלל טפח הרי הוא מטמא מדין קבר סתום שאין חוצץ (ע"פ דבר המשנה באהולות פ"ז מ"א).
אהל זרוק
ובגמ' בעירובין (ל,ב) ר' יהודה אומר אפי' בבית הקבורת מפני שיכול לחוץ ולילך בשידה תיבה ומגדל ומוכיחה הגמ' שמא סבר אהל זרוק נקרא אהל וכמחלוקת התנאים לגבי הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל רבי מטמא ורבי יוסי ברבי יהודה מטהר ומביאה הגמ' שנחלקו אם אהל זרוק נקרא אהל או שלא וכ' וברש"י פי' שאהל זרוק הוא אהל המטלטל שמיה אהל, וחוצץ בפני הטומאה, ובמחלוקת אם שמיה אהל כ' רש"י דאם לאו שמיה אהל אינו חוץ ואם שמיה אהל הרי חוצץ ושיטת חכמים כרבי שמטמא. וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהל' טומאת מת הט"ו הקבר כל זמן שהטומאה בתוכו מטמא במגע ובאהל כמת דין תורה. שנאמר (במדבר יט-טז) "או במת או בעצם אדם או בקבר". ואחד הנוגע בגגו של קבר או הנוגע בכותליו, והוא שיהיה בנוי וסתום.
טומאת ארץ העמים
ובגמ' בנזיר (נה,א) גבי הספק אם ארץ העמים מטמאה משום אויר ואפי' אם נכנס בשידה תיבה ומגדל, או משום גוש ודוקא אם נוגע ברגליו ולא כשנכנס בשידה תיבה ומגדל, והביאה את המחלוקת בין רבי לרבי יוסי ברבי יהודה אם נכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל אם נטמא ונחלקו אם משום אויר או משום גוש, ותי' הגמ' שנחלקו אם אהל זרוק שמיה אהל ולכו"ע משום גוש ובתוס' שם בי' שנכנס בשידה שבהמה או אדם מוליכין אותו ושמיה אהל לחוץ ולהפסיק, וכ' דצ"ל שזה עדיף מטלית המתנפנפת שאין חוצצץ ואין מביא כיון שכאן רגלי האדם או הבהמה הנושאים את השידה והתיבה נוגעים בארץ אבל הטלית מתנפנפת באויר, ומסקנת הגמ' לכו"ע משום אויר כיון שלא שיח שיהיה כך בארץ העמים ורש"י בי' דמילתא דלא שכיח שיכנס בשידה תיבה ומגדל ומלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן, ובתוס' כ' שבעומד על הגשר של ארץ העמים וכן בקרון ובספינה שכיח, אבל בשידה תיבה ומגדל לא שכיח. וברמב"ם (י"א מטומאת מת ה"ה) פסק דמטמא משום אוירה, ובנכנס בשידה תיבה ומגדל הפורחים באויר טמא, שאהל זרוק אינו קרוי אהל.
והנה ברמב"ם (פ"כ מטומאת מת ה"א) כ' שלשה מצילין באהל המת צמיד פתיל ואהלין ובלועין וכו' אבל אם היה כזית מן המת נתון בכלים ומוקף עליו בצמיד פתיל והכניסו לבית הבית טמא וכן אהל בתוך אהל וכזית מן המת באהל הפנימי כל הכלים שבאהל החיצון טמאים.
אדם שנמצא בתוך צמיד פתיל
ובפ"כ ה"ב כ' דאדם שהיה נתון בתוך החבית ומוקפת צמיד פתיל טהור. ואפילו עשאה גולל לקבר. ויראה לי שזה שלא גזרו על כלי חרס שלא יציל על האדם. מפני שהוא דבר שאינו מצוי וכל דבר שאינו מצוי לא גזרו בו.
ובחידושי הגר"ח כ' דמצנו דחלוקים דין של טלית המתנפנפת וספינה ששטה על פני המים מדין אהל זרוק למ"ד לא שמיה אהל דבטלית המתנפנפת אמרי' שלא חוצצים ולא מביאים ואלו גבי אהל זרוק מצינו בפט"ז דאהלות שמביא את הטומאה גבי איכר שמביא את הטומאה ע"י המרדע שנושא את המרדע, ומוכח דדין אהל זרוק שאינו חוצץ בפני הטומאה אבל מ"מ הוא מביא את הטומאה, וכ' לבאר זה דטלית המתנפנפת וספינה ששטה לא נחשב שמאהילים כלל כיון שאינם קבועים ולכך אינם מביאים את הטומאה כיון שאין מאהילים על הטמאה, משא"כ אהל זרוק כיון שהוא על הבהמה הנושאת אותו הרי הוא מאהיל ומביא את הטומאה וכיון שהוא זרוק חסר חסר בדין אהל ולכך אינו חוצץ בפני הטומאה, אבל מ"מ הוא מביא את הטומאה.
וכ' הגר"ח להסתפק גבי ספינה ששטה וכן שידה תיבה ומגדל שאינם מאהילים על מה שתחתיהם כיון שאינם קבועים ולא חוצצים, ויש לדון אם הם עצמם מכוסים אם יש דין אהל על מה שבתוכן כיון שהם מכוסים והכיסוי שלהם הוא קבוע, או שמא כיון שנפקעו מדין אהל וכן על מה שבתוכן, והוכיח מטלית המתנפנפת שאמנם לא מאהילה על מה שתחתיה אבל על מה שבתוכה מ"מ הוי אהל כיון שכיסוי הוא קבוע, אמנם אם אהל זרוק לא שמיה אהל וחסר בעצם דין אהל גם הספינה והתיבה עצמם לא הוו אהל.
א"כ העולה מדברינו שנחלקו תנאים אם אהל זרוק שמיה אהל, ונחלקו הראשונים מהו אהל זרוק הוא דוקא במצב של תנועה וטלטול אלא שאם הוא זרוק באויר ממש כגון עוף הפורח וטלית המתנפנפת באויר וכדו' לדברי הכל לא שמיה אהל, ואם זרק תיבה מלאה כלים על המת לכו"ע טמא ונחלקו רק במקום ששמטלטל ע"י אדם או בהמה שנוגעים בארץ, ודוקא כשהם באויר אבל אם גוררים על הארץ לכו"ע חוצצים מטומאה ואינם אהל זרוק (מל"מ), ויש אומרים (ר"ח ורשב"א) שבשעת הזריקה גם ע"י בני אדם הנושאים אותם לכו"ע אינו חוצץ, ונחלקו רק באופן שהוא מונח אם נחשב לאהל כיון שעתיד לטלטלו, ויש שפי' שלבי לא חוצץ דוקא כשנזרק למקום הטומאה אבל אם הונח ואח"כ באה טומאה תחתיו לא חשיב זרוק ואפי' שראוי ליזרק (ריטב"א בעירובין בדעת ר"ח).
הר"ש במסכת טהרות (פ"ד מ"ג) כ' שאם היה טהורה נזרקת ע"ג מת טהור ודמי לעוף הפורח ולקופץ ממקום למקום שאינו מביא טומאה לאחרים כדתנן באהלות (פ"ח מ"ה) והוא הדין על עצמו. ובחזו"א הק' דהא אהל זרוק לא שמיה אהל, ונשאר בצ"ע.
הצדדים להתיר לכהנים לטוס על בית קברות
ובשו"ת ארץ צבי (חלק א' סי' צג) ובשו"ת אגרות משה ובחלקת יעקב (יו"ד סי' רט) ובתשובות והנהגות (ח"ג סי' שמז) ועוד כ' לצדדים לצרף ולהתיר לכהנים לטוס מעל בית קברות, הביא שי' תוס' בנזיר דאהל זרוק רק כשמהלך ע"ג אדם או בהמה ובשידה הפורח לכו"ע לא נחשב לאהל, ומהרמב"ם משמע שנחלקו דוקא באהל הפורח באויר והרי"ז כטלית המתנפנפת שאין מביאה ואין חוצצת.
ועוד היתר ממש"כ הריטב"א בעירובין (ל,ב) שמביאים שוורים ועליהם דלתות ומניחים עליהם כלי עץ שאינם מקבלים טומאה, וא"כ גם במטוס יכולים להניח על הרצפה תחת רגלי הכהנים מפשוטי כלי עץ וחוצץ בפני הטומאה.
עוד היתר כיון שרב מקומות בעולם אינם קברות ומה שאפר לדחות שכל קבר הוא ניכר וקבוע ודנים רק על אותו שטח שבו המטוס וכיון שרוב העולם אינו בית קברות הולכים אחרי הרוב.
עוד היתר משום דברי רשב"ם שדוקא כהנים טהורים ובזמנינו שרוב העולם טמאי מתים ודעת הראב"ד שכיון שכולם טמאי מתים אין הוספת טומאה ואין חיוב על כהן שמטמא עצמו, ועכ"פ כל האיסור רק במקום שהכהן מטמא את עצמו בידיי ולא באופן זה.
ועוד היתר כ' דמדין ספק טומאה ברה"ר טהור וכיון שנמצא במטוס עם עוד אנשים הרי הוא ברה"ר ובספק טומאה ברה"ר אין איסור אהל. אמנם יש שדחו שכאן לא מועיל ספק כיון שזה ספק שאפשר לבררו, אמנם זה אינו כיון שכל פעם יכול להיות סםק בכל מקום ואף במקום שאינו בית הקברות ממש ולא מהני בזה.
וכן יש לדון משום שמא המטוס אינו ממיני המתכות המקבלות טומאה ושמא יש בו קצת מאותם המתכות והוה תערובת.
ויש עוד היתר בזה שבתחילת נסיעתו הוי דבר שאין מתכוון לאהיל על המת רק לעבור ממקום למקום ואי"ז פסיק רישא שאפר שיטה לכאן ולכאן, וכן דעת השבות יעקב דאהל זרוק הוא מדרבנן היה אפשר לסמוך על כל ההיתרים האלה.
הצדדים להחמיר
ובחזו"א (אבה"ע סי' קמד) כ' שמרכבות של אוטו ורכבת העוברות על בית הקברות אינם חוצצות על תוכן מדין אהל זרוק אפי' שנוגעות בארץ וכהן מוזהר עליהם וכ"ש כלי שעל גגן, והם עצמם יש לדון אם מקבלים טומאה כיון שהם מיוחדים למדרס ועשויין לטלטל. ואם הם מצופים מתכות יש לחוש שהציפוי עיקר ואין בהם דין של הבאים במידה, וכן יש להסתפק אם הם יש בהם מסמרים שמחזיקים אותם שהם יחשבו ככלי מתכות, ובאוירון יש בו משום אהל זרוק ולא שמיה אהל וכ"ש אם כולו מתכת ואסור לכהן לסוע בו כשהוא עובר על בית הקברות, ולדע"ת הר"ש מותר לפי שהוא עובר.
ובקובץ אגרות להגרי"ש אלישיב, כ' לדון שהק' על הר"ש כדברי החזו"א וכן מה שהכנים טמאי מתי נראה ברע"א שלא נקט כן לדין, וכן במה שאין בקיעים בייחוס של כהונה גם את זה לא נקט למעשה, ונקט כדברי החזו"א שאין לסוע באוירון בשעה שעובר על בית הקברות.
וא"כ מצינו כמה התרים לכהנים,
- אפשר שיש בקברים פותח טפח מעל המת וטומאתו אינה עולה באופן זה.
- יש כמה שיטות שהקבר עצמו מטמא משום גולל ואפשר שכהן אינו מוזהר על טומאת גולל.
- אפשר לדון שהמטוס הוא אהל זרוק וחוצץ.
- וגם אם אינו חוצץ יתכן שרק משום המת עצמו אבל מאהל המת הוא חוצץ.
- ואולי לא הוה אהל זרוק כיון שדרכו לנוע, כעוף הפורח (ר"ש).
- אם המטוס ממתכת שמקבלת טומאה שמא מצופה מחמרים שאינם מקבלים טומאה.
- יתכן שהמתכת שעשוי ממנה המטוס אינה מסוגי מתכות שמקבלים טומאה.
- הרצפה של תא הנושאים עשויה מחומר שאינו מקבל טומאה וחוצץ.
- המטוס אינו טמא מדרס כיון שאינו משמש לישיבה אלא לנסיעה.
- יתכן משום ספק טומאה ברה"ר שספקו טהור, שיש ג' אנשים בד"כ בתא אחד.
- יש ספק על ייחוס הכהן שמא אינו כהן.
- ויש לדון שהרי טמאי מתים ממילא ואין איסור טומאה על טומאה.
אמנם יש שדחו את כל הספקות הנ"ל ונקטו שאין שום אופן להתיר מטעמים שהובאו לעיל, ויש להסיט את מסלול הטיסה באופן שלא יעבור מעל בית הקברות.
ומ"מ יש להמנע מלסוע באופן שהמטוס עובר על בית הקברות, ובמקום הדחק וכן לצורך מצוה יש מקום להקל מכל הספקות הנ"ל.
ויש שרצו להשתמש בהיתר של שקיות גדולות אטומות שהכהן יכנס לתוכן באופן שיהיה צמיד פתלי ויחצוץ, (ופעמים יכול לגרום לסכנה גדולה), ובזה יש לדון אם נחשב לכלי שאין בזה הקפה ומירוח, וכן אין בזה שימוש תמידי אלא חד פעמי ואין לזה דין של כלי, ושמא ע"י נייר דבק הוה הקפה ומירוח.
אמנם יש בעיה נוספת פעמים שיש במטוס עצמו ארונות מתים ובזה לא יעזור הרבה מהצירופים של הספיקות הנ"ל.
