טלטלה כפולה
בנסיבות מצערות במיוחד: לאחר מחלוקת פנימית עזה הוכרזה השבוע הפסקת אש פוליטית
כאשר דיברו בחצי השני של השבוע על "הפסקת אש", לא התכוונו להפסקת אש של המלחמה בעזה וגם לא בצפון. בשתי החזיתות הללו מתנהלת מלחמה. בדרום היא נעשית באופן רשמי, ובצפון – מלחמה בלתי מוכרזת.
"הפסקת האש" עליה דובר החל מיום שלישי בלילה, הייתה בתחום הפוליטי, הקואליציוני הפנימי. הפסקת אש בין "עוצמה יהודית" לש"ס. המריבות הללו שנגרמו בעטיו של השר בן גביר (כפי שטוענים גם בליכוד), טלטלו את הקואליציה וגרמו לפרשנים לתהות האם הממשלה עומדת לפני פירוקה וסוף דרכה.
אלא שדווקא סיבה מצערת מאד, פטירתו של רבה של באר שבע – הגאון רבי יהודה דרעי זצ"ל, עצרה את המריבות. במפלגת "עוצמה יהודית" הודיעו על "הפסקת אש" ועל הפסקת הקמפיין הנגטיבי נגד יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי, בימי השבעה על פטירת אחיו. כמה מצער, שרק אירוע שכזה, גרם להקטנת האש הפנימית.
עוד קודם נרשמה מחלוקת עזה שאיימה (לא בפעם הראשונה) לרסק את הקואליציה. היה זה מעין שידור חוזר לאירועים שהתרחשו לפני שלושה שבועות סביב "חוק הרבנים". הפעם זה היה סביב חוק מרוכך יותר, שעסק באותו נושא ואמור היה לעלות להצבעה בקריאה ראשונה ביום שני בכנסת.
בשונה מהסבב הקודם, הפעם גם האופוזיציה (מלבד מפלגת העבודה) לא חשבה לנהל מלחמה פוליטית נגד החוק. חלקים ממנה אפילו התכוונו להצביע בעד. אלא שאז הגיעה ההתנגדות מבפנים: השר בן גביר שמנהל מאבק עיקש נגד נתניהו על מנת להיכנס לקבינט המלחמה (גוף שכבר לא קיים) ולהיות בעמדת מקבלי ההחלטות בנושא, הריח שיש כאן הזדמנות ללחוץ ולסחוט על מנת לקבל את מבוקשו. לפיכך הודיעו ב"עוצמה יהודית", שהם לא מתכוונים להצביע בעד החוק. "או קבינט או שאין חוק", אמרו.
באופוזיציה הבינו מהר מאד את המצב ומיהרו לערוך גיוס כללי על מנת להפיל את החוק ולהביך את הקואליציה. מאידך בש"ס ניסו לגייס את המפלגות הערביות כדי שימנעו, אך ללא הצלחה. אנשי ש"ס עזבו אפוא את המליאה במחאה וכל ההצעות הוסרו מסדר היום על ידי יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כץ, שלא רצה לספוג ביזיונות בהיעדר רוב לקואליציה.
עד מהרה החלו חילופי מהלומות מילוליות בין הצדדים סביב השאלה מי גרם לכל זה וכיצד הדבר ישפיע על המשך כהונת הממשלה ויציבות הקואליציה.
הכרזה הושלכה לגניזה
איזה ח"כ בקואליציה לא יוכל לישון בלילה, אם בן גביר ייכלל בפורום מקבלי ההחלטות?
כבר כאשר קמה הממשלה כתבנו כאן וכתבו נוספים, שמי שיביא להפלתה מבפנים, יהיה איתמר בן גביר. המאבק הפנימי שלו מתנהל במגוון חזיתות: נגד נתניהו, נגד דרעי ונגד סמוטריץ'. קמפיין בחירות על מלא.
ביום שני בצהרים, התקיימה ישיבת סיעת "הציונות הדתית", במהלכה שלף שר האוצר סמוטריץ' כרזה עם "תמונת ניצחון" של סינואר. סמוטריץ' ביקש להמחיש כיצד יגיב מנהיג החמאס אם תתבצע עסקת חטופים מופקרת. הכרזה זכתה לתגובות רבות ותפסה את מרכז סדר היום למשך שעות ספורות.
בן גביר לא נתן ליריבו המר את הבכורה, לבטח לא בנושא עסקת החטופים (סמוטריץ' כזכור תמך בעסקה הראשונה, בן גביר התנגד). עד מהרה הצליח לשנות כליל את סדר היום, עם המשבר הפנימי שהניח בפתחה של הקואליציה. כל הכותרות השתנו בהתאם ונסובו סביב הפצצה הפוליטית שהניח על דלת הממשלה. הכרזה של סמוטריץ' כבר לא עניינה אף אחד. היא נשכחה כליל והושלכה לפח.
בן גביר חגג את נצחונו, תוך שהוא מוכיח שוב כי התנהלותו הילדותית הקבועה מעידה שהוא לא בנוי להיות בקואליציה, אלא להישאר ולצעוק מהאופוזיציה. "הוא לא איש מעש אלא איש של צעקות", טוענים נגדו חברים מתוך הקואליציה. חלקם עושים זאת בחריפות רבה ולא מתחבאים באלמוניותם.
הטענה המרכזית נגדו היא, שהוא מנסה באמצעות איומים וסחיטה להשיג לעצמו מקום בקבינט ולצורך כך הוא מוכן להפיל את ממשלת הימין. הלחץ האגרסיבי שהוא מפעיל, מזכיר את נפילת ממשלת שמיר ב-92 על ידי הימין הקיצוני, דבר שהביא להסכם אוסלו האומלל. התגובות כאמור בהתאם.
ח"כ צבי סוכות מהציונות הדתית, קרא לבן גביר להתבגר כיוון שמה שנמצא על כף המאזנים גדול יותר מהתנהלותו. השר יעקב מרגי היה נוקב יותר, כשציין כי נתניהו יודע מדוע הוא לא משתף את בן גביר בקבינט המצומצם. "לעיתים קרובות חשנו בישיבות הממשלה שיש מי שרץ ומספר דברים לחבר'ה. ההתנהגות שלו השבוע מגלה חוסר אחריות".
ח"כ יוסף טייב הוסיף נופך משלו וטען כי בן גביר אינו ראוי להיות בקבינט המלחמה ובכל פורום דומה. "לתפקידים הללו נדרשות תכונות של אחריות ובגרות, אמון וישוב הדעת. בן גביר מוכיח שוב ושוב שהוא לא עומד בדרישות הללו".
ח"כ נוסף מהציונות הדתית – אוהד טל, הצטרף לחבריו וטען שבן גביר מתנהג בילדותיות, וכל מה שמעניין אותו זה מקום בקבינט שלא קיים. "אם הולכים לבחירות, התוצאה תהיה הפסקת הלחימה והשארת החטופים בעזה, והכל בגלל התנהלות הזויה ובלתי נתפסת של בן גביר".
ויש גם ח"כ שהעיד על עצמו שלא יוכל לישון בלילה, אם בן גביר ישב בפורום של קבלת החלטות בנושא במלחמה. מדובר בח"כ ינון אזולאי, שציין כי "בן גביר מתנהל רק באיומים. כל דבר שהוא רוצה, הוא מאיים כדי לקבל".
גם בליכוד מאחדים שורות עם ש"ס וזורקים את כל האשם על בן גביר – בקטע הבא.
כישלון מוחלט
סיבה אפשרית למשבר: בן גביר מריח בחירות והוא לא רוצה שהמצב הביטחוני ידבק בו
בליכוד מבינים שבן גביר נמצא בעיצומו של קמפיין בחירות ומצרים על העובדה שלא השכילו לצרף לפני שלושה חודשים את גדעון סער ומפלגת "תקווה חדשה" לקואליציה. סער ביקש אז להיות חבר בקבינט, וגנץ מנע זאת. אם סער היה מקבל את מבוקשו, אפשר היה לוותר על בן גביר וחבורתו.
ההתבטאויות נגד בן גביר מתוך הליכוד חריפות ביותר. את חלקן אי אפשר לכתוב כיוון שאפילו נייר העיתון לא יוכל לסובלן. "האיש מגלומן באופן שלא יאמן, אבל הוא לא יפרק את הממשלה, כי הציבור הימני לא יסלח לו", אומרים בליכוד.
אחרים בליכוד מנסים להסביר מה עומד מאחורי התנהלותו: בן גביר מריח בחירות והוא לא רוצה שהמצב הביטחוני ידבק בו. לכן הוא מותח ביקורת נגד נתניהו ונגד התנהלות המלחמה למרות שהוא שותף בממשלה. הרצון שלו הוא לבדל את עצמו מהאירועים וכך להרוויח מנדטים בסקרים.
פרשנות נוספת: בן גביר מריח שהולכים לבחירות ואין לו מה להפסיד כי ממילא אין לו השפעה על המלחמה ועל המצב. לפיכך לא אכפת לו לשבת באופוזיציה עם יותר מנדטים. "במשרד שלו הוא כישלון מוחלט, אז הוא הופך את השולחן כדי לקבל מקום בקבינט", נטען נגדו.
ולמרות כל זה, התחושה בליכוד היא שבן גביר ילך עד הקצה אבל לא יפיל כאמור את הממשלה, גם לא על רקע עסקת החטופים. תחת זאת ידרוש התחייבות להמשך הלחימה לאחר ביצוע העסקה. "יש לו ולסמוטריץ' מרחב תמרון בין שני שלבי העסקה, והם לא יפילו את הממשלה" סבורים בליכוד.
כך או כך, חודש לאחר פרישת בני גנץ, ומצבה של הקואליציה בכי רע. נתניהו לא מצליח להעביר אף מהלך קואליציוני והכול תקוע. בד בבד צווי הגיוס שהוציא גלנט בגלל חיוב הבג"צ וכל המחלוקת עם בן גביר, אינם מאפשרים עבודה תקינה של הממשלה והתוצאה בהתאם. אם הדינמיקה הזו תימשך, הממשלה לא תוכל להעביר תקציב והיא תיפול ותקרוס.
הדלפות תכופות
בן גביר או גלנט: מי ניצב ברף הכי גבוה בסולם היריבים של ראש הממשלה נתניהו?
בן גביר מנצל היטב את המצב העכשווי. לפני שלושה חודשים הוא פרסם סרטון כשהוא עומד מחוץ ללשכת ראש הממשלה ובו ציין כי הוא הביא לסיום פגישה עם נתניהו מיוזמתו וכי הוא "הזהיר את ראש הממשלה אם חלילה לא יכנסו לרפיח". נתניהו לא הגיב והתחושה הייתה שהוא נכנע לבן גביר שוב ושוב. אם הוא ייכנע לבן גביר גם עתה בנושא החברות בקבינט, הוא יצטרך לתת מעמד דומה גם לסמוטריץ'. אולם ראש הממשלה רוצה להימנע מכך וחושש כי הדבר יעצים את המשבר עם הממשל האמריקאי, שהודיע בעבר כי ארה"ב מתנגדת בדיוק לאפשרות הזו.
נתניהו עצמו לא מתכוון לפזר את הכנסת מיוזמתו ופחות מתרשם מאיומיו של בן גביר. החשש שלו הוא מהתפרקות הקואליציה על רקע משבר חוק הגיוס. בסולם היריבים שלו ניצב גלנט מעל בן גביר ואם הוא היה יכול, הוא היה מפטר תחילה את שר הביטחון (דבר שעוד עשוי לקרות במהלך הפגרה).
בן גביר מצדו לא מתכוון לוותר לנתניהו. בראיונות עמו השבוע סיפר כי ראש הממשלה ביקש ממנו לפני חודש להמתין בסבלנות עד שהוא יקרא לו למעגל ההחלטות הקרוב. "הגיע הזמן שיבצע את מה שהבטיח. לא יתכן שכל פעם כאשר אני דורש השפעה וחברות בקבינט, יטענו כלפי שאני מפרק את הממשלה. אנשים הצביעו ימין ומגיע להם לקבל ימין".
כאמור נתניהו אינו מתכוון להיענות לבקשות בן גביר. בעבר רמז מפורשות כי הוא חושש שבן גביר ידליף מתוך החדר פנימה, כפי שלטענתו הוא מדליף מישיבות הקבינט המורחבות. בן גביר לא נשאר חייב וענה בזמנו לנתניהו על הסכמה לבדיקת פוליגרף (כולל למי שיש קוצב לב). כך או אחרת, בסביבתו של ראש הממשלה אומרים, שממילא אין היום קבינט מלחמה ואין מטבחון. תחת זאת נתניהו מראה לבן גביר את דוחות המודיעין, אולם הוא (בן גביר) לא מסתפק בזה.
שורה תחתונה: במאבק בין בן גביר לש"ס יצטרך נתניהו להחליט את מי הוא מעדיף. לש"ס יש 11 מנדטים, לבן גביר שישה. נתניהו צריך את שתי הסיעות. פרישה של אחת מהן תביא לקריסת הממשלה. אך מעל הכול מרחף לו כאמור שיגור צווי הגיוס, שיש בכוחו להפיל את הממשלה לפני כל הדברים האחרים.
אופוזיציה עם אמביציה
לשמחת נתניהו: המתחים והיריבויות באופוזיציה מונעים ממנה להתלכד להפלת הממשלה
אך טבעי היה שהאופוזיציה תדע להתלכד נוכח הבעיות הפנימיות של הקואליציה. אך לשמחתם של נתניהו ואנשיו, המריבות והתככים בין המפלגות השונות באופוזיציה מוכיחות, שגם שם אין אחדות דעים. האמביציה של האופוזיציה מופנית לתוכה פנימה ולא נגד הממשלה. מדובר בקדימון לקראת המערכה שעוד תתפתח בין ראשי מפלגות האופוזיציה, מי יוביל את המחנה מול נתניהו.
לעת עתה מתנהלת המערכה הזו בעצימות נמוכה, אבל כבר אפשר לראות את ניצניה. לפיד ו"יש עתיד" נגד בני גנץ ו"המחנה הממלכתי", ובמקביל חזית נוספת של ליברמן ו"תקווה חדשה" נגד יאיר לפיד וגנץ.
הכעס של "יש עתיד" מופנה גם כלפי גנץ תוך טענה שקריסת הקואליציה, יכולה הייתה להתחיל קודם, אם המחנה הממלכתי היו פורשים בתזמון מוקדם יותר. במקרה כזה אפשר היה להוביל להתפרקות הממשלה עוד בכנס הקיץ. "גנץ שרף לנו את המושב. המחנה הממלכתי סייעה לביבי לייצב את הקואליציה ובכך נמנעה הפלת הממשלה", הם טוענים.
קרב נוסף התחולל השבוע בתוך האופוזיציה סביב הצעת חוק המאפשרת לפטר מרצה באוניברסיטה באם הוא תומך טרור. מי שהובילו את ההצעה היו חברי הכנסת זאב אלקין ויבגני סובה מהאופוזיציה יחד עם ח״כ אופיר כץ מהליכוד וח"כים נוספים. ביש עתיד החליטו להתנגד להצעה והקניטו את אלקין: "עשית את הסיבוב שלך, קיבלת כפיים מקרעי, כל הכבוד לך". אלקין בתגובה תקף את לפיד, ואמר כי הוא לא קרא את החוק ולא מבין אותו.
קול נוסף באופוזיציה, הוא קולו של יאיר גולן, יו"ר האיחוד החדש של מפלגות השמאל ("הדמוקרטים"), שאינו קונה את הדיבורים על "סדקים בקואליציה". לדבריו, אפשר ללמוד מה היה המצב בקדנציה הקודמת, כאשר הקואליציה של היום, הייתה באופוזיציה. "הם מיררו את חיינו. נתניהו הוציא לנו את הנשמה". לטענת גולן, אין היום אופוזיציה מלוכדת, בפרט שגנץ וסער ישבו חודשים בממשלה הנוכחית. לדבריו, גם "הימין השפוי", ליברמן או בנט, אינם אופוזיציה כיון שהם לא נלחמים על עסקת החטופים ועל "היום שאחרי" בעזה. "איפה האופוזיציה, איפה יאיר לפיד", שואל גולן ופוער עוד סדקים פנימיים.
שורה תחתונה: בעוד שבוע וחצי יסתיים כנס הקיץ והכנסת תצא לפגרה של שלושה חודשים. נתניהו יוצא לחו"ל בשבוע הבא והכלל הוא שכאשר ראה"מ בחו"ל לא מגישים אי אמון. לפיכך יש לו עוד שבוע אחד לשרוד ואז יקבל מרווח נשימה עד נובמבר – מועד הבחירות בארה"ב. בחירת נשיא חדש, תשפיע גם על מהלך הדברים כאן, וכולם יודעים במי נתניהו תומך.
תסביך האג
מה המשותף לבקשה המשפטית לסגירת שדה תימן, הרג מחבלי נוחבה ומימון עורכי דינם?
פחד בלתי מובן נפל על פרקליטות המדינה ובעיקר על הפרקליט הראשי – עמית איסמן. אחרת לא ניתן להסביר את רצף המקרים שהוא מטפל בהם באופן שקשה להסבירו.
המקרים הללו באמת בלתי מובנים. הראשון שבהם זכה לפרסום רב השבוע: מעצר שלושה אזרחים בחשד שרצחו מחבל נוחבה במהלך הקרבות הקשים ביום הטבח בדרום, על סמך הודאת אחד מהם, סער אופיר, בטענה שהוא וחבריו הוציאו להורג ושחטו שלושה מחבלים שתפסו חיים, ביריות ובדקירות.
לפי הודעת הפרקליטות, החקירה נפתחה בעקבות מידע שהתקבל אודות גניבת נשקים מלוחמי ימ"מ שנהרגו בקרבות ב-7 באוקטובר. במסגרת אותה חקירה נחקר גם אופיר סער, ובחקירתו נמצאו התבטאויות כתובות שלו מזמן אמת, בהן התוודה לכאורה על הריגת מספר מחבלים, שהוא וחבריו תפסו בחיים. בעקבות כך החליטה הפרקליטות לחקור אותו באזהרה. אלא שמהר מאד התברר כי מדובר בהתרברבות סרק שלו ללא שום ראייה. להפך: כלל הראיות שנתפסו לימדו שהדברים לא התרחשו. בעקבות כך הורה בית המשפט לשחררו. הפרקליטות ניסתה לערער ונדחתה. פרקליט המדינה איסמן לא התנצל על כך עד לרגע זה.
מקרה נוסף: החלטת היועמ"שית לסגור את מתקן הכליאה שדה תימן, שם כלואים מחבלי הנוחבה ולהחזירו לייעודו המקורי: אחזקת עצירים מעזה לזמן קצר ומוגבל, לצורכי חקירה ומיון, טרם העברתם למתקני כליאה קבועים. העילה: עתירה של האגודה לזכויות האזרח לפיה "ישראל מתנהלת בצורה לא ראויה כלפי המחבלים, בהם מחבלי נוחבה שהשתתפו בטבח". בתגובה לעתירה, הודיעה המדינה כי מספר העצורים בשדה תימן יצומצם משמעותית ומתקן המעצר בשדה תימן ייסגר.
מקרה שלישי: החלטת הפרקליטות לאפשר למחבלי הנוחבה לקבל ייצוג משפטי שימומן מקופת המדינה. לכל זה נוספה החלטת פרקליט המדינה עמית איסמן, לפתוח בחקירה פלילית נגד השר בן גביר, בגין הסתה לפגיעה בתושבי רצועת עזה.
רצף המקרים הללו מלמד על ניתוק מוחלט של הפרקליטות מכל מה שהתרחש בטבח הנורא. אין מנוס מלקבוע כי מדובר בניסיון לרצות את בית הדין בהאג מחשש להחלטותיו. כרגע מתנהלים בבית הדין הזה שני הליכים נגד ישראל: 1. התביעה של דרום אפריקה להפסקת הלחימה בעזה. 2. עתירה להוצאת צווי מעצר נגד אישים שונים בראש המערכת המדינית והצבאית.
פרקליטות המדינה נלחצת מהדיונים הללו ועושה הכול לרצות את בית הדין בהאג באמצעות שורה של מקרים, בהם היא נוטה בעליל לטובת אויבי ישראל, כפי שפורט לעיל. ההערכה היא שהניסיון הזה של איסמן ושל הפרקליטות לא יועיל. להפך. זה רק יחזק את הלחץ בהאג נגד ישראל, בראותם שיש מי שמתייחסים וחוששים מפסיקתם. שורה תחתונה: החרדה מהאג שיבשה לחלוטין את שיקול הדעת של מקבלי ההחלטות המשפטיות ומכאן רצף המקרים ההזוי. בתגובה נערכה שלשום הפגנה מול הפרקליטות בת"א תוך טענה, שבעוד שהחמאס חוגג את הרג היהודים, הפרקליטות ביקשה להעמיד לדין את מי שנלחמו נגד מבצעי הטבח.
התעלמות והיעלמות
מה ההבדל בין ההסתה שהייתה בתקופת רבין להסתה הנוכחית נגד נתניהו?
הרבה מילים נכתבו ונכתבות על כוחה הרב של התקשורת ביצירת דעת קהל לטובת מטרה או דעה כזו או אחרת, בעיקר בתחום הפוליטי. במקביל יש בכוחה של התקשורת ליצור דה לגיטימציה לדעות שונות, שאינן מקובלות על רוב פרשניה, כתביה ועורכיה.
הדבר נעשה בשני אמצעים: 1. הבעת דעה נחרצת באולפנים בעד הצד אליו הם קרובים ואותו הם אוהדים (לא נתניהו, לא החרדים ולא הימין). 2. אי דיווח והתעלמות מאירועים שונים, שבהם קיימת התייחסות לדעה השנייה ולסובב לה. יש הטוענים כי האמצעי השני – התעלמות ואי דיווח על אירועים כאלו ואחרים – גוברים ועולים על האמצעי הראשון. הסיבה: הציבור כלל לא מודע לדיווח האחר וחושב שכל האמת נמצאת רק בצד שהתקשורת מקדמת.
וכל ההקדמה הארוכה הזו, נועדה להראות את מה שקורה בימים אלו היום סביב ההסתה הגוברת נגד ראש הממשלה נתניהו. לפני שבועיים הרחבנו על כך והקדשנו קטע מיוחד להסתה נגד נתניהו, תוך השוואה למה שארע בתקופה בה בנט כיהן כראש ממשלה.
בעוד אצל בנט, נרשם גינוי תקשורתי על בסיס יומי נגד ההסתה נגדו, מתעלמת התקשורת כליל מההסתה החמורה נגד נתניהו, אינה מדווחת על כך, ואפילו מזמינה אחר כבוד לאולפניה את המסיתים, בלי להזכיר את מעשיהם.
אין מנוס אלא לחזור כשלושים שנה לאחור, לימים שקדמו לרצח רבין, כדי לבדוק ולהשוות בין סוגי ההסתה של אז להיום.
בהקשר זה קשה שלא להיזכר בקריאה של נתניהו במרפסת המפורסמת ב"כיכר ציון" בירושלים, "הוא לא בוגד", "הוא לא בוגד", חודשים ספורים לפני רצח רבין. דבריו נאמרו לנוכח שלטים שהונפו באותה הפגנה בהם נראה רבין בכאפיה ובמדי אס.אס, עם קריאות "בוגד". נתניהו הסתייג מהקריאות הללו בפומבי, אבל זה לא עזר לו. השמאל קושר לו עד היום את הרצח, בגין הסתה כביכול. עברו שנים ארוכות, וכל מה שהיה אז, מחוויר לעומת ההסתה לרצח נתניהו כפי שהיא קיימת היום.
ההבדל המשמעותי בין אז להיום קשור לזהות המסיתים: בתקופת רבין היו אלו אנשים קיצוניים שוליים, שאינם מוכרים. אולם במקרה הנוכחי, מגיעה ההסתה נגד נתניהו מאנשי אקדמיה, עיתונאים, פרופסורים ו"אנשי תרבות". הם עומדים בפומבי על הבמות מול המצלמות ומסיתים ללא שום פחד, תוך שהקהל חוזר על דבריהם ומריע להם בתשואות.
התקשורת כאמור מתעלמת, אינה מדווחת על כך וכמובן שאינה מגנה את הדברים. דוגמאות לא חסר בקטע הבא.
קריאות ותשואות
הכתובת על הקיר: מה יהיה ב"יום שאחרי" – כיצד תסביר התקשורת את מה שארע?
הסופר ו"איש התרבות" איל מגד, פרסם מאמר (ב"הארץ" כמובן) תחת הכותרת: "נתניהו הוא האויב הגדול ביותר שלנו, חובתנו הקדושה לסלקו". מגד משאיר לקוראים להבין לבד איך אפשר לסלק את "האויב הגדול ביותר" (לא סינואר). בנאום פומבי (בחיפה) המשיך מגד, ואמר כי "נתניהו הוא הצורר הגדול ביותר שקם לנו, צורר שאפשר להשוותו לכל צורר שעולה על הדעת". ההשוואה בדבריו ברורה. הצורר המוכר ביותר הוא היטלר ימ"ש. ההמון ששמע את מגד הריע לו בהתלהבות תוך קריאות "בוגד", "בוגד" נגד נתניהו.
מלבד מגד, נרשמו עוד התבטאויות דומות, על חלקן כבר כתבנו כאן בעבר, כמו זו של ה"אמנית", רננה רז, שקראה להוריד את נתניהו באלימות. כמו כן איש המחאה עמי דרור, שצועק בהפגנות: "ביבי הוא שטן", "נמחה את זכר נתניהו". והיה גם את פעיל "אחים לנשק", אהוד בר נור, שנאם בהפגנה ואמר שהאויב האמיתי אינו נסראללה אלא נתניהו. כמו כן היה את גיא צור (אלוף במילואים), שקרא מול הקהל "נתניהו בוגד". האחרונה הייתה: ד"ר יולנדה יבור, שקראה לנתניהו "בוגד וצורר" לקול תשואות הקהל.
מלבד זאת יש עוד דוגמאות אין ספור של ההסתה נגד נתניהו ובני משפחתו, דוגמת אלו של אהוד ברק, אל"מ זאב רז, עיתונאים בכירים ועוד – כולם מוכרים ו"מכובדים" בעיני עצמם ובעיני התקשורת, שכאמור מעניקה להם כבוד רב.
האבסורד חוגג: קיצוני הימין מכונים בתקשורת "מטורפים", ו"הזויים", בעוד שקיצוני השמאל – איל מגד, אהוד ברק, גיא צור ודומיהם שהוזכרו לעיל, מקבלים במה נרחבת ויחס של כבוד כאנשים ראויים לחלוטין, תוך התעלמות מההסתה הקשה שבפיהם ובמקלדותיהם.
כל הדברים והדוגמאות הללו נכתבו כאמור כאן לאורך השנה, בימי המחאה עוד לפני המלחמה וכמובן גם בעיצומה. ציטטנו כאן את כל ההסתה והזהרנו מפניה. העיתונאי קלמן ליבסקינד, הלך צעד קדימה וכתב מה יקרה, אם חלילה מישהו ייקח את ההסתה לידיים ויבצע את "מעשה רבין" נגד נתניהו. במקרה כזה התקשורת לא תזיל דמעה. האולפנים יהיו מלאים במרואיינים, שיסבירו כיצד נתניהו הוא שגרם להירצחו שלו. הוא זה שפילג, הסית ושיסה, ועכשיו הכול התהפך על ראשו. הנרטיב שישתקף בכתבות יהיה: "מגיע לו".
בעבר ציטטנו כאן את העיתונאי נחום ברנע, שסיפר כי שמע לאחרונה יותר מאדם אחד אומר את המשפט: "אני מבין עכשיו את יגאל עמיר". ברנע סיפר כי התחלחל לנוכח הדברים, שנאמרו בשוויון נפש ממש.
נתניהו מודע להסתה נגדו והאבטחה עליו מתוגברת ביותר. אולם יש הטוענים בימין, שהרדיקלים בשמאל, המאשימים אותו בהסתה שקדמה לרצח רבין, לא יסלחו לו עד שגם הוא ייעלם באותו אופן מהמפה הפוליטית.
שורה תחתונה: אם אתה מחפשים גינויים או הסתייגויות של היועצת המשפטית ושאר ראשי מפלגות האופוזיציה מההסתה היום יומית הגוברת והחמורה נגד נתניהו, תמשיכו לחפש. ספוילר: לא תמצאו.
"גורטאה" מעופפת
מטוס "כנף ציון" ישמש לראשונה את נתניהו בטיסתו לארה"ב, אך הסיפורים סביבו אינם נגמרים
מה לא נכתב על מטוס ראש הממשלה "כנף ציון", שאמור להיות דגם של מטוס "אייר פורס 1" האמריקאי. תילי תילים של מילים נשפכו על המחלוקת בין מצדדי הצורך במטוס הזה למתנגדיו. נתניהו התחיל עם זה בקדנציה הקודמת שלו, לפיד ובנט הקפיאו את המטוס בקדנציה שלהם, ועם שובו לשלטון, שב נתניהו והוציא אותו מההקפאה. המטוס אמור לשמש אותו לראשונה בטיסה הקרובה לארה"ב אבל הסיפורים סביבו אינם נגמרים.
מסתבר שלמרות 700 מיליון השקלים שהושקעו בו (ויש הטוענים שזה מתקרב למיליארד), התגלה לפתע, רגע לפני הטיסה לקונגרס, שאי אפשר לשאת בו את כל המשלחת. הסיבה: המטוס ערוך לתפוסה חלקית בלבד. מתוך 80 המקומות שיש בו, יוכלו לטוס רק 60. מספר זה כולל את כל צוות האבטחה, אנשי הפמליה וצוותי התקשרות – כתבים וצלמים.
בדרך כלל נלווים למסעות אלו 80-100 נוסעים, ולכן עתה יאלצו חלק מחברי המשלחת להגיע לוושינגטון בטיסות אחרות ולא עם מטוס "כנף ציון". גורמים במשרד ראה"מ מתחו ביקורת על התעשייה האווירית, שלא השלימה את ההיערכות ולא הצליחה לאפשר המראה תקינה ומסודרת בתפוסה מלאה של המטוס.
כך או כך, במשרד ראה"מ הבהירו לצוותי התקשורת ולכתבים המדיניים כי עקב מצוקת מקום יש עבורם עשרה מקומות בלבד. ההודעה גרמה למירמור וכעס בקרב הכתבים. כמי שנילווה בעבר למסעות דומים של ראשי ממשלות לחו"ל, קיימת תכונה רבה בנסיעות הללו. כלי התקשורת עושים הכול לקבל עוד ועוד מקומות (המערכות עצמן משלמות על הטיסה).
בצר להם (תרתי משמע), נערכה הגרלה בין הכתבים ובין ערוצי החדשות על זהות הנוסעים, תוך החלטה מראש, שאותם שיעלו בגורל יפעלו בנוהל של "פול תקשורתי", היינו דיווח אחיד לכל המערכות כולם, ללא דיווחים בלעדיים לעצמם. חלק מהכתבים שלא עלו בגורל, הודיעו כי יגיעו לארה"ב באופן אחר ויצטרפו שם לשיירת ראש הממשלה.
מסתבר אפוא שסיפורי המטוס אינם נגמרים, ומשמשים בין השאר כחומר תבערה בידי יריביו של נתניהו. אחד מהם, (אורי משגב) כתב כך: "הגורטאה המעופפת הזו מהווה אנדרטה מושלמת לסיכום שלטונו של נתניהו".
רק להזכיר: בעבר כינה אריאל שרון את הקאסמים של החמאס "גורטאות מעופפות". עברו שנים, והגורטאות של החמאס הפכו לרקטות משופרות. רק "כנף ציון" נותרה מאחור למרות הכסף הרב שהושקע בו. כל אחד והגורטאה שלו.
שמיים סגורים
מדוע נתניהו איים על השרים בשלילת אישורי טיסותיהם לחו"ל?
אם בסיפורי נסיעות לחוץ לארץ עסקינן, אי אפשר להתעלם מהאיום שהשמיע השבוע ראש הממשלה כלפי השרים, שביקשו להצביע נגד ההחלטה על הקיצוץ הרוחבי במשרדים שלהם. אחת השרות (גילה גמילאל) הצביעה בכעס נגד ההחלטה, ומיהרה לעזוב את שולחן הממשלה בטריקת דלת.
נתניהו דפק על השולחן בזעם ואמר: "שרים שרוצים להפגין, מוזמנים לצאת החוצה ולעשות זאת. מי שיצא מפה בטריקת דלת נתחשבן איתו בנסיעות לחו"ל".
מסתבר שמדובר באיום ממשי, כיון שכל יציאת שר לחו"ל מחייבת את אישורו של ראש הממשלה. מי שלקח ברצינות את האיום, היה ח"כ יואב קיש שהשיב לנתניהו: "חו"ל זה לא עונש. גם ככה אנחנו לא טסים".
כך או כך, עונש או לא עונש, הנה לנו המקל בו משתמש נתניהו לאכוף משמעת סביב שולחן הממשלה: אם תהיה ילד רע, לא תקבל טיסה לחו"ל (בטח לא ב"כנף ציון"). שבת שלום.
הטור נכתב ופורסם במדור "מקור נאמן", בעיתון "יתד נאמן"
בן גביר השר הכי יעיל בממשלה תמשיך להגן על עם ישראל ועל ארץ ישראל