זה היה מאורע של קידוש השם. יומא טבא לרבנן שדוגמתו כבר מזמן לא נערך. לקראת סוף שנת הלימודים, יצאו בחורי הישיבה הגבוהה 'שפת אמת' בירושלים למעמד שכל כולו מופת של ידיעת התורה בעל פה.
בתקופה זו של שלהי השנה, נהוג בכל הישיבות לערוך מבחנים מסכמים. אלא שבישיבת 'שפת אמת', אחרי שנה שלמה של לימוד ושינון סכום אדיר של מאות דפי גמרא לכל בחור בשיטת ה'מזומנים' המפורסמת – החליטו לעשות את המבחן בצורה מיוחדת.
לשם כך יצאו בני הישיבה – בראשות הצוות הרוחני המשגיחים, מגידי השיעורים וראש הישיבה הגה"ח רבי דוד אלטר בנו של כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א – לעיר בית שמש, אל בית המדרש המפואר 'באר ישראל' העומד בנשיאות הגאון החסיד רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א ריש מתיבתא 'עוז והדר'.
הבחורים התיישבו סביב שולחנות ערוכים, ו"המבחן" החל. השלב הראשון היה מבחן של ידע והיקף. שאלות שנשאלו מכל מאות הדפים שהבחורים למדו ושיננו. המחזה היה מרנין, הבוחן שואל והבחורים זורקים 'מראי מקומות' במהירות מסחררת.
אלא שאז עלה לדוכן הגרמ"מ פומרנץ, שביקש לבחון גם את עומק ההבנה. השאלות שלו היו מורכבות במיוחד. חלקן נלקחו מתוך דיונים הלכתיים, דיני תורה שמגיעים לבית דינו. הגרמ"מ פומרנץ הציג את השאלה, וביקש מהבחורים לחפש לה מקורות מתוך הדפים שהם למדו. כאן הפך המעמד לסערה של 'ריתחא דאורייתא'. במשך שעה ארוכה, הגרמ"מ מקשה, והבחורים מנסים לענות. והוא לא מוותר, עד שהוא מקבל את התוצאה המבוקשת.
וכאן נכונה לכל הצדדים הפתעה. כאשר לפתע נכנסו להיכל עשרות ילדי חמד. תלמידי הכיתה הגבוהה של תלמוד תורה 'פני מנחם' דחסידי גור בבני ברק. מדובר בקבוצה מובחרת של מצטיינים שיודעים בעצמם יותר מ-200! דפי גמרא כל אחד. כאות הוקרה לשקידתם, הם הוזמנו להשתתף במעמד כבוד התורה, בהשתתפות בן הרבי, הגה"ח רבי דוד אלטר.
הנערים הצעירים הצטרפו גם הם למבחן הסוער. הגרמ"מ פומרנץ הפנה כמה שאלות מיוחדות, מתוך החומר שהם למדו וידעו. גם כאן, ההקפדה הייתה לשלב שאלות של ידע והבנה, חריפות ובקיאות. והבחורים הצעירים מכל הגילאים הפליאו בהבנה ובידע.
אחרי שעה ארוכה של ריתחא דאורייתא, הכריז הגרמ"מ פומרנץ בסיפוק – כי אכן ניתן לגשת אל מעמד ה'סיום'. מכיוון שהבחורים לא רק למדו, אלא גם יודעים היטב את הנלמד. הסיום הזה יש לו משמעות כפולה ומכופלת.
הסעודה המפוארת הוקדשה כדי לבזוק גם קב חומטין של יראת שמים על הלימוד והידע. בזה אחר זה עלו ר"מי הישיבה ונשאו דיבורים מעמיקים. מנהל הישיבה, ה'חוזר' הגוראי הנודע, הרה"ח רבי יצחק מאיר טאומן נשא דברים נלהבים בסוד פרשת השבוע "זאת חוקת התורה – אשר ציווה ה'", כאשר הוא מדגיש את המסר של תורת החסידות ותורת אדמו"רי גור זי"ע ויבדלחט"א, כי עיקר הלמידה היא לזכור "אשר ציווה ה'". הידע אמור לעורר את האדם ולהביאו ליראת שמים.
אחד מרגעי השיא, היה משאו של ראש הישיבה הגה"ח רבי דוד אלטר שליט"א בן כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א שהקדיש דברים נלהבים לכך שהתורה אמורה לזכך את האדם ולרומם את קומתו הרוחנית יותר ויותר.
המשא המרכזי נשמע מפיו מפיק המרגליות של הגרמ"מ פומרנץ, שבמשך שעה ארוכה חרז צרור של מקורות סיפורים ורעיונות. הוא ציטט את דבריו המופלאים של רבינו הק' בעל ה'אור החיים' שכותב כי יש גזירה מן השמים שגורמת לבני האדם לשכוח את תלמודם. וזאת כדי לתת חשק ושכר למתאמצים בלימוד וביגיעה.
הגרמ"מ הזכיר בדבריו את ההצלחה הכבירה לה זוכה "מהפכת ידיעת התורה" כאשר "לנגד העיניים רואים מחזות שבעבר איש לא פילל לראות. נערים ובחורים צעירים שיודעים מאות דפי גמרא בשליטה מוחלטת. והכל בכוחו של הגדול העומד על גבי המפעל, כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א, שלאורו מתנהל כל המפעל הגדול".
בשלב זה הגיע רגע העיקר, הסיום. גם הוא נערך בצורה מיוחדת. אם בדרך כלל, נהוג שהמסיים עולה עם גמרא ומקריא את השורות האחרונות, הפעם, כאן במעוז הפצת התורה הכתובה, 'עוז והדר', למרות שלא חסרות גמרות – עלו בזה אחר זה בחורי הישיבה, וכל אחד הקריא את קטע הסיום מהזיכרון, בצורה מופלאה.
אחרי כמה עשרות סיומים, פרץ הקהל בריקוד סוער לכבוד התורה ולומדיה 'שישו ושמחו בשמחת תורה כי היא לנו עוז ואורה'. המעמד נמשך עד לתוך הלילה, כאשר דברי תורה וחסידות מתערבים יחד בשירה צוהלת. אמת מה נהדר היה המראה.
היה לי בעבר מיפגש עם שני חסידי גור והתפעלתי מהידע והזכרון שלהם