וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים: מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל: (במדבר כד, ב-ה)
במשנה בבבא בתרא (נט,ב) לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין וכו' ובגמ' מאי איריא לחצר השותפין אפילו לחצר חבירו נמי לא וכו' קמ"ל בחצר השותפין שאומר לו עד עכשיו הוא היה צריך להצטנע ממנו רק בחצר ועכשיו ם בבית, ברשב"ם ביאר הטעם משום היזק ראיה , ובגמ' ביארה דגם ביחיד אסור להזיקו ואפי' לחצר חבירו אסור, ובחצר השותפין בי' ב' פי' משום מה צריך להרחיק.
איסור פתיחת חלון כנגד חלון ופתח
ובדף (ס,ב) גבי לא יפתח אדם חלון ופתח נגד פתחו של חבירו וכו' ובגמ' מנה"מ א"ר יוחנן דאמר קרא 'וישא בלעם את עניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו' מה ראה ראה שאין פתחיהם מכוונים זה לזה אמר ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה, וברשב"ם בי' שראה היאך שוכנים ולפיכך אמר מה טובו אהליך וגו' שאין פתחי אהליהם מכוונים ומחנה ישראל כחצר השותפין דמי דלא היה רה"ר אלא במחנה לויה כדאמרינן במס' שבת (דף צו,ב).
וצ"ב למה הגמ' מביאה פסוק לגבי דין היזק ראיה ואינו ככל הרחקות נזיקין שאין להם מקור.
ונחלקו הראשונים אן איסור לפוח חלון כנגד חלון הוא משום צניעות או משום היזק ראיה. ביד רמ"ה שם כתב דבהא איסורא נמי איכא משום צניעותא דנשי, ואע"ג שהחזיק לא מועיל בזה חזקה דאם יש פסוק רק ללמד על דין היזק ראיה לא היה מפרש ראויין הללו שתשרה עליהם שכינה כיון שאולי מחלו זה לזה, ומוכח שלא מועיל בזה מחילה, וכן כתב בתשובות הרשב"א (ח"ב רסח). ומבואר א"כ שהפסוק שנאמר בהיזק ראיה אינו משום הרחקת נזיקין בכ"מ דשם מועיל מחילה משא"כ כאן יש גם איסור משום צניעות.
והנה גוף הדין שכתב הרמ"ה שאין מועילה חזקה בפתיחת פתח כנגד פתח, יוצא כן מדברי הרי"ף בתשובה שאין חזקה בהיזק ראיה. אלא שהוא נימק משום דהוי כקוטרא ובית הכסא שאין דעת האדם סובלתן ואף אם החזיק חברו כמה שנים אין חזקתו חזקה והכי נמי היזק ראיה.
וביד רמ"ה מבואר דיש בזה גם איסור בעצם פתיחת הפתח ולא רק בהסתכלות, ולפי"ד לא מועיל גם מחילה בפירוש משא"כ לפי הרי"ף לכאורה תועיל מחילה בפירוש, ועוד שלדעת הרי"ף אין חילוק בין היזק ראיה בפתית חלון להיזק ראיה בחצר, והרמ"ה סבר דבחלון תועיל חזקה כיון שיכול להמנע מלהשתמש בו ואינו היזק תמידי, ואם החזיק האחד בחלון וחברו ששתק או שהתרצו זה לזה אין כופין אותם לסתום את החלון.
וכן דעת הר"י מגאש וכן דעת הרמב"ם שהשווה (בפי"א מהלכות שכנים ה"ז) הזיק ראיה עם הנזקים שאין בהם חזקה ומאידך כ' (פ"ז ה"ו) שמועילה חזקה בפתיחת חלון לחצר וכ' הכס"מ שסובר לחלק בי היזק ראיה של חלון לחצר וכן כ' הראש (בב"ב פ"א סי' ב') לחלק בין שני חצירות לפתיחת חלון, וכ"כ בטור (קנד) בשם הרמ"ה דיש לחלק בין חזקה בפתח לחון ובב"י הביא דברי רשב"ם שאין חזקה בין בפתח בין בחלון.
פתח כנגד פתח בחדר מדרגות
ובשו"ע הרב כ' ואפילו נתן לו חבירו רשות לפתוח חלון לחצירו לא נתנה לו אלא לאורה אבל אסור לו לעמוד בחלון לראות בחצר חבירו וכתב שאפילו ששניהם מתרצים יש אוסרים שאין זו מדת צניעות וכו', ובאמרי יעקב כ' דמה שהיום נוהגים לעשות פתח כנגד פתח בחדר מדרגות אפשר דזה ע"פ דעה ראשונה שהיום אין משתמשים בתשמישים צנועים בכניסה לבית שבדרך כלל בכניסת הבית יש פרוזדור וכו'.
וכ' בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' רצט או"ג) שאם חבירו זקוק לרשיון בניה וזקוק לחתימת השכנים רשאי לסרב לחתום לו אם זה גורם לו נזק או אי נוחות אע"פ שמדין תורה רשאי חבירו לבנות שהרי אינו חייב לעשות לו מעה שהוא גורם לו היזק או סבל אפי' קטן ועכ"פ רשאי לדרוש פיצוי עבור חתימתו ובמקום שלא יגיע לו נזק או סבל מזה צ"ע, ומי רוצה לבנות על הגג אין יכול לכפות על השכנים למכור חלקם רק בדרך שכנוע ורצון טוב, ועיי"ש במש"כ שאין שייך מדין כופין על מדת סדום כיון שמוותר משלו ממש, ובמקום שאין רשאי לבנות ע"פ דין רשאי לפנות לעירייה או לבי"ד לעכב עליו, ומ"מ צ"ע אם על פי דין מור לבנות ורק על פי החוק אסור אם רשאי לעכב עליו.
ובשו"ע הרב כתב דאם בני רה"ר יכולים לראות בהם דרך הילוכם אין לחוש אפי' בחלון כנגד חלון שהרי סו"ס צריך להיות צנוע בתשמישיו מפני בי רה"ר העוברים שם כל היום ואי"צ לומר בפתח כנגד פתח שהם נמוכים יותר.
היזק ראיה כשיש היזק מבני רה"ר
ובשו"ת מהרי"ט צהלון כ' להסתפק אם יש שיעור להיזק ראיה דנראה שאין מקפידים אלא דוקא כשפותח חלון לחצר חברו הסמוך ואם יש חצר רחוקה הרבה ותח לשם חלון אין מוחה בידודאם לא כן אין לדבר סוף דשלטא עינא אפי' בכמה מילין וזה אינו שמיש דר בקצה העיר יערער על מי שפותח חלונות בתוך העיר רחוק כה מילין.
והביא בשם הרמב"ם (פ"ג משכנים ה"ה) וכן שני בתים זה בצד זה והיו גגיהן עשויין לדירה אפילו היו בשני צדי רשות הרבים זה עושה מעקה לחצי גגו שהוא דר בו וזה עושה מעקה לחצי גגו. וזה שלא כנגד זה ומעדיף כדי שלא יראו זה את זה. ואע"פ שבני ר"ה רואין אותו יכול כל אחד לומר לחבירו אלו אין רואין אותי אלא ביום בעת שאעמוד על גגי ואתה רואה אותי תמיד.
וכתב במגיד משנה פירוש שאינן משופעין וכן משמע בב"ב (דף ו' ע"ב) אמר אביי שני בתים בשני צדי ר"ה זה עושה מעקה לחצי גגו וכו' וחילוק זה שכתב המחבר בין עשויין לדירה לאינן עשויין הרבה מהמפרשים כתבוהו לחלק, אבל יש שכתבו בהן חילוק אחר ואמרו שמה שצריך לאביי לעשות מעקה ד' אמות הוא כשהגגות רחוקים זה מזה וכמו שאמר בשני צדי ר"ה וכל שהן רחוקין כל שזה משתמש אינו מרגיש בביאת השני וסבור שלא יבא ולפיכך צריך מעקה גבוה ארבע אמות וההיא דר"נ דאמר מחיצה י' בגגין הסמוכין זה לזה דכל שחבירו בא להשתמש בגגו ירגיש ויצניע עצמו ודי במחיצה י' כדי שיתפס עליו כגנב ולזה הסכים הרשב"א ז"ל.
והקשה עליו מהריט"צ דהרי הרמב"ם כתב לשון שני בתים זה בצד זה משמע שאינם רחוקים וכן לקמן כתב לשון גג הסמוך לחצר חברו ומנלן דאפי' רחוקים הרבה.
והביא דברי המרדכי כתב דאם רה"ר וחצרות מפסיקות אפי ' רחוק יכול למחות מטעם היזק ראיה שהרי לא נתנו בו שיעור אלא כל מקום שיש היזק ראיה על המזיק להרחיק את עצמו וכן במתני' אבל פותח לרשות הרבים פתח כנגד פתח דאמרי ליה סו"ס היית צריך להצנע מבני רה"ר ואם אין היזק ראיה מבני רה"ר יכול למחות על היזק ראיה, ומוכח שהמרדכי סבר שחייב להרחיק אפילו אם רה"ר מפסיקה ביניהם ומשמע שאפי' רחוק יותר מד' אמות יש היזק ראיה, ולעניין הדין נקט כפי ראות עיני הדיין ורוחב בינתו.
מנהג בהיזק ראיה
ואם יש מנהג קבוע הולכים אחרי המנהג ולעניין הדין אין שיעור להיזק ראיה ומה שכתב הרשב"א שהוא דבר האסור וצריך האדם למנוע עצמו ממנו אפילו לא יערער חברו היזק ראיה אסור, והביא שבארצנו צפת לא שמענו על היזק בריחוק מקום הרבה.
ובחזו"א (בב"ב סי' יב, ג) כ' דזה תלוי במנהג שאם מנהג המקום שכל אחד פותח חלונות לחצר כך נוהגים, ואצלינו שאין אנו נוהגים תשמיש קבוע צנוע בחצר נראה דסתמא הוא על דעת לפתוח חלונות.
וכתב עוד דאם באים שניהם בבת אחת ורוצים לפתוח לצד אד כתב הריטב"א שעשים פשרה ביניהם ומטילין גורל, ודוק אבקנו החצר ע"מ שיפתח חלונות או פתח אבל בחצר יכולים לעכב זה את זה לפתוח חלונות, ואם אחד אומר שאם לא יתן לו לפתוח יעכב עליו ג"כ הדין עמו.
והביא עוד דין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ודאי איסורא איכא אפי' שניהם מסכימים דאי משום היזק ראיה בלבד מדוע הביאה הגמ' מקור להיזק ראי, וכן מה שאמר בלעם ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה משמע דזה משום צניעות ולא משום דחבירו מעכב עליו, וכתב לדון על מי לסתום באופן שפתחו ברשות.
והביא דברי הרמ"ה דאין בי"ד כופין על זה כיוון שיכולים להזהר בדוחק, והביא דברי הסמ"ע שלדעה הראשונה כופין את שניהם כיון דהשני עשה איסור כופין אותו, ובנמוקי יוסף כתב את שני הטעמים גם שסבר שיכל לקבל ועוד משום שאין חזקה לקוטרא ועד שכאן יש איסורא, ומדמע שסבר שלעניין קנין מועיל גם בלא שמשום איסורא, ועוד כתב הסמ"ע שלדברי הרמ"ה מועיל מחילה בפתח מול פתח וזה לא משמע במה שכתב הרמ"ה שיש בזה איסורא ולא מועיל בזה מחילה.
ולגבי חנות מבואר שאין דומה לבני רה"ר שעוברים שם דרך הילוכם והוא יושב בחנות כל היום ומביט בפתח חברו או בחלון, ובכנסת הגדול כתב בשם מהר"ם גלאנטי שאם הפתח אינו כנגד החנות באופן שמגלה סתרי הבית לכו"ע אינו נקרא היזק.
חלון עם זכוכית
ובש"ך סק"ח כתב דחלון יש לו דין פתח ובפתחי תשובה (ט) כ' בשם רב אחד שפסק דה"ה חלון קבוע של זכוכית שרוצה לעשות בו צירים ע"מ לפתחו שיכול לעכב עליו שאין דומה ראיה דרך זכוכית לראיה דרך חלון פתוח, ובשו"ת אבקת רוכל כתב שאם רוצה לפתוח חלון ולתת בו זכוכית אין יכול לעכב עליו מפני שמחיצה של זכוכית חוצצץ ומפסקת, ובלבד שתהא סתומה בלי שום נקב ואין לחוש שמא תשבר מפני שנזהרים עליה שלא תשבר ובכנה"ג כ' בשם הר"א ששון סי' קצב שכן דעת הרשד"ם, אבל הרש"כ כ' שחוששים שמא ישבר ויזיקנו, ובב"י כתב שם שיש שעושים שבכה של ברזל בפני הזכוכית שלא תשבר ע"י אבנים וגם שבכה שנקביה דקים חוצצת בפני העין, ובפת"ש כ' שהזכוכית שכתב הב"י היתה אטומה ואין יכול להביט דרכה וזכוכית שבזמנינו ודאי שאינה חוצצת בפני היזק ראיה.
אם מותר להביט לבית חבירו
משפטי התורה (ח"ב סי' נט) כתב האם יכול להסתכל לתוך דרתו של חברו כאשר יכול להזיק עי"ז, דגם במקום שנתן לו רשות בעל הבית להסתכל לתוך ביתו אסור לו לעמוד ולהסתכל ישירות ולראות את הנעשה שם,שהרי מבואר שהאיסור הוא בין אדם למקום ולא שייך שחברו ימחל לו בזה, וכל מה שנותן לו רשות רק לעניין שיפתח לשם חלון לאורה או לאויר, והוסיף בזה שגם אם אין כוונתו לראות מה קורה בבית חברו אסור משום היזק ראיה או צניעות
לבנות בנין סמוך לבניין ויש חלון מול חלון
והנה יש לדון בקבלן הבונה בניין סמוך לבניין קיים אין מחויב שלא לעשות את החלונות סמוכים זל"ז במקום שכך המנהג, ומ"מ צריל לדאוג שיהיה תריסים בחלונות שיוכל למנוע היזק מחברו, אמנם גם במקום זה שכך המנהג אם אין חלון מול חלון חבירו אין יכול לפתוח חלון כשיוצר היזק ראיה בעצמו, שבזה אין מנהג לעשות כן דאי"ז משום תרבות המגורים וכל הטעמים.
ובשו"ת משאת משה כ' דמועיל לעשות מחיצת נסרים כנגד החלון מחמת מנהג שנהגו כן הדיירים ואפי' שהוא דבר במחיצה קבועה ולא תריס שפתוח רוב היום מ"מ יש בזה זכר לדבר שהרי יש בזה מנהג .
פתיחת חלון מעל מרפסת שכנו
הנה לפי המבואר במקום שעברים שם אנשים או שגרים מול המרפסת ויכולים לראות בלאו הכי את שימושיו אין בזה היזק ראיה שבלאו הכי ניזוק, ובמקום שאין אנשים שרואים את שימושיו יש לדון אם נחשב היזק ראיה, דהא במרפסת פתוחה היא אינה כחדר בבית לא נחשב כמו שכתב רש"י שרוב תשמישן בחצר, ויש לדון אם נחשב כגג העשויה לדירה או שאין עשוי לדירה ואין משתמשים בו שימושים צנועים ואין בזה היזק ראיה.
ובשו"ת בעיי חיי (חו"מ ח"ב סי' מט) הביא דברי מהר"י אלגאזי לגבי איצטבה קטנה שלפני הבית שאין משתמשים בה אלא לאכול וכדו' בימות החמה שאין בה היזק ראיה שהרי כתתב בכנה"ג שאם פתח החנות אינו מכוון כנגד הבית אינו היזק ראיה לכו"ע, אמנם כתב שם שמ"מ זה נחשב היזק ראיה בזמן שאוכל ושוכב שם במות החמה, ומשמע שנחלקו אם היזק ראיה באופן זה שמיה היזק, אמנם במרפסות שבזמנינו אין שם רוב שימושים ונראה שאין במרפסת פתח היזק ראיה ואפי' שלפעמים אוכל ונח שם מ"מ אי"ז בקביעות, וכן המנהג היום שרב בניינים החלונות פתוחות למרפסות ומוכח שלא מקפידים על ההיזק זה וכן המנהג לסגור את המרפסות ביום מן הימים ואז לא יוכל להזיקו, וטוב שית\קן סורגים באופן שלא יוכל להוציא ראשו ולהזיק.
