מבצע חיסול
קו ישיר מחבר בין פנסילבניה לרחוב עזה, והוא שונה לחלוטין מהחיסול ברצועת עזה
במוצאי השבת האחרונה נסובו באופן טבעי כל כותרות התקשורת סביב מבצע חיסולו (ככל הנראה) של רמטכ"ל החמאס, מוחמד דף, יחד עם יד ימינו, מח"ט חאן יונס ראפע סלאמה. כאשר העיתון ירד לדפוס, לא הייתה כל התלבטות (כפי שקורה לעיתים) על תוכן הכותרת. השאלה הייתה רק כיצד להביא לידי הקוראים, שהחיסול אינו ודאי, בפרט כשמדובר במוחמד דף, האיש שהצליח להינצל שוב ושוב מניסיונות חיסול דומים. הכותרת "חי או מת" – ביטאה את המצב, נכון לאותם רגעים.
גם התקשורת הכללית נטתה שלא לקחת סיכונים, בגלל עברו של דף. הכותרות שלה היו בהתאם: "מוחמד דף – הסוף?", "ההערכה – חוסל", "סופו של בן מוות?" ובקיצור, רוב הכותרות הסתיימו עם סימן שאלה.
לא עברו שעות ספורות, וכל הכותרות התחלפו והשכיחו את הראשונות, עם ניסיון ההתנקשות הכושל בנשיא לשעבר טראמפ. זר כי יגיע מיקום מקביל, יחשוב (ולא יטעה) שכל הזמן עוסקים כאן בעולמנו בחיסולים. מבצע חיסול מקצה העולם לקצהו.
ברור כמובן שאין להשוות בין שני המקרים. מוחמד דף הוא ארכי טרוריסט, בן מוות, בעוד מניעי ניסיון ההתנקשות בטראמפ עדיין נחקרים. מה שברור הוא שאם הנשיא לשעבר, לא היה מסובב את הראש באותו רגע בו נורתה הירייה ופגעה בו, הוא היה מחוסל. רק מילימטרים בודדים הפרידו בין הפגיעה הקלה שספג באוזנו הימנית לבין רצח פוליטי שהיה מטלטל את העולם. ארה"ב שגם כך מקוטבת ומפולגת, הייתה הופכת למדממת ובוערת.
כך עלול להיות ח"ו בישראל, אם יתרחש כאן עוד רצח פוליטי. על זה בדיוק דנה הממשלה במשך שעתיים ביום ראשון. מזכיר הממשלה הציג בפני המשתתפים סרטון ובו שלל דברי הסתה נגד נתניהו, שנאמרו מפי אנשים מוכרים מעל במות פומביות, ולא על ידי אנשי שוליים. השרים התבטאו איש איש בתורו ולא הסתירו את חרדתם ממעשה דומה לזה שארע לטראמפ.
התקשורת ויריביו של נתניהו, ובראשם יאיר לפיד, נטו כצפוי לזלזל בישיבה הזו, בטענה פופוליסטית שהיה צריך לנצל את הזמן לדיונים על עסקת החטופים ועל החזרת העקורים לבתיהם בצפון. מדובר בטענה דמגוגית זולה, משום שניתן לטעון כך בכל נושא ובכל דיון. ולמרות הזלזול הזה שלהם, הייתה חשיבות רבה לדיון בהסתה הנוראית של השמאל והמחאה, הסתה שאינה מקבלת גינויים בהתאם.
הדיון בממשלה נועד ליצור מודעות ציבורית סביב ההסתה כדי שהעניין יעלה לסדר היום. גם כאן, כמו בארה"ב, עלול להתרחש רצח פוליטי נוסף, שיביא חלילה למלחמת אזרחים. מדינת ישראל לא תדע להתמודד עם מצב שכזה.
הסתה להמתה
הודעת חרטה: ניסיון ההתנקשות בטראמפ גרם לאחד מהמסיתים נגד נתניהו לחזור בו
בשבוע שעבר ייחדנו כאן ב"מקור נאמן" שני קטעים שעסקו בהסתה נגד נתניהו, תוך ניסיון להבהיר את השוני מההסתה שהייתה בתקופת רבין ובהמשך בתקופת ממשלת בנט. בניגוד לנתניהו שהסתייג מההסתה נגד רבין ("הוא לא בוגד"), מתאפיינת ההסתה הנוכחית בשתיקה רועמת של מנהיגי האופוזיציה והיועמ"שית שנמנעים מלגנותה.
כמו כן הודגש ההבדל בזהות המסיתים בין אז להיום: בתקופת רבין וגם בתקופת ממשלת בנט, נמנו המסיתים על השוליים הסהרורים והקיצונים. אולם במקרים הנוכחיים מעורבים בהסתה אנשי אקדמיה, אנשי צבא בכירים לשעבר, עיתונאים ופרופסורים, שאינם חוששים לעמוד מול המצלמות ולהשמיע בפומבי את דברי ההסתה שלהם.
במוצאי שבת לאחר ניסיון ההתנקשות בטראמפ, שוב דובר על ההסתה שקדמה לאירוע בארה"ב. ההשוואה למצבנו כאן, הייתה מתבקשת. בישיבת הממשלה עליה הרחבנו לעיל, התבטא ראש השב"כ לשעבר, השר אבי דיכטר והעיד מכלי ראשון: "אני שיקמתי בזמנו את היחידה לאבטחת אישים אחרי רצח רבין, ואני אומר לכם כאן, שההסתה היום חמורה מלפני רצח רבין".
כדי לחדד את הדברים אתרום סיפור אישי: גורם רפואי אצלו ביקרתי לאחרונה בעיצומה של המלחמה, גרר אותי לשיח פוליטי . לאותו גורם (שכמובן לא אנקוב בשמו ובעבודתו הספציפית) היה חשוב להשמיע את דעתו על המצב. "לא אצטער בכלל אם ביבי ימות", "הלוואי שזה יקרה בקרוב". לנוכח תדהמתי על דבריו, ניסה להסביר: "הוא האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל מאז היווסדה".
קשה היה לי להתווכח עמו, בפרט באמצע הטיפול. אבל האירוע לימד אותי מקרוב על השיח המתנהל בקרב אנשים שרחוקים מלהיחשב כשוליים. מדובר באדם רציני, איש שיחה נעים בדרך כלל, אינטליגנט, שבא ויוצא בשערי הארץ, מומחה במקצועו, שמתדרך אנשי רפואה אחרים. והנה כאשר הדברים מגיעים לדיון על נתניהו, הוא מדבר כמו בריון שכונתי חסר מעצורים. אמנם איני חושד בו לרגע, שהוא יעשה מעשה כדי להגשים את מה שהוא מייחל לו. אבל יש להניח שעוד אנשים שמגיעים אליו שומעים אותן זמירות.
כמותו בדיוק מסתובבים אנשים רבים הנחשבים ל"מלח הארץ", שמשמיעים כאמור את עמדותיהם הדומות מעל כל במה, כפי שהבאנו כאן בשבוע שעבר בהרחבה. אחד מהם, האלוף במיל, גיא צור, שכינה את נתניהו "בוגד ואוייב העם", הבין כנראה את חומרת הדברים ואת מה שעלול להתפרש מהם.
בראיון לתקשורת בעקבות ניסיון החיסול של טראמפ, וההוכחה שמילים עלולות לגרום לאנשים לנקוט במעשים קיצוניים, נשאל צור, האם הוא רוצה לחזור בו מהדברים שאמר נגד נתניהו. צור הודה כי אכן היו אלו מילים מטופשות מצדו ולא נכונות.
אין שום סיכוי שנשמע מסר דומה מאהוד ברק, דן חלוץ ושאר חבריהם.
"הנחש הכיש עצמו"
פרשנות צפויה: "טראמפ – המסית הגדול והמפלג", הוא שאשם בניסיון ההתנקשות בו
קטע נוסף שנכתב כאן במדור בשבוע שעבר, ניסה לתאר את הצפוי להתרחש באולפני התקשורת, אם חלילה מישהו ייקח את "מעשה רבין" לידיו, ויבצע אותו ללא כחל וסרק ("סרק") נגד נתניהו.
כך נכתב כאן בשבוע שעבר: "במקרה כזה התקשורת לא תזיל דמעה. האולפנים יתמלאו במרואיינים, שיסבירו כיצד נתניהו הוא שגרם להירצחו שלו. הוא זה שפילג, הסית ושיסה, ועכשיו הכול התהפך על ראשו. הנרטיב שישתקף בכתבות יהיה: 'מגיע לו'".
והנה לא עברו ימים ספורים, וזו בדיוק הפרשנות שמעניקים הפרשנים ו"המומחים" לניסיון ההתנקשות בטראמפ. במקום לגנות את ההסתה מנגד, הם מאשימים את טראמפ כמי שהביא על עצמו את האירוע.
"אסור לשכוח שטראמפ הוא מחולל השנאה הגדול באמריקה", כותבת העיתונאית אורלי אזולאי, שעמדותיה (על פי הפרשנות שלה) נוטות תדיר שמאלה. אזולאי, המסקרת את אמריקה, כותבת כי מחצית מאזרחי ארה"ב חושבים שטראמפ הוא המסית הגדול, המשסה האכזר. "האלימות האמריקאית שהירי נגדו הוא אחד מביטוייה, נובעת מכך שטראמפ נתן לכל הגזענים והאנטישמים לצאת מהמחילות ולהרים ראש". אזולאי ממשיכה ומפרטת את "כתב האישום" שלה נגד הנשיא לשעבר. להלן הדברים עם קיצורים מתבקשים.
"במשך ארבע שנות כהונתו בבית הלבן, העלה טראמפ את נס הבורות, שפת הביבים ושנאת הזר. הוא הרים לגובה את גלי השנאה והצית מדורות שהביאו למלחמת איש בשונה ממנו. הוא סכסך בין חלקיה של אמריקה עד זוב דם כדי למצב את שלטונו כעריץ הבז לחוקים והמחבל בדמוקרטיה. אחרי שהפסיד בבחירות סירב להכיר בכך, שיסה את חסידיו והמריץ אותם לצעוד לקונגרס. בלילה הארור ההוא נמחצו למוות חמישה אנשים, והוא עומד עתה למשפט על חלקו בהסתה לתקיפה ההיא ועל שלא ציווה עליהם להפסיק?
"כמו נחש שמכיש את כולם וסופו שמכיש גם את עצמו, כל התהליכים שעודד טראמפ באמריקה, הגיעו לפתחו. כאשר ההמון מוסת, היד על ההדק קלה. טוב שהיורה החטיא. טוב שטראמפ ניצל, אבל אי אפשר להתעלם מחטאיו הגדולים של הנשיא לשעבר נגד הציבוריות האמריקאית, שהיו הדלק למקרה הזה ולמקרי אלימות רבים נוספים. אמריקה כולה ניצלה ממלחמת אזרחים שהייתה פורצת כשלטראמפ עצמו מניות רבות בה". עד כאן דבריה של אזולאי.
לא היו צריכים לעבור אלא ימים ספורים לאחר הדברים שנכתבו כאן בשבוע שעבר וקיבלנו את הפרומו הכול כך צפוי, לקראת מה שיקרה, אם יארע ח"ו מעשה דומה לנתניהו. ראש הממשלה הוא זה שיהיה אשם בכדורים שיפגעו בו…
תמונה במתנה
טראמפ ניצל וביידן חוסל: התמונה לאחר ההתנקשות נחשבת ל"שוברת שוויון" במירוץ
בכל קמפיין בחירות, יהיה היכן שיהיה, שואפים המתמודדים למהלך שובר שוויון, שימוטט את הצד השני ויבליט את נקודות החוזק שלהם עצמם. לעיתים מהלך שובר השוויון נגרם כתוצאה מאירוע זניח, אך מנוצל על יד אחד הצדדים להאצת קמפיין הבחירות שלו. לעיתים מדובר בפליטת פה של אחד המועמדים, לעיתים בהודעת פרישה של מישהו מצמרת המפלגה, ולעיתים מנאום מוצלח במיוחד, שמותיר את הצד השני פעור פה.
עד מוצאי השבת האחרונה, היה נדמה כי מהלך שובר השוויון במרוץ לבית הלבן, היה העימות התקשורתי בין ביידן לטראמפ, שהוכיח עד כמה הנשיא חלש, מבולבל וחסר אונים. לאחר העימות הגיעו מסיבות העיתונאים עמו, שהבליטו עוד יותר את אי כשירותו של הנשיא בן ה-81.
אירועים אלו גרמו לרבים במפלגה הדמוקרטית לפקפק ביכולת של ביידן לנצח את טראמפ. הדיבורים על החלפתו האפשרית נלחשו מאוזן לאוזן (מבלי לדעת שבקרוב ממש יעסקו באוזן אחרת לגמרי). ואז הגיע האירוע הגדול במוצאי שבת, שהפך למהלך שובר השוויון האמיתי. טראמפ נורה וניצל, והנשיא ביידן (באותה שנייה) חוסל.
טראמפ לא יכול היה לבחור לעצמו מהלך מנצח חזק יותר. זה בדיוק הקמפיין שייחל לו. זה התסריט המושלם, שהיה משרטט לעצמו בדרך לבית הלבן. חובבי קונספירציות עשויים עוד לטעון בעתיד, שהוא תכנן את הרגע הזה בעצמו, והיה מוכן להקריב לצורך כך את אוזנו.
על הדרך נכנס טראמפ להיסטוריה של אמריקה. התמונה שלו, רגע לאחר ההתנקשות, תהפוך (כבר הפכה) למפורסמת ביותר בארה"ב ובעולם. הלוקיישן היה מושלם: טראמפ ניצב על הבמה, פניו מוכתמות בדם, הוא מצמצם את עיניו, מכווץ את שפתיו ומרים את סנטרו. שומרי ראשו אוחזים בו והוא מניף אגרוף לשמיים הכחולים מעליו, כאשר דגל ארה"ב מתנופף ברקע.
כל מועמד, יהיה מי שיהיה, בכל התמודדות אחרת בעולם, יכול לחלום על כזו תמונה. לטראמפ זה קרה והוא ינצל את האירוע עד תום. התחבושת על אוזנו, עמה הוא מתהלך מאז האירוע, מזכירה את התחבושת על מצחו של אריאל שרון בקרבות בסואץ. גם אנשי הקמפיין של שרון השתמשו בזמנו בתמונה הזו בבחירות לראשות הממשלה.
כך או כך במטה של טראמפ יודעים היטב מה נפל לידיהם, והם לא יתנו לאיש לשכוח את האירוע עד מועד הבחירות. אנשי טראמפ מתלוצצים ואומרים, שאם זה היה קורה לביידן, והוא היה נופל מדוכן הנואמים כפי שקרה לטראמפ לאחר הירי, הוא לא היה מצליח לקום פיזית.
בכל מקרה וכמו שזה נראה כרגע, רק אירוע מאוד מפתיע וחריג יצליח למנוע מטראמפ את הכניסה המחודשת לבית הלבן.
בדרך החוצה
"תשמרו עלי": כיצד מתכוון נתניהו לנצל את האירוע של טראמפ לצורך הקמפיין האישי שלו?
הכול משחק בינתיים לטובתו של טראמפ. יממה לאחר הירי, החליט בית המשפט בפלורידה לבטל את כתב האישום שהוגש נגדו בגין הסתרת המסמכים המסווגים בביתו ובשיבוש הליכי משפט. ואם לא די בכך, הרי שבוועידה הרפובליקאית, התיישרו כל יריביו מבית לרבות, ניקי היילי, והודיעו כי הם תומכים בו. גם מינוי הסנטור ג'יי-די ואנס מאוהיו למועמד לתפקיד סגן הנשיא, נחשב להבלחה מוצלחת והתקבל בתמיכה רבה בוועידה.
לטראמפ לא נותר אלא להימנע מלעשות טעויות. עליו להיות ממלכתי בנאומיו, ולדבר הרבה על אחדות ואחריות, כיאה למועמד מוביל.
מנגד, קשה להאמין שביידן יצליח להתאושש. הקריאות להחלפתו יגברו ומרבית הסיכויים שהוא לא יגיע לקו הגמר מול טראמפ. כל נאום שלו, יצויר כהמשך ההסתה נגד טראמפ. תומכיו של הנשיא לשעבר, יאשימו אותו כי דבריו שימשו כחומר בעירה והסתה ליורה. לפיכך הסיכוי היחיד שעוד נותר לדמוקרטים, הוא מינוי פנים חדשות, כאלו שלא היו שותפים בממשל הנוכחי.
ביידן עצמו כבר מגלה סימני הססנות באשר להמשך המרוץ. לאחר העימות עוד היה נחוש להמשיך להתמודד, אולם עתה לאחר האירועים האחרונים הוא שוקל זאת מחדש. בשעת כתיבת שורות אלו, דווח כי הוא כבר מתחיל לסגת. "אם יהיה מצב רפואי המחייב אותי לפרוש, אשקול לעשות זאת", הוא אומר. בד בבד הודה, כי עשה טעות חמורה כאשר הסכים להגיע לעימות הנשיאותי מול טראמפ.
בשבוע הבא צפוי נתניהו להיפגש עם ביידן בוושינגטון. זאת בהנחה שהפגישה לא תחפוף את אחד מימי הבידוד, שהאחרון חייב בהם לאחר שבנוסף לכל צרותיו, נדבק המסכן גם בקורונה. אם אכן הנשיא יוחלף, ינסו הדמוקרטים לעשות הכול כדי להגיע להישג מדיני במו"מ בין ישראל לחמאס. המטרה תהיה לשפר את מעמדם לפחות במדיניות החוץ ולהותיר ליורש/ת חזון מדיני על פי מורשתו של ביידן.
במקביל אם טראמפ ינצח, תהיה זו הכהונה השנייה שלו והוא עלול להיות פחות צפוי (טראמפ זה טראמפ) ממה שהיה בעבר. בקדנציה הקודמת שלו תמך במוצהר בישראל, אך לאחר הפסדו כעס על נתניהו, בכך שהכיר בניצחונו של ביידן. ההערכה היא שבכל מקרה טראמפ יהיה טוב לישראל, הרבה יותר מאשר ביידן. נתניהו מצדו ידגיש זאת בכל הזדמנות, ויסביר שכדאי לתת לו הלאה את המושכות כדי לעבוד מול נשיא אוהד.
מה שבטוח שנתניהו מתכוון לנצל את אירוע הירי של טראמפ עד תום. ההסתה תשמש לו מעכשיו כנושא מרכזי בנאומיו, והקמפיין הזה יימשך ככל שיוכל למשוך אותו. לא נתפלא אם בשבוע הבא בנאומו בקונגרס, הוא יזהיר מפני הסתה נגד מנהיגים במדינות דמוקרטיות. "זה קרה כבר לטראמפ ובעתיד זה יכול לקרות לכל מנהיג אחר", יגיד נתניהו, ויחשוב כמובן על עצמו.
והיה מי שכתב (שלום ירושלמי) ברוח דברים אלו, שסיסמת הקמפיין האפשרית של נתניהו בבחירות הבאות עשויה להיות רבת משמעות: "תשמרו עליי!"
הקונגרס והאינטרס
קמפיין "אל תיסע": הסיבה המרכזית להתנגדותה של האופוזיציה לנאום נתניהו בקונגרס
הקלישאה אודות "האורות דולקים כל הלילה במשרד ראה"מ", תופסת בשבועות האחרונים משמעות מעשית. נתניהו ואנשיו יושבים שעות ארוכות, כותבים, מוחקים ומכינים טיוטות לקראת נאומו בשבוע הבא בקונגרס. נתניהו רואה בנאום הזה את אירוע השיא של חייו, לא רק בגלל שתהיה זו הפעם הרביעית בה הוא נואם בקונגרס, דבר שיהפוך אותו למנהיג הלא אמריקאי הראשון בהיסטוריה, שנואם כך כל הרבה פעמים (יחסית) מול שני בתי הנבחרים.
נתניהו משקיע אין סוף זמן בהכנות לנסיעה הזו. הנאומים הם החלק החשוב ביותר אצלו, לעיתים יותר ממעשים ויותר מהחלטות. המגרסה בלשכתו עובדת ברצף בהשמדת טיוטות, עד שבסופו של דבר ייצא נאום מתוקן ומסודר. יש להניח שאת התיקונים הסופיים יעשה במטוסו (כנף ציון) בדרכו לוושינגטון.
הביקור הזה של נתניהו חשוב לו מאוד, ולכן קיים קונצנזוס במערכת הפוליטית, המדינית והצבאית, ששום דבר קיצוני לא יתרחש עד אז, ככל שזה יהיה תלוי בנתניהו, מתוך רצון שלא לבטל את הנסיעה.
מבחינת נתניהו, תהיה זו הפעם הראשונה בה הוא יוצא מגבולות הארץ מאז פרוץ המלחמה. נאומו לבטח יכלול את חומרת הטבח שביצע החמאס בעוטף עזה, עם הדגש שאיראן עומדת מאחורי המעשים הללו. הנאום יקרא לאמריקאים להיזהר מאיראן תוך דגש שכרגע מדינת ישראל נמצאת בחזית הקדמית, אך מדובר גם במלחמה של אמריקה מול ציר הרשע.
נתניהו ינסה מאוד להימנע מלהיכנס לסוגיות הפנים אמריקאיות בכל הקשור למאבק בין ביידן לטראמפ. העדפתו אמנם ברורה, אך עליו לשחק את המשחק כדי לשמור על המחויבות הדו מפלגתית של הדמוקרטים והרפובליקנים לטובת ישראל.
מי שחוששים מאוד מנאומו הם יריביו בארץ, אנשי המחאה, האופוזיציה והתקשורת. החשש שלהם הוא מהחיבה הרבה בה יתקבל בארה"ב ומהתשואות בה יתקבל נאומו. אם התקשורת הייתה יכולה, היא הייתה נמנעת מלשדר את הנאום, רק כדי שלא לראות (ולספור) את מספר הפעמים שהסנטורים יקומו ויריעו לכבודו במהלך הנאום.
קמפיין "אל תיסע עד שתהיה עסקה", אותו מנסה לפיד להוביל, נובע כמובן מהחשש הזה. קשה יהיה ללפיד ולחבריו לראות עד כמה נתניהו פופולארי בארה"ב. מהסיבה הזו גם החטופה ששוחררה, נועה ארגמני, סופגת ביקורת יחד עם אביה, לאחר שהם התבקשו להצטרף לטיסה ונענו בחיוב.
נתניהו יזכה אמנם בכבוד אישי גדול, אך עליו לזכור מה ארע במשמרת שלו, גם אם הוא חושב שאינו אשם. בארץ הוא מותיר ממשלה בעייתית, שמתקשה לשלוט ולתפקד, ממשלה שמתקוטטת עם עצמה, ממשלה עם איומים פנימיים בלתי פוסקים של פרישה ופירוק, וממשלה עם שר ביטחון, עמו הוא בקושי מדבר.
עסקה ללא הפסקה
כך מנסה נתניהו לשכנע את נציגי הימין לקבל את העסקה מבלי לפרק את הממשלה
"הוא רוצה אותם מתים", זעקה אתמול כותרת מאמר בעיתון השמאל הקיצוני "הארץ". "הוא לא רוצה להחזיר אותם", קובעות כותרות קצת יותר עדינות בשאר ערוצי התקשורת. הרצון שלהם הוא לייצר נרטיב כאילו נתניהו הוא זה שמונע את עסקת החטופים. הוא ולא מערכת הביטחון, הוא ולא סינוואר.
הגדיל לעשות שלשום אחד מכלי התקשורת כאשר ציטט משפט שנאמר כביכול על ידי נתניהו בישיבת הקבינט: "החטופים סובלים אך לא מתים". המשפט הזה עורר כצפוי סערה רבה בקרב בני משפחות החטופים ובמערכת הפוליטית. לא עברו שעות ספורות והתברר כי ההדלפה מהקבינט שיבשה במכוון את דבריו.
ראה"מ אמר כך: "אנחנו לא נאבד את החטופים שלנו, הם בחיים, הם לא מתים אבל מצבם קשה ולכן אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להוציא אותם במהירות הגבוהה ביותר. אני לא פוסל שום צעד בנושא הזה".
השיבוש המגמתי נועד כאמור לסכסך בינו למשפחות החטופים, ולא בפעם הראשונה. הרצון של המדליפים הוא לצרוב בתודעת הציבור, שעמדת נתניהו בעניין החטופים סובבת סביב עניין אחד: שרידות הממשלה ותו לא.
אם בוחנים את העניין לעומק, מגלים שנתניהו חותר לעסקה בתנאים טובים יותר. זאת מתוך הנחה, שגם במערכת הביטחון שותפים לה, שהחמאס מוכה וחבול עקב הלחץ הצבאי הגובר נגדו. לפיכך יש לו נכונות רבה יותר להגיע לעסקה, בתנאים נוחים למדינת ישראל. במוקד הדיון: הנוכחות בציר פילדלפי וציר נצרים.
נתניהו כאמור מוכן לעסקה, ויש לו לכאורה נוסחה, שתדע לשמור על שלמות הממשלה. העיתונאי עמית סגל שרטט השבוע את תרשים הזרימה שלה, שבמרכזה הנסיעה בשבוע הבא לוושינגטון. מיד כאשר יחזור, תצא הכנסת לפגרה בת 95 ימים, כאשר השלב הראשון בעסקה עומד על 42 ימים בהם תהיה הפסקת אש, ויחזרו (מספר דו ספרתי) חטופים.
נתניהו יכול אפוא להגיע לבן גביר ולסמוטריץ' ולומר להם כי יש אמנם הפסקת אש אבל קיימת עדיין נוכחות בעזה. "אין משמעות אם תודיעו כעת על יציאה מהממשלה כיוון שהכנסת ממילא בפגרה. ולכן מקסימום תודיעו על הקפאת חברותכם בממשלה ותבחנו אותי בעוד 42 ימים, כאשר הכנסת עדיין בפגרה, אם ישראל חוזרת למלחמה, אם לאו. אם לא נחזור, תפרשו!".
נתניהו מסתמך כמובן על ההסכם שקובע שבין שני השלבים אפשר יהיה לחזור למלחמה. הרצון שלו יהיה לשמור על הממשלה, אבל בתפר הצר של פגרת הכנסת, הוא יוכל לבצע את העסקה מעל הראש של מתנגדיה מימין.
אם כך יהיה, נתניהו יעבור את הקיץ (הפוליטי) בשלום כפי שרצה, כמובן רק אם יצליח לפתור גם את חוק הגיוס. לאחר מכן יגיע לכנס החורף ולחודש מר-חשוון בו ייערכו הבחירות בארה"ב. ניצחון של טראמפ ישפר גם את מצבו. לשם בדיוק הוא חותר.
פגישה ובחישה
מה עמד מאחורי התמונה המודלפת של פגישת בנט וליברמן השבוע בתל אביב?
לא רק התמונה של טראמפ הייתה השבוע בכותרות. תמונה נוספת שפורסמה השבוע זכתה גם היא לפרשנויות רבות. מדובר בתמונה בה נראים נפתלי בנט ואביגדור ליברמן בפגישה בארבע עיניים בבית קפה תל אביבי. ליברמן הגיע מחוייט עם חליפה ועניבה ובנט בחולצת טריקו שחורה כאיש הי-טק מצוי. לרגע אפשר היה להתבלבל, מי היה ראש ממשלה בעבר ומי כיהן כשר בדרגה פחותה יותר.
התמונה שהגיעה חיש מהר לרשתות התקשורת לא הייתה מקרית. היא לא צולמה בהסתר על ידי עובר אורח, שראה את השניים בפגישתם, כפי שקורה בדרך כלל לתמונות מהסוג הזה. התמונה פורסמה על ידי דוברו של ליברמן, כדי להראות שהשניים מנסים לתאם ביניהם מהלכים פוליטיים משותפים. אפילו ארשת פניהם הרצינית של בנט וליברמן, ללא שום חיוך, בוימה לצורך מטרה זו.
ובכל זאת אם יש הוכחה שהמו"מ ביניהם תקוע, הרי שזו בדיוק התמונה. קשה להם לוותר זה לזה על הובלת רשימת הימין המתונה, שהם מנסים להקים יחד. על פי הסקרים רשימה כזו יכולה לקבל 25 מנדטים ויותר, כשהיא כוללת גם את יוסי כהן וגדעון סער.
בנט שהיה ראש ממשלה, לא מוכן לרדת דרגה ולהיות שר. המטרה שהוא סימן לעצמו נמצאת בכיסא המרכזי באמצע שולחן הממשלה. לשם הוא מכוון את דרכו ולשם הוא רוצה לצנוח מבחוץ. מנגד ניצב ליברמן, שרואה את עצמו (ואף מכריז על כך) כמי שמתאים יותר מהאחרים לתפקיד ראש ממשלה, לאחר ששירת בשלושת התפקידים המרכזיים: ביטחון, חוץ ואוצר. מבחינת ליברמן זו ההזדמנות האחרונה להגשים את חלומו.
בשיחות ביניהם, מצביע בנט על הסקרים, שרואים בו כמי שמתאים יותר מאחרים להחליף את נתניהו. ליברמן מצדו מדבר על הסקרים שמעניקים לו 14 מנדטים מזה חצי שנה. "הפעם הוא לא יוותר לבנט ולא לאף אחד. הוא לא יהיה מספר 2", אומרים בסביבתו. אחרים מוסיפים בלעג, שבנט תמיד חזק רק בסקרים, עד שהוא מגיע לקלפי ואז מתגלה כוחו האמיתי. כך היה שוב ושוב בכל מערכות הבחירות האחרונות בהן נטל חלק.
בכל מקרה, אם השניים לא יגיעו להסכמות, לא תקום מפלגה אחת משותפת וכל אחד מהם ירוץ בנפרד. אולם קיימת אפשרות של איחוד כוחות רגע לפני הגשת הרשימות, כאשר הסקרים הם שיקבעו מי יהיה הראשון. אם בכל זאת הם ירוצו בנפרד, ההחלטה שהם קיבלו השבוע הייתה להימנע מלתקוף זה את זה. קשה לראות כיצד הדבר ייושם בפועל, כאשר שתי המפלגות יתמודדו פחות או יותר על אותו קהל יעד. בד בבד עלתה גם אפשרות נוספת – בקטע הבא.
על המדף
יוסי כהן יישאר ככל הנראה בחוץ, השרים לשעבר לבני וניסנקורן עשויים לחזור דרך השמאל
בשונה ממערכות הבחירות הקודמות, ליברמן הפעם הולך על כל הקופה ומצהיר בגלוי שהוא מתמודד על ראשות הממשלה. במשך תקופה ארוכה עלה במספר המנדטים, כאשר עסק אך ורק בנושאים ביטחוניים. לאחרונה חזר לסורו והחל שוב במתקפות אנטי חרדיות. מעניין יהיה לראות כיצד זה ישתקף הלאה בסקרים.
בשיחתו השבוע עם בנט, עלתה אפשרות נוספת: הקמת מפלגה משותפת כבר מעתה, כדי לאותת לציבור שיש אלטרנטיבה ימנית, תוך דחייה של בחירת המנהיג עד לפני הבחירות. אולם החשש משחיקה פוליטית, מונע את המהלך הזה.
תמונת הפגישה ביניהם יצאה כאמור רשמית על ידי "ישראל ביתנו" מתוך רצון להראות שיש מו"מ רציני בין הצדדים וכדי לשדר למפלגות האופוזיציה, מי מנהל את גוש האלטרנטיבה לנתניהו.
כיום מוזכרים ארבעה מועמדים: גנץ, לפיד, ליברמן ובנט. השניים האחרונים קוראים תיגר על השניים הראשונים, ומשוכנעים שהיותם ימניים תקל עליהם לקבל תמיכה רחבה יותר.
מי שלא נטל חלק בפגישה הוא ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, ששמו עלה בחודשים האחרונים כמועמד רציני להוביל מפלגת ימין חדשה. השבוע פורסם כי יוסי כהן, השהה את הקמפיין שלו והחליט בשלב זה שלא להיכנס לפוליטיקה. הסיבה הרשמית אותה מציינים מקורביו היא, שכהן הגיע למסקנה לאחר שבחן היטב את המצב, שאין היתכנות כרגע למפלגה חדשה בימין, עקב חילוקי דעות מי יעמוד בראשה. כהן עצמו אמר בריאיון בעבר כי הוא לא מתכוון להיות מספר 2 של אף אחד.
המטרה של כהן היא לצנוח הישר לתפקיד ראש מפלגה ומשם לכיסא ראש ממשלה. אולם בהיסטוריה הפוליטית הישראלית זה לא קיים. אפילו נתניהו כיהן תחילה בתפקידים אחרים לפני שהתמודד על ראשות הליכוד וראשות הממשלה.
אם אכן כהן לא יתמודד וכאשר לא ברור גם מה מעמדו של גדעון סער, בכל ההתארגנות החדשה, לאור בקשתו להשתלב בה יחד עם מפלגתו "תקווה חדשה", הרי שבמצב כזה לא תקום מפלגת הימין החדשה המאוחדת, כפי שחשבו במערכת הפוליטית שיקרה. מפלגת הימין הפוטנציאלית החדשה נשארת בשלב זה על המדף.
ובינתיים מעבר לכביש הפוליטי מנסה מפלגת השמאל החדשה – "הדמוקרטים" להראות חיים חדשים. האיחוד בין העבודה למרצ, בראשות יאיר גולן, מוחק כמעט לחלוטין את מפלגת העבודה. ברשימה המאוחדת קיימת הבטחת ייצוג רק למרצ באמצעות שריונים למקומות הרביעי והשביעי.
היו"ר הנבחר, יאיר גולן, שגם הוא יוצא מרצ, זכאי לשריין מועמד מטעמו במקום השני. לאחרונה הוזכרו כמועמדים אפשריים לאיוש: השרים לשעבר ציפי לבני ואבי ניסנקורן. אם אכן לבני תקבל את המשבצת הזו, יהיה זה מבחינתה מהפך מושלם. לבני שהחלה דרכה כימנית בליכוד, בת של מפקד האצ"ל, תסיים את הקריירה הפוליטית שלה במפלגת שמאל קיצונית.
כך או כך, הסקרים לא חוזים נפלאות למפלגת השמאל החדשה וכבר יש ביקורת פנימית בעבודה על שלטון היחיד של גולן. ככל שנתקרב לבחירות נראה את שלושת חבריה, חברי הכנסת לזימי, קריב ורייטן מתקוטטים מול נתניהו והקואליציה, רק כדי לקבל זמן מסך לצרכי פריימריז פנימיים.
הטור נכתב לעיתון יתד נאמן ופורסם במדור מקור נאמן
