מותר או אסור? דיון מרתק בגורלות על פי ההלכה

לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת: לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ: אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט: (במדבר כו, נג-נו)

ברש"י עה"ת כתב, לרב תרבה נחלתו. לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שוים, שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא על ידי גורל, והגורל היה על פי רוח הקודש, כמו שמפורש בבבא בתרא (קכב.), אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוח הקודש, אם שבט פלוני עולה, תחום פלוני עולה עמו, והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין, ושנים עשר גבולים בשנים עשר פתקין, ובללום בקלפי, והנשיא מכניס ידו לתוכה ונוטל שני פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו, ופתק של גבול המפורש לו, והגורל עצמו היה צווח ואומר, אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני, שנאמר על פי הגורל, ולא נתחלקה הארץ במדה, לפי שיש גבול משובח מחבירו, אלא בשומא, בית כור רע כנגד בית סאה טוב, הכל לפי הדמים.

על פי הגורל, מגיד שנתחלקה ברוח הקודש לכך נאמר על פי ה'.

ובגמ' בבבא בתרא (קו,ב) תניא ר' יוסי אומר האחין שחלק כיון שעלה הגורל לאחד מהן קנו כולם מ"ט אמר ר' אלעזר כתחילת ארץ ישראל מה תחילה בגורל אף כאן בגורל וכו' אמר רב אשי בההיוא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקני להדדי.

 וברשב"ם שן ביאר שמדובר כשחלקו בשוה ואח"כ הפילו גורלות כיון שעלה לאחד חלקו בגורל קנה גם חברו כנגדו וכשנפל לכולם הגורל פשיטא שקנו וכל החידוש באופן שנפל לאחד והאחרים קונים בגורל ואין צריך לעשות שוב קנין, ובביאור דברי רב אשי כ' כיון שגמרו בלבב שלם ומקנו למי שיעלה הגורל מיד מהני גמר דעתם כאורים ותומים שבאותה הנאנה שנשמעים זה לזה בחלוקה ע"י גורל שכ"א יטול חלקו ואינם חפצים בשותפות ולכך אין רוצים שיהיה עוד עיכוב בדבר וגמרו להקנות בזה.

האם הגורל עצמו נחשב מעשה קנין

וברמב"ם (פ"ב מהל' שכנים הי"א) כתב האחים שחלקו ועשו ביניהם גורל כיון שעלה הגורל לאחד מהן קנו כולן בהנייה שנעשית להם ששמעו זה מזה לדבר שהסכימו עליו גמר כל אחד מהן ומקנה לחברו, ובמגיד משנה כתב ויש שפירשו שהסכימו לחלוק כגון לפי הגודל וכיון שעלה הגדול בגורל קנה הני, ור"ש פירש בין בקרקע בין במטלטלים, ויש מי שפירש שלא חלקו לפי סדר אלא כיון שאחד חלק ע"י גורל כולם רוצים ע"י גורל ויש מי שפירש שקנו לגבי הראשון שעשה גורל ואם מי שנשאר רוצים לחלוק בינם לבין עצמם שאין הראשון יכול לעכב והם רשאים לחלוק.

ובלחם משנה כ' שרשב"ם סבר שהגורל עושה קנין וכן נראה מדברי הרמב"ם שסתם ואמר שקנו כולם, אבל בתשובות הרא"ש (כלל צח אות ב) נראה שלא מועיל גורל אם אין חזקה, ומה שמועיל חזקה גם בלא גורל תי' דכל מה שמועיל חזקה כשם כבר חלקו ואח"כ החזיק ואע"פ שלא אמר קני ולזה מועיל הגורל שכיון שזכה בגורל והחזיק בלא מחאת חבירו תועיל החזקה גם באופן זה, וכ' הלח"מ שאולי זה מה שכ' הראב"ד שלא הבין דברי הרמב"ם כיון שהבין ברמב"ם שהגורל עושה קנין ובזה חלק שצריך גם חזקה.

ובמשנת רבי אהרן כ' לבאר גדר הקנין שבגורל, ובזה ביאר מחלוקת הראשונים בזה, שבגדר גורל יש ב' גדרים א. ענין בירור החלקים שנהיה מכחה וזה נלמד מחלוקת הארץ שבירור שנקבע ע"י גורל מחייב את כל המשתתפים בה, ב. ענין הקנין שנפעל מהגרל ואינו נפעל ע"י גוף הגורל שהרי לא מצינו קנין זה בשום מקום אלא הקנין נפעל כדין חפץ דהוא בשליטת הבעלים על ידי שאין עליו ערעור מחמת אחרים שבאופן זה זכה המחזיק גם ללא מעשה קנין, ולפי"ז כיון שעלה הגורל ובירר לאחד חלקו אין יותר מערערים בחלק זה והוא בשליטתו כבעלים על ידי סיבת הזכות שהיתה בירושה או בשותות וממילא נקנה לזוכה חלקו.

ותלה בזה מחלוקת הרשב"ם והרא"ש שנחלקו אם הגורל הוא הקנין שהרשב"ם סבר שהגורל עצמו הוא הקנין או ההנאה היא הקנין שאחרי שהסכימו לגורל כיון שאין מערערים על החלק ממילא נקנה לגמרי וכן מבואר בדבריו שחלוקת הארץ היתה ע"י קלפי ואורים ותומים וזה עצמו עשה שאין ערערו על החלקוה וממילא נעשה כדין ממון שבשליטת, משא"כ בחלוקה רגילה שאולי יהיה עליה עוררין לא מועיל הקנין ע"י הגורל שאין גורל מברר אלא באופן שברור שלא יהיה ערעור מחמת הגורל.

והרא"ש סבר שהקני הוא רק בהנאה ולא בגורל כיון שזה דבר שאפשר לערער עליו ואפי' אם נתרצו זל"ז ולא מערערין עליו עכשיו מ"מ אין נקנה עי"ז, משא"כ בחלוקת הארץ שנעשית ע"י קלפי ואורים ותומים שלא יתכו שיהיה בזה ערעור לעולם ולכך מועיל הגורל, משא"כ באופן ששייך אפשרות של ערעור בדבר אין בכח הגורל לעשות קנין בדברולכך סבר הרא"ש שיש בגורל רק חלוקה ולא קנין אלא ע"י חזקה.

ולפי"ז ביאר מה שחלק הראב"ד על הרמב"ם שהרמב"ם סבר כהרא"ש שאין הקנין בגורל אלא רק בהנאה כמוש"כ 'בהנייה שנעשית להם ששמעו', ומשמע שההסכמה עצמה היא גרמה את ההנאה והקנין , ובזה  חלק הראב"ד וסבר שבגמ' משמע שהחלוקה נעשית ע"י הגורל ולא ע"י ההנאה.

הנפק"מ במלוקת זו:

אם גורל קונה בקרקע או במטלטלים

והנה נחלקו בראשונים האם גורל קונה רק בקרקע או גם במטלטלים, שהרמב"ן סבר שקנין גורל שהוא קנין בהנאה שייך רק בקרקע, ורשב"ם סבר שקנין הנאה מועיל גם במטלטלים ומועיל גם במקום קנין משיכה, והריטב"א ביאר שנחלקו האם קנין הנאה דינו כקנין כסף ומועיל רק בקרקע או שדינו כקנין משיה ומעיל גם במטלטלים, ובמאירי ביאר הטעם שמועיל גורל גם במטלטלים כיון שגורל הינו צורת חלוקה ואינו גוף הקנין ובמטלטלים כול לשמש כצורת חלוקה ומשמע שסבר שאם מועיל קנין בגורל הוא רק בקרקע כיון שבחלוקת הארץ היה רק בקרקע ומשם נלמד לכל קנין גור ובמטלטלים אין מקור לזה.

ישראל וגוי שותפים אם מועיל גורל

והנה באמרי יושר חקר אם מועיל קנין גורל בישראל שהיה שותף עם גוי, ותלה זאת במחלוקת האם יש קנין בעצם הגורל, שאם הגורל עצמו קונה כיון שנלמד מחלוקת הארץ ושם היה רק ישראלים ואין ללמוד משם לגורל עם גוי וגם השותפים הישראלים לא יזכו בזה, ואם נאמר שהחלוקה בגורל היא מחלקת את השותפות לחלקים ואין בה קנין גם בגוי זכותו של הישראל לתבוע חלוקה ולכל יועיל לזה הגורל ואין צריך שכל השותפין יקנו מחמת הגורל.

אם יכולים לחזור בהם

ובפתחי תשובה (סי' קעג סק"ב) כ' שבבות יעקב (ח"ג סי' קסב) לגבי שותפים שעשו גורל באופן זה מי שיעלה ראשון יבחר איה חלק שירצה ואחריו השנוי והשלישי ואם אחר הגורל רצו לחזור בה, כ' דלכו"ע יכולים לחזורר ואפי' לרמב"ם שהגורל קונה לגמרי צריך גורל דוקא כמו שהיה בארץ ישראל שתחום פלוני עולה עמו וכן מבואר מפירוש רשב"ם והר"ן ור"י מגאש ולכך בגמרא אמר רב אשי אבל גורל זה מי שעלה ראשון יברר מה שירצה אין כאן בירור וקניה כלל ודאי שכל אחד יכול לחזור בו.

והנה בכמה אפנים בהלכה נפסק לעשות גורל:

כשיש רק כזית מצה

הנה בשערי תשובה (או"ח תפב,א) הביא שו"ת בית יהודה (סי' נח) גבי שנים שהיו בבית האסורים או במדבר והיה להם רק כזית מצה מצומצם שהדין כל דאלים גבר, והקי' עליו שהרי זה יחשב כמצה גזולה ואפי' אין בו שוה פרוטה הרי צריך שיהיה לכם במצה, וכתב שמא כיון שאין בזה שוה פרוטה יש בזה מחילה, אמנם כתב להסתפק בשם המחזיק ברכה שיש קצת מצוה בחצי שיעור, ולכאורה עדיף שיעשו גורל ואם שיזכה האחד לקיים המצוה בשלימות יהיה חלקו עמו בשכר המצוה שעל ידו נגרמה המצוה ודומה להסכם יששכר וזבולון ועדיף שיעשה אחד את המצוה בשלימות משיעשה כל אחד קצת ולא חשיב שמוותר על המצוה כיון שעושה על פי גורל.

אם יש כמה אבלים מי יגש חזן

וכן בביאור הלכה (קלב) לגבי אם יש שני אבלים שוים כגון של שבעה או של שלשים או י"ב חדש יטילו גורל ביניהם ומי שעלה הגורל לערבית יש לשני קדיש של שחרית בלי גורל ועל הקדיש השלישי יטילו גורל, וכן אם יש הרבה אבלי יעשו גורל ביניהם עד שכולם יאמר קדיש ואם שניהם יכולים להתפלל לפני העמוד יטילו גורל ויחלקו את התפילה ביניהם.

בגדר גורל המותר

בשו"ע (יו"ד קעט,א) כתב אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות, וברמ"א משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך וכו', וצריך לעמוד ולחלק מתי זה אסור.

וברמ"א (קנז,א) עובדי כוכבים שאמרו לישראל תנו לנו אחד מכם ונהרגנו לא יתנו להם אלא אם כן יחדוהו ואמרו לנו תנו לנו פלוני ויש אומרים שאפילו בהכ"ג אין למרו אא"כ חייב מיתה כשבע בן בכרי, ובפתחי תשובה כ' בשם התפארת ישראל למשה שכתב דעל פי גורל מותר כמעשה של יונה והגבעונים וסרח בת אשר. והחזון איש שזה תמוה שבתוספתא ובירושלמי כתוב שיהרגו כולם ואל ימסרו ולפי דבריו שיטילו גורל, ומה שיונה מסר עצמו כיון שרק רצו לדעת על מה הרעש והוא בעצמו אמר להם שיטילו אותו לים וכן בבני שאול על פי נבואה עשה דוד אבל סתם בני אדם אין רשות להכריע על פי גורל ואם הסכימו כולם להפיל גורל וזה שנפל עליו הוא מוסר את עצמו מותר שהרי היחיד הוא מוסר את עצמו כדי להציל את כולם כמו שמצינו בהרוגי לוד.

והנה לפי מה שכתב בשו"ע שאין לעשות גורלות משום שנא' 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' איך יהיה מותר לעשות גורל בחלוקה, אלא דהגדר הוא שכל מה ששייך האיסור בגורלות על מה שיהיה ולא בגורלות שבא להכריע איך לפסוק, וכ"כ בשו"ת אלף לך שלמה לגבי גורל בקדישים  שכל האיסור על דברים של להבא כגון אם יהיה חולה או למצוא אבידה אבל להפיס בין ב' עניינים ודאי שמותר שהרי בבית המקדש היו עושים פייס מי שוחט וכו' וכן מוכח שאסור לעשות גורל ביו"ט ומשמע דבחול מותר וכן בחלוקת הארץ.

והנה לגבי מי ששם שני פתקים בקלפי לדעת אם לעשות או לילך למקום דמסברא נראה דזה אסור לשאול בגורלות, אמנם נראה שבגדר האיסור דוקא כשרוצה לגלות את העתיד על ידי הגורל אבל כשיש לו שני אפשרויות ואינו יודע מה להחליט שיהיה אפשר, וכן לפתוח ספר.

וכן כ' החוות יאיר (סס"א) כי מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שסמכו על גורל כשנעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות, כמו בחלוקת הארץ וכן סמכו על הגורל במיתת עכן ויונתן לולי שפדאוהו העם ולא מצד הודאתו ונא' 'בחק יוטל גורל ומה' כל משפטו' ואפי' בעוה"ר היה מקובל אצל יונה והמן הרשע מפני שקרוב הדבר שאם היה הגורל כהוגן ידבק בו השגחה עליונה, והום שם בה' מבטחו וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד ואינו מחפש לדעת עתידות אלא לעשות הדרך הרצויה לפניו יברך אין אני רואה שום מיחוש מצד תמים תהיה ואי"ז בכלל משתמש בתורה.

ספינה הטובעת מי קודם

ובמשנת פיקוח נפש (סי' סו,ז) הסתפק בספינה בים שנכנסה למקום סערה ונכנסו מים לתוכה והולכת לשקוע ואם יטילו כמה אנשים שבספינה תוכל להגיע לחוף מבטחים, שאם יש אנשים שמוכנים להתנדב ולקפוץ מותר להם הדבר ומצוה גדולה עשו דלמה שימותו כולם בלא צורך ואפי' אם הם מקדימים את מיתתם בכמה שעות מותר למסור עצמו חיי שעה כדי להציל אחרים לחיי עולם, ובמקום שאין מי שמוכן למסור את עצמו בפשוטו זה דומה לעכו"ם שבקשו למסור אחד שאסור למסור וכן בספינה וכדברי החזו"א שהובאו לעיל. וכן מובא בספר חסידים (אות תשא) בבני אדם שבספינה והיה רוח סערה אין רשאים להפיל גורלו ואין לעשות כאשר עשו ליונה אמנם באות תרעט כתב בבני אדם שעוברים בים ועמדה עליהם רוח סערה לשבר הספינה או להטביעה ושאר הספינות עוברות בשלום בידוע שיש בספינה מי שחייב ורשאים להפיל גורלות וכדכתיב ביונה ויפול הגורל על יונה והיינו דמדובר בדבר פלאי שכל הספינות עוברות בשלום ורק ספינה זו היא בסכנה והרי הדבר מורה מן השמים שיש כאן מי שעבורו הסער הגדול הזה ולכן מותר לעשות גורל ולהטילו לים דע"כ זהו רצון ה' והגם דלא בשמים היא וא"א לדון אדם למיתה ע"י אותות ומופתים דזה רצון ה', כאן זה רק גילוי הדבר על אדם אחד החייב ומשפיע על כולם.

ובחזו"א (יו"ד סי' סט) לגבי חץ שהולך להרוג רבים שאפשר להטותו למקום אחר גם שיוכל להרוג יחיד ובהצלת רבי זו ע"י שמוסר אחד מישראל, אמנם אי"ז דומה לספינה כיון ששבהשלכתו למים זה מעשה הריה ממש.

וכתב לדון משום דין רודף שכל אחד גם גורם להטביע את הספינה לכך יכולים בעלי הכח להשליך את האחרים כדי להציל את עצמם, אמנם נקט למסקנא שכל אחד הוא גם מכביד על הספינה להרוג את עצמו ובמקום זה אין דין רודף.

נתפסו על שלמדו תורה

והנה בקנין תורה (ח"ה סי' קטז) לגבי שנתאספו לשיעור תורה ואחד מסר אותם למלכות וברחו למתף והיה שם מקום רק לחשמה אנשים מתוך עשרים מי קודם, וכתב שמה שכתב הרמ"א שין קנין בגורל רק מברר, רק שכתב שאין שייך לדמות גור בממון לגורל בנפשות דנפשו איננה רכושו לוותר על נפשו, וכתב לפסוק שבמקום זה כיון שהגורל הוא רק מי ינצל בזה מותר משום חייך קודמים.

העולה מדברינו שיש שלשה סוגי גורלות:

1. גורל של שותפים שנעשה בהסכמת הצדדים לברר חלקם ולמ"ד לשם קנין זה היתר גמור גם בזמנינו וצריך שיעשה בלא תחבולות וטעות ואז ידבק בו ההשגחה העליונה.
2. גורל לחייב אדם על מעשה שעשה וכדו' כמו אצל עכן ויהונתן שאינו מועיל אא"כ נעשה ברוח הקדש ובזה פשיטא שאם נעשה ע"י נביא וכדו' שיהיה על פי ה'.
3. גורל הנעשה לדעת עתידות שהוא אסור משום תמים תהיה.

ובספר גורל העשיריות כ' הרב יהוד רוזנברג ז"ל שסוג גורל האסור הוא ענין האסטרולוגיה שעל ידו נדע מזל וגורל האדם, וסוג הגורל הנעשה ע"י פתקים וכדומה אינו ענין לגורל האמור אלא עניינו עשיית סימן להצלחה ומותר בשלשה תנאים, א. לשאול על ענין התלוי בידו לעשותו או לא ואינו תלוי בידי או בדעת אחרים ולא במזלו של שאר גורמים שמיימיים, אבל לא לגעת מה יעשה בעתיד או מה שנעשה בעבר או מעשיהם של אחרים או אם יחיה או ימות אם יצליח או יפסיד וכדומה, ב. שמקדים קביעת הסימן מראש על מנת לסמוך עליו אבל לא על סימן הבא מאליו המזדמן מעצמו, ג. בתנאי שיתפלל על הדבר שמן השמים יעזרהו לכוין אל האמת , אמנם יש שחלקו על ענין הפתקים שהזכיר שהם ג"כ שייכם לענין המזלות.