הנאום המוצלח, הפרגון לביידן והעקיצות למועמדת הדמוקרטית

הנאום של נתניהו בקונגרס האמריקאי היה מלאכת מחשבת. באמת, אחד הנאומים המרשימים ביותר ששמענו בשנים האחרונות לא רק ממנהיג ישראלי, אלא בכלל ממנהיג כלשהו בעולם. כל מילה במקומה (אם כי יתכן ותהיה גם מחלוקת על אמירה כזו או אחרת).

אין ספק, הרושם היה אדיר – מחיאות כפיים סוחפות, חברי קונגרס משתי המפלגות קמים ומריעים. באמת דרמה ציבורית-טלוויזיונית במיטבה. הנאום תיאר באופן נוגע ללב את האסון הנורא שעבר על ישראל ב 7 באוקטובר, את גבורתם של חיילי צה"ל, כולל הצגתם של ארבעה חיילים שמן הסתם נבחרו בקפידה כמי שמסמלים את הקרבתם של חיילי צה"ל למען עם ישראל.

נתניהו גם הראה לאמריקאים את נועה ארגמני ששוחררה בפעולה הירואית של הימ"מ ובני משפחה של חטופים, חלקם שכבר אינם בין החיים. זה היה אקט מרגש וחשוב, אם כי בנוגע לחטופים נתניהו לא אמר דבר חדש, לא נתן תקווה מחודשת למשפחות החטופים. נקווה שבפועל כן יקרו דברים שיקדמו את עיסקת החטופים.

נקודה חשובה נוספת אותה הדגיש נתניהו היתה המוסריות של צה"ל במלחמתו, הזהירות בה נוקטים כוחותינו שלא לפגוע באזרחים בלתי מעורבים, האספקה הרצופה והעשירה של מזון וסיוע הומניטרי אחר. נתניהו ביקר את בית הדין הבינלאומי בהאג על שקריו כנגד ישראל.

עד כאן לקטע הסימלי של הנאום. בקטע הענייני – נתניהו הדגיש, ובצדק, שאיראן אינה רק אוייבת של ישראל אלא של כל העולם הנאור ובראשו ארה"ב. לכן, על כל מדינות העולם הנאור להלחם נגד ציר הרשע ולכן על ארה"ב להגביר את הסיוע לישראל. כאן היתה סוג של ביקורת קלה על קצב אספקת החימושים.

נתניהו הקפיד להחמיא לשני הנשיאים: המכהן, ביידן, על הסיוע לישראל בעת המלחמה והקודם טראמפ על העברת השגרירות לירושלים, על ההכרה ברמת הגולן כחלק מישראל ועל הסכמי אברהם.  נתניהו שאמור לפגוש גם את ביידן וסגניתו קאמלה האריס וגם את הנשיא הקודם והמועמד – דונלד טראמפ, הקפיד לתת תשומת לב לשניהם ולהודות לשניהם. להערכתי, קצת יותר לביידן. הוא יכול היה להרשות לעצמו את זה משום שביידן איננו מתמודד עוד על הנשיאות,

מנגד, נתניהו הפגין כלפיו סוג של נדיבות. נתניהו לא הזכיר את סגניתו ולוא במילה אחת. הוא עקץ אותה בעקיפין על כך שלמרות ביקורתה על כניסת צה"ל לרפיח – צה"ל ידע להלחם מבלי לפגוע במאות אלפי אזרחים.

בעבר נתניהו הימר על מועמד המפלגה הרפוליקנית, הסנאטור מיט רומני, בשנת 2012, שהפסיד לברק אובמה הדמוקרט. הפעם אסור לו להמר, הוא צריך לפגוש את שני המועמדים, צריך לתת לשניהם את הכבוד המגיע להם ולהשאר אובייקטיבי. הרושם הראשוני הוא אמנם שטראמפ עשוי לזכות, אבל להערכתי שום דבר עוד לא גמור. מכאן הצורך של נתניהו להיזהר ולא להמר על דמות המנצח/ת.

ועוד מילה על הבחירות בארה"ב: ביידן פרש, בצדק, כי תפקודו נפגע. הוא תומך בסגניתו קמלה האריס, שצפויה להיות המועמדת של המפלגה הדמוקרטית. בדבריו הכתובים בדבר פרישתו – ביידן כתב שהוא עושה זאת למען המפלגה והמדינה. בסדר הזה: קודם המפלגה ואחר כך המדינה.

אם כך הם פני הדברים, ואם חשוב לו שמפלגתו, הדמוקרטית, תנצח – הוא יכול לעשות צעד נוסף – להתפטר עכשיו כמו שהרפובליקנים דורשים, ובכך להכתיר את קמלה האריס לנשיאה למשך מספר חודשים. הכוונה כזו, ולו זמנית, יכולה לתת לה, אולי, את הדחיפה הקטנה הדרושה לה כדי להגדיל את סיכוייה לזכות בנשיאות. מעניין כמה נדיב יהיה ג'ו ביידן אל מול סגניתו.