כל הישיבות דחו את הבחור המוכשר – זה מה שעשה עורך הדין | הרב יוסף זאב

עו"ד דובי וינרוט בנו של בעל המעשה בעצמו, מספר לי .
בשורות אלו אחשוף בפניכם סקופ שמעורבים בו הרב שטיינמן זצ"ל וכן אבי מורי [ד"ר יעקב וינרוט] זצ"ל. זה לא סוד, אבא שלי היה עו"ד מפורסם אבל לא פחות גומל חסדים. בין היתר הוא סייע רבות לגדולי ישראל על פי בקשתם, הן בפן המשפטי והן בייעוץ, ובמקרים רבים בתרומות כספים לא מבוטלים. בבית שלי אף מצוי ייפוי כוח משפטי, עליו חתומים הרב שטיינמן ור' חיים קנייבסקי זצ"ל. תשמעו סיפור מרהיב. יום אחד, החליט אבי ז"ל לסייע לאישה מתושבי שכונתו, להכניס את בנה לישיבה גדולה. הוא היה בטוח שכל הדלתות יפתחו בפניו. הבחור אמנם היה איכותי, אבל לא מאלה, שרצים אחריהם בישיבות [היום הוא תלמיד חכם עצום] . היה זה לאחר הימים האחרונים לזמן הרישום בישיבות, שזו בדיוק העת שהישיבות, עומדות בלחצים רבים מכיוונים שונים, לקלוט אליהם עוד כמה בחורים מתנדנדים, ואבי ז"ל נתקל בתגובות מתחמקות ובנעילת דלתות. הוא ניסה במקומות שנעזרו בו רבות, אך ללא הצלחה. ….הוא היה כאוב ולא האמין: "הרי סייעתי לאותן ישיבות לא פעם אחת, והרי הם עוד יצטרכו את עזרתי, איך אני מקבל יחס כזה ?". הוא ניסה שוב ושוב ולא הצליח. הוא כאב מאוד, כי אחת התכונות שהוא לא יכול היה לסבול, היא כפיות טובה. הוא לא ויתר, והכין מכתב זועם, לראש ישיבת…. כשאני כותב לכם מכתב זועם, הוא זועם! אתם יכולים לתאר, שמדובר במישהו שכתב כבר "כמה" מכתבים בחייו. הוא סיים לכתוב את המכתב ושיגר אותו בפקס. לאחר שליחתו, הוא שחרר מהציפייה לקבלת הבחור לישיבה הנ"ל. אלא שהמכתב הזה, הגיע ראשון לידיו של אחד מאנשי הצוות, שרץ להראותו לרב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל, למרות שהוא לא היה הנמען. הרב שטיינמן קרא את המכתב שוב ושוב. הוא שפשף את עיניו ולא האמין. הוא זימן אליו דחוף את ראש הישיבה ואמר לו: "אתה באמת לא קיבלת את הבחור שיעקב ביקש להכניס אלינו?" "כן", השיב ראש הישיבה, "לצערי הבחור [נכון לאותו מועד בלבד], איננו מהמבריקים, והרישום נסגר מזמן". הרב שטיינמן הורה לראש הישיבה: "תקשיב, אתה עכשיו! ללא שיהוי של רגע, נוסע ליעקב וינרוט והולך לבקש ממנו סליחה, ומודיע לו שהבחור התקבל. אתה לא עושה זאת טלפונית. אתה נוסע אליו לבקש סליחה. ואתה עושה זאת עכשיו!". אלא מה? זה היה בבין הזמנים, ממש לפני זמן תחילת הלימודים, ואבא שלי באותו זמן, רגיל היה לשהות בחופשה בשווייץ. ראש הישיבה אמר לרב שטיינמן, שיעקב כנראה מצוי בשווייץ. הרב שטיינמן אמר לו: "אז אתה לוקח כרגע מטוס, ואתה טס אליו לשוויץ! אתה לא מתנצל טלפונית, אתה מתנצל פנים אל פנים". ראש הישיבה כמובן, עשה כמצוות גדול הדור, התקשר מידית לאבי ז"ל ואמר לו: "אני חייב לפגוש אותך דחוף, לא משנה היכן אתה נמצא". המזל היה, שאבי באותו יום שב מחופשתו בשווייץ, ושהה במלון בירושלים. ראש הישיבה הגיע למלון מצודת דוד, בליווי ר"מ נוסף מהישיבה ואמר לו, ש-ר' אהרון לייב הורה לקבל את התלמיד מידית לישיבה. אבל יש לו תנאי. "תנאי?", מי שמכיר את אבי, יודע שבמקרים האלה, לא כדאי להיות לידו. תנאים לקבלת תלמיד זה נשמע לא טוב. כל מיני דרישות משונות ממי שעומד מאחורי הבקשה. ובכן, הוסיף ראש הישיבה, הרב שטיינמן הורה, שהתנאי הוא שאתה אומר עכשיו: "הריני מוחל וסולח לראשי הישיבות, שעזרתי להם פעמים רבות והם לא הכניסו את הנער לישיבתם". זה התנאי של ר' אהרון לייב לקבלת התלמיד. אבי ז"ל היה המום. הוא לא האמין למשמע אוזניו. הוא כמעט בכה. באותם רגעים אימי שתחי' הגיעה וביקשה לכבד את האורחים בקפה, ואבי ז"ל אמר לה בנוכחותם: "אני ראשית כל, רוצה להודות לאורחים החשובים, שהגיעו עד אליי, ואני מעריך את זה מאוד. אבל לא העליתי בדמיוני בקשה כזו. רק ר' אהרון לייב יכול להעלות רעיון כזה לבקש ממני לומר: "הריני מוחל וסולח ולא תהיה לי קפידא כלל". כמובן, אבי ז"ל היה ג'ינג'י… גם אם היה יכול להתרגז מהר אבל נרגע מהר. הוא מחל בלב שלם, התרגש והודה מאוד לראש הישיבה על השליחות, ועל קבלת התלמיד והתנצל על הטרחה. זה החלק הראשון של הסיפור. אבל תשמעו את החלק השני. לימים, אבי ז"ל נכנס לר' אהרון לייב בעניין אחר. הוא סיים את הפגישה ושב למכוניתו. יתכן שר' אהרון לייב באותה העת אף הוא יצא מביתו בדרך לתפילה. הוא ביקש מעוזרו, לקרוא שוב לאבי לומר לו דבר מה נוסף, וכמובן שאבי ז"ל יצא ממכוניתו לכיוון גדול הדור. ר' אהרון לייב אמר לו: "אתה זוכר את העניין עם הבחור?" "בוודאי", השיב אבי. אז אני רוצה לבקש ממך שתנסה בכל כוחך, מכאן ואילך, בין שאהיה כאן בעולם ובין אם לאו, לזכור את הדבר הבא: "אתה לא עושה את המעשים שלך, את החסדים שלך, למען עולם התורה על מנת לקבל פרס. תבטיח לי שתעזור תמיד לעולם התורה. גם אם תחווה כפיות טובה, גם אם תחווה תסכולים, גם אם תחווה קשיים. אנחנו לא עוזרים לעולם התורה על תנאי." ור' אהרון לייב המשיך: "אנחנו מנסים לקיים אותה כמה שאנו יכולים. ונכון, ישנם המון קשיים בדרך. דע לך עוד, שמצוות תלמוד תורה, שקולה כנגד כל המצוות. זו הסיבה שהכי קשה לאנשים להרים תרומות ללומדי התורה. התורמים באים בטענות רבות אפילו ללומדי התורה, כי זו הצדקה המתגמלת ביותר לעולם הבא. שם היצר הרע תוקף הכי חזק, כי לא כל אחד ראוי לזכות במצווה הזו. אתה יודע למה? כי אין לך מצווה גדולה מתלמוד תורה, ובאותו מקום מצוי היצר הרע במלוא עוזו, כדי שלא כל אחד יזכה בזה. אבל אתה, לא משנה איך יתייחסו אליך וכמה תכעס, לעולם תמשיך לעזור לעולם התורה". אבא שוב התרגש מאוד, כשהוא שמע את דבריו הללו של ר' אהרון לייב. עד כאן הסיפור הנפלא הזה. אין צורך להוסיף על הסיפור הזה אף מילה. מי שרוצה לדעת ולפצח ולו במעט את סוד הנהגתו של הגראי"ל ואת הסיבה למה הדור כולו קיבל על עצמו את הנהגתו בצורה דרמטית ומתבטלת כל כך יכול להביט אל הסיפור הזה ואולי קצת להבין.
את התופעה המופלאה של אהרון הכהן של דורנו – מרנא בעל האיילת השחר זללה"ה שהנהיג וחינך דור שלם להבלגה ולחתירה לשלום ולאמת בצורה נדירה שלא היה לה אח וריע זה דורות .
" וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְקֹוָ֖ק לֵאמֹֽר:
יִפְקֹ֣ד יְקֹוָ֔ק אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר אִ֖ישׁ עַל־הָעֵדָֽה:
אֲשֶׁר־יֵצֵ֣א לִפְנֵיהֶ֗ם וַאֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַאֲשֶׁ֥ר יוֹצִיאֵ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר יְבִיאֵ֑ם וְלֹ֤א תִהְיֶה֙ עֲדַ֣ת יְקֹוָ֔ק כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶֽה:
וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו:[ במדבר פרק כז ]
בשבת קודש נקראה בתורה על אחד האירועים הדרמטיים בתולדות עם ישראל. פעם ראשונה שההנהגה מועברת מדור לדור. הקב"ה מצווה את משה רבינו – המנהיג של כלל ישראל מאז היותו לעם, להעביר את השרביט לדור הבא. התכונות הנדרשות מהמנהיג נלמדות מהפסוקים האלו – ולכאורה יש בהם סתירה מסוימת. מצד אחד הוא מצווה אותו לקחת את יהושע משום שהוא "איש אשר רוח בו". אדם שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. המשמעות הפשוטה מצביעה על אדם נוח לבריות ורך כקנה שכולם אוהבים אותו וחפצים בקרבתו. מנגד נצטווה משה להכין את יהושוע למצב של טרחנים הם וסרבנים הם וע"מ שתקבל עליך בצורה של 'למען ישמעו כל עדת בני ישראל' – שינהגו בו כבוד ומורא. המשמעות היא אדם שלא חת מפני איש ועושה את רצון הבורא בלבד בלי חשבון לאף אחד. שתי התכונות האלו מסתדרות אך ורק בצורה אחת. רק כאשר לנגד עיניו של מנהיג הדור עומד רצון ה' וטובת העם וכל מהותו היא עשיית רצונו יתברך הוא יכול להכיל בקירבו את שתי התכונות הכביכול מנוגדות האלו. להיות רך כקנה מחד ותקיף מאידך.
כאשר אין נגיעות אישיות כלל וכל פניות שאתה פונה אתה מוצא בהם רק עשיית רצון הבורא, אז מתיישבות התכונות האלו יחד ומשתלבות כאחד. זו הייתה דמותו של בעל האיילת השחר שסימל את תכלית השלימות של עשיית רצון ה' בעולם בלי שום חשבון או נגיעות. וזכות הדור הייתה שדמותו הילכה בתוכנו.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך !
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון