חיסול הנייה ושוכר? עסקת חטופים חשובה יותר | דעה

שני החיסולים השבוע, של הנייה באיראן ושל בכיר חיזבאללה, פואד שוכר בביירות, שני אירועים שבאו לאחר הפצצת הנמל בתימן, החזירו את הצבע ללחיים של ישראלים רבים. גאווה לאומית. אין ספק שההרתעה הישראלית וכבודה הצבאי של ישראל זקפו את קומתם. אבל, האם האירועים הללו מקדמים את עיסקת החטופים?

אם היו שואלים את דעתי לשאלה – מה חשוב יותר – לחסל את הנייה, או לקדם את עיסקת החטופים – דעתי היתה שנכון קודם כל לקדם את עיסקת החטופים, גם על חשבון ההזדמנות להיפרע מהנייה. ראש הממשלה מסר ביום רביעי בערב הצהרה לאומה ובה הדגיש כי המלחמה תימשך עוד זמן, הוא גם הדגיש כי לו היה מקשיב ללחצים עליו לא היינו מגיעים להישגים צבאיים כפי שהגענו אליהם. ראש הממשלה צודק וטועה.

הוא צודק שבשל העובדה שהמשיך במלחמה – הגענו להישגים, והוא טועה, לדעתי, שחשוב יותר היה להגיע להישגים אלה במחיר של דחיית הסכם לשחרור החטופים. אישית, אני מתעדף מצב של עשרות חטופים חיים בבית גם על חשבון הנייה אחד מת.

החלטה שגויה

סוגיה שניה שעלתה השבוע היתה הפריצה לשדה תימן ולבסיס בית ליד. שני אירועים שאסור היה שיתרחשו. לפני הכל אני בדעה שהדרך בה פעלו חוקרי המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) היתה דרך קלוקלת נטולת מחשבה. נראה לי שבחדרי קבלת ההחלטות לא היה איש מקצוע מתחום האסטרטגיה התקשורתית שיכול היה לצייר לנוכחים את ההתרחשות הצפויה אם יפעלו באגרסיביות אל מול החשודים.

כן, חשדות צריך לבדוק. כן, אנחנו שונים מאוייבינו, איננו חיות-אדם, אבל כדי לחקור תשעה חשודים אסור להתנפל עליהם בפנים מוסתרות. צריך היה לזמן אותם אחד אחד ולחוד לבסיס חקירות. אחרי שאמרתי את כל זאת – אני בדעה שהצבא חייב להיות מחוץ לתחום של הפגנות. הייתי נגד ההכרזות על "הפסקת ההתנדבות" של הטייסים ושל קצינים ואחרים בעת המאבק נגד השינויים המשפטיים, ואני נגד הפלישה לבסיסי צה"ל.

צה"ל חייב להיות קדוש, מעל למחלוקות פוליטיות. גם אם הדם חם וגם אם מישהו בטוח שהצדק עימו – אסור לערב את הצבא. שמענו חיילים שנלחמו בעזה – ימניים ושמאלנים – הם אמרו שהחברות והאחווה היתה מעל לכל הבדלי השקפות פוליטיות. ככה ראוי להיות גם מעבר לגבול – כאן בישראל. כן, גם חברי כנסת אינם מעל החוק.

אם חבר הכנסת צבי סוכות למשל היה מגיע לבסיס, מבקש לדבר עם המפקד, נכנס בשקט לבסיס – זה היה תקין בעיני ובהחלט לגיטימי במסגרת מילוי תפקידו. אבל להתפרץ בכוח לבסיס תוך שהוא בעצם מסמל להמונים מה היא "הדרך הנכונה" – זה שגוי, זה חמור.

העם כבר מפולג, שסוי. כל צד "מוכיח" באותות ובמופתים איך הוא צודק, איך השני גרם לעוול. הימין צועק על אפליה שכן בהפגנות נגד הממשלה היתה הכלה רבה של מערכת אכיפת החוק, כולל נגד מבעירי מדורות באיילון. ולראיה – אין כמעט כתבי אישום.

הצד השני נאחז בתמונות של ההתפרצות ההמונית לבסיסי צה"ל, שגם בה לא נעצרו המפגינים ומן הסתם לא יוגשו כתבי אישום. ואני אומר לכולם – חברים, סוג הויכוח הזה לא ממש יוביל לשום מקום מועיל. אנחנו לא צריכים לנצח אחד את השני בוויכוחים ובמעשים. יש לנו אויבים אמיתיים מבחוץ – בואו נלחם נגדם כעם מאוחד.