במעמקי היערות הקולומביאניים, שם הלחות דבקת בעור והצללים מסתירים סודות עתיקים, מתגוררת קבוצת מורדים מסתורית. סגונדה מרקטליה, יורשת רוחנית של FARC, ממשיכה להיאבק למען מה שהם מכנים "חירות" ו"צדק חברתי". כתבי סוכנות הידיעות "רויטרס", הגיעו ליערות הסבוכים לסיור מיוחד, והתלוו ללוחמים.
המסע אל מחנה המורדים היה מסע בזמן. לאחר שעות ארוכות של נסיעה בסירה מנועית, על גבי רכבי שטח רועשים ובליחות רגליים עמוקות בתוך הג'ונגל, הגיעו כתבי "רויטרס" למקום. האוויר עמוס בריחות של אדמה לחה, צמחייה רקובה ושרידי מדורה. צלליות של לוחמים נראו מתגנבות בין העצים.
מחנה המורדים היה עולם בפני עצמו. אוהלים בדואים, מטבח פשוט, ומגרש תרגילים שבו נערכו אימונים צבאיים. על קירות הבקתות תלויות תמונות של מנהיגים מהפכניים, לצד גרפיטי פוליטי. האווירה הייתה טעונה, שילוב של חרדה והתרגשות.
"אנחנו לא טרוריסטים, אנחנו לוחמים למען העם", אמר לכתבים וולטר מנדוזה, מנהיג הקבוצה, בעיניים נוצצות. "אנחנו רוצים שינוי אמיתי, חלוקה הוגנת של משאבי המדינה והזדמנויות שוות לכולם". מנדוזה, איש קשוח וחסון, הנהיג את השיחה בקול שקט אך נחוש.
החיים במחנה היו קשים. הלוחמים ישנים על מזרונים דקים, אוכלים מזון בסיסי ומבצעים אימונים קשים מדי יום. למרות התנאים הקשים, רוחם לא נשברה. הם מאמינים בצדקת דרכם ונכונים לשלם את המחיר.
העתיד נראה מעורפל. המשא ומתן עם הממשלה מתנהל בקצב איטי, והפערים בין הצדדים נותרו גדולים. המורדים דורשים שינויים מהותיים במדיניות הממשלה, בעוד שהממשלה דורשת פירוז מוחלט.
האם יגיע השלום לקולומביה? רק הזמן יגיד. בינתיים, סגונדה מרקטליה ממשיכה להיאבק למען חזונה, והג'ונגל הקולומביאני ממשיך להיות זירת עימות.
