לוב, שעדיין סובלת מהשלכות מלחמת האזרחים שהחלה ב-2011, נמצאת שוב על סף משבר. הפעם, המאבק מתמקד בבנק המרכזי, שהוא העורק החיוני של הכלכלה הלובית.
בכתבה מעמיקה שפורסמה אתמול ב"ניו יורק טיימס", מסבירים הכתבים כי מאז ההסכם להפסקת האש ב-2020, לוב חולקה למעשה לשתי ישויות: ממשלה מוכרת בינלאומית במערב, בראשות עבד אל-חמיד דבייבה, וגנרל חליפה היפטר השולט במזרח. למרות ההסכם, המדינה נותרה שרויה במתח מתמיד, והמאבק על השליטה במשאבי הטבע העצומים שלה, ובפרט הנפט, מעולם לא פסק.
הבנק המרכזי, כשוער על הכספים הלוביים, הפך לשדה קרב חדש בין הפלגים היריבים. ניסיון של המועצה הנשיאותית לפטר את ראש הבנק, סדיק אל-כביר, הצית מחדש את הלהבות. אל-כביר, שנחשב לאיש חזק בעמדתו, סירב להתפטר, והמאבק על השליטה בבנק הוביל לשיתוק חלקי של המערכת הפיננסית הלובית.
מה הסיבה לסכסוך?
המאבק על הבנק המרכזי הוא ביטוי עמוק יותר למאבק על השליטה בלוב. אל-כביר, שבעבר נחשב לבן ברית של דבייבה, הסתכסך עמו בשנה האחרונה על רקע חשדות לשחיתות. אנליסטים מעריכים כי אל-כביר חיזק את הקשרים שלו עם הפלגים במזרח, במטרה להבטיח את הישרדותו הפוליטית.
השתלטות על הבנק המרכזי תאפשר לשליטיו לשלוט בהקצאת הכספים, להשפיע על המדיניות הכלכלית ולעצב את עתיד המדינה. לכן, אין זה מפתיע שהמאבק על הבנק הפך להיות כה עז ומורכב.
