מה פשר המילים "לפניכם" ו"היום"? | הרב יוסף זאב

הרב חיד"א זצ"ל היה מתגורר בסוף ימיו בעיר ליוורנו שבאיטליה. יהודי מסכן היה בעיר, שאשתו הייתה עושה לו צרות צרורות, וממררת את חייו, אך מחמת סיבות שונות לא הייתה לו אפשרות לגרשה. אותו אדם היה שבור מאד, וכמעט שקץ בחייו.
יום אחד הציע לו חברו שילך לרב חיד"א, ישאל בעצתו ויבקש ממנו ברכה. קיבל האיש את העצה, ונכנס לבית מדרשו של הרב חיד"א לפני תפילת ערבית. הוא התפלל עם הרב ועם התלמידים, ולאחר מכן ישב בצד כאשר הרב חיד"א למד עם התלמידים, ופניו כפני מלאך ה' צבאו-ת.
לפני שהתחיל השיעור ביקש הרב מהשמש, שיכין ליהודי האורח תה עם הל וקינמון, ועוד כמה סממנים. היהודי שתה את התה, ותוך כדי לגימה, הקשיב לקולו של הרב, על אף שלא הבין את הפלפולים העמוקים בגמרא וברמב"ם.
לאחר שסיים לשתות את התה, נרדם האיש, וחלם חלום מוזר. בחלומו, הוא נפטר מן העולם. עשו לו הלוויה, ועלתה נשמתו לבית דין של מעלה. הוא הובל על ידי מלאכים, ושמע את הכרוז מכריז: "היום מת פלוני מעיר ליוורנו, כל מי שיודע על מעשיו של האיש הזה, יבוא ויעיד". מלאכים רבים מתקבצים סביב. אימה וחרדה אופפים את האיש, הן עכשיו עומדים לגזור את דינו, האם יזכה לקבל שכר נפלא בגן עדן, או שמא יובל חס ושלום לגיהינום, להתייסר בייסורים נוראים. לדאבון לבו, עוד ועוד מלאכים רעים, לבושי שחורים, ממהרים ובאים לכיוונו. הם מתחילים לספר על העוונות שלו שרבו מספור, על חטאים שחטא במשך שבעים שנה, במעשה ובדיבור וגם בהרהור. שום דבר לא נשכח ולא נאבד. אחר כך מונים המלאכים את המצוות שלו, אך כולן מלאות פגמים וחסרונות. התפילה נאמרה ללא כוונה, ולעיתים אף בחיפזון ובהבלעת מילים. הצדקה לא ניתנה בלב שלם ולא כפי יכולתו, את הסוכה לא בנה כהלכה ולא הקפיד כראוי בכבודה, "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טריה". האיש נתון בצער גדול ובחרדה נוראה, מאין יבוא עזרו? גדודים גדודים של מלאכים אכזריים לוטשים בו עיניים, מחכים כמו כלבים רעבים לרגע שייגזר דינו וייפול לידיהם, ויעשו בו שפטים. פתאום נשמע הקול בבית דין של מעלה: שקלנו את הזכויות ואת העוונות של איש פלוני בן פלוני, ונמצאה כף המאזניים מלאה עוונות ומעטה בזכויות. אם יש עוד למישהו לימוד זכות על אותו אדם, ימהר ויבוא כי כמעט כלתה אליו הרעה. מן הצד מקרטע ומדדה מלאך אחד קטן וכחוש, ואומר בקול חרישי: "יש לי דבר סנגוריה לומר עליו." האיש מביט בו ורוחו נופלת: זה בא להציל אותו? אוי ואבוי לו, הרי בקושי יכול הוא לדבר… פותח המלאך ואומר: "לאיש הזה היתה אשה קשה, שעשתה לו צרות צרורות". התחיל המלאך לספר איך ציערה האישה את בעלה בבוקר, ואיך הקניטה אותו בערב, איך עשתה לו בושות בחתונה של הגיס, ואיך צעקה עליו בבית חמיו, ואף שרפה את האוכל שהכינה לו בכוונה תחילה. ַ אמרו הדיינים: "אכן, ייסורים קשים ומרים הם, ה ְכ ִנ ּ יסו את הייסורים לכף הזכויות!" ִה ְכ ִנ ּ יסו את הייסורים, והכריעו את הכף לזכות. מיד פסקו הדיינים: "לאיש הזה היה גיהנם בעולם הזה, יש לשלוח אותו כעת לגן עדן". אך אז בא מלאך
והקשה: "מה יעשה איש זה בגן עדן, והרי אין הוא יודע ללמוד תורה? אפילו את השיעור של הרב חיד"א הוא לא הבין…" אמרו לו הדיינים: "נשלח לו צוות מלמדים. מלאך אחד ילמדו תורה, והשני ילמדו נביאים. מלאכים ילמדו אותו פירוש רש"י ורבנו בחיי, ואחר כך גם גמרא ותוספות, ומהרש"א ומהר"ם שיף, ושאר ראשונים ואחרונים, ויוכל לקבל שכרו מושלם בגן עדן". מיד החלה תזמורת לנגן ניגונים מרטיטי לב, ומלאכי חסד ורחמים התקרבו לעברו עם אפריון מפואר, כדי לקבל את פניו ולהובילו לגן עדן. רגע לפני שהוכנס בכבוד גדול ובשמחה עצומה לגן עדן, התעורר האיש, והנה חלום.
הוא ראה את הרב חיד"א מולו, מביט בו במאור פנים. לפליאתו, נוכח לדעת שחלפו רק כעשר דקות מאז שהחל לשתות את כוס התה. הבין האיש את הרמז אשר נרמז לו, ולאחר שהסתיים השיעור נישק את ידיו של הרב חיד"א והלך לו לביתו. מיד בבואו החלה אשתו לצעוק לעומתו, אך הוא לא איבד את עשתונותיו ולא נשבר לבו בקרבו. הוא קיבל עליו את הדין באמרו: "אשרי, שצרות וביזיונות מכפרים לי על עוונותי, מצילים אותי מאישה של גיהינום, ומזכים אותי בחיי עולם הבא".
"רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה" [דברים פרק יא]
יש לדקדק מה פשר המילים "לפניכם" ו"היום", היה צריך לומר: 'ראה אנכי נותן לכם ברכה וקללה'!
הפסוק "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" אומר לנו בעצם כך: דע לך, העולם כולו מורכב מברכה ומקללה. הברכה היא הטוב והקללה היא הרע. זה נשמע קצת קשה, קצת משונה. מצד אחד בורא עולם אומר לנו שיש לפנינו כל הזמן ברכה וקללה, ומצד שני הנביא אומר ִ [איכה ג, לח]: "מ ִּפ ֶ י ע ְל ֵ יוֹ ן לֹא תֵצ ָא הָר ְ עוֹ ת וַה ּטוֹ ב". מה מונח כאן?
האדמו"ר רבי צבי אלימלך מדינוב זצ"ל מביא בשם הבעל שם טוב הקדוש שאמר, שאם אדם ישתדל וימצא בכל דבר רע איזושהי נקודה טובה, ויידע להדגיש את הנקודה הטובה שמצא – הוא עצמו הופך בכך את הרע לטוב. וכמו כן בכל קללה: אם האדם ידע למצוא את חלק הברכה שנמצאת בתוך הקללה – הוא בעצמו הופך בכך את הקללה לברכה. גדולי תלמידי הבעל שם טוב, וגדולי החסידות בכל הדורות, עמלו על כך.
כידוע, הרבי רבי זושא מאניפולי זצ"ל היה עני מרוד. בכל יום היה מסתמך על כך שהיה מבקש מהקב"ה, והקב"ה היה שולח לו את מזונו ומזונות בני ביתו. ביום מן הימים הם הגיעו ממש לחרפת רעב, והרבי רבי זושא נשא עיניו לשמים ואמר: "ריבונו של עולם, יש לי חושים ואני מרגיש רעב. בבתי הקברות שוכבים מאות אלפי מתים ואף אחד מהם לא מרגיש רעב. אם אני מרגיש רעב – סימן שאני חי. הרעב נותן לי תחושה של חיות. אני מודה לך עליו! אנא, שלח לי מזונות להרגיע את הרעב". הוא לקח את הדבר הנורא הזה, רעב, והפך אותו לטובה.
אומר הבעל שם טוב הקדוש: על ידי שבן אדם יודע להסתכל, לקחת את הנקודה הטובה שבכל דבר – הוא מהפך את הרע לטוב. לרבי נחמן מברסלב היה משפט שהיה אומר: "יש בחינה שיתהפך הכל לטובה", והבחינה הזאת תלויה באדם עצמו.
האבות הרגישו שיש להם הכל אומרת הגמרא [בבא בתרא טז ע"ב]:"שלשה הטעימן הקדוש ברוך הוא בעולם הזה מעין העולם הבא,
ואלו הם: אברהם, יצחק ויעקב. אברהם דכתיב ביה 'בכל', יצחק דכתיב ביה 'מכל', יעקב דכתיב ביה 'כל'
אצל אברהם אבינו כתוב" וַֽיקֹוָ֛ק בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל":[בראשית כד, א]:
והגמרא [שם]מביאה כמה דעות מה הכוונה "בכל": "רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת. רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם 'ובכל' שמה". רש"י מביא דעה נוספת: "בכל עולה בגימטרייה בן".
שאל רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל: בשלמא אם נאמר שהיה לו בן, או שהיתה לו בת – מובן מה ה' ברך אותו. אבל אם נאמר שלא הייתה לו בת – מדוע זה נחשב ברכה?
וביאר: לבני אדם יכול להיות כל טוב, אבל הם רואים תמיד את מה שאין להם. אבותינו הקדושים, בכל דבר שהיה להם, גם כשהיה להם קושי, הם ראו בזה ברכה מאת ה'. גם כשלא היתה לאברהם בת, והוא יכול להצטער ולומר: 'אין לי בת, אני לא מקיים מצות פריה ורביה', הוא ראה בזה ברכה. מה שהקב"ה נתן לי – זה בדיוק מה שצריך להיות לי, ויש לי הכל. ָ
אצל יצחק אבינו כתוב [שם כז, לג]: " וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל " היה זהִ כאשר עשו נכנס והביא לו מֵּצידוֹ , לאחר שיעקב כבר הביא לו את המטעמים וקיבל את הברכות. ואז אומר לו יצחק: היה כברָ מי שהביא לי. " וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל "– לא משנה מה הוא הביא, איך הוא הביא, בשבילי זה הכל. ְ
אצל יעקב אבינו כתוב [שם לג, יא]: " וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל היה זה כאשר ביקש מעשו לקחת מידו את המנחה שהכין לו. יעקב הולך עכשיו להיפרד מכמות גדולה של צאן ובקר, אעפ"כ 'יש לי כל' – מה שיש לי זה הכל, ברוך ה'. "שלשה הטעימן הקב"ה מעין העולם הבא"
פירושו: שלשה שעבדו על עצמם להרגיש תמיד שיש להם כל.
נשאלת השאלה: למה כתוב "הטעימן הקב"ה", הרי לא הוא הטעים אותם, הם הטעימו את עצמם, הם עמלו על כך! התשובה היא: היא הנותנת! גם אדם שיש לו – מרגיש את מה שחסר לו. אם היה משכיל לראות את חלק הטוב שבו, כמו שאמר הבעל שם טוב, בזה עצמו היה מייצר שיהיה לו כל! בזה עצמו היה משלים את מה שחסר לו! הוא רק צריך לחפש ולראות את הנקודה הטובה, ולהודות עליה.
האבות הקדושים זכו כולם לעשירות ולכל טוב. מכח מה? כי גם כשלא היה להם, גם כשהיו להם נקודות של משבר – הם תמיד חיפשו את הנקודה הטובה, הם חיזקו בקרבם את הטוב ואת היש ולא ראו את האין, ממילא "הטעימן הקב"ה מעין עולם הבא"! "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". אדם חי בעולם. אומרת התורה: כאן בעולם, לפניך, יש ברכה וקללה. אבל תסתכל נכון בעיניים! יש ברכה ויש קללה, אבל הן אינן תלויות במציאות, אלא בהגדרה שלך.
בעל ה"עטרת צבי" מזידיטשוב אומר דבר נפלא: "וקללה" – ראשי תיבות "והקרן קיימת לו לעולם הבא"! מרומז לנו שאצל הצדיקים, גם דבר שנחשב לקללה, זה בעצם ברכה, כי הקב"ה נפרע מהם בעוה"ז כדי שיקבלו שכר משלם בעוה"ב. מה שצריך הוא להסתכל על הנקודה הטובה. '
ראה אנכי נותן לפניכם' – זו המציאות של העולם, בה יש לפניך ברכה וקללה. אבל אתה בעצמך, אם תשמע לקול ה', ותדע שבורא עולם עומד מאחורי כל דבר – תראה בקללה עצמה את "והקרן קיימת לו לעולם הבא". אבל אם חלילה לא תשמע בקול ה', ותלך רק אחרי נטיות לבך ורצונותיך האישיים, וכשלא מסתדר לך אתה כועס ורוטן, וכואב לך – אצלך זו אכן קללה, קללה נוראה ואיומה. "ויש בחינה שיתהפך הכל לטובה"! אדם יכול להפוך את הכל לטובה, אם רק יחפש תמיד את הנקודה הטובה.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גוליט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון