הדילמה ההלכתית: האם מותר לפתוח שני בתי כנסת סמוכים?

אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: (דברים כז,יז)

מצינו בגמ' בבבא בתרא (כא,ב) אמר רב הונא אחד מבני המבוי שהעמיד ריחיים במבוי ובא שכנו להעמיד ריחיים שיכול לעכב עליו מן הדין לפי שא"ל שמפסיק לו את פרנסתו, והביאו ראיה לדבריו מה שמרחיקין מצודת הדג מן הדג, צייד דגים שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו מרחיקין שאר ציידין מצודתם משם, ומבואר שאפי' שלא זכה ולא הגיע לידו מרחיקין משם, ומתרצת הגמ' שאני דגים דיהבי סיירא, שנותנין עיניהם לרוץ למקום שראו שם מזונות ולכך כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בטוח הוא שילכדנו שנחשב כמי שהגיע לידו ונמצא חברו מזיקו, אבל בריחיים מי שבא אצלי יבא ומי שבא אצלך יבא.

ובר"י מגאש שם כתב שבגדים כיון שהדגים רואים מצודה אחת יודעים שיש שם עוד הרבה מצודות ובורחים משם ונמצא שאותה מצודה מפסיקה לגמרי את פרנסתו, ואם לא היו משלחים לשם מצודות קטנות הרי לא היו בורחים משם ולא היה מפסיק לפרנסתו לגמרי אין יכול לעכב עליו ואפי' שממעט לו את הדגים יכול לומר לו שמה שפסקו לו משמים יקח והוא יטול מה שפסקו לו משמים, וכ"כ המדיה משנה (פ"ו מהל' שכנים ה"ח) שהרמב"ם סבר כהר"י מגאש.

אם יכול לעכב על בן אותה העיר

וכן מבואר שם שלא דומה דברי רב הונא לדברי חכמים בבב"מ (ס,א) שמתירים לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות למרות שמרגילם לקנות אצלו ור' יהודה אוסר שם, כיון שהראשון העמיד ריחיים והשכר מזה והשני בא לירד לאומנותו יכול לומר לו שמפסיק פרנסתו, אמנם בגמ' שם הביאה שיטת ר' הונא בריה דר' יהושע שסובר שאם הוא בן עירו לא יכול למחות אם העמיד ריחיים ורק אם הוא מעיר אחרת יכול למחות בו ואם משלם מס העיר אין יכול למחות בו גם, ותולה שם הגמ' מחלוקת ר"ה ור"ה בדר"י במחלוקת רבנן ורשב"ג, וקיי"ל שהלכה כחכמים שסבר ר"ה בדר"י וכך נפסק בשו"ע (חו"מ קנו,ה) וכן מבואר ברמ"א שם שאותו אומן אין יכול למחות במי שירד למלאכתו.

והק' שם הרמב"ן שאם חולר ר"ה בדר"י על רב הונא איך אמר בלשון פשיטא לי, ופירשו בשם ר"ת שר"ה בדר"י לא דבר על אומנות אלא בסוחרים אבל באומנות קבועה יכול לעכב עליו, אמנם הרמב"ן חלק וסבר שמה שאמר בלשון פשיטא לי מכיון שסובר כמו רבנן ולא כדעת יחיד.

כשהנזק הוא ודאי

א"כ מבואר שמותר לפתוח חנות ליד חנות אפי' שמוכרים אותו דבר, מפני שיכול לומר לראשון שהרי הוא פותח בתוך שלו ומי שרוצה יכול להמשיך לקנות בחנות הראשונה, וא"כ אין בזה מעשה של ברי הזיקא, וכיון שיש לשני את אותו זכות שיש לראשון לפתוח אינו יכול לעכב עליו משא"כ אם אין משלם את מס העיר או הוא ממבוי אחר שאין לו זכות כמותו יכול לעכב עליו בעל החנות.

ובמרדכי (בב"ב סי' תקטז)  כתב שבמבוי הסתום מג' צדדים ודר ראובן בסופו ובא שמעון לדור כנגד צד הפתח נראה שיכול לעכב עליו כשיטת ר' הונא, והבית יוסף (סי' קנו) הביא דברי המדכי וכ' שאביאסף סבר דלא כר"ה בדר,י וא"כ לדידן שסוברים כר"ה בדר"י אינו יכול לעכב עליו, וכן נקט הדרכי משה שאין הלכה כר' הונא אמנם כתב שגם לר"ה בדר"י במקום שאין יכולים לבוא לחנות שמעון אא"כ יילכו תחילה דרך שמעון שיכול לעכב עליו כדברי המרדכי שזה נקרא יורד לאומנותו, ולא כשמעמיד את החנות בצד.

ובשו"ת הרמב"ם (רעג) נשאל בדיין שהיה מוהל בכפרים הסמוכים, ובהזדמנות אחת בא רופא ומל במקומו וחילק את הכסף שקבל לעניים ושאל אם יכול לעשות כן ואם העניים יכולים לקבל את הכסף, והשיב לו הרמב"ם שהרי עשה מצוה הבאה בעבירה לפי שהיא פרנסה קבועה של בן תורה עני ועבר על כמה איסורים וכן על על שירד לאומנות חבירו אופי' אם היה נצרך, וכל מי שהוא מעכב חברו לעסוק במעשיו הרי הוא בכלל משיג גבול רעהו.

ובשו"ת הרמ"א (סי' י) כתב בשם האביאסף שבכל מקום שהוא ברי הזיקא לראשון מחמת השני גם לר"ה בדר"י יכול לעכב עליו, ומבואר שהרי הלכה כר"ה בדר"י ולכך יכול לפתוח חנות כנגד חנותו של חברו ואין יכול לעכב עליו ואין בעשה של השני גדר של ברי הזיקא, והוא הדין שיכול בעל החנות השניה להפחית את המחיר מהחנות הראשונה כל זמן שעדיין יישאר רווח לבעל החנות הראשונה בזה שאין בזה ברי הזיקא, וכמו שמצינו שיכול לחלק לתינוקות קליות ואגוזים כדי שיקנו אצלו.

ובפתחי תשובה (חו"מ קנו,ג) הביא ראיה לדבריהם ממה שמצינו בגמ' במכות (כד,א) שבא דוד והעמידן על אחת עשרה ולמד שלא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו, ומבואר שם ברש"י שזה במעלת הצדיקים ומשמע שאי"ז מעיקר הדין, וכן משמע מהגמ' בסנהדרין (פא,א) שנא' ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חברו, וברש"י שם בי' זה צדיק גמור.

ונקטו הפוסקים, דבזמנינו יהיה מותר אף באופן שנקט הרמ"א לאסור, כשפותח במבוי שאינו מפולש בפתח המבוי, שדוקא בריחיים שעושים רעש א"כ מי שנמצא בתחילת המבוי לא ששומע את הריחיים שבסוף המבוי, משא"כ אם יש לו חנות בתוך המבוי ובא חברו ופתח בפתח המבוי שהרי יכול לפרסם הדבר גם בפתח המבוי ובכה"ג לא נחשב ברי הזיקא, אא"כ אין יכול לפרסם הדבר וכל מי שיבוא למבוי יכנס לחנות שבפתח ולא ידע על קיום החנות שבתוך המבוי.

מי שמשלם מס הוא בעל הזכות

ויש לדון במה תלוי דין יורד לאומנותו של חברו לזה שמשלם מס המלך, שאם היה מותר לו לכתחילה גם אם לא ישלם מיסים יהיה מותר לו.

והנה בתשו' חת"ס (חו"מ סי' עט ד"ה ואיפסיקא) כתב שמי ששייך במס המלך שכרו מהמלך את המקום, וכל הזכויות שאפשר שיזדמנו לו ע"י מקומו וארצו המה מוחזקים בזה, ולכך אין רשות למי שאינו משלם שכירות למלכות ולא שכר את המקום לקפח פרנסתם של אלו ולא גרע ממי ששכר בית מחברו שאין לאחר זכות בו, ונראה שכ"ז שייך רק אם באמת הוא שוכר מהמלך את הקרקע והרי זה נכלל בדין גזל שאין לו זכות להשתמש בקרקע ולכך יכול לעכב עליו.

א"כ בזמן הזה שכל אחד יכול לפתוח חנות גם אם לא ששוכר את המקום מראש ואין כל שייכות בין אחד לחברו אם שילם את המיסים שאין מוטל על כולם מס העיר כבימי חז"ל שנעשו יחד שותפים בני המבוי לענין זה, ולכך בזמן הזה אין אפשרות לעכב על מי שפותח חנות נוספת וגם אם אינו גר באותה העיר.

וכתב בשו"ת מנחת צבי (שכירות פועלים סי' ה) שאפי' אם בעל החנות השניה אינו משל מיסים בכל אופן אין יכול בעל החנות הראשונה לעכב עליו, כיון שאין לשייכות ביניהם בקרקע ונמצא שכל אחד משתמש בקרקע שלו והחיוב לשלם מיסים הוא חיוב פרטי על בעל החנות השניה.

'משיג גבול' בפתיחת בית כנסת

ובאגרות משה (חו"מ ח"א סי' לח) כתב לגבי רב שקנה בית הכנסת ואחרי שלש שנים יסדו בית כנסת אחר שהשיג גבולו וקפחו פרנסתו ואין יכול למכור את בית הכנסת אלא בהפסד גדול מאוד, והם השיבו שהיו רוצים להתפלל בבית הכנסת השני מחמת נוסח התפילה ועוד סיבות, ואמרו שלא עשו שום פעולה משוך אנשים לבית הכנסת שלהם, וכ' שהנכון שלא היה להם להקים בית כנסת אחר בסמוך דיש בזה איסור של עני המהפך בחררה ויורד לאומנות חברו, דבדבר שאין מקום לשניהם יש איסור יורד לאומנות חברו וודאי שהם מקפחים את פרנסתו ואין בזה שעושים עבור הרווחה לעצמם, ולכך הם חייבים לפייסו בממון ומחילה, ולכך נקט בפשטות שיש בזה דין של יורד לאומנות חברו.

עוד כתב (בח"ב סי' לא) במעשה שהיה לראובן חנות ספרים ותשמ"ק ושכר לידו שמעון בשביל לפתוח ג"כ חנות של ספרים ותשמ"ק ואין אפשרות להחזיק את שתי החנויות במקביל, שיש בזה דין יורד לתוך אומנות חברו ואסור לשמעון לפתוח שם חנות ספרים אבל ראובן צריך לשלם לשמעון מה שכבר שלם עבור החנות.

הפותח מסעדה או חנות כיצד יפרסם

ובתשובות והנהגות (ח"א סי' תת) גבי הפותח חנות או מסעדה סמוך לחנות חביר אם יש בזה משום השגת גבול, שיכול לפתוח מסעדה רק שאין ללכת ולפתות אנשים שלא יקנו בחנות חברו אלא רק בחנותו שמוחין בידו וגוערים בו, אבל אין איסור במה שפותח את החנות ואפי' אם רבים ילכו לחנות החדשה מותר כיון שכך הוא דרך מסחר ואין בזה שום עולה רק לפתות אנשים באופן ישיר אין ראוי, ואין חשש להודיע על פתיחת החנות או המסעדה, וכתב במה שנקט הרמ"א שאסור שיוזיל את המחירים עד שאי אפשר לשני להתחרות אתו שאסור, והיינו דוקא אם הוא מוזיל את מחיר כל המוצרים אבל אם מוזיל רק מספר מסויים של מוצרים שנשאר עוד מקום לפרנסת השני אין איסור שכן דרך הסוחרים.

ובאופן שאחד מוכר במחיר זול הרבה יותר כיון שלא משלם מיסים נקטו בזה שכיון שחברו משלם מיסים הרי הוא יורד לאומנותו כיון שאין יכול למכור בזול כמו חבירו שמעלים מיסים, וכן אם יש סכום קבוע בעיר בכמה למכור שאין רשאי להוזיל מזה.

וכתב מהרי"ק (שורש קצה,קצא) לכולי עלמא אם בני העיר יכולים לסגור הדלת ולגרום עם המושלים שימחו בבאים לגור או ע"י מונע אחר הרשות בידם, ומבואר דעת הרמ"T שאף בבן עיר אחרת שנתן מס שא"א למנוע ממנו למכור בעיר היינו שאין יכול למנוע ממנו בבי"ד אבל אם יכול למנוע ע"י הממשלה אן ע"י מונע אחר מותר לו למנוע אמנם כל מה שיכול למנוע דוקא לפני שהחזיק אבל אם כבר החזיק אין למנוע ממנו כלל., וכ"ז רק בבן עיר אחרת שיכול למנעו ע"י העירייה, אבל בן אותה העיר אסור למנעו ע"י העירייה וכן בדבר מצוה כגון בתלמוד תורה אין למנעו כלל.

הדפסת ספרים בזול

מי שהדפיס ספרים, ובא אחר להדפיס אף הוא את אותם הספרים, והכריז שימכרם הרבה יותר בזול, יש שכתבו שיכול הראשון לעכב עליו, שאף שלהלכה אין בן מבוי מעכב על בן מבוי אחר, לפי שכאן ההיזק ודאי, שהרי הכל יבואו לקנות מהשני שמוכר בזול (שו"ת רמ"א י), אבל אם אינו מוזיל, אינו יכול לעכב עליו (שו"ת פרשת מרדכי ז, ושו"ת צמח צדק יו"ד קצה, על פי הרמ"א שם), ויש שכתבו שבעיר אחרת מותר לשני להדפיס, אף שהוא שולח את הספרים לעירו של ראשון ומוכרם שם, שלא מצינו שיהא לאדם זכות בעיר אחרת (פרשת מרדכי שם).

יש שכתבו שבהדפסת ספרים לעולם אי אפשר לעכב, שמשום "קנאת סופרים תרבה חכמה" התירו השגת גבול במלאכת שמים (צמח צדק שם). ויש שכתבו שכיון שטרח המדפיס הראשון ועמל בהדפסת הספרים, מי שיורד לאומנותו ומדפיס אף הוא – אף שאינו מוזיל – הרי זה גוזל אותו, ואפילו עושה כן בארץ אחרת, כדרך שאמרו שמרחיקים מצודת הדג מן הדג (ראה הסכמת רבני רומי לספרי ר' אליהו בחור, רומא רע"ט).

בהסכמות להדפסת הרבה ספרים, מצינו שאסרו חכמי הדור שלא ישיגו מדפיסים אחרים את גבול המדפיסים הראשונים, ולא יחזרו להדפיס את הספרים במשך זמן מסויים, וכתבו טעמים שונים לדבר, ואף הטילו חרמות על מי שיעבור על דבריהם (ראה בהסכמות לש"ס קאפוסט תקע"ו, ולש"ס וינא תקנ"א ולש"ס וין תקס"ו, ולשו"ע חו"מ המבורג תק"ב, ועוד. ראה שו"ת תפארת צבי (זמעטש) יו"ד סב, ושו"ת עטרת חכמים יו"ד כה, ושו"ת שם אריה חו"מ כ, ושו"ת מים חיים יו"ד מד, ושו"ת דברי חיים חו"מ נו, ועוד).

מדת הבטחון לפרנסה

והחזון איש באמונה בטחון (פ"ב אות ה, ופ"ג אות טו) כתב שמה שאמרו חז"ל שאין אדם יכול לעכב חברו מלפתוח חנו אין בו משום חובת השתדלות ואין על חברו משום מזיק, והמטריף לחם חקו של כל בשר בטח יתן לו די מחסורו, והרדיפה אחר הסיבות המדומות לפי תיוד הלב וזנות העיניים הבל, וממידת הבטחון באמת לא רק שלא יחת אדם אם רעהו פותח חנות אלא גם ישתדל עוד לעזור לו לרעהו לתקנו בעצה טובה לעשות עבורו ולשקוד על תקנתו וכמה מן הקדושה מוסיף בעולם לראות איש חסד עם המתעתד להתחרות עמו, וגם כשאמרו חז"ל דאדם יכול לעכב חברו מלפתוח חנות משום דפסק לחיותיה אין רוצה לומר משום דבמציאות פסק לחיותיה אלא ר"ל דמשום השתדלות בעלמא חיוב הוא לעכב בידו, ומבואר שהלכות החכמים לצורך יישוב העולם וממידת הבטחון בה' שלעולם לא ידמה בעיניו שיחסר לו ממזונותיו ופרנסתו ממנו יתברך, כי הרבה דרכים למקום.

לתגובות והערות: pilpul613@gmail.com