היו לנו שבועיים מאד מוצלחים במלחמה נגד חיזבאללה, כאשר השיא היה חיסולו של מנהיג ארגון המחבלים – נסראללה. בהמשך לכך צה"ל החל במתקפה על דרום לבנון. בשעת כתיבת הדברים היקפה עדיין אינו ברור, אך נמסר כי מדובר בתמרון קרקעי שהיקפו מוגבל. ימים יגידו. עכשיו, יש הגיון בכתישת כוחו של חיזבאללה בדרום לבנון, אולם חשוב להישמר מלהישאב למלחמה ארוכה בלבנון, שכן ההיסטוריה שלנו מלמדת שאסור להיגרר לכך.
הדבר הכי חשוב שצריך לזכור הוא שיש בינינו שהתמלאו באופוריה בשל כל החיסולים והצלחת המבצע המדהים של התפוצצות הביפרים של אנשי החיזבאללה. אסור לנו לאפשר שההצלחות הללו יסנוורו אותנו. ולכן, צריך לזכור שמלחמה אינה מטרה, אלא אמצעי להשגת מטרה. המטרה שלנו מול החיזבאללה בלבנון היא השגת בטחון לתושבי הצפון. מטרה זו תושג בסופו של דבר בהסכם בין הצדדים, וזה יושג בזכות לחץ צבאי של ישראל על חיזבאללה.
אני בדעה שלאחר כתישה צבאית נוספת שלנו את החיזבאללה תגיע העת להגיע להסכם. על ההסכם להיות מאד ברור וחד: שלא יהיה איש באזור חיץ מוגדר בין הגבול הצפוני של ישראל לשטח שישראל תסכים עליו, כדי שאי אפשר לירות באופן ישיר לכיוון יישובינו בגליל. האלוף (במיל') עוזי דיין הגדיר, בראיון לערוץ 14, את האזור הזה כ"אזור מוות" (DEATH ZONE) – שכל מי שנמצא בו דמו בראשו.
הבעיה כל השנים הייתה שישראל אמנם איימה שבכל הפרה של ההסכם עם לבנון, לאחר מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 – תביא לתגובה עצימה של ישראל – אבל אנחנו לא עמדנו בדברינו ואפשרנו לחיזבאללה גם להתעצם וגם להתקרב את הגבול, לעיתים בצורה מתריסה. אסור שלאחר חתימת הסכם נוסף – נחזור למדיניות הכלה. זה הביא להתעצמות חיזבאללה. אסור להסכים לכך בשום פנים ואופן.
מה עם החטופים?
אני מוטרד מאד מנושא החטופים. מאז ההצלחות בצפון הפוקוס עבר לחזית הלבנונית ונדמה שנושא החטופים נשתכח. אמנם ראש הממשלה נתניהו העריך שחיסולו של נסראללה יחד עם פעולות נוספות יסייע להביא לשחרור החטופים. אני לא רואה את זה בשטח, אלא אם ישנם דברים (הלוואי) שסמויים מן העין. חשוב מאד להתמקד בסוגית החטופים ולא לוותר.
נושא נוסף שהעסיק אותנו השבוע היה מינויו של גדעון סער לשר בממשלה. בעיני זהו מהלך חשוב מאד ברמה של החוסן הלאומי. בעת מלחמה אני מצפה מכל המפלגות הציוניות להצטרף לממשלת אחדות. זה חשוב לעם, זה חשוב לחיילים, זה חשוב לכולנו אל מול העולם.
היו שהאשימו את גדעון סער בכך שהמעשה שלו הוא מעשה פוליטי בלבד ולא פטריוטי כפי שאמר. ואני שואל את אותם מבקרים – מהו המניע לאי הצטרפותו של יאיר לפיד לממשלה? והתשובה ברורה: פוליטיקה. ולכן, גם אם המניע של גדעון סער הוא פוליטי ובאותה עת מסייע למדינת ישראל – טוב הדבר בעיני. מבחינתי שכולם יעשו פוליטיקה ושכולם יצטרפו לממשלה…
ניתוח קולע כל הכבוד