נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים רבי משמעות באירוע הסליחות המסורתי שהתקיים הערב (שלישי) בבית הנשיא. בנאומו, הדגיש הנשיא את חשיבות הווידוי הקולקטיבי בעת הנוכחית, תוך התייחסות ישירה לאירועי 7 באוקטובר והמצב הלאומי הנוכחי.
הרצוג פתח את דבריו באמירה כי השנה אין צורך להסביר מדוע הווידוי נאמר בלשון רבים, בהתייחסו למצב הפיצול והקיטוב שהובילו לאירועים הטרגיים. הוא המשיך בסדרה ארוכה של "על חטא", המתייחסת לכשלים חברתיים ולאומיים שונים.
בין החטאים שמנה הנשיא: אטימות לב, בלבול בין אחים לאויבים, גסות לב כלפי הסובלים, דעות קדומות, הפקרת גבולות, וכחנות ומדון פנימי, זלזול בקולן של נשים בתפקידי ביטחון, חירשות הדדית, אלימות ברשתות החברתיות, יוהרה, כהות חושים, ליבוי שנאה, שכחה מהירה, ניכור כלפי האחר, עצימת עיניים מול אתגרים, פילוג ופלגנות, צדקנות, קונספציות עיוורות, וראיית הרע תוך הסטת המבט מהטוב.
הנשיא הדגיש כי אמירת הווידוי ברבים אינה רק הכרה בשותפות לחטא, אלא גם תחילתו של תיקון משותף. הוא תיאר את הווידוי הקולקטיבי כביטוי עליון של ערבות הדדית, וקשר אותו לתפילה המשותפת להשבת החטופים, החזרת העקורים לבתיהם, ושיקום היישובים שנפגעו.
לסיכום, הרצוג הביע תקווה עמוקה הנשאבת מגבורתו ויופיו של העם, למרות השבר העצום וחשבון הנפש העמוק הנדרש. דבריו משקפים קריאה לאחדות ותיקון לאומי בעת משבר, תוך הכרה בכשלים העבר והתקווה לעתיד טוב יותר.
אם בכנות חשוב לכבוד הנשיא חשבון נפש לאומי משותף, ואני מאמין שבאמת חשוב לו.
שיתכבד ויפנה לעיריות תל אביב יפו, ורמת השרון, וידרוש מהן לחזור בהן מעמדתן האנטי יהודית חסרת הסובלנות כלפי מי שחשבה להם תפילה בציבור.
למנוע מנשים המבקשות מרצונן החופשי להתכנס לתפילה בהפרדה, כביכול בשם שמירת זכויותיהן, תוך כדי שבפועל הן רומסות ברגל גסה את זכותן לחופש הפולחן המעוגנת בחוק.
צעד קטן לקראת התיקון הנדרש ביחס הפרוגרסיבים למורשת ישראל.
נאה דורש ונאה מקיים.
הגיע הזמן שהוא אכן יעשה חשבון נפש.
יזכר בעובדה הפשוטה שבשביעי לעשירי היום בו מדינת ישראל נעלמה ורק האזרחים שלה הצליחו להציל אותה. הוא היה האזרח מספר אחד של המדינה.
ויתפטר כבר.
למה הוא מחכה?
להפגנות ענק מול ביתו?