בשמיים אפורים של סתיו ירושלמי, נישאו היום קולות בכי ותקיעת שופר, מלווים את נשמתו של רס"ן (מיל') נתנאל הרשקוביץ במסעה האחרון. הטלית שעטפה אותו בקרבות, עטפה עתה את זיכרונו, נושאת בקפליה סיפור של אמונה ותקווה שנקטעו באיבם.
בין קברי הר הרצל, עמד אביו של נתנאל, מאיר, קולו רועד בין דמעות וגאווה. "היית יותר מבן, היית חבר," לחש, מילותיו מהדהדות בלב כל הנוכחים. סיפר על תפילות יומיומיות בכותל, על אהבה שלא ידעה גבולות, ועל חלום שהתנפץ – להעביר את התפילין לנכדו ביום בר המצווה.
ואז, ברגע שהדממה איימה להשתלט, נשמעה תקיעת שופר. קול עתיק וחזק, נושא את הבטחתו האחרונה של נתנאל – תקיעה שתכנן לתקוע במוצאי יום כיפור. חבר קהילה מילא את משאלתו, שולח את הצליל המייסר אל השמיים, כגשר בין עולמות.
נתנאל, שנפל יחד עם חבריו צבי וארי במארב אכזר בג'באליה, הותיר אחריו לא רק משפחה שבורת לב, אלא גם סיפור של מסירות ואמונה. בטליתו, שנמסרה למשפחה, נמצאו מחזור תפילות ושופר – עדות אילמת לרוח שלא כבתה גם בלב הקרב.
כך, תחת שמי ירושלים, נפרדנו מלוחם שחלומו לתקוע בשופר הפך לתקיעת פרידה. נתנאל הרשקוביץ, בן 37 במותו, השאיר אחריו מורשת של אהבה, אמונה ומסירות – ערכים שימשיכו להדהד הרבה אחרי שהשופר השתתק.
