בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל־הָֽאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּֽת: לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹֽתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּני יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱ-לֹקיכֶֽם: (ויקרא (כג,מב-מג)
מבואר בסוכה (כה,א) ששלוחי מצוה (ובי' ברש"י כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו ולפדות שבויים) פטורים מהסוכה ולומדים זאת בגמ' משום דין עוסק במצוה שפטור ממצוה אחרת, וברש"י ביאר שפטורים אפי' בשעת חנייתן, וכן מבואר בגמ' (סוכה כו,א) שההולכים לדבר הרשות חייבים בסוכה מצוה פטורים מהסוכה בין ביום ובין בלילה, ומשמע שאפי' שהולכים רק ביום פטורים, וכן מבואר שם שרב חסדא ורבה בר ורבה בר אבוה שהלכו ללמוד תורה ברגל ולא ישנו בסוכה משום שהיו עוסקים במצוה למרות שבלילה לא היו עוסקים במצוה בפועל, והקשה שם בתוס' מדוע יפטרו כשלא עוסקי במצוה שהרי מי שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו שאין פטור ממצוה אחרת למרות שמקיים מצוה, אלא נקט תוס' שדוקא כשעוסקים בפועל פטורים , ומדובר באופן שאם יתעסקו בסוכה ימנע מהם לקיים את המצוה.
ובגמ' כו,א מצינו שהולכי דרכים ביום פטורים מהסוכה ביום וחייבים בלילה הולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בלילה וחייבים ביום הולכי דרכים ביום ובלילה פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה הולכים לדבר מצוה פטורים בין ביום ובין בלילה, ומבואר שכל הפטורים הם משום דין 'תשבו כעין תדורו', וכתב רש"י כשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה כך כל ימות החג שאינו יום טוב לא הצריכו הכתוב למנוע, וכתב עוד שכדרך שרגיל כל ימות השנה שיביא מצעותיו וכלי תשמישו ואם לא יכול להביא הרי פטור, ובתוס' הוסיפו שגם דין מצטער נלמד מ'תשבו כעין תדורו' שאין אדם דר במקום שמצטער.
הולכי דרכים ביום אם חייבים בבניית סוכה בלילה
ובמאירי (סוכה כו,א)הביא שיש אומרים שאף הולכי לדבר מצוה דוקא אם ישבו בסוכה יארע להם קצת בטול באותה מצוה וכמעשה שהוזכר ברב חסדא ורבה בר רב הונא, וכן כתבו שהולכי דרכים לדבר הרשות חייבים בשעת חנייתם אף לעשות סוכה מתחלה, שהרי לדבר מצוה אם אין בטול המצוה בכך, ומ"מ נקט שאנו מפרשים שלדבר מצוה אף בסוכה מזומנת להם כן ולדבר הרשות אין שם חיוב אלא בשיש שם סוכה במקום חנייתם לא שיהו חייבים לעשותה מתחלה וכן המנהג.
וכתב בשו"ע הרב (תרמ,טו-טז) המהלך בדרך בימי הסוכות אם הוא אוכל וישן על פני השדה במקום שאין שם ישוב כלל אינו צריך לטרוח ולעשות לו סוכה אפילו הוא יושב כל החג במקום אחד בשדה ויש לו סיפוק לעשות לו סוכה במקום הזה אעפ"כ אינו צריך לטרוח בשביל כך אלא אם יש שם במקום חנייתו סוכה מוכנת עשויה לשם צל הרי זה יושב בה ואם לאו אוכל ושותה וישן על פני השדה לפי שהסוכה היא כעין דירת ביתו בכל השנה ואין אדם קובע דירתו במקום שאין שם ישוב כלל, אבל כשהגיע למקום ישוב אפילו הוא ישוב גוים ורוצה לאכול או לישן שם חייב לעשות לו סוכה ויכנס לתוכה לאכול ולישן, ודוקא אם יש לו פנאי ולא יזיק בזה להילוכו.
וכן פסק בשו"ע (או"ח תרמ,ז) שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה בין ביום בין בלילה, וכתב במשנה ברורה כגון שהולך להקביל פני רבו או ללמוד תורה או לפדיון שבויים וכיו"ב, וכתב שאפי' הולכים רק ביום פטורים גם בלילה כיון שטרודים במחשבת מצוה והכל בכלל עוסק במצוה שפטור ממצוה אחרת, ובסעיף ח' כתב, הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה הולכי דרכים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום, וכ' הרמ"א ודוקא כשיוכלו למצוא סוכה אבל אם אינם מוצאים סוכה יוכלו לילך לדרכם אף שלא ישבו בה לא יום ולא לילה כשאר ימות השנה שאינו מניח דרכו משום ביתו, ואע"ג שיש להקל מ"מ המחביר תבוא עליו ברכה, וכתב במ"ב משום שנאמר 'תשבו כעין תדורו' וכשאדם דר בביתו בשאר ימות השנה אינו נמנע מלנסוע לאיזה ענין ומניח את ביתו וכן בסוכה, וכתב שצריך מ"מ להשתדל למצוא סוכה, ואינו חייב לעשות סוכה אם לא מצא, ואפילו אם הוא יודע שבדרך לא ימצא שם סוכה מותר לצאת מביתו דכלל בידינו 'תשבו כעין תדורו'.
ובביאור הלכה שם הביא שנחלקו הלבוש והמג"א אם חייב לבנות סוכה לשינה כשמגיע בלילה בשביל שינה, או שרק צריך לחפש סוכה אבל אין עליו חיוב לבנות כיון שאי"ז כעין תדורו לטרוח ולבנות סוכה, ונקט במ"ב כדעת הלבוש שאין חייב לבנות סוכה גם כשבא בלילה וכל החיוב רק לחפש סוכה בנויה.
בעמק ברכה (סוכה סי' כ) הביא מחלוקת האם צריך לבנות סוכה בלילה, וכתב שאף שאין להמנע למללכת בדרכים בסוכות גם אם יבוא לידי ביטול סוכה משום דין תשבו כעין תדורו, מ"מ מפני הספק ראוי כיום להמנע מללכת בדרכים בחג הסוכות, ואין לומר שיחמיר על עצמו לבנות סוכה במקום חנייתו שנכנס בזה לידי חשש איסור מלאכה בחול המועד שהרי אם פטור לבנות סוכה ממילא אסור לו לבנותה, וכיון שנכנס בזה לחשש איסור ראוי להמנע מזה.
ובאגרות משה (או"ח ח"ג סי' צג) כתב שנראה לאסור לצאת לטיול, שכל דין הולכי דרכים שפטורים היינו אותם שהולכים למסחר וכיו"ב שהוא צורך ממש וכן כל לאדם שצריך לצאת מהסוכה נאמר דין זה, אבל לטיול סתם שאין לזה צורך אינו כלום, וכתב שהרי מי שישן במשך השנה מחוץ לביתו תחת כיפת השמים ורוצה גם בסוכות לישן תחת כיפת השמים שבזה אין דין תשבו כעין תדורו כיון שמ"מ אין מצטער רק שרוצה יותר הנאה, וכל הדין התחדש רק כשמעכב ממנו לקיים דבר אחר, וכל מה שמצינו בגמ' רק משום צורך מצוה, וכתב שבעידנא דריתחא כשמחפש איך להפטר ממצות עשה נענש על זה, כמו שמצינו במנחות (מא,א) שגם במקום שיש לו הנאה מלבישת בגדים שפטורים מציצית מ"מ נענש, ולכך כתב שמסתבר שאסור לילך לטיול ולתענוג למקום שאין בו סוכה.
ובמקום אחר (אבן האזר (ח"ד סי' לב) שכ"מ שאסור היינו כשאין צורך אבל מי שנוסע לא"י לסוכות ורוצה לטייל ואין לו זמן אחרי סוכות שזה נחשב בגדר צורך ומותר, וכן אם מטייל בכל מקום שאין נמצא שם אחרי סוכות ורוצה לטייל שם הרי"ז צורך.
וכן בהליכות שלמה (מצות ישיבת סוכה ט,כא) כתב, המטיילים אין להם דין הולכי דרכים שהרי יכולים הם לערוך את הטיול בזמן אחר ולפיכך חייבים בסוכה, ולכן יש להמנע מטיולים למקומות שאינו יודע שתהא סוכה מצויה לו בהם בשעת הצורך, וציין שם כפי שכ' הרמ"א (תרמ,ג) שהמקיז דם חייב בסוכה כיון שהיה יכול להקיז דם לפני החג או לדחות לאחריו, וכן לא פטרו הולכי דרכים אלא כשהם הולכים לצורך פרנסתם או צורך אחר אבל סתם לא.
מצות ישיבה בסוכה חיובית או קיומית
והנה חקרו האחרונים אם מצוות ישיבת סוכה בכל ימות החג מלבד ליל יו"ט ראשון היא מצוה קיומית לשבת בסוכה שכשבא לאכול צריך לאכול בסוכה או שיש איסור באכילה חוץ לסוכה ואין כל מצוה בעצם האכילה בסוכה, שאם היא מצוה קיומית אסור לו להפקיע את עצמו מהמצווה, הגם שאין מצוה לשבת בסוכה כדין ציצית אין חיוב ללבוש בגד עם ציצית אבל כשבא ללבוש בגד שיש בו ארבע כנפות מפקיע את המצווה, ואם נאמר שיש איסור שלא לאכול חוץ לסוכה א"כ כיון שהולכי דרכים פטורים אין בזה כל מצוה באכילה בסוכה ולא ביטל את המצוה.
סוכה הגזולה מדין מצוה באה בעבירה
והנה במנחת חינוך (מצוה שכה) כתב שמצוות אכילה בסוכה בשאר ימות החג (מלבד לילה ראשון) אינה מצוה, ותירץ בזה את קושיית תוס' מדוע נאמר 'לך' בפסול של סוכה גזולה שהרי זה כבר פסול מדין מצוה הבאה בעבירה, וכיון שאין מצוה אל איסור לאכול מחוץ לסוכה, א"כ העבירה אינה יכולה לבטל את האיסור, ואחרי שלומדים מהפסוק של 'לך' למעט גזולה ביאור שהסכך נהיה פסול והאוכל תחתיו כאילו אוכל חוץ לסוכה, אמנם הרבה אחרונים חלקו על המנ"ח (בשערי יושר ובשם הגר"ח ועוד).
אונן בחיוב סוכה
במאירי (סוכה כה,ב) הביא מחלוקת אם אונן חייב בסוכה, לדעת המאירי אונן פטור ולדעת חכמי נרבורנה אונן חייב בסוכה, ובפרי מגדים כתב שאונן חייב בסוכה כיון שאונן רק פטור ממצות שהם שב ואל תעשה ואסור לו לבטל עשה בקום ועשה, וא"כ אפשר לתלות מחלוקת המאירי וחכמי נרבורנה אם מצוות סוכה היא מצווה קיומית או שיש איסור באכילה מחוץ לסוכה.
ויש לעיין במי שהולך ללמוד בבית הכנסת ובצהרים הולך לישן שם, האם נחשב כדין תשבו כעין תדורו, וכן יש לדון אם יכול לאכול שם מדין תשבו כעין תדורו שאין צריך לטרוח ולחזור לביתו בשביל הסוכה.
ויש שאמרו שדין תשבו כעין תדורו הוא, שאדם יכול לעזוב את הסוכה ולצאת ככל ימות השנה ואם הוא יוצא הרי יפטר מלאכול בסוכה, אבל מ"מ צריך להשתדל ולטרוח לחפש סוכה, וכן משמע בלשון רש"י שכתב 'שלא הצריכו הכתוב למנוע' לפי שעיקר החידוש שיוכל לצאת מהסוכה, ואם הוא בסוכה ולא יצא ממנה בזה אין את הפטור של תשבו כעין תדורו.
והגרי"ש אלישיב חלק על האגרות משה וכתב להתיר לצאת לטיול, ודחה את הראיה מציצית שבציצית הוא הולך זמן ממושך בלא ציצית ומראה שמפקיע את עצמו מהמצוה משא"כ בסוכה כשיוצא באקראי לטיול, וכן במה שהוכיח במנחת שלמה ממקיז דם ששם היה צריך לעשות קודם החג משא"כ בסוכה זה משום פטור של הולכי דרכים שבזה יש סברא לומר שנח לו לילך בחול המועד שאז הוא פנוי מטרדותיו.
אם נרדם בשיעור תורה
ויש לדון אם משתתף בשיעור הנמסר בבית הכנסת ואנשים נרדמים האם צריך לגרום שלא ירדם מחוץ לסוכה, ובזה יש לדון מצד שלא הולך לשון רק נרדם מעצמו, וכ' הרא"מ הורוויץ (סוכה כו,א) שדוקא באופן שמשכיב את עצמו לישן אז חשיב שישן חוץ לסוכה, והוכיח מדברי הגמ' שאוכלים ושותים עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שנת עראי חוץ לסוכה ונחלקו אם משום שמא ירדם או שאין קבע לשינה ובשינה כל שהיא הרי ישן חוץ לסוכה, והקשו איך מותר לישן שינת עראי בתפילין ותירצו שסומך שינתו באחרים ולא חוששים שמא ירדם, ומזה שלא כתבו שאסור לשבת אפי' רגע חוץ לסוכה שמא ירדם כתב להוכיח שכל האיסור רק כשהולך לישן מחוץ לסוכה.
וגם אם נאמר שיש איסור שינה מחוץ לסוכה באופן שנרדם לבד יש לדון את מי ששומע שיעור שפטור מדין עוסק במצווה ופטור ממצוה אחרת, ואפי' שבשעה שישנים אינם עוסקים במצווה מ"מ אין עליהם חיוב סוכה בשעה שישנים.
ועוד אפשר לדון מטעם דין תשבו כעין תדורו שלא חייבו את האדם לשנות מהרגלו שרגיל כל השנה, וכיוון שכל השנה הוא יוצא מביתו לשמוע שיעור ולפעמים נרדם בשיעור, כך גם יפטר מסוכה באופן זה, ולא חייבו אותו לשבת בסוכה שאם ירדם ישן בסוכה.
ובחוט השני (סוכה פרק יב) כתב, אע"פ שלא אסרו חכמים להכניס את עצמו למצב של הולכי דרכים, הרי זו שטות לאבד מצוה יקרה זו בשביל טיול אף שמעיקר הדין פטור, וכתב שגדר הולכי דרכים אינו תלוי בשיעור אורך הדרך או במספר השעות או לפי טרחת הדרך, אלא תלוי אם באמצע הדרל יש לו צורך לאכול או לישון לגבי זה הוא נחשב הולכי דרכים, ובחורי ישיבות שנוסעים בחול המועד להקביל פני רבם יש לעיין אם נחשבים להולכי דרכים שאם לא הגיע לבית לא נחשב שהגיעו למקומם, וצ"ע.
וכן יש לדון פטור של הולכי דרכים אם הוא פטור בעצם מצוות ישיבת סוכה שהאדם ההולך בדרכים אינו מחויב בסוכה כלל, או שגם בדרכים הוא חייב בסוכה רק כיוון שלא מתאפשר לו נדחה חיוב זה ואינו חייב, ואפשר לתלות בזה המחלוקת הנ"ל.
ביאור עניין ישיבה בסוכה
וברשב"ם על הפסוק (ויקרא כג,מג) 'למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל' פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה סוכה ממש, וזה טעמו של דבר חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך זה ארבעים שנה וגו' ויאכילך את המן וגו', ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וגו' ואכלת ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך לעשות חיל, ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת, ומפני הטעם הזה קבע הק' את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה.
