ישראל נמצאת כיום בנקודה צבאית-מדינית קריטית.
נכון, יש לישראל הישגים צבאיים אדירים, אבל אלה כרוכים בקורבנות קשים מנשוא בחיי חיילים ואזרחים וגם במחירים כלכליים המכבידים מאד על המדינה והשאלה היא כרגע: מהו הצעד הנכון לעשות? מחד, כל יום לחימה משפר את מצבנו הבטחוני – עוד חיסול מחבלים, עוד כיבוש שטחים הסמוכים לגבול, עוד פיצוץ מינהרות של חמאס בעזה ושל החיזבאללה בלבנון, אבל מנגד – הרי אין סוף לכך: באופן תיאורטי צה"ל יכול להמשיך ולכבוש ולכבוש ולכבוש עוד ועוד שטחים גם בעזה וגם בלבנון ועל ידי כך לכרסם ביכולות אוייבינו לפגוע בנו.
החשש שלי שפעולות אלו לתקופה ממושכת יביאו אותנו למלחמת התשה בלתי נגמרת, עם כל המחירים שהיא גובה. האוייב, גם אם מוחלש, ממשיך לירות רקטות לעבר ישראל, לפגוע באזרחינו, למנוע מאזרחי הצפון לשוב לבתיהם, למנוע מהתלמידים לצאת ללימודים, לפגוע קשות בעסקים המקומיים.
אני בדעה שכירסמנו באופן דרמטי ביכולותיהם של אוייבינו. נכון, לא שיתקנו לחלוטין את היכולות הללו, ותכלס, ארגון טירור, אינו מדינה שבמצב דברים כזה הייתה נכנעת, ולכן הארגונים הללו ימשיכו להילחם גם אם כוחם מצומצם מאד. ביטחונית, המניה של מדינת ישראל נמצאת עכשיו בשיא ולכן אני בדעה שיש לחתור לסיום. כמובן, שלא בכל מחיר.
כמובן שעל ישראל להציב תנאים שיבטיחו את ביטחוננו לזמן ממושך ובעיקר את חופש הפעולה שלנו אל מול האויבים אם יפרו את ההסכמים. יתכן ואויבינו יסרבו להסדרים נאותים מבחינתנו ואז נאלץ להמשיך ולהילחם עד שיאמרו: "רוצים אנחנו".
בסוף הרי יהיה הסדר כלשהו. הוא לא יהיה אידיאלי, יהיו רבים שיבקרו אותו, אבל על-פניו הוא יהיה כזה שיחזיר את החטופים הביתה, ואת התושבים לבתיהם כדי לחיות בבטחון. ברור לי שכל הסדר עליו יוסכם יופר על ידי החיזבאללה בלבנון ועל ידי החמאס בעזה.
אני בדעה שבמקום לדון על פרטים מדוקדקים עם הקהילה הבינלאומית בשאלה מה יהיה המנגנון שיטפל בהפרות כאלו – עלינו להבטיח לעצמנו דבר אחד: לקיים את מה שלא קיימנו בעבר אל מול עזה ולבנון – להגיב מידית על כל הפרה של ההסדרים, לפעול צבאית באסרטיביות מול כל אוהל שיוקם על ידי האויבים.
לא לקיים בכלל מדיניות של "הכלה". בעבר הבטחנו זאת לעצמנו – אבל לא קיימנו לא בלבנון ולא בעזה. הפעם צריך לקיים את ההבטחות שלנו כלפי עצמנו, כי הניסיון מוכיח שאם אנחנו לא נדאג לעצמנו – שום מדינה בעולם לא תעשה זאת במקומנו.
טעות בחישוב, במקום לפחד ממלחמת התשה להרים הילוך יותר ויותא גבוה שיוריד את האויב על הברכיים, חשיבה אחרת תביא לאותו מצב עוד 5 שנים עם אויב מפוקח יותר.
כפי שאמרת אף פעם לא קוימו הבטחות להפסקת התחמשות . זו אחיזת עיניים. הדרך היחידה שהוכיחה את עצמה זה כיבוש והתיישבות. זו מצווה מהתורה. וזה כמובן עובד. כפי שגוים השלימו עם העובדה שחיסלנו מנהיגים הם ישלימו גם עם זה.