יירוטים ומקלטים
בין אזעקה לאזעקה: החודש האחרון רושם בחובו אירועים קשים וכואבים ביותר
כאשר יכתבו את סיכומי המלחמה בכל החזיתות, יקבל החודש האחרון מקום נרחב בכל זווית אפשרית. עיקר הדיווחים יהיו על הנפילות הרבות של החיילים הי"ד בשתי החזיתות – בעזה ובעיקר בלבנון. המון הרוגים, המון יתומים. כאב בלתי סופי.
החודש גם נרשמו הרבה יותר אזעקות מחודשים קודמים (ראו לקמן) והרבה יותר אירועים. המציאות ההזויה בה נתונים מיליוני תושבים רבים בישראל המנהלים את חייהם לצד האזעקות, היירוטים והמקלטים, בלתי נתפסת.
ואם לא די בכך, בבוקר השבת האחרונה, חווינו לראשונה "אזעקת רעידת אדמה" בצפון. הייתה זו אזעקה שונה: תרועה ולאחריה הכרזה – "רעידת אדמה", "רעידת אדמה". מדובר במערכת שנכנסה לפעילות פיקוד העורף לפני שלוש שנים והופעלה בפעם הראשונה, לאחר שהחיישנים הרגישים שלה זיהו הדף פיצוץ רחב היקף בלבנון. האזעקה (למי ששמע והתעורר) עוררה התלבטות: האם לצאת מהבית, כפי שנדרש לעשות, ולהתרחק ממבנים. או להישאר במקום, מחשש שכל רגע תגיע אזעקת טילים, שמחייבת להישאר בתוך מבנה מוגן. נשארנו כמובן בבית ובהמשך התברר (על ידי העובדים הזרים המקומיים) כי מדובר היה באזעקת שווא.
הסיפור הזה מלמד שוב על המצב הבלתי אפשרי עמו אנו מתנהלים זה שנה. רק חסר היה לנו שתהיה אזעקת קורונה, קדחת, או שידפון ונצא מבולבלים עוד יותר.
כרגע על הפרק כמה עניינים ביטחוניים, מדיניים ופוליטיים חשובים, ובראשם: האם תהיה הסדרה בלבנון שתסיים את המלחמה בצפון ותחזיר את התושבים לבתיהם. נציגים אמריקאים עושים את דרכם הלוך ושוב, והמגמה היא להגיע להסדר שיאפשר אכיפה של כל הסכם עתידי. המשמעות: לתת לצבא אפשרות לאכוף כל הפרה של חיזבאללה בנושא הצטיידות נשק והתקרבות לדרום לבנון. השמועות אומרות שבידי מדינת ישראל מכתב אמריקאי שכזה. אם הדבר לא יקרה, הרי שכל הסדר רעוע, יביא מהר מאד למלחמת לבנון רביעית.
בנושא המדיני (לו גם השלכות פוליטיות) יירשמו בשבוע הקרוב התפתחויות משמעותיות. מדובר כמובן בבחירות לנשיאות ארה"ב. כל תוצאה תשפיע רבות על המשך הלחימה, על המו"מ המדיני בכל החזיתות וכמובן על היחס האמריקאי לממשלת ישראל בראשות נתניהו (ראו לקמן).
גם בנושא הביטחוני נרשמו החודש אירועים משמעותיים שבמרכזם התקיפה באיראן. מדי יום מתבררות המטרות שהותקפו ומסתבר שהן היו משמעותיות ביותר. תחילה התכחשו האיראנים לנזקים שנגרמו וניסו לזלזל במטרות שהושמדו. אולם העם האיראני לא קנה זאת ולאט לאט שינתה המנהיגות האיראנית את תגובתה, ועתה היא מאיימת להגיב חזרה, ובכך להסתכן בתקיפה נוספת של ישראל, שהפעם תלך עד הסוף, על כל המשמעות שבעניין.
על פי הדיווחים ברשת הסי.אן.אן, מתכוונים האיראנים להגיב נגד ישראל עוד לפני הבחירות בארה"ב שיתקיימו ביום שלישי הקרוב. החודש נגמר היום ונתפלל לחודש שיביא עמו בשורות טובות יותר.
להביס את האריס
האריס או טראמפ: מה צפוי לקרות אם האריס תיבחר, ולמי נתונה אהדת שרי הממשלה?
רק התחלנו את השנה, ונראה שאחד האירועים שיעמדו במרכזה צפוי להתרחש בשבוע הקרוב, כאשר הבחירות לנשיאות ארה"ב ישפיעו רבות על מדינת ישראל ועל העולם כולו. לקו הגמר הגיעו שניים, שספק אם היו מגיעים לאותו מקום ולאותו מעמד בכל מדינה אחרת. אולם אמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ולכן יכולים להתמודד על הנשיאות – מועמד שנחשב לבלתי צפוי ומשונה (בלשון המעטה), מול מועמדת רדודה וחלשה (שמזכירה את יאיר לפיד) – מעין ברירת מחדל של הדמוקרטים. כאשר בוחנים את השניים הללו, קשה להבין כיצד אמריקה בת מאות מיליוני התושבים, לא יכלה למצוא מועמדים ראויים (ומכובדים) יותר. אולם זו המציאות ועמה יש להתמודד.
מה שברור הוא, שאם לשרי הממשלה ולעומד בראשה הייתה ניתנת זכות בחירה, אין ספק למי הייתה נתונה אהדתם. אולם החוק מונע מהם להחזיק באזרחות כפולה, בעודם נבחרי ציבור, ולכן הם יביטו מהצד בבחירות תוך תקווה שטראמפ ינצח.
"אם קמלה מנצחת, אנחנו בצרות", התבטא אחד השרים בשיחות פרטיות והוסיף תובנה מעניינת: "במקרה כזה אנחנו לא נתגעגע לביידן, אלא לאובמה". ההתבטאות הזו אומרת הכל: אובמה, היה אמנם נשיא בעייתי, אולם אישר לישראל תקציבי עתק לצורך חימוש. אצל האריס המצב יהיה שונה לחלוטין. "החשש שלי מאמברגו נשק הוא אמיתי", אמר אותו שר. "לא קשה לזהות עם מי היא מזדהה ולמי הלב שלה נתון".
התחושה בקרב שרי הממשלה היא שגורל המשך המלחמה תלוי בתוצאות הבחירות בארה"ב. דעתה של האריס אינה נוחה מהמשך המלחמה. האירוע שהתרחש במפגש שקיימה עם סטודנטים במילווקי מלמד על הלך מחשבתה. אחד הסטודנטים, שעטה כאפייה לראשו ולא הסתיר את דעותיו האנטי ישראליות, טען בפניה כי "מיליארדי דולרים מארה"ב הולכים לרצח עם". האריס, שיכולה הייתה להתעלם מהדברים ולהמשיך הלאה, עצרה ואמרה לנוכחים ששמעו את האיש: "מה שהוא מדבר עליו זה אמיתי".
בכך היא ממשיכה את הקו האנטי ישראלי שלה, שהחל עם החרמת נאומו של נתניהו בקונגרס, וההתבטאויות שלה על "הסבל שעוברים תושבי עזה". כאשר מביטים על עוזריה, מבינים עוד יותר את הבעיה. כולם אנטי ישראלים כמעט במוצהר.
בשונה מביידן שהתעלם מהלחצים של הפרוגרסיביים והמוסלמים ולא נתן להם מקום בממשל שלו, האריס מקורבת אליהם יותר ותרצה להיבחר לכהונה שנייה. הדבר ישפיע רבות על תפקודה לאורך כל הקדנציה.
מנגד ניצב לו טראמפ, והגם שהוא נחשב לבלתי צפוי (ו"משוגע" בלשון העם), הרי שהיחס שלו לישראל הרבה יותר חיובי. מלבד זאת הוא מוקף באנשים רבים אוהדי ישראל ולכן מעגל ההשפעה סביבו שונה לחלוטין מאלו שמקיפים את האריס.
לאור התבטאויותיו בעבר, צפוי טראמפ לבקש מנתניהו לסיים מהר את המלחמה בעזה ובצפון. אולם רק עם ניצחון ישראלי מוחלט, ולא עם הפסקת אש שתסייע לחמאס ולחיזבאללה לשוב ולהתחמש. בכך יהיה שונה מממשל ביידן, שלחץ על הפסקת אש מידית לכל אורך המלחמה. הבחירות כאמור בשבוע הקרוב וברור לכל מי המועמד הרצוי יותר.
צמוד צמוד
המרוץ לבית הלבן: השיטה המעוותת, הקרב העיקש, המחלוקת המשפטית והקול היהודי
מדי מערכת בחירות בארה"ב, עוסקים כולם בשיטה האמריקאית המעוותת, שיטת האלקטורים. אין ברצוננו להיכנס כאן לפרטי הפרטים של השיטה המסובכת שנוצרה לפני 235 שנים, מתוך הנחה שהדבר הוסבר פעמים רבות לאורך השנים. אולם אין ספק שלעיתים מדובר בעיוות רצון הבוחר. כך ארע פעמיים ב-25 השנים האחרונות.
בפעם הראשונה זה קרה כאשר ג'ורג' בוש הבן, נבחר לנשיא למרות שהמועמד מולו אל גור, זכה ביותר קולות. בפעם השנייה זה קרה לטראמפ שזכה בפחות קולות מהילרי קלינטון, ובכל זאת נבחר לנשיא.
הדבר קרה כאמור בגלל שיטת הבחירות הייחודית בארה"ב: במקום לבחור ישירות בנשיא, הבוחרים מצביעים לטובת אלקטורים המזוהים עם אחד המועמדים. המועמד שמקבל את מרבית הקולות באותה מדינה, גורף את כל האלקטורים, כאשר כל הקולות של המועמד השני מושלכים לפח.
מי שמקוננים על השיטה הזו הם בעיקר הדמוקרטים, שזוכים לרוב במדינות גדולות, בעוד הרפובליקנים נהנים מיתרון באזורים פחות עירוניים. זו הסיבה שהילרי קלינטון הפסידה בזמנו לטראמפ, אף שקיבלה יותר קולות ממנו. קלינטון גברה על טראמפ כמעט בכל 30 הערים הגדולות בארה"ב. אבל התבוסות בעיירות ובפרברים הובילו למהפך. באותו אופן הפסיד אל גור הדמוקרטי לג'ורג' בוש, אף שקיבל כחצי מיליון קולות יותר ממנו.
בישראל שיטת הבחירות שונה, ובכל זאת גם כאן בבחירות 2008, זכתה "קדימה" בראשות ציפי לבני ב-28 מנדטים, מנדט יותר מהליכוד, כאשר נתניהו הצליח ליצור רוב קואליציוני ולהקים את הממשלה.
כך או כך הקרב הצמוד בין טראמפ להאריס, והאפשרות למחלוקת משפטית באשר לתוצאות שיתקבלו, הביאו את שני המטות להצטייד בצבא משפטנים ענק מחשש להאשמות על גניבת קולות, רמאויות וזיופים. ההנחה היא שאם טראמפ ינצח, צפויה האריס להכיר בניצחון, בעוד שאם זה יקרה הפוך, טראמפ יילחם להוכיח שהבחירות נגנבו. ההיסטוריה מוכיחה זאת.
שני המועמדים מחזרים במרץ אחר הקול היהודי, אף שמדובר בקהילה זעירה – 2.4% מכלל הבוחרים. מרבית היהודים חיים במדינות שאינן תחרותיות – ניו יורק, ניו ג'רזי וקליפורניה. אולם בשתי מדינות מתנדנדות – פנסילבניה ואריזונה, יכולה הקהילה היהודית להכריע ולהטות את הכף. בפנסילבניה יש כ-300 אלף יהודים שהם 3% מבעלי זכות הבחירה במדינה. בבחירות 2016 זכה שם טראמפ בהפרש של 7%. בעוד בבחירות 2020, ביידן ניצח שם בהפרש זעום של 1.2%.
באריזונה מונה הקהילה היהודית 125 אלף בוחרים, שמהווים 2% מכלל המצביעים במדינה. טראמפ ניצח ב-2016 ב-90 אלף קולות, ואילו בידן ניצח ב-2020 עם רוב של 10,000 קולות בלבד.
טראמפ סבור שלא יתכן שיהיו יהודים שיצביעו להאריס עקב עמדותיה נגד מדינת ישראל. האריס מצידה מבליטה את העובדה שהיא נשואה ליהודי. השיקול היהודי באשר לאופן ההצבעה הפעם, קשור לאנטישמיות, שפרצה במלא עוזה לאחר השבעה באוקטובר. הבוחרים ישאלו את עצמם, מי יגן עליהם יותר ובהתאם לכך יצביעו.
לא חגיגי
פתיחת מושב החורף: נתניהו מתחזק, לפיד נחלש, הרצוג נכנס למחלוקת מיותרת
פתיחת מושב בכנסת נחשבת תמיד לאירוע חגיגי, לא השבוע. שנתיים עברו מאז הבחירות, והמושב העגום של הכנסת הוקדש כולו לאירועי הטבח. כל הנואמים, התגובות וההתבטאויות היו בהתאם.
הכותרת הפוליטית בתחילת המושב: "הקואליציה מתחזקת, נתניהו מוביל בהתאמה לראשות הממשלה", לא הופיעה בחדשות 14, כפי שניתן היה לחשוב, אלא בחדשות 12. סביר להניח שהיא הטריפה את דעתם של הרלבי"ם, אנשי המחאה והתקשורת. הכיצד זה יתכן: שנה מאז האסון, ונתניהו רק מתחזק.
לפי כל הפרמטרים, הממשלה הזו לא הייתה צריכה להגיע למועד הנוכחי. כולם חזו את נפילתה עוד קודם. אבל נתניהו חיזק את הקואליציה שלו בעוד ארבעה חברים והיא מונה כרגע 68 לאחר כניסתו של סער לממשלה.
קואליציה כזו יכולה לכאורה למשוך עד מועד הבחירות בעוד שנתיים. אולם, על פי כתבים פוליטיים (שלום ירושלמי) מדברים בסביבתו של נתניהו על בחירות שיתקיימו ביוני 2026, ארבעה חודשים לפני המועד הקבוע בחוק.
הסיבה: הערכה גוברת כי תקציב 2026 לא יעבור עד מרץ 2026, כיון שכל מפלגה תרצה לבדל את עצמה ולחדד את עמדותיה כפי שקורה תמיד בכל שנת בחירות. לפיכך סביר להניח שהתקציב לא יעבור ולכן יערכו הבחירות מעט יותר מוקדם.
קודם לכן צריך נתניהו להתגבר על משוכות פנימיות רבות ובעיקר על השימוש שעושה השמאל והרל"ב בנציגים הדתלי"ם נגד החרדים בסוגיית הגיוס. היטיב להגדיר זאת השבוע משה פייגלין, שנכדו הי"ד נהרג בקרבות בעזה. "שיטת הפרד ומשול עובדת יפה. הקפלניזם השולט בערוצים ובתודעה, מסיט את הדיון מהמקום האמיתי שבו הוא צריך להיות, מפריד ומסית בין הסרוגים לחרדים – וימשיך למשול".
כך או כך, מול הקואליציה הרחבה של נתניהו ניצבת אופוזיציה חלשה ובלי אנרגיה. יו"ר האופוזיציה לפיד איננו בנוי להנהיגה ויעיד על כך נאומו הרדוד השבוע בכנסת. המרוויח הגדול מכך הוא כמובן נתניהו. גם הסקרים לטובתו.
בסקר שפורסם אתמול ב"ישראל היום" מקבל הליכוד 26 מנדטים, בפער מהמחנה הממלכתי של גנץ שניצב על 19. מאחור נמצאים ליברמן עם 12, לפיד עם 11 וכך גם יאיר גולן. לפי הסקר אם בנט נכנס למערכת הפוליטית (והוא בדרך), הוא מקבל 24 מנדטים, בעוד הליכוד מקבל 23. אולם בנט מקבל את כל הקולות שלו ממחנה האופוזיציה, ומוריד את גנץ לעשרה מנדטים, לפיד 8, וכך גם יאיר גולן. הערה אזהרה: בנט תמיד חזק בסקרים, כאשר המציאות מתנפצת לו בפנים.
מי שהפתיע השבוע לרעה היה נשיא המדינה יצחק הרצוג, שהחל לשאת בכנסת נאום מאחד כמקובל, ואז עבר לנושא פוליטי כשקרא להקים ועדת חקירה ממלכתית, דבר שכידוע ניצב במחלוקת פנימית. בליכוד מתנגדים לוועדת חקירה ממלכתית בראשות שופטי הבג"צ מסיבות מובנות. הרצוג נכנס למקום ממנו היה צריך לברוח או לפחות להתעלם.
החזית הפנימית
מה יקרה קודם: חיסול מזכ"ל חיזבאללה החדש, נעים קאסם או פיטורי השר גלנט?
"אחרי החגים" כבר כאן ויחד עם החזרה לשגרה (עד כמה שאפשר), חוזרת החזית הנוספת: ההדחה הצפויה של יואב גלנט מתפקיד שר הביטחון. מסתבר שנתניהו לא ויתר על כוונתו לפטר את גלנט ורק דחה אותה עקב הצטברות האירועים הביטחוניים.
תזכורת: 24 שעות לפני מבצע הביפרים, אמור היה נתניהו לפטר את גלנט. הכול כבר היה מוכן וערוך לכך, אלא שמבצע הביפרים קטע את התהליך. נתניהו הותיר את שר הביטחון בתפקיד, ומשם העניינים התגלגלו קדימה לתמרון בלבנון ובהמשך לתקיפה באיראן. עתה כאשר יש תחושה של הפוגה מסוימת, כשברקע קיימים דיבורים על אפשרות של הסדרה בלבנון, שוב עולה על הפרק עניין הפיטורין.
במערכת הפוליטית משוכנעים שמדובר בעניין של זמן בלבד. לא ברור מה יקרה קודם: חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה החדש, נעים קאסם, או פיטוריו של השר גלנט. מה שברור הוא, שגלנט לא יסיים את הכהונה שלו במשרד הביטחון וייאלץ להיפרד מתפקידו.
אם בוחנים את הדברים לאחור, הרי שנתניהו התחרט על מינוי גלנט, זמן קצר לאחר שמינה אותו לתפקיד. האירוניה היא, שנתניהו רצה בו כדי לקבל שר ביטחון שיתמוך בעתיד במתקפה באיראן, אם לא יהיה פתרון מדיני בנושא הגרעין. זו הסיבה שהוא רצה למנותו בעבר כרמטכ"ל. אלא שבינתיים העניינים התגלגלו אחרת: עוד קודם הטבח הנורא, התנגד גלנט לרפורמה המשפטית והסתכסך על כך עם נתניהו, ומאז שואף ראה"מ לפטרו תוך שהוא מחפש את העילה והתזמון.
הניסיון להדיחו נותר, ומה שהשתנה זה רק הנסיבות הפוליטיות והמבצעיות. גלנט לא רצה לתמוך בחוק הגיוס, ונתניהו חשב שזו סיבה מספיק טובה להדיחו על מנת לשמור על יציבות הממשלה. אולם חוק הגיוס ירד בינתיים מהפרק, ומה שנותר זה רק הנושא הביטחוני. נתניהו לא רצה לפטר את גלנט בעיצומם של המבצעים הצבאיים הגדולים. אולם עתה נרשמת כאמור הפוגה מסוימת, והעניין חזר שוב למרכז השולחן.
הדיבורים על כך שוב ייקטעו, אם איראן תחליט לתקוף את ישראל בשבוע הבא טרם הבחירות בארה"ב. במקרה כזה תידרש ישראל לתגובה עצימה עוד יותר, ושוב נראה את נתניהו וגלנט (עוטה חולצה שחורה), מסתודדים ביניהם ומנהלים יחד את העניינים מהבור בקריה.
מה שברור הוא, שכל מי שמביט בשניים הללו מבין שהם לא ימשיכו עוד זמן רב יחד. השבוע (בטקסים הממלכתיים), הודה נתניהו לכל גורמי הביטחון על התקיפה באיראן תוך שהוא מפרט ומונה אותם בשמותיהם: הרמטכ"ל, הטייסים, המודיעין, החיילים וכו'. רק שם אחד "שכח" להזכיר. לא צריך להיות שנון במיוחד כדי לדעת במי מדובר.
"מורשת הכלניות"
ההערכה במערכת הפוליטית: השר כץ ימונה לשר הביטחון וגדעון סער לשר החוץ
"להגיד שנתניהו רוצה להדיח את גלנט, זה כמו לומר שהשמש זורחת בבוקר", תיאר השבוע אחד הפרשנים הפוליטיים את התהליך הטבעי שצפוי להתרחש.
יש גם הטוענים כי עיתוי פיטוריו של גלנט קשור למרוץ לנשיאות לבית הלבן. כרגע נחשב גלנט לאיש הקרוב ביותר לממשל ביידן-האריס, שלא יראה בעין טובה את פיטוריו. נתניהו לא ירצה להתעמת על רקע זה עם האריס, באם היא תיבחר. אולם אם טראמפ ייבחר, זה יקל על נתניהו לפטרו. במקרה כזה, האיש המרכזי בממשלה, שיעמוד מול הממשל הבא יהיה השר רון דרמר.
גלנט עצמו הצהיר בעבר, כי הוא לא מתכוון לעזוב את הליכוד. אם אכן ידבק בהצהרותיו, הרי שלאחר פיטוריו, הוא ינסה להקים מחנה פנימי נגד נתניהו. בעבר מי שניסה לעשות זאת נכשל ולא ברור מה יהא עתידו של גלנט. אם יחליט בכל זאת לעזוב את הליכוד, קשה יהיה לו לקבל מקום בכיר במפלגות המרכז, שם תפוסות כל העמדות הביטחוניות.
בתוך הליכוד מבינים כי העסק כבר גמור: אם הבחירות ייערכו במועדן, קרי בעוד שנתיים (ט"ז בחשוון תשפ"ז), גלנט לא יגיע אליהן בתפקידו הנוכחי. מי שמתקרב לתפקיד שר הביטחון הוא שר החוץ ישראל כץ, שמגלה מעורבות רבה בנושאים ביטחוניים. נתניהו משתף אותו בישיבות הרגישות ביותר ומערב אותו בכל הנושאים הרבה יותר מבעבר. שרים בממשלה מתרשמים שנתניהו מכשיר אותו לתפקיד, כדי שיוכל להיכנס לקומה ה-14 בקריה, מיד לאחר שגלנט ייצא משם.
אם אכן כך יקרה, ימונה גדעון סער לתפקיד שר החוץ, כפי שדובר כאשר נכנס לממשלה. במקביל נערכים בליכוד ליישם את ההבטחה שניתנה לו להשתלב חזרה יחד עם אנשיו בתוך המפלגה. ההנחה היא שסער לא ירצה שריון, אלא יבקש להתמודד, תוך שהוא מסתמך על התומכים שעדיין יש לו בתנועה בה גדל. בליכוד מתכוונים לאשר לו את הדבר, אף שזה כרוך בשינוי התקנון הפנימי.
כרגע מכהן סער כשר בממשלה בלי תיק ולמרות ההיערכות לחילופים אפשריים במשרדים, יתכן שהכול יידחה אם המציאות הביטחונית תשתנה שוב.
בינתיים סער מפלס את דרכו חזרה לליכוד באמצעות אמירות חדות ושנונות, כפי שעשה השבוע מול בני גנץ. היה זה כאשר יו"ר המחנה הממלכתי תקף אותו ואמר כי "השיקולים הפוליטיים הם שמנחים את גדעון סער לכל אורך דרכו". סער לא נשאר חייב וענה לו פומבית: "גנץ עמד על הקמת קבינט המלחמה רק כדי להיות מחוצה לו כשחוסלו נסראללה וסינואר, כשהוחלט על הכניסה הקרקעית ללבנון ועל תקיפת איראן". לאחר מכן הזכיר לו סער את הנפילה שלו באותו "נאום כלניות" מפורסם. "זו המורשת של גנץ".
לפיד נעדר
לא רק מטקסים ממלכתיים: יו"ר האופוזיציה נחשב לנעדר סדרתי עם תירוצים עלובים
אהוד ברק זכה בזמנו לכינוי "אהוד ברח" בשל שורת אירועים בהם העדיף לברוח מהמקום. בשונה ממנו, יאיר לפיד, אינו בורח מאירועים. הוא פשוט לא מגיע אליהם. הכינוי המוצמד לשמו הוא "לפיד נעדר". היעדרויותיו הפכו לסימן הבולט שלו לאורך ורוחב הזירה.
בתחילת השבוע נערכו טקסים ממלכתיים לציון יום השנה העברי לטבח (נדחה משמחת תורה). אך טבעי היה שיו"ר האופוזיציה – אחד משבעת סמלי השלטון, ייטול חלק באירוע בהר הרצל, בו השתתפו נשיא המדינה, ראש הממשלה וכל אנשי סגל א'. אולם לפיד בחר שלא להגיע ותירץ זאת בתגובה עלובה: "לכל השואלים: במקום עוד טקס של מירי רגב שנועד לפאר את נתניהו, העדפתי לבקר בתל השומר בן של חבר שנפצע קשה בלבנון".
לאחר שהבין כי מדובר בתירוץ עלוב, ניסה בעצת יועציו לחדד את מסריו ובתגובה לביקורת על היעדרותו מטקסי הזיכרון, כתב: "כראש האופוזיציה אני מתחייב להגיע ולכבד כל טקס או אירוע שבו נתניהו וממשלתו יקבלו אחריות על השבעה באוקטובר, יורו על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ויתפטרו".
האם מדובר בתירוץ הולם? האם מדובר בעמדה אידיאולוגית של לפיד? האם התירוץ שלו אכן מצדיק את היעדרותו? בדיקה לאחור מגלה שלפיד הוא נעדר סדרתי מטקסים. גם כאשר כיהן תקופה קצרה כראש ממשלה, העדיף להימנע מלהשתתף בטקס הדלקת המשואות הממלכתי. טקס נוסף שמתקיים בקביעות במעמד ראש הממשלה, הוא טקס המצטיינים של משרתי המוסד. אולם לפיד נעדר גם מהטקס הזה בשל "שיקולי לו"ז".
שנה לאחר מכן ב-2023, נעדר מהטקס הממלכתי ביד ושם ב"יום הזיכרון לשואה". לפיד הוזמן לטקס כחבר סגל א' של שירות המדינה לצד ראש הממשלה, והחליט כרגיל להיעדר. בהמשך אותה שנה שוב נעדר מטקס הדלקת המשואות, והפעם בתירוץ של התנגדות לרפורמה המשפטית של הממשלה.
ולמי שתוהה וסבור שלפיד פשוט לא אוהב טקסים ולכן הוא נעדר מהם באופן סדרתי, מומלץ לבדוק את היעדרויותיו מהכנסת. הנתונים מבחינת לפיד עגומים. כך לדוגמא, לפני פגרת פסח האחרונה, הציע לפיד עם חברי סיעתו לבטל את פגרת הכנסת עקב המצב הביטחוני וכהזדהות עם החטופים בשבי. "אי אפשר לצאת לפגרה כאשר החטופים כלואים בעזה". והנה מדד "שקוף" גילה כי לפיד הגיע למקום ה-103, עם רק 100 שעות נוכחות במשכן.
הנעדר הסדרתי מתנהג כך לאורך כל השנים. ב-2021 בדק מדד "שקוף" את נוכחות לפיד בכנסת ומצא כי הוא ממוקם במקום ה-124, מבין 142 ח"כים, שרים וסגני שרים. במהלך תקופה זו דווח מספר פעמים על טיסותיו של לפיד למטרות נופש בחו"ל. בהמשך בין אוקטובר 2022 לפברואר 2023, כאשר כיהן כראש אופוזיציה, שוב ניצב לפיד בתחתית רשימת הח"כים הנוכחים בכנסת: במקום ה-118. יו"ר יש עתיד זכאי אפוא ללא עוררין לתואר המתווסף לשמו: "לפיד נעדר".
כטב"מים מאיימים
הכול קשור: ישיבת ממשלה במקום שונה, דחיית חתונת בנו של ראה"מ ועדותו של נתניהו
ישיבת הממשלה השבוע כונסה ביום שני ולא ביום ראשון כמקובל. הישיבה גם לא נערכה במקומה הרגיל במשרד ראה"מ בירושלים ולא בקריה בתל אביב, אלא הועתקה למקום אחר. מעתה לא יהיה עוד מועד ומיקום קבוע לישיבה, והכל מאימת הכטב"מים המדויקים של האויב. זו הסיבה שלשכת ראה"מ סירבה לחשוף את המקום, בטענה שפרסומו יסכן את השרים. בהקשר זה ראוי לציין כי בפעם אחרונה שהישיבה התקיימה במקום אחר, זה קרה ביום ההתקפה באיראן.
ההחלטה כאמור נובעת מטעמי בטיחות. מסתבר שהכטב"מ ששוגר על ידי החיזבאללה ופגע בבית ראש הממשלה בקיסריה, מעסיק (ובעיקר מפחיד) את נתניהו ומכאן החלטתו. עוד קודם פורסם כי נתניהו ביקש לברר בלשכתו בכנסת, כיצד מתמגנים ולהיכן הולכים במידה ומגיע כטב"מ לאזור הכנסת.
"אני חושש בעיקר מהכטב"מים. לטילים יש לנו מערכות טובות לאיתור ויירוט", אמר נתניהו לאנשיו. מהסיבה הזו הודיע השבוע כי הוא שוקל לדחות את חתונת בנו אבנר, שתוכננה להתקיים בסוף החודש הקרוב ב"חוות רונית". בשיחות סגורות, אמר נתניהו כי יש לדחות את האירוע בשל המלחמה, כמו גם בגלל הסיכון המיותר למשתתפי האירוע בשל ירי הכטב"מים מלבנון תימן ועיראק.
יריביו של נתניהו, אינם מקבלים (כהרגלם) את נימוקיו ומחפשים "מניעים" נסתרים. ח"כ אביגדור ליברמן, היה הראשון שטען כי ישיבת הממשלה הועתקה למקום אחר, כדי לאפשר לסנגורים של ראש הממשלה לעכב את העדות שהוא צריך לתת בקרוב במשפטו. לדבריו, הסנגורים יטענו כי אי אפשר להביא בכל יום את ראש הממשלה לביהמ"ש עקב שיקולים ביטחוניים. יריביו של נתניהו המשיכו וטענו כי זו הסיבה גם שהוא דחה את חתונת בנו, רק כדי שיוכל לומר: הנה אפילו את החתונה דחיתי מחשש לאבטחה וכטב"מים.
בסביבת ראה"מ דוחים כמובן את הדברים, אף שסביר להניח שנתניהו יבקש לדחות את עדותו כיון שניהול המלחמה והמצב הביטחוני הנוכחי אינם מאפשרים לו להתכונן כיאות למסירת העדות החשובה שלו. למרבה הפלא, דווקא רונן צור, מראשי המחאה, התבטא השבוע בעד בקשת נתניהו ואמר כי צריך לאפשר את דחיית העדות מהסיבות שצוינו, וכמובן בתקופה הזו לקדם את עסקת החטופים.
מי שעוד התייחס לנושא, היה מזכ"ל החיזבאללה החדש, נעים קאסם, שאמר השבוע בנאומו הראשון בתפקיד, כי "נתניהו מת מפחד מהמזל"ט שתקפנו בו את ביתו, הפעם הוא ניצל. אבל אנחנו לא יודעים מתי ימות, יכול להיות שאיזה ישראלי יהרוג אותו. יכול להיות באיזה נאום שלו".
החשש הזה גובר לאור מקרי הריגול האיראניים שנחשפים לאחרונה יותר ויותר. מסתבר שהאיראנים עושים הכול כדי להחזיר באותה מטבע לישראל ולחסל בכירים, כאשר המטרה העליונה היא ראש הממשלה. ייתכן מאד שישנן כבר חוליות בשטח שאוספות מידע מודיעיני כדי לברר היכן נמצאים בכל רגע בכירים ישראלים במטרה לפגוע בהם. אפשר אפוא לומר על נתניהו כי הוא פרנואיד. אולם במקרה הזה הוא בהחלט צודק.
אזעקות בלתי פוסקות
יהירות שמביאה לשאננות: היכן היו יותר אזעקות מתחילת המלחמה והיכן בחודש האחרון?
לא כולם מתייחסים לאזעקות באופן שווה: יש שנחרדים ונכנסים ללחץ רב. יש כאלו שבכלל לא. ויש שפועלים בדיוק כמו נוהלי פיקוד העורף: נכנסים למרחבים מוגנים, ממתינים את מספר הדקות הדרושות, ואז יוצאים להמשך שגרת היום. כך צריך לנהוג.
עיון בנתונים של פיקוד העורף שנאספו ועובדו על ידי אלעד סיטבון, מגלה כי היקף האזעקות ברחבי הארץ ובעיקר בצפון, קפץ והתרחב מאז חיסול נסראללה והכניסה ללבנון. בחודש האזרחי האחרון (אוקטובר) הגיע מספר האזעקות ל-5,600 (עד יום ג' האחרון), כאשר מתחילת המלחמה הופעלו 11 אלף בסך הכול בעקבות ירי מלבנון. המשמעות: כמעט מחצית מהאזעקות שהופעלו מירי רקטות, טילים וכטב"מים מכיוון לבנון, היו בחודש האחרון.
ממפת האזעקות עולה עוד, כי מתחילת המלחמה הישובים שספגו את מספר האזעקות הגבוה ביותר היו קריית שמונה – 361 אזעקות, משגב עם – 243 אזעקות, ובמקום השלישי יישוב מעוטף עזה – נתיב העשרה עם 230 אזעקות. אחריהם – אזור התעשייה באשקלון עם 225 אזעקות.
נתון מעניין נוסף מעלה כי ישנם ישובים שנפגעו ביותר מחזית אחת במלחמה ונשמעו בהן אזעקות מארבע חזיתות: לבנון, עזה, איראן ותימן. מדובר בראשון לציון מערב, שם נשמעו 84 אזעקות כתוצאה של ירי מארבע החזיתות שצוינו.
אחת ממטרות המלחמה הייתה השמדת יכולות החמאס. ואכן על פי הנתונים, בחצי השנה האחרונה, אין ברשימת 30 הישובים בהם הופעלו הכי הרבה אזעקות, אפילו ישוב אחד מהדרום. כל הישובים "המוזעקים" נמצאים בצפון. מדובר בקרית שמונה, משגב עם, מרגליות, כפר גלעדי, תל חי, ומטולה. רוב האזעקות שנשמעו בהם היו בחודשים האחרונים.
תא"ל במיל רן כוכב, שכיהן בעבר כמפקד מערך ההגנה האווירית, התייחס לנתונים ומתח ביקורת על היהירות של הצבא, שאינה מחוברת למציאות. לדבריו, האמירות שישראל הרסה חצי מהכוח הרקטי של החיזבאללה, וכן האמירות על הרס באיראן, פגיעה קשה בחותים ואפילו בחמאס, הן אמירות מיותרות.
כוכב מסביר כי גם בהנחה שהיו לחיזבאללה 150 אלף רקטות לפני המלחמה, וגם אם הם כבר שיגרו 30% וישראל פגעה בעוד 30% (כפי שגלנט אמר לא מכבר), זה אומר שעדיין יש ברשות החיזבאללה עשרות אלפי רקטות, בהן קצרות טווח שיכולות להגיע לחיפה ועמק יזרעאל וארוכות טווח שיכולות להגיע עד ת"א והרצליה, כולל מל"טים וכטב"מים. לפיכך היהירות מיותרת, ועלולה להכניס את הציבור לשאננות מסוכנת.
כאשר איש צבא בכיר אומר זאת ויוצא נגד היהירות הצבאית וההצהרות המיותרות, יש לדבריו משקל כבד. אגב גם בנושא האיראני טרם המתקפה בסוף השבוע נשמעו הצהרות בומבסטיות מפי גלנט וראשי מערכת הביטחון, שלא היה להן שום קשר למציאות. יהירות מיותרת.
הטור נכתב ופורסם במקור במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן
