בבית נותרו האב השבור וליאורה שהייתה הילדה היחידה ועתה מצאה את עצמה כמעט לבד. זמן קצר לאחר מכן החל האב השבור לתת את עינו בטיפה המרה ונתן לליאורה לגדול אצל אחותו ומשפחתה שהתגוררו באותו רחוב, בסמיכות אליהם. אלא שמתחת לאפם גררו חברות לא טובות את ליאורה אל הרחוב, אל החיים הקלים. היא הפסיקה ללכת ללימודים, החלה לעבוד בעבודות מזדמנות והחלה לנהל חיים עצמאיים.
זה היה מה שגרם לכך שלאחר תקופה נוספת הכירה בן מיעוטים שזיהה את מצוקתה לתשומת לב ולבית חם, ואחרי שנה החליטו השניים להתחתן בבית דין שרעי, לא לפני שליאורה הייתה אמורה להתאסלם.
בשנה הזו, במקביל, הלך מצבו של אביה והתדרדר. פטירת רעייתו שברה אותו, הוא לקה בליבו ובריאותו התערערה משמעותית. כשנודע לאב כי ביתו נמצאת בקשר עם ערבי ועומדת להתאסלם ולהתחתן אתו, ליבו נשבר שוב.
הוא זעק מצער, וקרא לה לבוא לביתם. "אני חולה וחלש. ליבי נשבר ואני יודע שלא ירחק היום שבו אמות גם כן" אמר כששטף של דמעות זורם על לחייו. "הבטיחי לי כי תעזבי את הערבי, שלא תחשבי יותר לעולם להתחתן עם בן ניכר, ושתתחתני רק עם בחור יהודי".
הדברים הללו ריסקו כמובן את ליאורה. כשקולה נחנק מדמעות שליש הבינה את טעותה והבטיחה בו במקום לנתק את הקשר עם הערבי. בעזרת בנות משפחה נוצר קשר בינה לבין יד לאחים ונשות המקצוע של הארגון ליוו אותה מקצועית ונפשית ועזרו לה לגייס כוחות כדי לעזוב את הערבי ומיד לאחר מכן לבנות מסלול לחיים חדשים ותקינים.
לא עברה חצי שנה ואביה של ליאורה נפטר מהתקף לב חריף.
בשבוע האחרון, במלאות שנה לפטירתו החליטה ליאורה, בדרבון של אנשי יד לאחים, לעשות צעד מיוחד לעילוי נשמתו. בטקס צנוע ומרגש נערכה לה 'השבה ליהדות' בבית הדין בדרום, באזור בו היא מתגוררת. במסגרת זאת עמדו הדיינים על כנות רצונה לחזור לעם היהודי ולאחר שעברה את ההליך על כל סעיפיו, הודיעו הדיינים פה אחד כי הם מקבלים את שיבתה ליהדות ואחרי שהדבר יעבור את ההליך הרשמי במשרד הפנים היא תוכל להינשא כדת משה וישראל.
"כעת אני מרגישה שהשלמתי את משאלתו של אבי ז"ל" אמרה ליאורה לדיינים כשקיבלה את המסמך החתום של שיבתה ליהדות. "לא רק שעזבתי את הערבי, אלא שחזרתי לעם ישראל, בתקווה שבקרוב אקים בית נאמן ואזכה לילדים שיקראו על שם הוריי".
