על רקע הדיווחים בדבר התקדמות במגעים להשגת הסכם הפסקת אש בין ישראל לחיזבאללה, מביעים תושבי הצפון ספקות כבדים לגבי אפשרות חזרתם לבתיהם. בכתבה שפרסמה העיתונאית שקד שדה במעריב, נחשפות תחושותיהם המעורבות של התושבים המפונים, הנעות בין כמיהה לשקט לבין חשש עמוק מפני הסכם שלא יספק ביטחון אמיתי.
דיירי היישובים הסמוכים לגבול לבנון מבטאים חוסר אמון בסיסי ביכולתו של הסכם כזה להבטיח את ביטחונם. "הממשלה יכולה להכריז על הסכם, אבל בשטח אנחנו אלה שנחיה עם הפחד", מסבירים תושבי הקיבוצים והיישובים הגובלים בלבנון. הם מדגישים כי הרגיעה הזמנית המוצעת אינה מספקת כדי להשיב את תחושת הביטחון האישי שאבדה.
הספקנות המובעת על ידי התושבים נשענת על ניסיון העבר המר עם הסכמי הפסקת אש קודמים, שלא הצליחו להבטיח שקט ממושך. רבים מהם נושאים עימם זיכרונות קשים מסבבי לחימה קודמים, בהם נחתמו הסכמים שהופרו תוך זמן קצר והובילו להתחדשות האש.
ענת, תושבת קריית שמונה, מספקת תובנה מעמיקה על המציאות המורכבת: "גם בתקופה שבין 2006 ועד למלחמה הנוכחית, כשלכאורה שרר שקט, המצב היה נפיץ וטעון. ראינו במו עינינו את תשתיות הלחימה של חיזבאללה, הן מעל הקרקע והן מתחתיה, ממש מעבר לגבול. אנחנו מבינים שרק במקרה ניצלנו מגורל דומה לזה של תושבי ניר עוז, כפר עזה או שדרות".
