הבוץ הלבנוני
הדיווחים שלשום על "לחימה קשה בלבנון", לא הותירו שום ספק באשר למשמעותם
הקודים המוכרים בתקשורת שוב פעלו שלשום, לאורך כל שעות היום ועד פרסום הידיעה הכואבת בערב על נפילתם של ששה חיילים הי"ד בקרבות בלבנון. הציבור כבר למד להבין, שאם הדיווחים הם בנוסח: "לחימה קשה בדרום לבנון", "קרבות עזים בין הצדדים" וכדו', הרי שמדובר בחיילים נפגעים לא מעטים, שהצנזורה טרם התירה לפרסום עד שהמשפחות יקבלו את ההודעות. זה הנוהל, זו הפרוצדורה והציבור לצערו למד להכיר זאת דרך סבבי המלחמה הרבים שאינם נגמרים – בצפון ובדרום.
גם הקלישאה הנוספת על "הבוץ הלבנוני", שביטאה את דשדוש כוחות הצבא בתוך לבנון במלחמות לבנון הראשונה והשנייה, הופכת בימים אלו למוחשית – גם במלחמת לבנון השלישית. אין מדובר בסתם פרפראזה: הגשם שירד השבוע הפך את האדמה לעיסה טובענית, שהקשתה על החיילים לבצע את מלאכתם יחד עם הכלים הכבדים שנאלצו לנוע לאיטם.
ההיסטוריה האזורית מלמדת שלכל סיום מלחמה יש אקורדים צורמים וכואבים. ככל שנתקרב לסופה, יגברו המטחים. החיזבאללה ינסה להותיר חותם אחרון ולהראות שכוחו לא תש, אף שראשיו חוסלו ואמצעי הלחימה שלו הידלדלו.
ייתכן מאד שזה מה שקרה השבוע: מצד אחד דיווחים על הסדרה מדינית המתקרבת בצעדי ענק בכל הקשור לגזרה הצפונית. מאידך – עוד ועוד מטחים ושיגורים. וכך בעוד הצבא ממשיך לתקוף בעוצמה בלבנון, מוריד בניינים בדאחייה, הורס כליל את הכפרים בקו הראשון, ונכנס כעת כבר לקו השני של הכפרים (שם נפלו שלשום ששת החיילים הי"ד), ממשיך החיזבאללה לשגר מטחי רקטות וכטב"מים מהגליל העליון ועד לגולן, קריות מפרץ חיפה ואפילו למרכז הארץ.
סיפורי הניסים מגיעים מכל פינה: כרמיאל קריית אתא ועוד. ביום שלישי נמנע אסון כבד בנשר, כאשר כטב"ם ששוגר מלבנון נפל והתפוצץ בחצר גן ילדים, בעוד הפעוטות שהו במקום. האירוע הסתיים בנס ללא נפגעים, כשכל זה קרה בלי שהופעלה קודם אזעקה. נס של ממש.
הצהרה ויוהרה
מה הייתה הטעות הראשונה של שר הביטחון החדש, ומה מכילים המסמכים בתיקו של השליח הוכשטיין?
האזעקות השבוע נשמעו במקומות רבים בארץ והכניסו מיליוני תושבים למרחבים המוגנים. מדובר במלחמה מורטת עצבים – מלחמת התשה לכל דבר. בעבר כבר היינו במלחמות מהסוג הזה ואין רצון לחזור על כך. ואכן בדרג הצבאי והמדיני שואפים להגיע להסכם בצפון, שיאפשר את חזרת התושבים לבתיהם.
הסעיף המרכזי עליו יקום או ייפול ההסכם: מתן אפשרות לישראל להגיב באופן צבאי לכל הפרה עתידית של החיזבאללה. ללא זה, ישובו כוחות רדואן לדרום לבנון, התושבים לא יחזרו לבתיהם, והסבב הבא כבר בפתח. האמריקאים מוכנים לערוב לקיום ההסכם, והמסמכים נמצאים בתיקו של עמוס הוכשטיין – השליח המיוחד לאזור. התיק הזה של הוכשטיין הוא המעניין ביותר בימים אלו, כיון שרק בו אפשר לראות על מה כבר הסכימו הצדדים ומה יהיה נוסח ההסכם המתגבש.
על פי הדיווחים אתמול ב"וושינגטון פוסט", פועלת ישראל לקדם את ההסדרה בלבנון בעוד פחות מחודשיים, עם כניסתו לתפקיד של נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ, כדי להעניק לו הישג מדיני ראשון. הוכשטיין, שליח הממשל הנוכחי, רוצה להגיע להסדרה מהירה יותר.
ובינתיים מיהר שר הביטחון החדש, ישראל כץ, להכריז השבוע: "ניצחנו את חיזבאללה, ניצחנו את החמאס". מדובר היה בהכרזת רהב מיותרת, שהזכירה הכרזות דומות בעבר של נתניהו בסבבים הקודמים. בכל פעם שהכריז הכרזה מעין זו, גבר גל הטרור. כך היה גם השבוע: לאחר ההכרזה נרשמו מטחים רבים שלא היו מאז תחילת המלחמה לכיוון הקריות ומפרץ חיפה, שני הרוגים בנהריה, ועוד פצועים במצבים שונים.
כץ הבין ששגה ובהמשך השבוע תיקן את דבריו ולא חזר עוד על הצהרות הניצחון. יריבי הממשלה עטו על הצהרתו הראשונה, כדי להראות עד כמה אינו מתאים לתפקיד, וציינו בארסיות כי הוא לבטח התכוון לומר שניצח את גלנט בדרך לתפקידו החדש. האירוניה לא הייתה במקום, אבל לשכנע קפלניסטים על דרכם השגויה, דומה לניסיון לומר ליועצת המשפטית שתתחיל לעשות עבודה ניטרלית נאמנה.
כוורת החלומות
"אמריקה השתנתה": כך הפכה האמירה של יאיר לפיד למנותקת כליל מהמציאות
בשבוע שעבר דווח כאן כיצד עלצו בלשכת ראש הממשלה כאשר שמעו בשידור ישיר על עוד ועוד מדינות בארה"ב, שהפכו לאדומות רפובליקניות. השבוע נמשכה השמחה בלשכה כאשר הגיעו הדיווחים על עוד ועוד מינויים של אישים תומכי ישראל לתפקידים בכירים בממשל הבא של טראמפ. כל מינוי בישר על עוד שינוי לטובה ביחס לממשל היוצא.
"הם יותר ימניים מאתנו", התמוגגו בלשכת נתניהו ברגע של נחת, כשהם מנסים לשכוח ולהשכיח קמעא את "הפרשיות הביטחוניות" הנחקרות, המאיימות על חלק מאנשים הבכירים בלשכה (לקמן בהרחבה). "עוד רגע קט הם ימנו גם את בנצי גופשטיין ("להבה"), שובאל בן גביר ("הבן של") וחנמאל דופרמן (האיש החזק בעצמה יהודית) לתפקידים בכירים בממשל", המשיכו והתבדחו.
המינויים הגיעו כאמור בצרורות: מארקו רוביו, ידיד ישראל מובהק, יהיה מזכיר המדינה החדש, אליס סטאפניק – חברת הקונגרס שניהלה שימועים פומביים לראשי האוניברסיטאות והוכיחה אותם קשות על האנטישמיות, תהיה השגרירה באו"ם, מייק האקבי, מושל ארקנסו, שהתבטא בעבר בעד רכישת דירה ביו"ש יהיה השגריר בישראל, וכך הלאה עם עוד ועוד מינויים של ידיד ישראל במשרד ההגנה, במשרת היועץ לביטחון לאומי והשליח המדיני לאזור. הצד השווה לכולם: ידידי ישראל מוצהרים. כוורת של חלומות.
על רקע זה אי אפשר שלא להזכיר את דבריו היהירים של יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, שנזף בנתניהו לאחר אחת המתיחויות בינו לבין הממשל של ביידן והאריס: "אתה כבר לא מכיר את אמריקה. אתה מנותק. אמריקה השתנתה". השבוע ראינו מי מנותק, מי מכיר את אמריקה ולאיזה צד היא השתנתה.
טראמפ עצמו מגיע לקדנציה השנייה כשהוא נחוש לא לחזור על שגיאותיו מהסבב הקודם. בעבר הודה כי שגה בחלק מהמינויים שלו, לאחר התפטרויות רבות שנרשמו בצמרת הממשל. עתה הוא מגיע מוכן ובשל יותר, כשהוא יודע בדיוק מה עליו לעשות כדי להצליח, היכן נקודות התורפה והיכן יש לחזק אותם.
בלי תירוצים
מי ילחש על אזנו של טראמפ: החתן היהודי או הלבנוני? ומיהו השגריר החדש בארה"ב
צעדיו הראשונים של טראמפ עוררו מעט חשש בדרג המדיני, לאור החלטתו שלא למנות את שר החוץ לשעבר מייק פומפיאו ואת שגרירת האו"ם לשעבר, ניקי היילי לתפקידים בממשל החדש. השניים אהודים מאד בשל עמדתם העיקשת והנלהבת למען ישראל. אלא שעד מהרה התברר כי הוא נמנע מהמינויים שלהם על רקע אישי בלבד, עקב רצון למנות רק נאמנים לו. זה הקו המרכזי שלו בניסיון לתקן כאמור את טעויותיו מהעבר.
המינויים שבאו לאחר מכן עוררו כאמור אנחת רווחה בירושלים, זאת בניגוד גמור לאולפנים, ששוב נאלצו לדווח בעגמומיות על עוד ועוד מינויים, שייטיבו עם הממשלה והעומד בראשה.
בהתחלה עוד חשבו באותם אולפני שמאל, שיש סיכוי שטראמפ ישנה את עמדותיו בקדנציה השנייה, כיון שאינו מחויב לאף אחד. עקב כך דיווחו בחדוה בלתי מוסתרת על החתן הלבנוני החדש של טראמפ, מייקל בולוס, שיהיה ניגודו של ג'ארד קושנר החתן היהודי. "מי ילחש לאוזנו של טראמפ: קושנר או בולוס" תהו בתקשורת, תוך שהבליטו את העובדה שמסעד בולוס, מחותנו של טראמפ, הוא איש עסקים עשיר ממוצא לבנוני. בולוס האב ייעץ לטראמפ בענייני המזרח התיכון, ובשל כך פיתח טראמפ עניין בלבנון.
אלא שהמינויים החדשים טרפו כאמור את הקלפים והוכיחו שבולוס יכול לאכול חומוס בלבנון, ועדיין האווירה בממשל החדש תהיה פרו ישראלית מובהקת.
במקביל מינה השבוע נתניהו את יחיאל לייטר לשגריר הבא של ישראל בארה"ב. מדובר במינוי מפתיע, כיון שרבים העריכו שהשגריר הבא בוושינגטון יהיה רון דרמר. נתניהו אכן רצה בדרמר, אבל השר לעניינים אסטרטגיים סירב לטלטל שוב את משפחתו לוושינגטון, שם כיהן כשגריר במשך שבע שנים.
לייטר לשעבר ראש המטה של נתניהו, שיכל את בנו משה ידידיה הי"ד במתחילת המלחמה. כמו דרמר גם הוא יליד ארה"ב (פנסילבניה), חובש כיפה, ומכיר היטב את מסדרונות הממשל. השלושה: נתניהו דרמר ולייטר, הנוהגים לשוחח ביניהם באנגלית בלבד, ינהלו את מדיניות החוץ מול ארה"ב, יחד עם שר החוץ גדעון סער.
"הפעם לנתניהו אין תירוצים: יש לו שנתיים להיות איש ימין", אומרים במחנה הימין, ומזכירים כי ראש הממשלה נמנע לעשות צעדים ימניים עקב החשש הקבוע שלו מהממשל האמריקאי. "בשנתיים הקרובות עד לבחירות (ואולי גם אחריהן) יש לו הזדמנות היסטורית לעשות מהלכים בלתי הפיכים ביהודה ושומרון, וגם מול איראן ושלוחותיה. הפעם אסור לפספס את ההזדמנות".
לצורך כך הקואליציה של נתניהו חייבת להיות יציבה כדי שלא להיגרר לבחירות. המשוכות ידועות ומוכרות: חוק הגיוס וההצבעה על התקציב. רק לאחר מכן יוכל להתפנות לעניינים המדיניים "כדי לשנות את ההיסטוריה", כפי שדורשים ממנו בימין.
הקרב על הנרטיב
ידע או לא ידע: כך מנסה התקשורת לנפץ את הגרסה של נתניהו – "לא העירו אותי"
מאז ליל השבעה באוקטובר, שעות ספורות לפני התקיפה, כאשר התברר שהרמטכ"ל, ראש השב"כ וגורמים בכירים נוספים שוחחו ביניהם טלפונית על הסימנים המדאיגים המגיעים בעזה, ובכל זאת נמנעו מלהעיר את ראש הממשלה ולעדכנו על כך, פועלת התקשורת בכל כוחה לנפץ את גרסתו של נתניהו ולמצוא בה פרצות. לצורך כך היא מנסה להמציא סדר יום (ולילה) חדש.
מדי יום מנסים הפרשנים והכתבים "לחשוף" ראיות, שיצביעו על כך שנתניהו כן ידע. אבל עובדה אחת הם לא מצליחים לשנות: איש לא העיר אותו. הפעם הראשונה שהוא שמע על המתקפה היה בשעה 6:29 לאחר שהיא כבר החלה.
השבוע (בניסיון נואש נוסף) פורסמה עוד גרסה, לפיה שעות ספורות לפני המתקפה, בשעה 2 בלילה, קיבל אל"מ ש', קצין המודיעין בלשכת ראה"מ, מידע על אירועים חריגים בעזה ועל הדלקת טלפונים סלולריים ברצועה עם סימים ישראלים. מדובר היה במבצע ניטור של השב"כ, שעקב אחר השימוש בעזה בסימים ישראלים במטרה למצוא סימנים לאפשרות של פעולה מתוכננת של החמאס בשנים ובחודשים שלפני מלחמה. ההנחה הייתה שאם החמאס מתכנן מבצע חדירה, הוא יפעל עם סימים ישראלים כדי לתקשר בין אנשיו (כפי שאכן היה).
לצד הפעלת הסימים, שנקלטו כאמור בשעה 2 בלילה, נרשמו אינדיקציות נוספות לפיהן הפיקוד הבכיר של החמאס ירד במהלך הלילה לאזורים ממוגנים לצרכי חירום. שני האירועים הללו נחשבו לסימנים, שיכולים היו להעיד על מתקפה קרובה.
הדברים עלו בחמ"ל סודי של חטיבת המחקר באמ"ן, ומשם הועברו לקציני המודיעין במטכ"ל, באגף המבצעים, במטה לביטחון לאומי (המל"ל) ובכללם גם ל-ש', קצין המודיעין של לשכת ראה"מ הנחשב למוערך מאד על ידי נתניהו. לאחר שהחמ"ל וידא שכולם קיבלו את הידיעות הללו (לרבות הקצין ש'), העריכו גורמי המודיעין כולם, בהובלת קצין המודיעין של פיקוד דרום, באותה שעת לילה מאוחרת, שלמרות הסימנים המדאיגים, אין מדובר בהכנות למתקפה כוללת של החמאס, אלא בתרגיל או בהכנות של החמאס למתקפה ישראלית אפשרית, שהחמאס חשש ממנה. לחילופין העלו גם אפשרות, בסבירות נמוכה יותר, כי מדובר בהכנות לפשיטה נקודתית של מחבלים אל מעבר לגבול במטרה לחטוף חיילים או אזרחים.
לאחר שבדקו את כל האפשרויות, הגיעו בחמ"ל המודיעין למסקנה, שאין כאן התרעה מיוחדת ואין מדובר על איום מידי בהול. הנימוק: גם יום קודם, נרשמו הפעלות סימים ישראלים באזורים מסוימים בעזה, וגם שנה קודם עשה החמאס תרגיל דומה בהפעלת סימים. לפיכך הגיעו כאמור בחמ"ל למסקנה, שאין לשנות מהשגרה, וכי מחר בבוקר בשעה 8 יערכו דיון נוסף ל"חיתוך מצב" בלשכת הרמטכ"ל ובפיקוד דרום, כדי לבדוק האם להעלות את הכוננות (בדיעבד התברר כי ההחלטה הזו הייתה טעות קשה, שמנעה את הקפצת הכוחות, שיכלו למנוע את הטבח ההמוני).
עתה טוענים מתנגדיו של ראש הממשלה, כי הנה זו ההוכחה הניצחת, שאחד מאנשיו של נתניהו – הקצין ש', ידע על ההתרעות, והיה עליו לעדכן את המזכיר הצבאי של נתניהו אבי גיל, או אנשים אחרים בלשכה, והם היו צריכים להעיר את נתניהו. אלא שלגרסה הזו יש צד בעייתי – שמנפץ אותה לרסיסים – בקטע הבא.
סימים פסימיים
השיחות המוקלטות בטלפון האדום יסייעו לכל ועדת חקירה שתוקם לגלות בקלות את שארע
האיש שמתוקף תפקידו אמור להעיר את נתניהו ולעדכן אותו על כל התפתחות בלתי שגרתית הוא המזכיר הצבאי (שהיה באותה עת – אבי גיל). לפיכך צריך לבדוק מתי נוצר הקשר הראשוני בין מערכת הביטחון למזכיר הצבאי של ראש הממשלה, והאם היה על הקצין ש' לעדכן אותו בדברים ששמע מהחמ"ל (כפי שפורט לעיל).
העיתונאית איילה חסון, שבדקה את הדברים לעומקם תוך הצלבת המידע עם כל הגורמים, מצאה כי רק בשעה 6:19 בבוקר התקשר ראש השב"כ רונן בר, למזכיר הצבאי של ראה"מ ועדכן אותו לראשונה שהיו מקרים חריגים בלילה, נדלקו סימים, ובכירי החמאס ירדו לבונקרים. עם זאת הבהיר ראש השב"כ למזכיר הצבאי, שלפי שעה אין שינוי בשגרה ונקבע לערוך דיון נוסף בשמונה בבוקר (כעבור זמן קצר התברר שהדיון מיותר).
השיחה הזו ארכה כשש דקות, ומיד אחריה התקשר המזכיר הצבאי אבי גיל, בטלפון האדום לרל"ש הרמטכ"ל כדי לדון יחד בדברים. בעודם מדברים החל מטח הטילים הכבד לעבר ישראל והמלחמה נפתחה. רק אז התקשר המזכיר הצבאי לראש הממשלה, העיר אותו תוך שניות וסיפר לו על האירוע. לזכותו של גיל ייאמר, שהוא הבין מיד שמדובר בהתקפה רחבה ולא באירוע מקומי.
מכל זה עולה כי עד השעה 6:19 בבוקר, לא קיבל שום גורם בלשכת ראש הממשלה עדכון על סימים פסימיים, על בונקרים מבוצרים, או על אירועים חריגים אחרים. הפעם הראשונה שהמזכיר הצבאי נחשף לחומרים, היה כעשר דקות לפני פרוץ המתקפה, כאשר גם בשיחה הזו נאמר לו, שבשמונה בבוקר יתקיים דיון להערכת מצב נוספת.
הדברים הללו מתועדים בשיחות המוקלטות אוטומטית בטלפונים האדומים ללא שום ספינים. ועדת החקירה (תהיה איזו שתהיה) תוכל למצוא את כל מבוקשה דרך אותן שיחות מוקלטות. השאלה היחידה שנותרה: האם הקצין ש' היה צריך לעדכן בשעה 2 בלילה את המזכיר הצבאי או אנשים אחרים בלשכה כדי שיעירו כבר אז את נתניהו ויספרו לו על הסימים ועל הפעולות החריגות בעזה.
איש השב"כ לשעבר, שלום בן חנן התייחס לכך השבוע וציין כי על פי הנהלים, כיוון שלא הייתה התרעה ברורה על המתקפה וכיוון שהדיון בלילה הסתיים במילים: "הסיכוי למתקפה נמוך מאד", לא היה שום צורך להעיר את נתניהו. "יש שפה ברורה של התראות, וזה לא היה כאן", אומר בן חנן. כל זה מוביל לתיאוריות נוספות המתרוצצות מאז הטבח – בקטע הבא.
ספינים לא אמינים
תיאוריית הקונספירציה: האם מידורו של נתניהו היה מזימה מתוכננת של בכירי מערכת הביטחון?
גם שר הביטחון דאז יואב גלנט, כמו ראה"מ לא קיבל עדכון על השיחה בשעה 2 בלילה, למרות שגם קצין מודיעין מטעמו קיבל את העדכון מהחמ"ל. גלנט, כמו נתניהו נחשף למלחמה רק כאשר היא פרצה ב-6 וחצי בבוקר.
ההוכחה הניצחת לכך שלא הייתה התרעה שהצריכה להעיר את נתניהו וגלנט, נעוצה בעובדה שהרמטכ"ל וראש השב"כ שהיו שותפים לשיחה בשעה 2 בלילה, לא פעלו מיד לעדכן ולהקפיץ את חיה"א, את כיתות הכוננות בעוטף עזה ואת החיילים במפקדות. הסיבה: גם הם הבינו שלא מדובר בהתרעה רצינית.
בלשכת ראה"מ הגיבו השבוע ל"תחקירים" בתרשים זרימה של סדר האירועים: "שיחת הטלפון הראשונה שקיבל נתניהו בעניין מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר התקבלה בשעה 06:29 ממזכירו הצבאי עם פרוץ המתקפה. ראה"מ לא קיבל שום מידע מקדים לכך. לו נתניהו היה מקבל את המידע קודם לכן, ספק אם המתקפה הייתה יוצאת לפועל כפי שיצאה".
הדברים אינם משכנעים את הפרשנים, שלא מפסיקים כאמור לייצר ספינים כאלו ואחרים על מנת לקעקע את עמדת ראה"מ, כשהם קושרים לעניין הזה את כל הפרשות הביטחוניות השונות, ורומזים על סחיטה שעובר הקצין ש' בידי אנשי הלשכה.
כל זה מוביל לתיאוריה המסתובבת מאז הטבח (בקרב אנשים רבים בסביבת נתניהו, ולא רק), הטוענים כי מידורו של ראה"מ מידיעות מודיעיניות משמעותיות היה מזימה של בכירי מערכת הביטחון, שביקשו להכשילו במכוון, גם במחיר כבד ונורא של הרג אזרחים ישראלים. היו שהלכו צעד קדימה עם תיאוריות נוספות ודיברו על "בוגדים בתוך מערכת הביטחון שפעלו להפקיר את יישובי העוטף רק כדי להפיל את נתניהו בגלל הרפורמה המשפטית".
מי שהתייחס לכך השבוע בפומבי (ולא בפעם הראשונה), היה יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, שכתב (ברשת החברתית): "עד לפני שבועיים הייתי משוכנע ב-90% שהייתה בגידה, היום אני משוכנע ב-200%". לדבריו, "עד היום לא התקבלה תשובה למה לא עדכנו את ראה"מ על השיחה בלילה שלפני 7 באוקטובר, למה לא עדכנו אותו על החומר שהתגלה במסגרת הדוח המודיעיני 'חומת יריחו', למה ראשי הצבא והמודיעין טענו כל הזמן שחמאס מורתע, איפה היה חיה"א ב-7 באוקטובר?"
הספינים יימשכו מכאן ומכאן ועמם גם תיאוריות הקונספירציות השונות, ששום ועדת חקירה, תהיה איזו שתהיה, לא תצליח למנוע ולהשתיק אותם. יש מספיק מחדל לכולם.
ההתנערות וההידברות
מה עומד מאחורי החלטת לשכת נתניהו לחזור בה מהפניית העורף לדובר העצור?
איננו מתיימרים לומר, שנתניהו ולשכתו קראו בשבוע שעבר את הביקורת שנכתבה עליהם כאן בעניין ההתנערות המכוערת שלהם מהעצור בחקירת פרשת ההדלפות של המסמכים הסודיים, אבל השבוע נרשם שינוי קו מהותי ביחס שלהם כלפי החשוד. יתכן בכל זאת שהדברים הועברו אליהם בדרך כזו או אחרת ויתכן שהם קיבלו את הביקורת מגורמים נוספים.
למי שפספס, הנה קיצור הפרקים הקודמים: מיד לאחר חשיפת "הפרשה הביטחונית" (הראשונה) – הדלפת המסמכים מאמ"ן – כאשר ניסו לקשור אותה כמובן לנתניהו, היה ברור שהוא יתנער ממנה. ואכן זה קרה מהר מאד. "האיש שהדליף, לא עבד אצלנו בלשכה", "לא ראיתי את המסמך המדובר" וכו'.
בהקשר זה חשוב מיד לציין כי האיש אכן לא היה מעובדי הלשכה הרשמיים (עקב בעיה פרוצדוראלית), אך כולם ידעו שהוא עובד עבור ראה"מ.
הביקורת על נתניהו הייתה איפה במקומה: במקום לקחת אחריות ולומר: "אני מכיר את האיש. אני עומד מאחוריו. יש לי סמכות כראש ממשלה להוציא כל מסמך כזה או אחר החוצה, אם אני חושב שזה תורם לביטחון המדינה", בחר נתניהו להתנער מהדובר ולזרוק אותו תחת גלגלי הרכבת.
כאמור הביקורת הזו נמתחה גם כאן בשורות אלו, תוך אזכור שזו הסיבה, שלנתניהו אין חברים קרובים בכוורת הפנימית: כל מי שעבד אתו בעבר, כבר לא לצדו. הדוגמאות רבות ואין צורך לחזור עליהן.
עד כאן כאמור תקציר הדברים משבוע שעבר. והנה השבוע רושמת הפרשה הזו תפנית מוחלטת: בלשכת נתניהו הבינו שטעו והביעו חרטה על הדברים. בתגובה רשמית שפרסמו נאמר כי "במדינה דמוקרטית לא עוצרים אנשים לעשרים יום במרתפים בגלל הדלפה, תוך מניעת מפגש עם עו"ד, רק כדי לחלץ אמירות שווא נגד ראה"מ. כואב לנו מאוד שהורסים את חייהם של אנשים צעירים בטענות סרק כדי לפגוע בשלטון הימין".
נתניהו לא הסתפק בכך וטען עוד כי "ההתעללות הזו מקוממת עוד יותר משום שלא התבצעה אפילו חקירה אחת על שיטפון ההדלפות הפליליות מהקבינט ומצוות המשא ומתן במשך כל שנת המלחמה".
אז יהיו שיאמרו (וכבר אמרו), כי גם ההודעה הזו מגיעה מתוך אינטרסים צרים, לאור החשש בלשכה, שהדובר ישמע על ההתנערות ממנו, ואז יתהפך נגד נתניהו וישמש נגדו עד מדינה. "השמצת החוקרים ובית המשפט היא בגדר מנחה לדובר שנזרק לכלבים", טוענים יריביו של ראה"מ. לדבריהם, תחושת העלבון של מי שהיה הכי נאמן לבוס והכי מעריץ שלו, עלולה לפגוע בנתניהו ולכן הודעת הלשכה היא "הבעת כאב מעושה".
ויש מי שלוקחים את כל הסיפור בקטע אירוני: בקריקטורה שפורסמה ב"ידיעות" נראה נתניהו מניף בהפגנתיות את התמונה של הדובר העצור, כשעל חולצתו (של נתניהו) כיתוב: "מחזירים אותם הביתה עכשיו". בצד שלט נוסף: עד מתי? האנלוגיה ברורה.
חומרים מסווגים
השאלות שמעוררת הפרשה הביטחונית: מדוע אמ"ן לא העביר ישירות את המסמכים לנתניהו?
הביקורת הציבורית יחד עם הטענות מלשכת ראה"מ על המעצר הממושך של הדובר יחד עם עוד שלושה נוספים (אחד במעצר בית), כולם אנשי אמ"ן "פטריוטים", כהגדרתם, הביאה לסיום חקירתם במרתפי השב"כ והעברתם למתקן משטרתי להשלמת החקירה.
נזכיר בקצרה כי הפרשה החלה בעקבות הדלפת מסמך מסווג ליומון הגרמני "בילד" ובו הנחיות לכאורה של הנהגת חמאס כיצד לנהל את המו"מ בעניינם של החטופים. להדלפת המסמך היו לכאורה שתי מטרות עיקריות: האחת, להציג את צמרת צה"ל ומערכת הביטחון כמי שממדרים את נתניהו ואנשיו ממידע. מטרה שנייה: להביא לידיעת הציבור והעולם, שהחמאס אינו מעונין בעסקה והוא מגלגל את זה על נתניהו, כאילו ראה"מ הוא שמטרפד אותה.
לפי שעה רוב הפרטים עדיין חסויים, אך מהמעט שאפשר לפרסם, ניתן היה לשמוע מעו"ד מיכה פטמן, המייצג את אחד החשודים המרכזיים בפרשה. לדבריו, מרשו החשוד בהוצאת המסמכים מצה"ל והעברתם לידי דובר ראה"מ (שאנו נמנעים הלאה מלפרסם את שמו, למרות שכולם יודעים את זהותו), שמע מאותו דובר, שנתניהו ביקש חומרים נוספים. הדובר אף הוסיף וסיפר כי "נתניהו מפנה יום שלם כדי לטפל בעניין הזה".
במילים פשוטות, הטענה של פטמן היא כזו: מרשי העביר חומרים מסווגים ללשכת ראה"מ, תוך שהוא מניח שהוא עושה דבר נדרש וחשוב כשהוא מעביר מידע מודיעיני חיוני למקבל ההחלטות הראשי במדינת ישראל. הפירוש של פטמן (אף שהוא לא אמר זאת): העובדה שלשכת ראש הממשלה החליטה לעשות שימוש בחומרים הללו ולהעבירם ל'בילד' הגרמני אינה באחריות החשוד שהעביר את המידע. הוא לא יכול היה לדעת מה יעשו בחומר שהעביר. לפיכך לא ניתן להאשים אדם שמעדכן את ראה"מ כי הוא "פגע בביטחון המדינה".
בהקשר זה חשוב לציין כי עו"ד פטמן, נמנה בעבר על צוות ההגנה במשפטו של נתניהו ומכיר היטב את התנהלותו של ראה"מ. לפיכך הוא ידע בדיוק מה תהיה התגובה שתצא מלשכת ראה"מ, כאשר סיפר שהחשוד המרכזי (דוברו של נתניהו), אמר למרשו, שראה"מ מקבל את החומרים ומעוניין בחומרים נוספים.
ואכן התגובה לא איחרה לבוא, כפי שתואר לעיל, כאשר הלשכה מיהרה לצאת חוצץ נגד המשך המעצר של הדובר ושל שאר החשודים, בדיוק כפי שעו"ד פטמן רצה.
כך או אחרת, מעבר לכל הדיון הזה, חשוב לשאול את השאלות המתבקשות: מדוע לכתחילה לא העביר אמ"ן את המסמך ישירות לידי נתניהו. הרי הוא ראש הממשלה והוא נושא באחריות? מדוע היה צריך את הקצין באמ"ן כדי שיאתר את הדובר, וממנו הלאה ללשכה? האם אין בכך מחדל נוסף של מידור ממניע מגמתי?
השאלות הללו רק מחדדות את הצורך באישור הצעת החוק של עמית הלוי מהליכוד, להקים מחלקה עצמאית חדשה, שתספק הערכות מודיעיניות חלופיות לאלה הקיימות באגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל. לפי הצעת החוק, יש לפרק את יחידת ה"איפכא מסתברא" של אמ"ן ובמקומה להקים כאמור יחידה דומה במשרד ראה"מ שתהיה כפופה ישירות לנתניהו ולא לצה"ל. ועדת השרים לענייני חקיקה אמורה לדון בכך בשבוע הבא.
הטור נכתב ופורסם במקור במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן
