מדינת צללים
מהו שלטון הדיפ-סטייט, וכיצד כל הפרשיות האחרונות קשורות וכרוכות זו בזו?
במדינה מתוקנת הנמצאת במלחמה קשה זה למעלה משנה, היו אמורות כל הכותרות לעסוק אך ורק בנושא הזה. בפועל, במקום להקדיש את כל הכותרות השבוע לנושא ההסדרה הקרובה (כן או לא) עם לבנון, עוסקות הכותרות באופן מגמתי בשלל פרשיות אחרות: "הפרשייה הביטחונית החמורה ביותר", שספק אם תגשים את השם הבומבסטי שניתן לה. כמו כן בהמשך תפקודה של היועצת המשפטית לממשלה, שהפכה להיות מיועצת לקובעת מדיניות.
מנגד, המשך ההסתה נגד נתניהו, שהגיע עד השלכת פצצות תאורה לביתו, מוצנע מהכותרות, אף שהוגדר כ"דבר החמור ביותר מאז רצח רבין".
צמד המילים שמוזכר שוב ושוב הוא "דיפ סטייט", שפירושו מדינת צללים שמתנהלת על ידי פקידות בכירה וכוחות אחרים בלתי נבחרים. מדובר בעצם במדינה בתוך מדינה, כאשר אותם כוחות פועלים עצמאית לקדם סדר יום לעומתי לדרג הפוליטי והמדיני הנבחר. הדבר נעשה על ידי פקידים בכירים בשירות הציבורי, שמנסים לכפות באמצעות בירוקרטיה ומשפטים את דעותיהם וערכיהם על המדינה. במילים אחרות מדובר בתאוריות קשר וחתירה להפלת הממשל.
יש שמגדירים את המצב הנוכחי של ניפוח הפרשיות וניסיון ההשתלטות המשפטי על הרשות הנבחרת (לקמן בהרחבה) כ"מלחמת אזרחים" קרה ושקטה, רגע לפני ההתפוצצות. מצד אחד נמצא השלטון הנבחר, ומצד שני כוחות אחרים שמנסים לצייר את השלטון כאויב העם. אותם כוחות הנמנים על האליטה ונתמכים על ידי התקשורת, מבקשים ליצור מצב בו הצבא, השב"כ והיועמ"שית נמצאים בצד אחד. בעוד נתניהו והממשלה בצד השני. השאלה היא מתי הכול יתפוצץ ויהפוך ח"ו למלחמת אזרחים ממשית וחמה.
האם זה יקרה כאשר אותם כוחות יפגעו פיסית בראש הממשלה, כפי שניסו לעשות בקיסריה עם פצצות התאורה? האם בפעם הבאה זה לא יהיה פצצות תאורה אלא טילים של ממש שישוגרו לביתו המאויש של נתניהו? השמאל הקיצוני נותן גיבוי למהלכים הללו ומכנה אותם "מעשי קונדס". תגובה כזו מעודדת מעשים דומים נוספים.
בד בבד נמשכת מסכת ההתעללות המשפטית והאכזרית כלפי מי שנוגד את עמדתם הפוליטית של האליטה (לקמן). הצביעות אינה יודעת גבולות: הדלפות גדולות שהזיקו ופגעו קשה בביטחון המדינה, דוגמת הקלטת משדה תימן, אינן נחקרות באותו אופן בו נחקרת פרשית המסמכים.
יתכן מאד כי ניצחון טראמפ היה קו פרשת המים של אנשי השמאל והדיפ סטייט. הם קיוו לניצחונה של האריס, שתמשיך לכפות על הממשלה את הקו של המיעוט הישראלי, או לפחות תרסן אותה. כאשר זה לא קרה, הם החריפו את המעשים שלהם כאן פנימה באמצעות המעצר האלים של קצין המודיעין ודובר ראה"מ, החריפו את האלימות במחאות נגד נתניהו, מונעים ממנו את דחיית עדותו, ומאיימים עליו במרומז בנבצרות. הכול קשור וכרוך זה בזה. "דיפ סטייט" על מלא.
פרשה מנופחת
מי הטובים ומי הרעים: האם מתעללים באנשים נורמטיביים רק ממניעים פוליטיים?
ככל שנחשפים יותר ויותר פרטים על "הפרשייה הביטחונית החמורה", כך מתברר עד כמה מדובר בפרשה שנופחה מעבר לכל פרופורציה. כאשר היא תסתיים, יצטרכו להקים ועדת חקירה שתחקור את החוקרים ובעיקר את מניעי החקירה. התחושה הבלתי נמנעת היא, שמדובר בחקירה פוליטית מגמתית, שמטרתה לדכא את מי שחושב אחרת מעמדת ראש השב"כ ומעמדת גורמים נוספים הקשורים לשמאל, למחאה ולתקשורת בכל הקשור לעסקת החטופים.
השאלות הן רבות: כאשר נטען כלפי החוקרים, מדוע הם מגלים מוטיבציית יתר נגד ההדלפה הזו, בשעה שידוע שכולם מדליפים, כולל מישיבות הקבינט. ענו הפרשנים (בשם החוקרים), כי החקירה אינה על ההדלפה, אלא על גניבת המסמך המסווג. אלא שככל שחלפו הימים והחשודים יושבים במרתפי החקירות, נאמר כי החקירה מתמקדת בהדלפה ש"פגעה בביטחון המדינה". כדאי אפוא שיחליטו במה מתמקדת החקירה: בהדלפה או בגניבה.
לפני שנעלה עוד שאלות, כדאי תחילה לעשות סדר בפרשה עצמה, כדי להבין מי כאן הטובים, מי הרעים וכיצד מתעללים באנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי, שניסו לחשוב בראש גדול כדי למנוע את הטבח הבא.
זה החל כאשר איש המילואים (נקרא לו א') נתקל במסגרת עבודתו ביחידת המודיעין, במסמך של החמאס שנתפס על ידי הצבא, בו תואר כיצד סינואר וצמרת החמאס בונים על המחלוקת בציבור הישראלי ועל מחאת קפלן, כדי להאשים את ישראל שהיא זו שמעכבת את העסקה, בעוד הם עצמם אלו שמעכבים. הקצין לא הבין כיצד מסמך כזה לא מגיע לידי ראה"מ, בפרט שזה יכול לסייע להסברה של המדינה בנושא. הטעות שלו הייתה, שהוא לא פנה תחילה למפקדיו. כנראה שהבין, שאם יפנה, זה ייתקע אי שם ולא יעבור הלאה. מדובר בעבירה משמעתית גרידא, ולבטח לא פגיעה בביטחון המדינה, כפי שמנסים לייחס לו.
כך או כך, הקצין פנה ל-פ' דוברו הצבאי של נתניהו והעביר אליו עותק של המסמך המסווג. פ' שמר אצלו את העותק וכעבור כמה חודשים לאחר רצח 6 החטופים, החליט להפיץ את המסמך לתקשורת בישראל, כדי שהציבור יהיה חשוף לאמת מול התעמולה שהתנהלה נגד הממשלה והעומד בראשה, כאילו הם המעכבים את העסקה. המסמך גם חשף כיצד החמאס הקשיח את תנאיו ופגע פגיעה קשה באפשרות לביצוע העסקה.
כאן נכנסה לתמונה הצנזורה ואסרה את פרסום המסמך. בשלב זה לא ברור מדוע: האם בגלל התוכן, או בגלל החשש מחשיפת מקור המידע הרגיש.
מוטיבציית יתר
ההדלפה לעיתונות הזרה והציטוט משם, היא נוהל קבוע של עיתונאים ישראלים
לאחר שהצנזורה פסלה את פרסום המסמך בתקשורת הישראלית, החליט פ' לנקוט באמצעי מקובל שמתרחש לא מעט בתקשורת: לעקוף את הצנזורה ולפרסם את המסמך בתקשורת הזרה בעיתון "בילד" הגרמני.
כיון שפ' אינו דובר אנגלית, הקשר נעשה באמצעות גורם נוסף שהיה מקורב ללשכת ראה"מ, ומתגורר כיום בחו"ל (שמו פורסם בתקשורת והוא כונה "חוסיד" – על שם עברו). בד בבד עדכן פ' כתבים בתקשורת הישראלית על הפרסום בעיתון "בילד" – גם זה אמצעי מוכר ולא חדש, בו נוקטים כתבים רבים שיש בידיהם מידע, האסור לפרסום בישראל. הם מדליפים את זה לעיתון בחו"ל, ולאחר מכן מצטטים אותו, בלי לספר כמובן שהם המדליפים. כך כאמור נהג גם פ'.
לאחר פרסום הכתבה בחו"ל, ביקשו ממנו הכתבים הישראלים הוכחות לאותנטיות של המסמך. בעקבות כך פנה פ' לקצין א' וביקש את המסמך המקורי. א' נעתר והעביר לו עותק פיזי של המסמך המקורי, ועל פי החקירה עוד שני מסמכים נוספים בסיווג "סודי ביותר".
לטענת החקירה, מדובר במסמכים מסווגים שמהווים נזק למערכת הביטחון ולמדינה. הקצין מצדו אומר (לפי טענת עורך דינו) כי שוכנע שהוא מעביר את המסמך לראה"מ דרך פ' ולא לגורם עוין. מבחינתו מדובר היה כאמור בניסיון שלא לחזור על הטעויות של יחידת התצפיתנים, שראו כיצד הטבח מתקרב, ואיש לא שמע להם. בד בבד גם פ' לא התכוון לפגוע בביטחון המדינה, אלא להפך. כוונתו הייתה לסייע בהוכחה – מי מעכב את העסקה ומדוע, וכדי להראות שההפגנות גורמות לחיזוק חמאס.
בין אם מסכימים עם הדבר הזה, ובין אם לא, הרי שאין מדובר בפגיעה בביטחון המדינה. היוצא מכל זה הוא שאכן נעברו עבירות משמעותיות, באופן הדלפת המסמך, אבל לבטח לא פגיעה בביטחון המדינה תוך ניסיון להפוך אותם לבוגדים.
התחושה היא שהרצון בסופו של דבר הוא להגיע לנתניהו עצמו, והכל ממניעים פוליטיים מוחלטים. זו הסיבה למוטיבציית היתר של החקירה והרדיפה. יעיד על כך מכתבים של 26 מחבריו של א' – קצין המודיעין המשרתים עמו באמ"ן, שמכירים את החומרים וטוענים שנגרם לחברם עוול נוראי ויש להפסיק את ההתעמרות בו.
שאלה נוספת שעולה מכל החקירה הזו, (עליה הצבענו גם בשבוע שעבר): מדוע הוסתר המסמך מלכתחילה ולא הועבר לנתניהו? הלא הסמכות הבלעדית לביצוע העסקה נמצאת בסופו של דבר בידיו.
נזיפה וצל"ש
קו ההגנה: מי צריכים לעמוד לדין ומדוע מגיע ציון לשבח לקצין מחיל המודיעין?
קו ההגנה הצפוי במשפט ה"פרשייה החמורה" ייסוב סביב האכיפה הבררנית. הסנגורים יציגו מקרים רבים של הדלפות מסמכים סודיים לתקשורת הזרה, וישאלו את גורמי החקירה, מדוע נמנעו מלחקור אותם ואת מקורם. מדוע בהדלפה הנוכחית על מסמך שהוסתר (במזיד?) מראה"מ, הוחלט לחקור לעומק, כולל מקורות עיתונאים, דבר שלא נעשה במקרים אחרים.
כמו כן יטענו, שגם אם יוכח בסופו של דבר שהייתה כאן עבירת צנזורה והפרת נהלים, הענישה צריכה להיות מינורית בהתחשב בסיבות ובכוונתם לטובה. מנגד נראה כי הכוונות של מי שיזמו את החקירה, היו לשנות את מדיניות הממשלה באמצעות מניפולציה והאשמות מנופחות ב"פרשיה הביטחונית החמורה ביותר" שעומדת לקבל את הקלישאה המוכרת: ההר הוליד עכבר, ובמקרה הזה בקושי מקק.
והיה מי שכתב כי איש המילואים מחיל המודיעין צריך אולי לחטוף נזיפה על הפרת הנהלים, אבל לצד זה הוא צריך לקבל צל"ש, כיון שהמסמך היה חייב להגיע לידיעת ראה"מ, שנדרש לדעת הכול בבואו לקבל החלטות הרות גורל. מי שצריכים לעמוד לדין, הם אלו שמנעו את המסמך הזה מלכתחילה מראה"מ.
שאלות בלתי פתורות
האם "הפרשיה הביטחונית החמורה ביותר", תהפוך ל"פרשייה הפוליטית החמורה עוד יותר"?
נקודה נוספת וחשובה: שתי ערכאות שיפוטיות השלום והמחוזי, קבעו לשחרר למעצר בית את העצורים. השב"כ ערער על כך בבג"צ, והשופט יוסף אלרון, הנחשב דווקא לשמרני, נעתר ותמך בבקשה להמשך המעצר. אלא שמאחורי הקלעים קרו בהליך הערעור של השב"כ דברים מוזרים, ונשברו כל הכללים והזכויות הבסיסיות של אזרח.
אחד מכתבי התקשורת, לו מקורות טובים במערכת הביטחון, כתב כי השופט אלרון קיבל במהלך הדיון שיחת טלפון סודית מבכיר בשב"כ שהסביר לו "את המסוכנות של הפרשיה" ולכן יש להשאיר את החשודים במאסר גורף. לאחר כמה זמן, מחק הכתב הזה את הדברים והודה שלא הייתה כזו שיחת טלפון.
תחת זאת התברר שאל"מ ג' מפקדו של קצין במילואים באמ"ן, הוא זה שנשלח לשכנע את אלרון להשאיר את החשודים במעצר. השאלה היא, מדוע אותו אל"מ ג' נשלח רק לבג"צ, ולא עשה זאת בשתי הערכאות הקודמות, שהורו על שחרורם של החשודים למעצר בית.
כמו כן התברר שאתו אל"מ ג', הוא "הקצין החכם" שהורה על סגירת החמ"ל של אמצעי האזנה שהפעיל רפאל חיון משדרות, האיש שיכול היה להציל רבים מהטבח. אל"מ ג' הורה לסגור את תחנות האזנה של חיון, לאחר שהתרברב בפניו, שאמ"ן יודע הכל ולא צריך אותו.
אין ספק שישנם עוד הרבה פרטים שיתגלו בפרשה הזו, שעשויה להפוך מ"הפרשיה הביטחונית החמורה ביותר" ל"פרשייה פוליטית חמורה ביותר", נגד הממשלה והעומד בראשה.
התחושה היא שמתנהל כאן משחק שחמט: מי יקדים את מי. האם נתניהו יקדים את ראש השב"כ ויפטר אותו. או ראש השב"כ יקדים את נתניהו ויפיל אותו. שאלה זו קשורה למה שאמר או לא אמר פ' בחקירת הלחץ שהופעלה נגדו. אם נתניהו יספיק למנות מישהו אחר, שישחרר את הלחץ, הוא יוכל למנוע מפ' להפוך לעד מדינה. תזכורת: שלמה פילבר, מספר שלא עמד בלחץ חקירת משטרה, קל וחומר כאשר מדובר בחקירת שב"כ, עם האשמות ל"עבירות מדינה חמורות".
לכל זה יש להוסיף את המאבק סביב עדותו של נתניהו בבית המשפט בעוד שבוע וחצי. ראש השב"כ נמנע מלהעביר חוות דעת לפיה, הגעתו של נתניהו עלולה לסכן את ביטחונו, בפרט שההגעה הזו תהיה ידועה מראש. בשמאל כבר מיהרו לטעון, שזו אחת הסיבות שנתניהו מבקש להעביר את רונן בר – ראש השב"כ מתפקידו. הכול קשור וכרוך זה בזה והתחושה היא שאנו רק בקצה הקרחון של הסיפור.
היועצת חורגת מהמשבצת
כיצד החמיץ יריב לוין את ההזדמנות הנדירה שנקרתה לו מיד בתחילת הקדנציה?
כלל ידוע ומקובל בפוליטיקה: מה שלא עושים מיד בתחילת הקדנציה, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעשות בהמשכה. הדברים אמורים בעיקר בנושא המינויים.
בארה"ב זה פועל נפלא: הנשיא הנכנס (יהיה מי שיהיה) ממנה שורה של מינויים חדשים לכל אורך ורוחב הגזרה: שרים, יועצים, פקידי ממשל בכירים ואפילו תובע כללי חדש, ואין פוצה פה ומצייץ. כולם מבינים שזו זכותו המלאה. יתר על כן: הפקידים הבכירים מודיעים מיד לאחר הבחירות על לכתם הביתה, כאשר המועמד השני נבחר. כך פועלת דמוקרטיה וכך עובדת השיטה בארה"ב.
בישראל זה שונה: הפקידים נצמדים לכיסא, לא מבינים שהתחלף השלטון, מכנים את עצמם "שומרי סף", זוכים לתמיכת התקשורת והשמאל, ומכניסים מקלות לעבודת הממשלה השוטפת והכל בשם "הדמוקרטיה" כביכול. בפועל, הם לא מקבלים את תוצאת הבחירות, מזלזלים ברצון הבוחרים, ומשליטים את דעתם על הממשלה הנבחרת. הדברים אמורים בעיקר בכל הקשור לעבודת היועצת המשפטית לממשלה.
שר המשפטים יריב לוין, יכול היה לקנות את עולמו, אם מיד בתחילת הקדנציה, היה יוצא במהלך המתבקש ומפטר את היועצת המשפטית לממשלה – גלי בהרב מיארה (להלן גב"מ). היועצת, שמונתה במהלך הכי פוליטי שיכול להיות, בקדנציה הקודמת על יד שר המשפטים דאז גדעון סער, עברה אך בקושי את הוועדה הממונה. יו"ר אותה ועדה, השופט בדימוס, אשר גרוניס, אמר אז, שהיא אינה מוכשרת לתפקידה. גרוניס המשיל זאת למינויים בצבא, ואמר שלא ממנים רמטכ"ל מתוך קבוצת חיילים פשוטים (טוראים), אלא רק אדם שעבר מסלול פיקוד ממושך ושימש בתפקידים בכירים. גב"מ, לדבריו, לא עברה את המסלולים המתאימים ולכן אינה מתאימה. אלא ששני החברים האחרים בוועדה הכריעו בעדה, וכך היא מונתה.
כאמור, יריב לוין, יכול היה לפטרה ולהחליפה בתחילת הקדנציה, מיד לאחר הבחירות. תחת זאת העדיף להתמקד ברפורמה המשפטית, שלא יצא ממנה כלום, כיוון שלא הכין אותה כנדרש (כפי שהודה בעצמו בהמשך). בינתיים ביססה היועצת את מעמדה, והפכה לנציגת המחאה וקפלן בממשלה.
הדבר מתבטא כמעט בכל נושא (לקמן בהרחבה). מיועצת משפטית, שתפקידה לייעץ, חרגה מהמשבצת והפכה לקובעת מדיניות, כשהיא מתנהלת בלעומתיות ומכתיבה את דעתה בכל תחום. הדבר נעשה באופן בוטה, ללא סמכות בחוק ותוך עימות עם נבחרי הציבור בניגוד מוחלט לדמוקרטיה.
בהקשר זה צוטט השבוע פרופ' שלמה אבינרי ז"ל, מומחה למדעי המדינה. אבנרי, שאינו איש ימין, נשאל באחת מהרצאותיו, מי האישיות בעלת הסמכות הרחבה ביותר בעולם הדמוקרטי: האם זה נשיא ארה"ב? ראש ממשלת בריטניה? נשיא צרפת? התשובה שלו הייתה חד משמעית: היועץ המשפטי של ממשלת ישראל. העובדה שהוא (במקרה הזה – היא) ממונה ולא נבחרת, רק מעצימה את הפגיעה בדמוקרטיה.
נבצרות מול התבצרות
שבוע משפטי: החשש של נתניהו, המכתב של מזכיר הממשלה, וקמפיין ההון של "פורום העסקים"
העימות בין היועצת המשפטית לשרי הממשלה והעומד בראשה החל כבר בתחילת הקדנציה עם פרוץ הרפורמה, ונמשך כמעט בכל נושא. העימות הנוכחי, שהוא החריף מכולם, נסוב סביב עדותו הקרובה של נתניהו במשפטו. פרקליטיו ניסו לדחות את העדות, בטענה שהוא עסוק ראשו ורובו בניהול המלחמה. אך בית המשפט דחה את הבקשה ונתניהו צפוי להתחיל את העדות בעוד שבוע וחצי.
סוד גלוי הוא שנתניהו וסביבתו נחשבים לפרנואידים בכל הקשור להליכים המשפטיים נגדו. צל הרים, נדמה בעיניהם כהרים. החשש שלהם הוא שהיועצת המשפטית זוממת לכפות עליו "נבצרות זמנית" בעת עדותו. המשמעות: בכל תחילת יום עדות בבית המשפט, תחויב הממשלה למנות לו ממלא מקום. המהלך יוגדר כ"נבצרות זוחלת" עד שבהמשך תוכרז עליו "נבצרות כוללת".
בסביבתה של היועצת משדרים שעניין ההכרזה על הנבצרות אינו עומד על הפרק. אבל בליכוד וגם בקרב ראשי הקואליציה משוכנעים שזו המטרה שלה: נבצרות שלו, מול התבצרות שלה בתפקידה. "זה שהוא פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחריו", אומרים בסביבתו. במקביל יצאו ראשי סיעות הקואליציה במכתב המזהיר מפני אפשרות של הכרזת נבצרות נגד נתניהו וציינו כי תהיה זו "הפיכה שלטונית".
בד בבד נפתח "מאזן אימה" מול היועצת עם הרמזים שפיטוריה קרובים. בשמאל, בתקשורת ובמחאה נכנסו לכוננות ושוב הם מבטיחים "ליל גלנט" (הראשון), אם כך יקרה. לדבריהם, פיטוריו של שר הביטחון, היו רק הפרומו לקראת הדבר הגדול שמתכננת הממשלה: פיטוריה של היועצת המשפטית. הכספים לצורך מימון ההפגנות כבר נאספים.
לתחזית הזו מצטרפים גם הפרשנים משמאל, שאומרים כי נתניהו מרגיש שפיטורי גלנט עברו בשקט, בבית הלבן נבחר נשיא כלבבו, ויש לו גם הצלחות צבאיות. לפיכך היעד הבא שלו, הוא פיטוריה של היועצת. כראייה לדבריהם, הם מציינים כי מזכיר הממשלה יוסי פוקס, פנה לשרים בבקשה שיעבירו לו בהקדם ובפירוט את רשימת המהלכים שהיועמ"שית מעכבת. "הנה זו הראייה שהכול מתוכנן לקראת הפיטורים". פוקס עצמו הכחיש את הדברים ואמר כי התבקש "לרכז הצעות החלטה של שרים שתקועות בייעוץ המשפטי".
כדי להרגיע את הרוחות שוגר מקורבו של נתניהו, נתן אשל, שהצהיר שפיטורי היועמ"שית אינם על הפרק וכי "כל האירוע מנוהל רק בתקשורת". מי שלא שוכנעו הם אנשי "פורום העסקים", שפרסמו השבוע מודעות תמיכה בסכומי עתק בכל רשתות התקשורת בעד היועצת. "תמשיכי לשמור על שלטון החוק למען כולנו", כתבו.
הקמפיין עתיר הממון עורר תגובות רבות, בהן של יו"ר הכנסת: "יש לי חדשות לפורום העסקים", כתב, "היועצת אינה שומרת על שלטון החוק ולא פועלת למען "כולנו". היא שומרת רק על שלטון המשפטנים למען אלו שעוד לא השלימו עם הרעיון הדמוקרטי. צריך לומר: כן לשלטון החוק, לא לשלטון המשפטנים".
היועצת הלעומתית לממשלה
בין שתי ממשלות: כך סייעה היועצת לממשלה הקודמת, וכך היא משבשת את הממשלה הנוכחית
בממשלה הקודמת בראשות בנט ולפיד, שהעבירה כ-2,000 החלטות לא נרשמו עימותים מול היועצת. צמד המילים: "מניעה משפטית", שהפך לשם נרדף ליועצת בקדנציה הנוכחית, לא עלה בממשלה הקודמת ולו פעם אחת.
היועצת עשתה אז הכול כדי לסייע לממשלה, גם כאשר מדובר היה בנושאים השנויים מחלוקת, דוגמת ההחלטה להעביר שטח טריטוריאלי ימי של ישראל ללבנון במסגרת הסכם הגז. היועצת תמכה בכך אף שהדבר נעשה סמוך לבחירות ללא אישור ולמרות התנגדות הכנסת. כמו כן אישרה אז היועצת למנות את השופט מני מזוז ליו”ר הוועדה למינוי בכירים, אף שמדובר היה במינוי שנעשה בממשלת מעבר (הבג"צ פסל את החלטתה). באותו אופן אישרה היועצת למנות את הרמטכ"ל הרצי הלוי לתפקידו, גם כן בתקופת הבחירות. בליכוד כזכור התנגדו למינוי וטענו שיש להמתין עד לאחר הבחירות. אולם היועצת אישרה והמינוי יצא לפועל.
בהמשך כאשר הממשלה התחלפה, החליפה גם היועצת את עורה והפכה להיות לעומתית כמעט בכל נושא. תחת צמד המילים "מניעה משפטית", שיגרה עשרות מכתבים וחוות דעת נגד פעולות הממשלה. במקום לסייע ולייצג את עמדת הממשלה, היא בחרה לפעול נגדה.
כך לדוגמא בבג"צ הסבירות, חשבו שבעה שופטים שעמדת הממשלה חוקית. היועמ"שית, שיכולה הייתה לקבל את עמדתם, בחרה את הצד השני ופעלה נגד הממשלה כאחרונת הקפלניסטים.
בתקופת הרפורמה המשפטית הביעה עמדה בעד העותרים נגד חוקי יסוד ופעלה נגד ביטול עילת הסבירות. כמו כן פעלה לפסילת חוק הנבצרות בטענה שמדובר בחוק פרסונלי שנועד לשפר את מצבו של ראש הממשלה. בהמשך סירבה לייצג את שר המשפטים ופעלה נגד עמדתו בעניין מינוי נשיא ושופטי בית המשפט העליון.
במקרה נוסף התנגדה היועצת לעמדת בן גביר בנוגע לתיקון פקודת המשטרה. בפעולה תקדימית נוספת לראשונה בתולדות המדינה, קבעה כי קיימת "מניעה משפטית" להחיל דין רציפות על חוק שעבר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת בנושא הגיוס. היועצת גם דרשה למנות את נציב שירות המדינה באופן שהיא תקבל שליטה בלעדית בוועדה. כמו כן התנגדה להקמת ועדת בדיקה לחקר הרוגלות בפרשת הפגסוס.
גם בפרשת התקציבים לישיבות וסבסוד המעונות, פעלה בניגוד לעמדת הממשלה, ולמעשה התערבה פוליטית באופן המאיים על המשך קיום הקואליציה.
פיצול וניצול
המהלך שמתבשל: היועצת המשפטית לא תפוטר, אולם תפקידה יפוצל לשניים
כיוון שהיועצת המשפטית סירבה לייצג את הממשלה בבג"צ בשורת מקרים ארוכה ביותר, נאלצה הממשלה לשכור משפטנים פרטיים שיעשו זאת במקומה. הדבר עלה למשלם המיסים כמיליון וחצי שקלים, שהיו נחסכים, אם היועצת הייתה עושה את תפקידה.
"אין מנוס אלא לפטרה", סבורים שרים רבים בממשלה וחלק גדול מהציבור, כפי שהדבר משתקף בסקרים. אלא שהעניין אינו פשוט: נתניהו יכול אמנם לפטר שר ביטחון, אך בנושא היועצת הוא מצוי בניגוד עניינים בשל מצבו המשפטי. מי שיכול לקדם את המהלך הזה הוא שר המשפטים יריב לוין. אם נתניהו יעשה זאת, הבג"צ יפסול את ההחלטה, היועמ"שית תחזור, ותוציא את נתניהו לנבצרות.
מאחורי הקלעים מתבשל מהלך מעניין: נתניהו ולוין לא מתכוונים לפטר את היועצת, אלא לפצל את תפקידה. היועצת תהיה התובעת הראשית בנושאים פליליים, בעוד ששאר הנושאים האזרחיים (שהם רלוונטיים יותר לממשלה), יופקדו בידי יועץ משפטי אחר. מדובר במהלך מבריק, שאינו סותר את הסכם ניגוד העניינים של נתניהו, כיוון שהחלק הפלילי יישאר בידיה, בעוד שהחלק האזרחי יופקד בידי יועץ משפטי אחר, שייתן לממשלה לעבוד.
שר החוץ גדעון סער, תמך במהלך הזה בעבר והיה הראשון להציע את הפיצול, כניצול מקסימלי של המערכת המשפטית. למעשה זה היה הדגל המשפטי, שנופף בו שנים ארוכות. על פי השמועות, יריב לוין כבר סגר מול סער את הנושא הזה. המשמעות: הבג"צ לא יוכל לפסול את ההחלטה, ואין ניגוד עניינים לנתניהו, כיוון שאין מדובר בפיטורי היועצת אלא רק בפיצול תפקידה. שורה תחתונה: אם המהלך הזה ייצא לפועל, מדובר ברעיון מוצלח ביותר, שישים קץ להשתוללות המשפטית של היועצת.
מלפני הקלעים
לא "מקורות זרים" וללא פסילת צנזורה: חשיפות וגילויים מ"הגורם המדיני הבכיר ביותר"
ראש הממשלה נתניהו, שנאלץ להגיע השבוע לכנסת בנוהל "40 חתימות" נראה חדור קרב. בשונה מנאומו בתחילת מושב החורף, כאשר האופוזיציה דממה, נעלמה ונאלמה, וספגה על כך ביקורת נוקבת, הפעם החליטו חבריה להפריע ולקטוע אותו מיד עם תחילת דבריו. ליו"ר הכנסת, לא נותרה ברירה והוא הוציא את המפריעים בזה אחר זה, עד שהמליאה דממה.
השבוע ביום ג' פרסמנו את דבריו של נתניהו (על ידי כתבנו משה צבי), שהכילו חשיפות וגילויים רבים. ברוב הפעמים חוסים פרטים אלו תחת "מקורות זרים", או שכלל לא מתפרסמים עקב פסילת הצנזורה. הפעם זה מגיע באופן ישיר מהמקור המדיני "הבכיר ביותר" בכבודו ובעצמו. הוא לא אמר זאת בחדרי חדרים, אלא מעל בימת הכנסת (וקודם לכן בישיבה חסויה בוועדת חוץ וביטחון). זו הסיבה שראוי לחדד שוב את הדברים שהכילו המון גילויים והמון כותרות.
החשיפה הראשונה נגעה לעימות של נתניהו עם הנשיא ביידן. בדבריו חשף את השיחה ביניהם, טרם הכניסה לרפיח, כאשר הנשיא האמריקאי התקשר והזהיר אותו שהוא (נתניהו) "יישאר לבד!" החרה אחריו מזכיר המדינה בלינקן שנשלח לאיים: "לא יהיו לכם חימושים!". נתניהו השיב לשניים: "אם לא תסייעו, נלחם לבד. נעשה את זה בידיים ובציפורניים. לא נתפשר". כמו כן העריכו האמריקאים שייהרגו ברפיח 20 אלף עזתים, דבר שלא קרה.
הגילויים של נתניהו עסקו גם בנושא האיראני: בהתקפה הראשונה באיראן חוסלה אחת מארבע סוללות אס-300, ובהתקפה השנייה חוסלו שלוש הסוללות האחרות. כמו כן נרשמה פגיעה קשה ביכולתם לייצר טילים. האמריקאים לא ששו לנוכח התקיפות מחשש להתרחבות המערכה. "הם ביקשו לעדכן אותם ולתאם יחד את ההתקפות. פסלתי זאת על הסף". כמו כן סיפר כי בתקיפה השנייה פגעה ישראל ברכיב שקשור לתוכנית הגרעין האיראנית, אבל עדיין איראן יכולה להתחמש בגרעין. "אם לא יחוסל איום הגרעין, לא עשינו כלום".
נתניהו חשף גם את "מבצע הביפרים" בלבנון ולראשונה הודה בפומבי באחריותה של ישראל. "אמצעי מיוחד שלנו עמד להתגלות ולכן החלטנו לתקוף, אף שמלכתחילה התכנון היה לעבור למתקפה בלבנון באוקטובר". בכך בעצם חשף כי מבצע הביפרים אמור היה להיות המכה הראשונה של המתקפה בלבנון. בדבריו סיפר כי היו מי שרצו לעדכן את ארה"ב במבצע (גלנט), "התנגדתי לכך, כי זה היה מוביל להדלפה שהייתה מסכלת את המבצע".
בעניין חיסול נסראללה סיפר נתניהו: "לאחר שהתעמקתי בנושא הבנתי, שנסראללה הוא לא רק הדבק שמאחד את ארגונו נגד ישראל, אלא הוא 'הציר של הציר'. לא רק שאיראן הפעילה אותו, אלא הוא הפעיל את איראן".
כבוד מדומה
מדוע זעם ח"כ אלעזר שטרן מ"יש עתיד" על הגילויים והחשיפות שהשמיע נתניהו במליאה?
הדברים שהשמיע נתניהו מעל דוכן הכנסת, הכילו כאמור חשיפות רבות, והיה מי שלא אהב זאת: ח"כ אלעזר שטרן מ"יש עתיד".
קודם לכן השתתף ח"כ שטרן, בישיבה הסגורה של ועדת חוץ וביטחון ושמע שם את כל הדברים הללו. קשה היה לו לראות, כיצד המידע הזה הופך לנחלת הכלל, ואם כך, מייתר ומפחית את חשיבות השתתפותו וחברותו שלו, בוועדה הנחשבת ליוקרתית ביותר בכנסת.
לא פעם מתנהל מאבק פנימי בתוך המפלגות, על איוש הח"כים המבקשים להימנות על חברי הוועדה, שתפקידה הרשמי הוא "פיקוח ובקרה על מדיניות החוץ של המדינה, כוחותיה החמושים וביטחונה".
כיום חברים בוועדה הח"כים הבאים: הרב ינון אזולאי, גדי איזנקוט, הרב ישראל אייכלר, מישל בוסקילה, בועז ביסמוט, רם בן ברק, שלום דנינו, עמית הלוי, ניסים ואטורי, מאיר כהן, מרב מיכאלי, שרון ניר, צבי ידידיה סוכות, לימור סון הר מלך, עידן רול ואלעזר שטרן. בהיותו איש צבא בעברו, משמש שטרן כיו"ר ועדת המשנה לכוח אדם בצה"ל. האגו בהתאם.
"מה זה עוזר שהיה היום דיון סגור בוועדת חוץ וביטחון, אם עכשיו ראש הממשלה משתף את כולם במידע הזה", זעם שטרן לנוכח הגילויים שחשף ראש הממשלה. יו"ר הכנסת, הוציא את שטרן החוצה, כמו את מרבית חבריו שהפריעו לנאום. בשונה מהם, הוא לפחות שמע את הדברים בוועדת חו"ב.
ואי אפשר לסיים את הקטע הזה בלי להיזכר בסיפור משעשע מהעבר הרחוק בכנסת. היה זה כאשר הח"כ האגודאי הרב שלמה יעקב גרוס זצ"ל, כיהן כחבר בוועדת חוץ וביטחון. כאשר שאלו אותו בכנסת, מדוע בחר להיות חבר דווקא בוועדה הזו, הרי הוא לא איש ביטחון ואינו קשור לנושאים הללו, השיב בחדות ובבדיחות: "הרי כל הדיונים והאמירות בוועדה הזו מודלפים החוצה. אז אני לפחות יודע שעה קודם, מה יגידו בחדשות של השעה הבאה".
לאור כל פרשות ההדלפות, החקירות והמעצרים, הופכים דבריו לאקטואליים מתמיד.
הטור נכתב ופורסם במקור במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן
