מיטה אחת, שני ילדים: סיפור חסד מירושלים | הרב יוסף זאב

הימים ימי שנות החמישים ועליית יהודי תימן. המבצע הגדול זכה לכינוי ההרואי "מרבד הקסמים". היו שכינו אותו "מבצע על כנפי נשרים".
בין כך ובין כך הופיעו כאן, בארץ הקודש, 48 אלף יהודים, והם שוכנו בארבעה גושי מחנות עיקריים: ראש העין, בית ליד, עין שמר ומחנה המעבר עתלית.
כמו כל עם ישראל התוודע לכך, ראש הישיבה רבי ישראל גרוסמן זצוק"ל , הוא לא יכול היה להישאר אדיש. יהודים באים ארצה – ומה יהיה עם בני הנוער ?
אמר ועשה. נסע הרב בטנדר למחנה העולים ראש העין, עלה על גג הרכב והכריז: "מי לה' – אלי ! מי שיש לו ילדים ורוצה שהם יגדלו כיהודים – ישלח אותם עמי. אני אדאג להם, אמלא את כל מחסורם, ואהיה אחראי לעתידם".
שלושים ילדים נקבצו ובאו, והרב ברוב רחמיו וחסדיו נטלם עמו ירושלימה. התחנה הראשונה, כמובן, היתה ביתו הצנוע בירושלים בשכונת בית ישראל.
סבב ראש הישיבה והלך בכל השכונה ושאל מי יואיל לקבל לידיו ילדים. הוא פיזר את רוב הילדים בין שכנים טובים. חמישה מתוכם נותרו בתוך הבית הצפוף שלו, שכל גודלו לא היה יותר מארבעים מ"ר, אבל לדייריו היה לב רחב כאולם.

באותו יום קיבל הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א לימים רבה של 'מגדל העמק שכן למיטה: רפאל. ילד עולה מתימן בעל נשמה זכה, נקייה ותמימה. ומספר אנו, כילדים, היינו חייבים להתרגל. זה היה קשה, אבל עשינו זאת בשמחה ובטוב לבב.
היו מהשכנים שהביטו בתימהון בנעשה. אמרו עליהם שיש להם גזזת, וחששו מפני מחלות שהביאו עמם: אבל אבא לא שת לבו לכל זאת וכה אמר להם: "החסד הגדול ביותר שאפשר לתת ליהודי הוא כשאכן לא נוח לך, לא מתאים לך ואין השעה כשרה. דווקא חסד כזה הוא החסד האמיתי, ובו נמדדת מידתו של איש ישראל מזרע של אברהם אבינו".
לימים מספר הרב יצחק גרוסמן שליט"א פגשתי את רפאל – יהודי יקר, באמונתו יחיה. הוא שאל אותו שאלה אחת: "איך הסכמת כילד לארח אותי, בעל עבר מפוקפק של מחלות, איתך יחד במיטה אחת" ?
במקום תשובה קראתי לפניו פסוק מהפרשה:
הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם: [בראשית פרק כד] אליעזר עומד על שפת המעיין. הרי הוא שליח של אברהם אבינו לשדך את בנו יצחק. מעתה הוא נושא לא רק בתפקיד העבד, אלא גם בתפקיד המכובד של השדכן.
כחלק מתפקידו נוטה שדכן גם לעגל פינות ולטייח עובדות – הכל כדי להביא לגמר טוב. כשנתבונן בפסוקים נגלה את ההיפך: כביכול מרחיק אליעזר את השידוך: הוא עומד על שפת המעיין ומחפש את הנערה שתואיל לתת לו מים, ולא רק לו אלא לכל גמליו.
תאר לעצמך: מן הסתם היה אליעזר, עבד אברהם, איש גדול ממדים, כיאה למי שמחזיק את הבית של אברהם אבינו. למה שנערה תשקה את גמליו במקומו ? הלוא כוחו במותניו ! יישא דליי מים וישקה את גמליו. וכי למה זה מנסה אליעזר לכאורה להכשיל את השידוך ?
מדגישה התורה [בראשית כד, ב]: "וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי:". למה זה באו כאן התארים זקן ביתו המושל בכל אשר לו ?
התורה באה להדגיש את עוצמת השבועה שהשביע אברהם את אליעזר עבדו. לא סתם שרת או שמש היה אליעזר, אלא זקן ביתו המושל בכל אשר לו. והנה כאן, כשאברהם מחפש שידוך לבנו יצחק,
הוא חורג לפתע מהאמון הבלתי מעורער שנתן בעבדו ומבקש ממנו להישבע: בראשית " שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי:. "
דבר זה אומר דרשני. עומד אליעזר על שפת המעיין ומבין: אינה דומה שליחות זו לשליחויות אחרות שניתנו לי בעבר. אם כה חשוב היה לאברהם להשביעני ולברכני בברכה המופלאה של.
קֹוָ֣ק׀ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֘ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם: [שם פ' ז]
אות וסימן הוא שעלי לחפש ולשאוף להביא לפניו נערה מושלמת.
אליעזר יודע כי המלאכים בביתו של אברהם אבינו אינם אורחים נדירים. הוא נזכר באירוח של אברהם אבינו בפרשה הקודמת, כשלמעשה היה חולה ופטור מהמצווה, אך הוא לא ויתר, כי חסד אמיתי הוא זה הנעשה כשלא מתאים ולא נוח.
ידע אליעזר כי הנערה שתשכיל לעשות עמו חסד, אף שלא מתאים לה ולא קל הדבר עבורה, היא הנערה הראויה להיות כלה בבית אדונו אברהם.
בדרשות הר"ן [הדרוש השנים־עשר] ביאר,: "אליעזר עבד אברהם, כיוון שהיה יודע כי כל מעשי בן אדוניו היו מושגחים, ובפרט האשה אשר תיפול בגורלו, גזר ואמר כי האשה אשר תהיה יותר שלימת המידות היא האשה הראויה ליצחק. ובמה יודע אפוא, כי אם שתהיה נערה בלתי רבת השנים, ושתהיה יוצאת לשאוב, אינה יושבת בית, אך עוסקת במלאכת טורח ועמל, ועם כל זה יגבר עליה שלמות המידות עד שלא תחוס על כל עמלה, אבל יקל בעיניה להיטיב לשאינה מכרת – זה באמת מורה שלמות במידותיה, והיא האשה הראויה לנוח על גורל הצדיקים. נמצא שזה אינו ניחוש, אבל עיון שכלי עמוק מאוד".
באותם ימים החדיר הרב גרוסמן לילדיו שוב ושוב את החיוב לארח את הזולת – מתוך מסירות נפש את אלו שבאו ועלו מתימן ונישקו את אדמת ארץ ישראל הנכספת בגאווה בלתי מוסתרת.
הדוגמא הזו להקרבה אישית למען ילדי ישראל נחרטה עמוקות בלב ילדיו, וכך הם ידעו לעשות חסד במסירות, גם שלא היה נוח, בבית קטן וצפוף מלא בילדים, וכשיכול היה לפטור עצמו ולומר שהאחריות תיפול על כתפי אחרים.
וכך אמר רפאל, לאחר יובל שנים: "רק בזכות ה'קריאת שמע שעל המיטה' ביחד איתך אני שומר היום תורה ומצוות"
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון