מקדש מעט: קדושת בית הכנסת – מדאורייתא או דרבנן?

וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: (בראשית כח,יז)

בגמ' במגילה (כט,א) על הפסוק (יחזקאל יא, טז) 'ואהי להם למקדש מעט' אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל ור"א אמר זה בית רבינו שבבבל, דרש רבא בפסוק שנאמר (תהלים צ, א) 'ה' מעון אתה היית לנו' אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר אביי שבתחילה היו לומדים בבית ומתפללים בבית הכנסת ולאחר ששמע את הדרשא על הפסוק (תהילים כו,ח) 'ה' אהבתי מעון ביתך' היה גם לומד בבית הכנסת.

מעלת קדושת בית הכנסת

בשולחן ערוך (קנא,א) מצינו, בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה, ובמשנה ברורה (א) כתב, כי הם נקראים מקדש מעט כמו דכתיב ואהי להם למקדש מעט, ובמקדש כתיב ואת מקדשי תיראו שיהא מוראו של השוכן בה עליו וכתב בסמ"ק שבעון קלות ראש בביהכ"נ נהפכין לבית ע"ג ח"ו, ובסק"ב כתב, היינו אפילו שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה דבחוץ מותר ובביהכ"נ אסור, ובזוה"ק פ' ויקהל הפליג מאד בגודל העון הזה וכ"ש שיש ליזהר בביהכ"נ וביהמ"ד מעון דבורים אסורים כגון לשה"ר ורכילות ומחלוקת וקטטות כי מלבד שהם עונות חמורים מאד עוד יגדל העון יותר במקום קדוש כי הוא מזלזל בכבוד השכינה ואינו דומה החוטא בינו לבין עצמו לחוטא בפלטין של מלך לפני המלך, הירא וחרד לדבר ה' ישים תמיד עיניו ולבו לזה שלא לדבר שום דברים בטלים בביהכ"נ וביהמ"ד והמקום הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ולתפלה.

וכן כתב בחיי אדם (כלל יז,ו) שקדושת בהכ"נ ובהמ"ד גדולה מאוד ומוזהרים עליהם לירא ממי ששוכן בהם כדכתיב וממקדשי תיראו, ולא בית המקדש בלבד אלא כל מקום המקודש, וכתבו הפוסקים דמצוה זו לירא מן המקדש נוהג בבהכ"נ ובהמ"ד מדאורייתא. ולכן אסור לדבר בהם דברים בטלים ואין מחשבין בהם חשבונות אלא של מצוה כגון קופה של צדקה וכדומה ומכ"ש שאסור שם בשחוק וקלות ראש ועליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי ומראה בעצמו שאין לו חלק באלקי ישראל.

קדושת בית הכנסת מדאורייתא או מדרבנן

ביראים (סימן תט) כתב שנלמד מהתורה, ממה שנא' 'ויראת מאלקיך' צוה בהכנס אדם למקדש או בבית הכנסת או לבית המדרש שינהג בהם מורא וכיבוד שנאמר 'את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו' לא ממקדשי אתה ירא אלא ממי שהזהיר על המקדש, ומצינו בית הכנסת ובית המדרש שנקראו מקדש דתניא בת"כ והשימותי את מקדשיכם, לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואמרי' במגילה פרק אחרון ואהי לכם למקדש מעט בארצות אשר הדחתים שם ואמר שמואל בר רב יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, למדנו כשאמרה תורה את מקדשי תיראו שבתי כנסיות ובתי מדרשות בכלל, והמורא מה הוא אינו מפורש במקרא ופירשו חכמים כל אחד לפי סברתו לפי חומר קדושתו.

ובתועפות ראם (שם א) הביא דברי הפרי מגדים (במ"ז לאו"ח סי' קנ"ג) כי קדושת בהכ"נ וביהמ"ד מדרבנן הוא ולא מן התורה והביא דברי הר"ן במגילה (ח,א מדפי הרי"ף) לגבי שנחלקו בגמ' אם מותר לתת ביהכנ"ס במתנה כמכר והק' איך יפקע הקדושה במתנה אם היא כמכר, ותירץ שעשו את ביהכנ"ס כתשמישי קדושה, וסיים שקדושת ביהכ"נ מדבריהם הוא, כיון שעיקרו עשוי לומר בו דברים שבקדושה עשו בו חכמים קדושה, ומבואר אי"ז מהתורה, והביא מהאשל אברהם (סי' קנ"ב סק"ו) שהסתפק אם ניתץ אבן מביה"כ או בהמ"ד דרך נתיצה והשחתה אם לוקה כמו לוקה במקדש שנא' 'דלא תעשון כן' ונ"מ אם פסול לעדות, וכן כ' הרשב"א (מגילה כו,ב) בשם הרמב"ן דבהכ"נ עשו אותו כתשמישי מצוה שנזרקין לאחר מצותן, וכ"כ האו"ז (ח"ב סי' שפו) שבהכ"נ אין בו משום תשמישי קדושה אלא ארון הקודש הוא תשמיש קדושה, והביא שיש מי שאומר שאסור לנתוץ ולהרוס דבר בבהכ"נ מה שאינו לצורך בנין כיון דהשוו חכמים קדושתו למקדש, וליראים היה לומר משום שמן התורה הוא כך ולא שהשוו, והנחל אשכול שם כ' ע"ד היראים שלא מצא לו חבר דבהכ"נ קדושתו מן התורה, מיהו אף לדעת רבינו אין קדושתן שוה.

ביאה ריקנית ונתיצה בבית הכנסת

בשדי חמד (מערכה ב, כלל מב,מג) כתב לגבי קדושת בית הכנסת אם היא מדאורייתא או מדרבן, והביא בשם זכר דבר (ב"ד א אות ב) להוכיח שהיא מדרבנן בשם הר"ן לדעת הרמב"ן, וכתב שהמבי"ט בקרית ספר (פ"א מהל' בית הבחירה ה"ד) דעתו נוטה שקדושתה מדאורייתא מה שדורשים 'והשימותי את מקדשכם' לרבות בהכ"נ ואמר מר דנראה שהיא דרשה גמורה, דברי היראים שהיא מהתורה, וכן הרוקח כתב דהרגיל לדבר בבהכ"נ דבור של חול אפילו שלא בשעת התפלה יתענה מ' יום וילקה, וכתבו הראשונים שטעמו משום שאסור לכהנים ליכנס לביהמ"ק ביאה ריקנית ובהכ"נ שלנו הם מקדש מעט ולכן אסור ליכנס בהן אלא לתפלה שהיא כנגד עבודה או לת"ת דעדיף מזבח ומנחה, ולכן כתב שילקה לפי שביאה רקנית אסורה ולוקה עליה וכן בעת שמדבר שיחת חולין הוא ריקני מהעבודה.

והביא שאמנם לא מצינו מצוה מפורשת לבנות בהכ"נ, מ"מ נכלל בעשה של 'ועשו לי מקדש' והוכיח כן ממה שדרשו 'ואהי להם למקדש מעט' אע"פ שהן חרבין, ומתוך זה למד המרדכי שאסור לנתוץ דבר מבהכ"נ וילפינן דבהכ"נ צריך שתהיה גבוהה מבתי העיר מדכתיב לרומם בית אלהינו אע"ג דקרא כתיב גבי מקדש. ובזהר פרשת נשא, ועשו לי מקדש סתם דכל בי כנישתא דעלמא מקדש איקרי, וא"כ אפשר שאף שהפסוק של 'ועשו לי מקדש' מדבר בבית המקדש מ"מ נכלל גם בנין ביהכנ"ס, ומשמע שהמרדכי נקט שהוא מדאורייתא, אמנם הביא מהזכר דבר שאפשר לבאר שהפסוק הוא רק לאסמכתא בעלמא, וגם אם אין להם בהכ"נ ולא מקום להתפלל אם כל אנשי העיר מרוצים בזה ואין מי שימחה לכוף זה את זה לבנות בהכ"נ אין להם שום עונש ולא שום ביטול מצוה דאורייתא ולא דרבנן כלל.

קדושה עצמית וקדושת השכינה

בשו"ת שבט הלוי (או"ח סי' יג) כתב לגבי מי שרצה להרחיב את הסוכה באופן שהוא שם מוטות ברזל בחצר ביהכנ"ס וצריך קצת לנתץ את כותל ביהכנ"ס מבחוץ, האם יש בזה איסור משום 'לא תעשון כן', וכתב לדון האם קדושת ביהכנ"ס היא מהתורה או מדרבנן וכן האם איסור נתיצה הוא מהתורה או מדרבנן.

והביא בשם הדברי חיים (או"ח סי' ג) שלמרות שקדושת ביהכנ"ס היא מדרבנן מ"מ איסור נתיצה הוא מהתורה, כיון שמהתורה אסור להרוס דבר שעתידים להתפלל שם, וכתב בשבט הלוי לתלות זה ע"פ דברי התשב"ץ (ח"ג סי' ר) שיש לחלק לגבי קדושת ארץ ישראל בין קדושת המצוות התלויות בארץ לבין קדושת השכינה, שאינם תלויות זב"ז, שהרי בעבר הירדן יש בו קדושת המצוות בקדושה ראשונה ואין לו קדושת השכינה לעולם, וכן בארץ ישראל למ"ד קדושה שניה בטלה מ"מ קדושת השכינה לעולם לא בטלה.

וכן יש לדון לגבי קדושת ביהכנ"ס שהיא משום קדושה עצמית כהקדש וכדו' שבזה יש לומר שאין בו קדשה מהתורה, אמנם יש בזה את קדושת השכינה כיון שבתי כנסיות הם מעון השכינה, כמו שמצינו (ברכות ו,א) מנין שהקב"ה מצוי בביכנ"ס וכו', ומבואר שיש בזה את קדושת השכינה של 'ושכנתי בתוכם' ולכך הרי הוא בכלל 'ונתצתם ולא תעשון כן' וכדברי הדברי חיים, וכתב א"כ לגבי הסוכה שכיון שאי"ז לצרכי ביהכנ"ס עצמו ואסור גם מקצת נתיצה, אמנם בזה שייך להקל אם לוקח רק מהאבן שבחוץ שאינה קרובה ממש לחלל ביהכנ"ס, וכן כתב להציע שימכרו את האבנים ואח"כ ינתץ אותם, וכן אם יאפשר למתפללים להיכנס לסוכה או שיקנה לגוי.

מאחר ומצינו שקדושת בית הכנסת שהיא מקדש מעט כבית המקדש בין אם היא מדאורייתא או מדרבנן, מצינו כמה וכמה דינים הנובעים מעצם קדושה זו וכעין שמצינו במקדש נאמר בית הכנסת.

דין פתח בית הכנסת

בתוספתא (מגילה פ"ד) מצינו, אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח שנא' והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה, ובמנחת יצחק כתב כדי שיהיו משתחוים מהפתח נגד הארון שהיה במערב באלו הבתי כנסיות שהיו במזרחה של ארץ ישראל כמ"ש והתפללו אליך דרך ארצם.

וכתב בשו"ע (או"ח קנ,ה) אין פותחין פתח בית הכנסת אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר שאם מתפללין למערב יפתחוהו למזרח כדי שישתחוו מן הפתח נגד הארון שהוא ברוח שמתפללין נגדו, וכתב במשנה ברורה (י) שבמדינות שמתפללין לצד מזרח צריך לעשות הפתח בצד מערב כדי שישתחווה מהפתח לארון הקודש.

ובשו"ת חתם סופר (תשובה כז) כתב להוכיח שצריך לעשות את פתח ביהכנ"ס בצד צפון או דרום, שכן מצינו בבית המקדש שאע"פ שהשתחוו לצד מערב מ"מ כניסתם היתה מצפון או מדרום והשתחוו למערב, וכתב שאין לפתוח את הפרוזדור כנגד פתח ביהכ"נ, אלא יפתחו את פתח ביהכ"נ בדרום ויהיו פניו לצד צפון ופתח ההיכל יהיה בימינו שהוא מזרח ונמצא שהוא נכנס להיכל כשפונה לימין והוכיח כן מה שמצינו בבית המקדש.

מקום הבימה בבית הכנסת

בגמ' בסוכה (נא,ב) מצינו שמעמידים את בימת ביהכנ"ס באמצע, וכ"פ הרמב"ם (פי"א מהל' תפלה ה"ג) שמעמידים בימה בבית הכנסת, וכשמעמידים התיבה שיש בה ספר תורה מעמידים אותה באמצע, וכ'בכסף משנה שאי"ז לעכוב אלא הוא מנהג שישמעו כל העם את קריאת התורה בבתי כנסיות גדולים שצריך שכולם ישמעו ואם כולם שומעים מותר שיהיה בצד אחד משום נוי.

וכ' הרמ"א ועושין בימה באמצע ביהכנ"ס וכו', וכתב בביאור הלכה שמקורו בסוכה (נא,ב), ויש מקומות שפרצו מנהג זה וסמכו את הבימה לארון הקודש והאריכו הפוסקים בגנות אותם אנשים.

ובשו"ת חתם סופר (כח) כתב שהרי באלכסנדרי מצינו שהיתה הבימה באמצע למרות שלא היו שומעים את הקריאה שהרי היו צריכים לנופף בסודר, וכתב שמסברא מה ששמים את הבימה באמצע לפי שבה קוראים פ' הקרבנות כמו מזבח שמפני כן מסבבים את הבימה בחג הסוכות כמו שסבבו המזבח ואותו המזבח שעמד בהיכל לפני ארון הקודש שהוא מזבח מקטר קטרת היה עומד באמצע הבית מכוון בין מנורה לשולחן, וכפירש"י בפ' תרומה וכמבואר בש"ס ורמב"ם ויען הבימה שלנו עומדת בפנים כמזבח הפנימי ע"כ ראוי להעמידו באמצע בה"כ לדמותו לבהמ"ק בכל האפשרי ואין לשנות במקדש מעט שלנו, וכ"כ הגר"א (סי' תרס) וכן כתב הנצי"ב בשו"ת משיב דבר ולכך נוהגים לאחוז ס"ת על הבימה בשעת תקיעת שופר כדי שיהיה כעין תקיעת חצוצרות על הקרבת הקרבנות על המזבח, ולכך כתב שהבימה תהיה מול ארון הקודש ולאו דוא באמצע מצפון לדרום, ובאגרות משה (או"ח מא-מב) כתב שמאחר שאי"ז אלא סברא אין צריך שיהיה באמצע במדוייק ממש, וכן כתב שמותר להתפלל בבביכנ"ס שהבימה אינה באמצע.

להדליק נרות בבית הכנסת

בשו"ע (קנא,ט) כתב, שנוהגין להדליק בהם נרות לכבדן, וכתב המ"ב (כז) שנוהגים להדליק קודם שיכנס אדם להתפלל שמקום שמתפללין בעשרה מקדימה שכינה לבוא, ועוד משום שכן היו עושין במקדש, וכפי שנא באורים כבדו ה' מלמד שישראל חייבים להדליק נר בבתי כנסיות ובבי מדרשות שהן כמקדש.

ובמעלת הדלקת הנרות בביהכנ"ס מצינו במדרש רבה (במדבר ד,כ) שעובד אדום נתברך בשביל שכיבד את ארון האלקים ע"י שהיה מדליק נר אחד בשחרית ואחד בערבית, ובתנא דבי אליהו (פ"ט) דבורה אשת לפידות שהיה עושה פתילות עבות להוליכן למשכן שילה ואמר הקב"ה לדבורה אתם כוונתם לשם שמים ועשית פתילות עבות כדי שיהיה אורן מרובה גם אני ארבה אתכם בישראל וביהודה ובי"ב שבטי ישראל, וכן מובא בילקוט שכזכה אבי שאול לבו מלך ישראל משום שהיה מהר בהדלקת נר בביהכ"נ, ובקיצור השל"ה (ענייני בית הכנסת)  כ' מי שיש לו חולה ר"ל יתן למאור ולביהכ"נ ויעלה לו השי"ת רפו"ש מן השמים ובפלא יועץ (ערך הדלקה) ע"י נרות ביהכ"נ זוכה לנר מצוה ותורה אור לו ולזרעו, ובקב הישר ובהרבה מקומות מצינו שחביבין לני הקב"ה נרות של מצוה, וכל נר הדלוק לכבוד מצוה יש בו קדושה נפלאה לאין שיעור, ונמשך בו קדושה עליונה ובפרט נר הדולק ללמוד בו תורה, ויש הרבה ענינים תועלת הנשמה ע"י נרות של מצוה.

ויש שנהגו לעשות ג' מדרגות לפני הארון קודש וכן מצינו בבתי כנסת עתיקים, ויש טעם ושורש לעשות דוקא ג' מדרגות שהוא זכר לדוכן שהיה במקדש שעליו ברכו הכוהנים את ישראל כמו שמצינו במסכת מדות (ב,ו) ובבית הכנסת קטן שאין מספיק מקום מספיק מדרגה אחת זכר לחורבן ואם אין מקום כלל אין צריך כלל.

שימוש בעליית בית הכנסת

כתב בבית יוסף (או"ח קנא,יב) כתב המרדכי בפרק קמא דשבת (סי' רכח) בשם כבינו מאיר איני יודע איסור גמור להשתמש בעלייה שעל גבי בית הכנסת כמו שכתב ר"י דאפילו גגין ועליות של העזרה לא נתקדשו, מיהו יש להזהר מלהשתמש שם תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם, ומהרי"ק (סי' קסא,ז) כתב בשם המרדכי ושמא דומה לעליות היכל שהתקדשו כדאמרי' שמקדש מעט שלנו יש לנהוג בו מקצת קדושה ומעין קדושת ההיכל.

וכתב בשו"ע יש להזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם, ושאר תשמישים יש להסתפק אם מותר להשתמש שם, וברמ"א כתב וכל זה בבית הכנסת קבוע שנבנה מתחלה לכך אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לבית הכנסת מותר לשכב עליו, וכ' המ"ב (מ) שהספק הוא האם לדמותו לעליות בית העזרה שלא התקדשו או כיון שנקרא מקדש מעט יש לדמותו לעליות של ההיכל שהתקדשו כקדושת ההיכל.

אילנות ופרחים בחצר בית הכנסת

בנודע ביהודה (תנינא או"ח יח) כתב לדון אם מותר לבנות בית הכנסת שיהיה עם שמונה זויות במקום ד', וכתב שאין בזה לאסור כיון שלא הוזכר באיזה צורה לבנות ביהכנ"ס, אמנם כתב שכיון שרוצים לדמותו לבתים ולהיכלי שרים וכדו' שאין נאה בגלותנו להדמות להם, ולכך טוב הבר שאין לחדש מהמנהגים הישנים ובפרט בדור הזה, ואם הוא מחמת שיש בזה יותר מקום ורוח אין בזה חשש לאסור.

ובהגהות רעק"א הביא את דברי הרמב"ם (פ"ו מהל' ע"ז ה"ט) לגבי איסור נטיעת אילנות אצל המזבח ובעזרה בבית המקדש משום שכן דרך הגויים לנטוע אלנות בצד המזבח כדי שיתקבצו שם העם, והביא בשם הגר"ד ערמאה (על הרמב"ם) שאסור ג"כ לנטוע אלנות בחצר בית הכנסת באיסור דרבנן, וכ"כ בארחות רבינו בשם החזו"א, אמנם בשו"ת משיב דבר לנצי"ב (סי' יד) נקט להתיר שלא דומה בית הכנת למקדש בכל דבר, אמנם כל האיסור אינו אלא בחצר ביהכנ"ס ולא ברחוב שסמוך לביהכנ"ס ורק באילנות גבוהים העשויים לצל ולמחסה מקור וחום ולנוי, אבל אילנות נמוכים שעשויים לגדר וכדו' מותר, אמנם לנטוע עצים ואילנות שדרך הגויים לנטוע ודאי אסור משום 'בחוקותיהם לא תלכו'.

לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com