אופטימיות זהירה
האם הפעם זה רציני: מאחורי הקלעים על הדיווחים בהתקדמות בעסקת החטופים
מאז הטבח הנורא נחשפנו פעמים אין ספור לכותרות ולדיווחים על התקדמות בעסקת החטופים. לעיתים היו דברים בגו ולעיתים זה היה רק כדי לשמור את הנושא בתודעה הציבורית. המשפחות מצדן נקרעות ומתקשות להבחין בין ידיעות אמת לידיעות סרק. מבחינתן, הם מתקרבות לחנוכה השני בו יקיריהם נמקים במנהרות. השאלה עתה האם לאור הכותרות השבוע על התקדמות ממשית לעסקה, יש באמת אור בקצה המנהרה לפני חנוכה, או ששוב מדובר בתקוות שווא.
לפי כל הסימנים נראה שמשהו קורה. גורמים מדיניים מצוטטים ואומרים כי צפויות התפתחויות משמעותיות בימים הקרובים. מעטה חשאיות כבד נשמר בינתיים סביב פרטי העסקה (עד שמישהו ידליף). פה ושם זורמות ידיעות על הצעה מצרית הכוללת הפסקת אש זמנית של 60-45 יום. הפרטים בעניין הזה עדיין לא סוכמו, אך ניתן להבין כי מדובר בעסקה בשלבים. ההצעה כוללת גם שחרור הדרגתי של חטופים חיים, ככל הנראה במספר נמוך יותר ממה שפורסם בעסקאות קודמות, שלצידה שחרור מחבלים, במפתח שייקבע בין הצדדים.
מהסיבה הזו ניתן אולי להבין את ההתבטאויות האחרונות של טראמפ בנושא. הנשיא הנבחר הזהיר את החמאס כי אם החטופים לא ישחררו לפני שהוא יכנס לבית הלבן "הם יראו גיהנום". במילים אחרות: טראמפ מתכוון להיכנס לעובי העניין, ואף מינה יועץ מיוחד לענייני החטופים.
מאחורי הקלעים נרשמת אופטימיות זהירה בנושא. מנהלי המו"מ מהמוסד, השב"כ והצבא נמנעים בשלב זה לתדרך את התקשורת כדי שלא לעורר ציפיות גדולות מידי בקרב הציבור. בצבא מונים כמה סיבות לשינוי במתרחש בעזה: הראשון הוא חיסולו של סינואר, שגרם לשינויים במבנה הארגון. השני: הפעולות בג'אבלייה ובית להיא, שם חוסלו 1,300 מחבלים ו-1500 נשבו. מדובר בפגיעה באחד המקומות הרגישים ביותר של החמאס. השלישי: ההכרעה של החיזבאללה בדרום לבנון, שהותירה את החמאס בודד במערכה.
גורם נוסף שהוזכר לעיל: הלחץ שמפעיל טראמפ והמסרים שהוא מעביר על מה שעשוי לקרות מיד בתחילת כהונתו. טראמפ יודע כנראה על מה הוא מדבר ומבקש להאיץ את הנושא קדימה עוד לפני שהוא נכנס לתפקיד. בדבר אחד כבר הצליח: המערכה בלבנון הסתיימה. טראמפ רוצה לסגור גם את פינת החטופים.
על רקע זה יצאה הודעת הצבא על התחקיר של ששת החטופים, שנרצחו לפני שלושה חודשים וחצי על ידי החמאס. התחקיר קבע שאם הם לא היו נרצחים, סביר להניח שהיו מתים משאיפת גזים רעילים בעקבות תקיפת חיה"א, סמוך למקום בו הוחזקו.
התחקיר שכאמור פורסם השבוע, עורר סערה ותהייה: האם עיתוי פרסומו נועד ללחוץ על הממשלה לקדם את העסקה. האם היה כאן אינטרס להראות שהמשך הלחץ הצבאי יביא להרג החטופים. הספקולציות חוגגות, המשפחות נקרעות והציבור בעמדת המתנה.
מאבדים "תקווה"
נבצרות והתבצרות: תשומת הלב תופנה השבוע לתחילת עדות נתניהו בתיקי האלפים
לצד הדיווחים על התקדמות אפשרית בעסקה, נרשמה השבוע ביקורת תקדימית של משפחות חטופים מ"פורום התקווה" (משפחות הנוטות ימינה) נגד נתניהו והממשלה, דבר שלא קרה עד כה.
לטענתם, כרגע שוררת בעזה הפסקת אש מעשית, למרות שלא הוכרזה רשמית. חששם הוא שפניו של נתניהו לביצוע עסקה קטנה שתביא לסלקציה בין החטופים. לפיכך הם דורשים כיבוש מלא של הרצועה עד לשחרור כל החטופים כולם. גישתם לא השתנתה מאז תחילת המלחמה: רק לחץ צבאי מאסיבי יביא לשחרור כל החטופים.
מהסיבה הזו הם דורשים גם להחליף את הרמטכ"ל, הרצי הלוי, שגורר לטענתם את המלחמה ללא הצלחה להביא את החטופים, ולהחליפו באדם חדש שיפעל בנחישות.
החשש של "פורום התקווה" אינו תלוש מהמציאות. לאחר הפסקת האש בלבנון ובעקבות הלחץ של טראמפ לסיים גם את סאגת החטופים, עשוי נתניהו להתחיל כבר בקרוב בהכשרת דעת הקהל בימין לוויתורים הנדרשים כדי להגיע לעסקה. מדובר בשחרור רחב היקף של מחבלים ונסיגה חלקית מעזה. נתניהו נהג כך בהפסקת האש בלבנון, כאשר הכשיר אותה קודם לכן בדעת הקהל באמצעות אנשי תקשורת (מועטים) הקרובים להשקפתו. כך הוא עשוי לעשות כאמור גם סביב העסקה.
ועד שתהיה (או לא תהיה) עסקה, אי אפשר כמובן, שלא להתייחס להפרת הפסקת האש השבוע בצפון ולתגובה המידית והעצימה של הצבא בתוך לבנון, עם אזהרה בצידה: בפעם הבאה גם לבנון תותקף. קרי לא רק מטרות חיזבאללה. במוצאי שבת תשב לראשונה ועדת הפיקוח כדי לשרטט את האופי המעשי של הפסקת האש. הרצון הוא שלאחר שהיא תתכנס יהיה קשה יותר לבצע הפרות כאלו ואחרות, כיון שהן אמורות להיות תחת פיקוח יותר קפדני.
וכאשר יש בס"ד מעט שקט, אפשר להתפנות למחלוקת הפנימית הקבועה בנושאים המוכרים. תשומת הלב תופנה ביום שלישי הקרוב לבית המשפט בת"א עם פתיחת עדותו של נתניהו בתיקי האלפים (מי זוכר). התקשורת תספור את הדקות והשעות שלו בביהמ"ש, כדי שתוכל לומר שעליו לצאת לנבצרות. לפי שעה דחה הבג"צ את העתירה להוציא את נתניהו לנבצרות. אבל הכול כידוע נזיל, בפרט כאשר מדובר בעתירות נגד ראה"מ.
בד בבד נמשכה גם השבוע ההשתוללות והתוקפנות המשפטית. עוד פרשייה ועוד פרשייה יחד עם התחושה שיש כאן יד מכוונת, דבר שמביא את הקואליציה לדרוש את פיטורי היועמ"שית. על כל זה בהמשך בהרחבה.
רק באמריקה
מה היה קורה לו נתניהו היה מבקש למנות קרובי משפחה לתפקידים בכירים בשירות המדינה?
ישראל אינה מסתירה את רצונה להידמות לאמריקה בכל תחום אפשרי. "האמריקניזציה" מורגשת כמעט בכל נושא. בפועל, האמריקאים רצים הרבה יותר קדימה (ויהיו שיאמרו אחורה). הנשיא ביידן מעניק חנינה לבנו האנטר, שהורשע בעבירות פדרליות, למרות הבטחת הבחירות שלו, להימנע מכך. במקביל, הנשיא הנבחר טראמפ ממנה קרובים, מקורבים ומחותנים לתפקידים בכירים בממשל ואין פוצה פה ומצייץ. מחותן אחד יכהן כשגריר ארה"ב בצרפת, השני יהיה שליח למזרח התיכון, ואם היו לו עוד מחותנים, גם להם היה מוצא תפקידים.
לא נותר אלא לתאר מה היה קורה, לו נתניהו היה נוהג כך. השמיים היו נופלים. ההפגנות היו רועשות. "גניבת דמוקרטיה, דיקטטורה, שחיתות", היו הכותרות זועקות. והנה זה קורה בארה"ב ועולם כמנהגו נוהג. זהו כוחו של נבחר ציבור, זה הכוח של נשיא והציבור מקבל זאת.
רק אצלנו זה שונה ומעוות. היועמ"שית לא הייתה נותנת לזה לעבור, לבטח אם ממשלת נתניהו הייתה מבצעת מעשים דומים. העימותים בינה לממשלה הפכו לשגרה, ומכאן הרצון, חוצה המפלגות בקואליציה, לפטרה. אולם העניין הזה נתקל בקשיים לא מעטים.
נתניהו עצמו מצוי בניגוד עניינים ואינו יכול לקדם את פיטוריה, כיון שהיא נחשבת לתובעת הכללית במשפטו. חלק מהשרים לא משתפים פעולה עם החתימות שקוראות לפיטוריה, מחשש שגם להם ייפתחו תיקי חקירה. היחיד שבידו לעשות זאת, הוא, שר המשפטים יריב לוין, אבל גם הוא מגלה פסימיות באשר לאפשרות הזו.
לוין נוכח לראות כיצד חלק מהח"כים בקואליציה בחרו שלא להגיע שלשום לדיון בכנסת, שעסק בדיון הצהרתי על הדחתה, דבר שגרם לקואליציה להפסיד על חודו של קול. כמו כן הוא מסופק האם ועדת האיתור בראשות השופט לשעבר גרוניס תאפשר את ההדחה. סביר להניח שגם הבג"צ לא יאשר את התהליך. לפיכך נראה כי המלחמה בין הממשלה ליועמ"שית תימשך, עד סוף הקדנציה שלה (המסתיימת בעוד כשלוש שנים).
חשיפה ושאיפה
מהו העימות הבא שצפוי בין היועמ"שית לממשלה, ולאן מכוון יורם כהן את דרכו הפוליטית?
העימות הבא שצפוי לעמוד על הפרק בין היועמ"שית לממשלה, יהיה סביב דרישתה של בהרב מיארה מהממשלה לקיים דיון ולקבל החלטה, כיצד לחקור את הטבח.
היועמ"שית מצדדת כמובן בוועדת חקירה ממלכתית, בראשות שופט שימונה על ידי הבג"צ. הממשלה מתנגדת לכך בטענה שהבג"צ הוא חלק מהגופים שצריכים להיחקר על חלקם באחריות לטבח, כיון שהם היו חלק ממתנגדי הרפורמה המשפטית ובעקיפין להפגנות, שהמריצו בין השאר את החמאס לבצע את מעשיהם בעוטף עזה. נתניהו ושריו מצדדים בהקמת ועדת חקירה פוליטית, בה תקבע הכנסת מי יעמוד בראש הוועדה והליכוד מתכוון לקדם חוק בנושא.
ועד שנרגענו, צצה אתמול פרשה חדשה, עליה לבטח עוד נשמע. מדובר בראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, האיש שכבר חולל סערה בשבוע שעבר עם האמירה: "ראש השב"כ מרסן את עצמו מול נתניהו". השבוע צצה פרשה חדשה מבית היוצר של יורם כהן, שחשף בריאיון לתקשורת, כי התבקש על יד נתניהו ב-2011 לצותת לטלפונים של תמיר פרדו ראש המוסד דאז והרמטכ"ל דאז בני גנץ, מהם דרש להכין תכנית תקיפה באיראן בהתראה קצרה.
בלשכת נתניהו דחו בבוז את החשיפה והזכירו שיורם כהן עצמו הכחיש בעבר את הדברים. "יורם כהן המיתמם – שנמצא עמוק בקמפיין פוליטי – מנסה לייצר עוד 'פרשייה' מפוברקת", ציינו. לדבריהם, "ראש הממשלה ביקש להגן על סוד מדינה חיוני, קיבל את המלצת הדרג המשפטי, פעל לפי החוק, ולא פגע בזכויותיו של איש".
בלשכה ציינו כי "האיום האמיתי על הדמוקרטיה בישראל הוא לא מצד נבחרי הציבור, אלא מצד גורמים ברשויות האכיפה שמסרבים לקבל את דין הבוחר, ומנסים לבצע הפיכה שלטונית באמצעות חקירות פוליטיות חסרות-רסן שאינן מקובלות בשום דמוקרטיה".
ההערכה היא שלצד "החשיפה" של יורם כהן יש לו גם שאיפה פוליטית: גם הוא מנסה להיכנס לפוליטיקה דרך קמפיין שלילי נגד נתניהו. רשימת בנט מחכה לו בידיים פתוחות.
סבוראי והסברות
מה עומד מאחורי הגרסאות הסותרות של החשוד המרכזי ב"פרשת המסמכים"
"פרשת המסמכים", שהתקשורת מתעקשת עדיין לכנותה כ"פרשה ביטחונית חמורה ביותר", תפסה השבוע כיוונים חדשים. זאת לאחר ששופט בית המשפט המחוזי, עלא מסראווה (קראתם והבנתם נכון) כתב, כי "קשה לראות כיצד החשודים פגעו בביטחון המדינה". לפיכך הורה השופט לשחרר את השני החשודים, הדובר אליעזר פלדשטיין וקצין המילואים א' (ששמו טרם הותר לפרסום) למעצר בית. מנגד, הפרקליטות כדרכה מתחילת הפרשה, שבה וערערה.
הפרשה, שלדעת רבים נופחה מעבר לממדיה, עסקה השבוע בשאלה: האם נתניהו ידע או לא ידע על המסמך הסודי, שהודלף ל"בילד". תזכורת מהירה: במרכז המסמך שנתפס בעזה, ניצבת מזימת החמאס לטעת תחושה בקרב משפחות החטופים, שהעסקה מתקדמת, אך נתניהו הוא שמכשיל אותה. המטרה: לזרוע כאוס, הפגנות ולחץ על הממשלה.
מהפרטים שהתבררו השבוע עולה כי בחקירותיו הראשונות, גילה פלדשטיין נאמנות כלפי נתניהו ויועצו הקרוב יונתן אוריך, ועשה הכול כדי שלא לסבך אותם. וכך, כאשר בחוץ נתניהו התנער ממנו ואמר: "אף עובד בלשכה לא נעצר ולא שוחרר", "לא הכרתי את המסמך", הסביר פלדשטיין בחקירותיו, כי פעל לבד ולא כ"עבודת צוות".
הגרסה שלו השתנתה לחלוטין, לאחר שהותר לו להיפגש עם עורך דינו, עודד סבוראי, שלא הסתיר מעולם את דעותיו נגד ראש הממשלה ונגד "המהפכה המשפטית". סבוראי, ככל הנראה סיפר לו מה קורה בחוץ, והופס הגרסה השתנתה.
בראיון שהעניק השבוע סבוראי לתקשורת סיפר כי "פלדשטיין החליט שהוא מפסיק לשכב על הגדר בשביל ראש הממשלה ולשכתו". על פי סבוראי, יונתן אוריך, יועצו הקרוב של נתניהו היה "מעורב כשותף מלא בסיפור הזה. יש ראיות חותכות למעורבות שלו, אך הוא לא נעצר, אלא נחקר חקירה שטחית מאוד". כמו כן אמר סבוראי כי פלדשטיין העיד שנתניהו ידע על המסמך טרם הפרסום בבילד. "הוא לא אמר שנתניהו הורה על הוצאת המסמך לתקשורת הזרה, אלא שהוא ידע על המסמך ועל ההחלטה להוציא אותו לתקשורת".
כאמור ההבדל בין הגרסאות נעוץ בפגישות של פלדשטיין עם העורך דין: הראשונה הייתה לפני, והשנייה אחרי. סבוראי הסביר את המהלך וציין כי לתפיסתו של פלדשטיין, כל מה שאוריך אמר לו, היה בשם ראש הממשלה ולכן הוא עובד "ברשות ובסמכות".
במהלך הראיון עימו, גייס סבוראי את עמדותיו האישיות כלפי נתניהו, כדי להסביר את מה שעמד מאחורי מעשיו של פלדשטיין – בקטע הבא.
ראיות חלשות
קו ההגנה: ההדלפה נועדה להראות למשפחות החטופים שיש בעיה במשא ומתן
מיד לאחר שנודע כי עו"ד סבוראי מייצג את החשוד המרכזי בפרשת המסמכים, תהו בימין, מדוע נלקח עורך דין משורות השמאל לייצג לקוח התומך במוצהר בראש הממשלה ואף עבד עמו. "במשפחת פלדשטיין לא שאלו אותי על עמדותיי הפוליטיות", סיפר סבוראי לתקשורת כבר בתחילת החקירה. סבוראי לכאורה צודק. מטרתו היא לדאוג ללקוחו, ללא שום קשר לדעותיו האישיות שלו. אולם בראיונות שקיים השבוע סבוראי בתקשורת, הוא התקשה להסתיר את דעותיו. קו ההגנה שלו בהתאם.
"יושב בלשכת ראש הממשלה אדם, שבמשך שנים יצא לו דימוי שאינו דובר אמת", אמר סבוראי, שפתח תחילה בעדינות, בטרם עבר למילים קשות יותר. "פלדשטיין סייע להוציא את המידע החוצה כדי שמשפחות החטופים יבינו שיש בעיה במשא ומתן".
לחידוד דבריו (ועמדותיו) הוסיף: "הצורך בהדלפת המסמך המדובר עלה מכך, שנתניהו נתפס בציבור כשקרן ולא אמין. כולם זוכרים את מה שאמר עליו שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שכינה אותו "שקרן בן שקרן". במילים אחרות: פלדשטיין, ידע שלא יאמינו לנתניהו ולכן פעל להוציא את המסמך לבילד, כדי שזה יגיע משם לציבור. "נתניהו מפיל אחריות לכיוונים אחרים במקום לקחת אחריות לאירוע שהוא יצר אותו", אמר סבוראי.
הדברים הללו מתיישבים עם הדיווחים בתחילת השבוע (של מיכאל שמש בחדשות 11), לפיהם פלדשטיין אמר בעדותו: "סיפרתי לנתניהו על המסמך הסודי, יומיים לפני ההדלפה לעיתון הגרמני בילד". בכך סותרת עדותו את גרסת נתניהו, שלדבריו למד על המסמך "רק בתקשורת".
תגובותיו של העורך דין, עוררו זעם בימין. לטענתם, סבוראי מסיט את האש לכיוון יונתן אוריך ולכיוונו של נתניהו ובכך הוא מקבל את אהדת התקשורת. "הוא פועל משיקולים פוליטיים אישיים ומשרת את השמאל והאופוזיציה", הסבירו. לדבריהם, הקו הזה מרחיק את התמיכה של הבייס בלקוח שלו ובסופו של דבר העניין הציבורי הוא שיכריע את המשפט. אלא שסבוראי סבור כנראה אחרת.
הביקורת עשתה לה כנפיים ושלשום פורסם כי "מקורבים של החשוד המרכזי בפרשת גניבת המסמכים בלשכת ראש הממשלה, אלי פלדשטיין, התנערו באופן מוחלט מהדברים שאמר עורך דינו עודד סבוראי. לדברי המקורבים, פלדשטיין רואה בעצמו מקורב מאוד לראש הממשלה, והתבטאויותיו של עורך הדין היו פוגעניות כלפי נתניהו".
נקודה מעניינת נוספת בפרשה המסועפת: ממה שפורסם עד עתה עולה, כי אחד מעורכי החדשות בערוץ מרכזי, עבר עבירה חמורה בפרשה ולא נחקר. האיש נתן לפלדשטיין להציגו בשיחת טלפון עם הקצין א' כ-ד' מהמוסד. המטרה הייתה ליצור מצג שווא בפני א' שהוא מדבר עם איש מוסד ולא עם איש תקשורת. משפטנים שבחנו את העניין ציינו כי מדובר ב"התחזות וקבלת דבר במרמה". עד כה לא זומן האיש לחקירה ולא למתן עדות פתוחה. אכיפה בררנית. כבר אמרנו.
תמיכה או בריחה
התנערות מול חברות: שתי הפרשיות האחרונות מבליטות ומחדדות את ההבדלים ביניהם
מעולם לא הסתרנו כאן את דעתנו על השר לביטחון פנים, איתמר בן גביר ועל דרך התנהלותו, ניהול משרדו, העלייה המסוכנת והמתריסה להר הבית וכו'. אולם יש נקודה נוספת שראוי לעמוד עליה בפרט בשבוע זה.
כאשר התפוצצה פרשת המסמכים ("הביטחונית החמורה"), התנער כזכור נתניהו מהחשוד המרכזי – פלדשטיין, דוברו לשעבר. "אני לא מכיר אותו, הוא לא עבד בלשכה", אמר אז נתניהו, וספג על כך ביקורת נוקבת. רק לאחר שעודד סבוראי, עורך דינו של פלדשטיין, החל לייצגו, הבין נתניהו להיכן הרוח נוטה וחשש שפלדשטיין יהפוך לעד מדינה נגדו. עקב כך הקדיש נאום של 9 וחצי דקות לטובתו וכינה אותו "פטריוט ציוני". בכך גילה שהוא מכירו היטב.
בשונה ממנו, נקט בן גביר בקו שונה לחלוטין בפרשת המעצרים השבוע, שזכתה לכינוי: "הדלפה תמורת מינוי". מיד לאחר שנודע על המעצר, לא התעלם בן גביר מזהותו של נצ"מ אבישי מועלם והביע הזדהות מוחלטת עם מפקד הימ"ר של מחוז ש"י העצור. הוא לא הסתפק בכך, ביטל כינוס בצפון וקיים מסיבת עיתונאים בנושא.
לפי בן גביר ואנשיו ולפי בני משפחת מועלם (רעייתו עורכת דין, נמנית על צוות ההגנה שלו) מדובר בחקירה פוליטית. הדבר מסתמך בין השאר על מקורות תקשורת משמאל, שפרסמו לאחרונה על המחלוקת בין המחלקה היהודית בשב"כ לבין יחידת מרחב ש"י בעניין מעצר יהודים. בשב"כ היו רגילים שימ"ר ש"י מבצע את בקשותיהם ללא ניד עפעף ועוצר חשודים יהודים ב"טרור נגד ערבים", ככל שהשב"כ מבקש.
הדבר השתנה כאשר נצ"מ מועלם נכנס לתפקידו. הוא סירב לשמש כחותמת גומי של השב"כ והדבר יצר מתיחות בין שני הגופים. חילוקי הדעות הללו, הן שהביאו לדעת בן גביר ובני משפחת מועלם, למעצרו של מפקד ימ"ר ש"י כנקמה פוליטית על "התנהלותו העצמאית". העילה: הדלפה כביכול לשר בן גביר, תמורת קידומו במשטרה. לחקירה הזו שורבב גם נציב השב"ס קובי יעקובי, גם הוא מקורבו של בן גביר, וגם הוא עוכב לחקירה ושוחרר.
אם אכן כך הדבר, וזה מה שעומד מאחורי החקירות והמעצרים, הרי שמדובר בצעד "מאפיוזי" מסוכן ביותר. בן גביר כאמור לא היה מוכן לשתוק והצהרתו הייתה תקיפה וברורה: "נצ"מ אבישי מועלם, מפקד ימ"ר ש"י, פעל כפי שראוי. הוא שם את ביטחון המתיישבים ביהודה ושומרון בראש סדר העדיפויות, והתמקד במאבק בטרור הערבי במקום לרדוף ולהתנכל לנערים עם טושים. מועלם יישם את המדיניות שלי, ובשל כך נעצר. זה כנראה מפריע ליועמ״שית, ולכן היא בחרה לעצור אותו ולהשליך אותו לחדר החקירות כאחרון העבריינים".
כאן בדיוק המקום להשוואה בין נתניהו לבן גביר. נתניהו יכול היה לסיים את האירוע, אם מיד לאחר מעצרו של פלדשטיין, היה יוצא להגנתו ואומר: "הכול נעשה ברשות ובסמכות". הוא לא עשה זאת ושוב הסתבך. לעומתו, נחלץ בן גביר לסייע מיד למי שנחשב למקורבו וכך זכה בנקודות זכות רבות בקרב אנשיו. נקודה למחשבה.
תוקפנות משפטית
הפרקליטות מטפסת על עצים גבוהים: המשותף לשלוש הפרשיות הנחקרות
יש דמיון רב בין שלוש הפרשיות המתנהלות בימים אלו בו זמנית בבתי המשפט: המסמכים, הקצינים וקיסריה. מי שבודק את המשותף לשלושתן, מתרשם כי הפרקליטות מטפסת גבוה מידי, וסופה ליפול. לא תהיה פגיעה בביטחון המדינה בפרשת המסמכים! לא יהיה שוחד בפרשת הקצינים! וגם אין פעולת טרור בפרשת נורי התאורה בקיסריה!
נדמה, שראשי מערכת אכיפת החוק מגלים תוקפנות משפטית מסוכנת ונכנסו לסחרור שיגרום להם להתרסקות.
בפרשת המסמכים, עליה כבר הרחבנו את הדיבור, היה מיותר מלכתחילה להגיש כתב אישום על פגיעה בביטחון המדינה. גם אנשים בתוך המערכת התנגדו לכך, אך פרקליט המדינה התעקש. הדברים הגיעו על פי הדיווחים לשיחת צעקות של ממש בתוך החדרים הפנימיים.
מי שמשלמים על כך מחיר כבד, הם ארבעת העצורים בפרשת נורי התאורה לעבר מעון ראש הממשלה בקיסריה. בימים כתיקונם הם כבר היו משוחררים למעצר בית. אולם עתה מנסה הפרקליטות להראות, שהיא מתייחסת לנושא בחומרה, כדי שלא יאשימו אותה באיפה ואיפה. לפיכך מואשמים הארבעה במעשי טרור. לא פחות! מדובר לכל הדעות במעשים חמורים של אנשי מחאה, מהקיצונים בשמאל ההזוי. אבל צריך להיות הוגנים: זה לא טרור. לרוע מזלם, הם נתפסו בדיוק לאחר פרשת המסמכים ולכן מנסים לגזור עליהם דין שווה.
גם בפרשה השלישית, מתנהגת הפרקליטות בתוקפנות משפטית שאינה במקומה. במקום לעצור את נציב השב"ס ואת מפקד ימ"ר ש"י באופן שקט ורגוע, התנפלו עליהם אנשי מח"ש כאחרוני הפושעים עם נשקים שלופים וכך הובילו אותם למעצר. הדבר גרם למאבטחים של השניים לחשוב כי מדובר בעבריינים או מחבלים, ולפי חלק מהדיווחים הם חששו שעומדים להתנקש בהם ושלפו גם הם נשקים. רגע לפני שארע ירי דו צדדי, הזדהו אנשי מח"ש, ובכך נמנע אסון (במח"ש מכחישים את הנשקים השלופים).
כך או כך, ההתנהלות הזו של הפרקליטות בכל שלוש הפרשיות פוגעת קשות באמון הציבורי במערכת אכיפת החוק. ניצב במיל' יעקב בורובסקי, איש משטרה בכיר בעברו, הגדיר את הפרשה האחרונה כ"פיגוע בשלטון החוק". לדבריו, יש במדינת ישראל ארבעה גופי אכיפה שווים: משטרה, פרקליטות, יועמ"שית ושב"ס, ולאף אחד אין יותר סמכות מהשני. "ליועמ"שית לא היתה שום סמכות להורות על חקירת נציב שב"ס", טוען בורבוסקי. המעצר לא היה חוקי. הפרקליטות חייבת לרסן את עצמה.
שנאה אתנית
מה עומד מאחורי הדברים החמורים שהשמיע בוגי יעלון וכיצד זה מתיישב עם עברו?
היסטוריונים צבאיים ופוליטיים שיבקשו לסקור אי פעם בעתיד את פועלו של בוגי יעלון, יתהו ולא יבינו את המורכבות של האיש. הם ינודו לבטח בראשם ויגידו, שמדובר בעוד תסמונת של איש צבא בכיר, רמטכ"ל לשעבר, שניסה את מזלו בתחום הפוליטי, איבד את זוהרו, הפך לממורמר ותאב נקם וקנאה, ומשם קצרה הייתה דרכו להשמיץ ולפגוע בערכים הישנים בהם האמין, ובלבד שזה יפגע ביריבו הגדול בנימין נתניהו.
אחרת לא ניתן להבין את דבריו השבוע, לפיהם "מדינת ישראל מבצעת טיהור אתני בצפון רצועת עזה ומנקה את השטח מערבים". כאשר נשאל שוב האם הוא נחוש להישאר עם צמד המילים, "טיהור אתני", חזר על כך ואמר: "אין בית לאהיא אין בית חנון, פועלים כרגע בג'באליה, בעצם מנקים את השטח מערבים".
התגובות לא אחרו לבוא: מלבד השמאל הקיצוני, שכמובן גיבה את דבריו, התנערו ממנו בימין וגם במרכז, כולל נשיא המדינה הרצוג. גם במערכת הצבאית נדהמו מהדברים. "אמירות כאלו פוגעות בביטחון המדינה, בוודאי על רקע המערכה המדינית והמשפטית המתנהלת במקביל למערכה בשדה הקרב", התבטא סגן הרמטכ"ל האלוף אמיר ברעם, אחד המועמדים להחליף את הרצי הלוי (הכושל), כאשר יואיל בטובו לפנות את מקומו.
"המפקדים והלוחמים בעזה נעלבו קשות מהאמירה הזו", סיפר ברעם, וציין כי מדובר באמירה שאיננה נכונה עובדתית. "אנו מפנים את האוכלוסייה כדי למנוע את הפגיעה בה ולא לשם 'טיהור אתני'. זה מאפשר לנו להילחם בחמאס", הסביר.
יעלון לא חזר בו וניסה להתפתל ולהסביר כי הוא לא האשים את הצבא אלא את הפוליטיקאים. הדברים כמובן אינם מתיישבים עם דבריו בפועל. בצר לו הלך יעלון, אל המוכר לו וניסה לומר ש"מכונות הרעל" פועלות נגדו. "האשמתי את הפוליטיקאים: סמוטריץ׳ ובן גביר וחבריהם לקואליציה, שהצהירו על התיישבות יהודית ברצועה, במקום העזתים שמפונים – זה טיהור אתני".
אמירתו של יעלון זכתה מידית לאזכורים בכל הערוצים הערביים וערוצי האויב. "טיהור אתני" מקביל ל"פשע מלחמה", בדיוק כפי שבהאג מאשימים את מדינת ישראל. במקביל גם בעולם שידרו את דבריו כדי להראות עד כמה צדק בית הדין בהאג, בצווי המעצר שהוציא נגד נתניהו וגלנט.
כך או אחרת, אם נחליף את צמד המילים "טיהור אתני" ב"שנאה אתנית", נגלה את מה שעובר על יעלון. שנאה עצמית אתנית המתבטאת בביקורת חריפה, שאדם מביע כנגד קבוצת המוצא שלו. על פי המילון: שנאה עצמית עלולה להוביל לתסביכי נחיתות, וכן לדיכאון, לבדידות, לייאוש, ועוד. האם זה מה שעובר על יעלון? בקטע הבא
לא בתל"ם
משוריין אפשרי: איזו מפלגה מתאימה ליעלון ככפפה ליד והאם השבוע הוא קנה שם את מקומו?
גם אם נקבל את ההתפתלות הלא מוצלחת של יעלון ואת הסבריו הנפתלים, מדובר בזיג-זג מלא של האיש הימני, שבעבר היה נגד ההתנתקות מעזה, ואף הסתכסך על כך עם רוב חבריו לשעבר, תוך מריבה עם שאול מופז על השנה הרביעית בתפקיד הרמטכ"ל, בדיוק בגלל זה.
עיון בהיסטוריה הפוליטית של יעלון מגלה את הפכפכותו ואת האמוציות האישיות שמניעות אותו לעבור מצד לצד בעמדותיו. יעלון שהחל את הקרירה שלו כאיש שמאל קיבוצניק, נעשה איש ימין שיצא נגד אוסלו, נגד ערפאת ונגד ההתנתקות. בעבר העיד עליו איש שמאל אחר, שהוא (יעלון) נהיה ימני כי כעס על ערפאת ששיקר לו. באותה מידה זה קרה לו עם נתניהו, לאחר שאיבד את תיק הביטחון (לטובת ליברמן), שבר את הכלים וגמר אומר להילחם בכל מחיר בראש הממשלה.
עד אז היו השניים בידידות קרובה. במשך שלוש שנים, כאשר יעלון כיהן כשר ביטחון תחת נתניהו, הוא היה מאנשי המעגל הסגור והקרוב אליו. סקרים בליכוד שהתפרסמו באותה עת, אף חזו שיעלון נחשב למועמד מועדף על רבים במפלגה לרשת את נתניהו בבוא היום. גם נתניהו עצמו ראה בו יורש אפשרי.
יעלון מצדו לא אכזב את הליכודניקים: הוא כינה "בוגדים" את אנשי "שוברים שתיקה", והצמיד לאנשי "שלום עכשיו" את התואר "וירוס". בהמשך בשיא המתיחות בין נתניהו וממשל אובמה כינה את מזכיר המדינה קארי "משיחי ואובססיבי", אמירה שגררה סערה. לעיתים נדרש נתניהו לקרוא ליעלון, כדי לאזן אותו לבל יביע עמדות ימניות מדי, שעלולות לסבך את הממשלה בעולם. הכול כאמור נגמר כאשר נתניהו, ביקש להרחיב את ממשלתו.
יעלון התבקש לעבור למשרד החוץ לטובתו של ליברמן, אך כבודו וגאוותו לא נתנו לו "לרדת" לתפקיד פחות יותר. עקב כך התפטר, פרש, הלך לדרך פוליטית עצמאית, כשל שוב ושוב, והיום הוא מנסה לקבל תשומת לב תקשורתית באמצעות אמירות חריפות וקשות נגד נתניהו.
פעם הוא משווה בין הליכוד לחמאס, עם רמיזות שנתניהו, בגד בביטחון המדינה במסגרת פרשת הצוללות. פעם אחרת הוא רומז כי הוא אישית פוטר מתפקידו, כדי לאפשר את קיום אותה עסקה (למרות שהיא נחתמה שלוש שנים לפני שהפך לשר הביטחון). כמו כן יעלון כזכור התפטר, ולא פוטר, אבל במסגרת המאבק בנתניהו, מותר לו לומר הכול, כולל שלל אמירות בעד סרבנות פוליטית פלוס האמירה המקוממת על "הטיהור האתני".
"יעלון מזהם את שמה של מדינת ישראל, את הצבא ואת החיילים רק בגלל צורך פוליטי" התבטא השבוע שלום בן חנן, איש השב"כ לשעבר. אין מנוס אלא לנסות ולסכם כך: ייתכן מאד שהאיש שזקנתו מביישת את בחרותו, קנה השבוע את מקומו בכנסת הבאה. זה לא יהיה שוב במסגרת פוליטית חדשה של תל"ם, גם לא עם סער או גנץ. אפילו לא עם בנט או אחת ממפלגות המרכז האחרות.
ההערכה היא שבוגי יתמודד, ואולי אפילו ישוריין ברשימת יאיר גולן. מצא מין את מינו. זה מדבר על "זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו כיום", וזה מדבר על "טיהור אתני". זוג משמיים.
הטור נכתב ופורסם במקור בעיתון יתד נאמן במדור יתד נאמן
