השבוע אירעו שני אירועים דרמטיים: האחד – תחילת עדות נתניהו במשפטו והשני – נפילת משטר אסאד ופעולות צבאיות דרמטיות של ישראל בסוריה. פתיחת משפטו של נתניהו היא האירוע היותר מעניין ומסקרן, אבל השמדת צבא סוריה וכניסת צה"ל לשטחי סוריה, הרחבת אזור החיץ וכיבוש הגולן הסורי – הם אירוע בטחוני הרבה יותר חשוב.
נתחיל במעניין: תחילת עדותו של נתניהו במשפטו ריכזה עניין רב כמובן בארץ, אבל גם בכל העולם. לא כל יום עומד מנהיג מדינה לדין. זה כמובן מוכיח עד כמה ישראל היא באמת מדינה דמוקרטיה בה גם ראש המדינה עלול למצוא את עצמו על ספסל הנאשמים. מבחינתי היה זה יום עצוב גם ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. זה לא קל לראות את ראש המדינה עומד לדין, זה אירוע שגם מתנגדיו צריכים להצטער על שהגיע רגע כזה.
ברמה האישית היה לי עצוב, כי עבדתי עם נתניהו בבחירות 2009 כמנהל הקמפיין בו הוא נבחר שוב לראשות הממשלה לאחר הפסקה בת עשר שנים. הכרתי אותו היטב, עבדנו יחד על בסיס קבוע עוד לפני הקמפיין וסיימנו בטוב. כואב לראות אדם שאתה מכיר היטב בשעה קשה כזו. בסוף היום, השופטים יכריעו בדין, אבל זה יהיה בעוד זמן רב. ברמה האישית והמדינתית אני מקווה שהמשפט יסתיים בזיכוי.
בתוך כך אני מבקש להעיר על העומס המוטל על ראש הממשלה במצוות בית המשפט – להעיד שלוש פעמים בשבוע, משך 6 שעות בכל פעם. בחשבון שלי זה מסתכם בכ-80 שעות בחודש, כמעט חצי משרה של אדם עובד, שלא לדבר על שעות רבות של הכנה הנדרשת לעדות. אני בדעה שניתן ונכון היה לרווח את מתן העדות. המשפט בלאו הכי ימשך שנים רבות. רק פרשת התביעה נמשכה כשלוש שנים, ומן הסתם פרשת ההגנה תמשך זמן רב מאד גם כן.
לא היה מקום להעמיס שעות רבות כל כך על ראש הממשלה, בשעה שבמרבית המקרים הדומים לא מתקיימות עדויות כאלו בקצב כה אינטנסיבי. ההגיון שלי אומר שהשופטים גם הם אמורים לשאוף לכך שראש ממשלתם יהיה פנוי להתמקד במלחמות נגד החמאס, החיזבאללה, סוריה, איראן ותימן ובמו"מ לשחרור החטופים. לא אהבתי את הדווקנות. נקווה שבהמשך תימצא הדרך לרווח מעט את זמני מתן העדות.
נעבור לאירוע החשוב – סוריה: הצעדים של ישראל, הפעלת עוצמת צה"ל, השמדת חלקים ניכרים מצבא סוריה ומנשק אסטרטגי, כמו למשל נשק כימי, מטוסי קרב, סוללות נ"מ וכדומה – הם מהלך אסטרטגי מהמעלה הראשונה. טוב שממשלת ישראל החליטה על המהלכים הללו וטוב שצה"ל, על כל זרועותיו, ביצע את המשימה בהצלחה כה רבה. אין לדעת מה יתפתח בסוריה ולכן אנחנו חייבים להיות על המשמר ולהיות מוכנים לכל מצב ולהגיב בעוצמה לכל נסיון פגיעה בישראל. אסור לחזור למדיניות של הכלה בשום חזית ובכלל זה גם בחזית הסורית.
